צילום: הדר אלפסי

צילום: הדר אלפסי

דַּבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל-חַטֹּאת הָאָדָם, לִמְעֹל מַעַל בַּיהוָה; וְאָשְׁמָה, הַנֶּפֶשׁ הַהִוא.

רש"י על אתר:

"ד"ה למעול מעל בה': הרי חזר וכתב כאן פרשת גוזל ונשבע על שקר היא האמורה בפרשת ויקרא (ה' כ'-כ"ו) "ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו…" ונשנית כאן בשביל שני דברים שנתחדשו בה: האחד שכתב "והתוודו", לימד שאינו חייב חומש ואשם על פי עדים עד שיודה בדבר, והשני על גזל הגר."

במדבר רבה ח', ב':

"הרבה הקב"ה אוהב את הגרים. למה הדבר דומה? למלך שהיה לו צאן והייתה יוצאת בשדה ונכנסת בערב וכן בכל יום. פעם אחת נכנס צבי אחד עם הצאן, הלך לו אצל העזים, היה רועה עמהם. נכנסה הצאן לדיר, נכנס עמהם; יצאת הצאן לרעות, יצא עמהם. אמרו למלך: הצבי הזה נלווה עם הצאן והוא רועה עמהם כל יום ויום, יוצא עמהם ונכנס עמהם. היה המלך אוהבו. בזמן שהוא יוצא לשדה היה מפקיד רועה יפה לרצונו: לא יכה אדם אותו! הזהרו בו! ואף כשהוא נכנס עם הצאן, היה המלך אומר: תנו לו ישתה! היה אוהבו הרבה. אמרו לו (שרי המלך, רועי המלך למלך): כמה תישים יש לך, כמה כבשים יש לך, כמה גדיים יש לך ואין את מזהירנו. ועל הצבי הזה בכל יום ויום אתה מצוונו! אמר להם המלך: הצאן – רוצה ולא רוצה – כך היא דרכה לרעות בשדה כל היום ולערב לבוא לישון בתוך הדיר. הצביים במדבר הם ישנים, אין דרכם ליכנס ליישוב בני אדם. לא נחזיק טובה לזה, שהניח כל המדבר הרחב והגדול במקום כל החיות ובא ועמד בחצר?! כך: אין אנו צריכים להחזיק טובה לגר, שהניח משפחתו ובית אביו והניח אומתו וכל אומות העולם ובא לו אצלנו?! וכן הרבה עליו שמירה, שהזהיר את ישראל, שישמרו עצמם מהם, שלא יזיקו להם (= לגרים), וכן הוא אומר (דברים י' י"ט) "ואהבתם את הגר"; (שמות כ"ב כ') "וגר לא תונה".

כפי שאנו מוצאים גם בפרשת השבוע, עניין אהבת הגר והיחס ההוגן כלפיו הוא יסוד חשוב מאוד ביהדות. חז"ל ציינו כי התורה מזהירה על היחס לגר 36 פעמים – יותר מכל ציווי או איסור אחר. "אין מצווה אחרת בתורה, לא המצווה על אהבת ה' ולא מצוות השבת, לא המילה ולא מאכלות אסורים, לא איסור שקר ולא איסור גזלה, שמופיעה וחוזרת במספר פעמים כה עצום בתורה כמו המצוות הקובעות את יחסנו לגר" מציינת פרופ' נחמה לייבוביץ'.

מדוע כך הם פני הדברים? הרי היהדות איננה דת מיסיונרית ששואפת להמיר את בני הדתות האחרות.

נדמה שמשל הצבי הנפלא שמביאים חז"ל במדרש רבה המצוטט לעיל מבאר זאת היטב.

היהדות איננה מעודדת באופן אקטיבי בני דתות אחרות להפוך ליהודים. אבל היא מאפשרת להם לעשות זאת מבחירתם החופשית. וכשהם בוחרים בכך היא מרגישה כלפיהם מחויבות. לגרום להם ככל הניתן להרגיש שווים לחלוטין ואף מעבר לכך.

כי להמיר את קבוצת השייכות שלך זו בחירה קשה. להיות יהודי מבחירה זה משהו הרבה יותר גדול וקשה מאשר להיות יהודי כי ככה נולדת. ולכן גם בעיניי כל דקדוקי העניות בהלכות הגיור יש בהם משום אונאת הגר. זה תיק לא קטן להיות יהודי (ואני ממש לא מדבר רק על קיום המצוות). מי שמעוניין לקחת את זה על עצמו מבחירה ולקשור את גורלו בגורל העם היהודי, שיהיה בריא… באמת. אז עוד להקשות עליו?

וכאן גם חשוב לציין ש"גר" הכוונה לא רק לגוי שהפך ליהודי, אלא גם ל"תושב הגר עמך". הנימוק שהתורה נותנת בציווי על היחס לגר הוא "כי גרים הייתם בארץ מצרים". משמע, "גר" היא מילה שמתייחסת לא רק למי שהמיר את דתו, אלא לכל מי שחי בקרב עם אחר.

כתבתי כבר בעבר, שאחת הגאוות הכי גדולות שלי כיהודי היא לראות שחקנים ערבים מייצגים את נבחרת ישראל. נכון שהם עושים זאת בעיקר מטעמי הגשמת הפוטנציאל המקצועי שלהם. אבל זה לא משנה. עצם זה שהם בוחרים לייצג את מדינת ישראל זו תעודת כבוד עבורנו.

אחד הרגעים המרגשים שלי כאוהד נבחרת ישראל היה השער של עבאס סואן נגד אירלנד ברמת-גן. דווקא בגלל שזה היה הוא. אני זוכר את הגאווה העצומה שחשתי באותו רגע, כישראלי וכיהודי.

לאהוב את הגר זה לא רק ערך הומאני, ליברלי, אוניברסלי. זה בראש ובראשונה ערך יהודי.

*

צירוף מקרים (או שלא) וכמה שעות אחרי שכתבתי את הטיוטה לפוסט הזה חוויתי את האינסידנט הבא בארנה בירושלים במשחק הכדורסל שנערך שם אתמול בצהריים:

במדרגות בכניסה לאולם פנה אלי בחור צעיר: "אתה מנורדיה, נכון?", השבתי שכן. ואז הוא אמר לי, בלי להתבלבל, "אתה רוצה שיהיה שחקן ערבי בבית"ר?! מה אתה דפוק?"

ובאותו רגע פשוט התייבשתי. כי שום דבר לא הכין אותי לזה. קודם כל, זה לא היה ביציע המזרחי או במקום שבו הייתי מצפה לקבל תגובות כאלה, כך שזה היה לגמרי מחוץ להקשר מה שנקרא. ויותר מזה, אותו בחור צעיר היה נראה נורמטיבי לחלוטין. ממש לא אחד מנערי לה פמיליה.

לקח לי כמה שניות להתעשת ובינתיים הוא נעלם במעלה המדרגות. אבל חשבתי לעצמי מה הייתי אומר לו אם הייתי יכול לחזור ולתפוס אותו.

הייתי אומר לו: "אתה לא מתבייש? ככה מדבר יהודי?!"

שבת שלום.

חוסר החלטה זו ההחלטה הגרועה ביותר
פרשת בהעלותך - מנהיגות