פרשת נשוא – אהבת הגר

צילום: הדר אלפסי
צילום: הדר אלפסי

דַּבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל-חַטֹּאת הָאָדָם, לִמְעֹל מַעַל בַּיהוָה; וְאָשְׁמָה, הַנֶּפֶשׁ הַהִוא.

רש"י על אתר:

"ד"ה למעול מעל בה': הרי חזר וכתב כאן פרשת גוזל ונשבע על שקר היא האמורה בפרשת ויקרא (ה' כ'-כ"ו) "ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו…" ונשנית כאן בשביל שני דברים שנתחדשו בה: האחד שכתב "והתוודו", לימד שאינו חייב חומש ואשם על פי עדים עד שיודה בדבר, והשני על גזל הגר."

במדבר רבה ח', ב':

"הרבה הקב"ה אוהב את הגרים. למה הדבר דומה? למלך שהיה לו צאן והייתה יוצאת בשדה ונכנסת בערב וכן בכל יום. פעם אחת נכנס צבי אחד עם הצאן, הלך לו אצל העזים, היה רועה עמהם. נכנסה הצאן לדיר, נכנס עמהם; יצאת הצאן לרעות, יצא עמהם. אמרו למלך: הצבי הזה נלווה עם הצאן והוא רועה עמהם כל יום ויום, יוצא עמהם ונכנס עמהם. היה המלך אוהבו. בזמן שהוא יוצא לשדה היה מפקיד רועה יפה לרצונו: לא יכה אדם אותו! הזהרו בו! ואף כשהוא נכנס עם הצאן, היה המלך אומר: תנו לו ישתה! היה אוהבו הרבה. אמרו לו (שרי המלך, רועי המלך למלך): כמה תישים יש לך, כמה כבשים יש לך, כמה גדיים יש לך ואין את מזהירנו. ועל הצבי הזה בכל יום ויום אתה מצוונו! אמר להם המלך: הצאן – רוצה ולא רוצה – כך היא דרכה לרעות בשדה כל היום ולערב לבוא לישון בתוך הדיר. הצביים במדבר הם ישנים, אין דרכם ליכנס ליישוב בני אדם. לא נחזיק טובה לזה, שהניח כל המדבר הרחב והגדול במקום כל החיות ובא ועמד בחצר?! כך: אין אנו צריכים להחזיק טובה לגר, שהניח משפחתו ובית אביו והניח אומתו וכל אומות העולם ובא לו אצלנו?! וכן הרבה עליו שמירה, שהזהיר את ישראל, שישמרו עצמם מהם, שלא יזיקו להם (= לגרים), וכן הוא אומר (דברים י' י"ט) "ואהבתם את הגר"; (שמות כ"ב כ') "וגר לא תונה".

כפי שאנו מוצאים גם בפרשת השבוע, עניין אהבת הגר והיחס ההוגן כלפיו הוא יסוד חשוב מאוד ביהדות. חז"ל ציינו כי התורה מזהירה על היחס לגר 36 פעמים – יותר מכל ציווי או איסור אחר. "אין מצווה אחרת בתורה, לא המצווה על אהבת ה' ולא מצוות השבת, לא המילה ולא מאכלות אסורים, לא איסור שקר ולא איסור גזלה, שמופיעה וחוזרת במספר פעמים כה עצום בתורה כמו המצוות הקובעות את יחסנו לגר" מציינת פרופ' נחמה לייבוביץ'.

מדוע כך הם פני הדברים? הרי היהדות איננה דת מיסיונרית ששואפת להמיר את בני הדתות האחרות.

נדמה שמשל הצבי הנפלא שמביאים חז"ל במדרש רבה המצוטט לעיל מבאר זאת היטב.

היהדות איננה מעודדת באופן אקטיבי בני דתות אחרות להפוך ליהודים. אבל היא מאפשרת להם לעשות זאת מבחירתם החופשית. וכשהם בוחרים בכך היא מרגישה כלפיהם מחויבות. לגרום להם ככל הניתן להרגיש שווים לחלוטין ואף מעבר לכך.

כי להמיר את קבוצת השייכות שלך זו בחירה קשה. להיות יהודי מבחירה זה משהו הרבה יותר גדול וקשה מאשר להיות יהודי כי ככה נולדת. ולכן גם בעיניי כל דקדוקי העניות בהלכות הגיור יש בהם משום אונאת הגר. זה תיק לא קטן להיות יהודי (ואני ממש לא מדבר רק על קיום המצוות). מי שמעוניין לקחת את זה על עצמו מבחירה ולקשור את גורלו בגורל העם היהודי, שיהיה בריא… באמת. אז עוד להקשות עליו?

וכאן גם חשוב לציין ש"גר" הכוונה לא רק לגוי שהפך ליהודי, אלא גם ל"תושב הגר עמך". הנימוק שהתורה נותנת בציווי על היחס לגר הוא "כי גרים הייתם בארץ מצרים". משמע, "גר" היא מילה שמתייחסת לא רק למי שהמיר את דתו, אלא לכל מי שחי בקרב עם אחר.

כתבתי כבר בעבר, שאחת הגאוות הכי גדולות שלי כיהודי היא לראות שחקנים ערבים מייצגים את נבחרת ישראל. נכון שהם עושים זאת בעיקר מטעמי הגשמת הפוטנציאל המקצועי שלהם. אבל זה לא משנה. עצם זה שהם בוחרים לייצג את מדינת ישראל זו תעודת כבוד עבורנו.

אחד הרגעים המרגשים שלי כאוהד נבחרת ישראל היה השער של עבאס סואן נגד אירלנד ברמת-גן. דווקא בגלל שזה היה הוא. אני זוכר את הגאווה העצומה שחשתי באותו רגע, כישראלי וכיהודי.

לאהוב את הגר זה לא רק ערך הומאני, ליברלי, אוניברסלי. זה בראש ובראשונה ערך יהודי.

*

צירוף מקרים (או שלא) וכמה שעות אחרי שכתבתי את הטיוטה לפוסט הזה חוויתי את האינסידנט הבא בארנה בירושלים במשחק הכדורסל שנערך שם אתמול בצהריים:

במדרגות בכניסה לאולם פנה אלי בחור צעיר: "אתה מנורדיה, נכון?", השבתי שכן. ואז הוא אמר לי, בלי להתבלבל, "אתה רוצה שיהיה שחקן ערבי בבית"ר?! מה אתה דפוק?"

ובאותו רגע פשוט התייבשתי. כי שום דבר לא הכין אותי לזה. קודם כל, זה לא היה ביציע המזרחי או במקום שבו הייתי מצפה לקבל תגובות כאלה, כך שזה היה לגמרי מחוץ להקשר מה שנקרא. ויותר מזה, אותו בחור צעיר היה נראה נורמטיבי לחלוטין. ממש לא אחד מנערי לה פמיליה.

לקח לי כמה שניות להתעשת ובינתיים הוא נעלם במעלה המדרגות. אבל חשבתי לעצמי מה הייתי אומר לו אם הייתי יכול לחזור ולתפוס אותו.

הייתי אומר לו: "אתה לא מתבייש? ככה מדבר יהודי?!"

שבת שלום.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

24 תגובות ל “פרשת נשוא – אהבת הגר”

  1. אחד העם (פורסם: 3-6-2017 בשעה 04:01)

    המשל אכן מקסים וגם אני מתגאה במורשת המצווה מצוות עשה "ואהבת" בכל הקשור לגר. חושב שזו הדת היחידה, לפחות מהגדולות המצווה לאהוב גרים. לא לכבד, וקבל וכו'. באשר לציביון שהדת הולכת ומקבלת היום בתרומה פעילה של קיצוניים ובורים, השמים עצמם שגרירי האל עלי אדמות ובשתיקת הכבשים של פרנסיה,העסוקים בעיקר בשמירה על כבודם ומימונם, חבל להכביר מילים.
    נדמה לי שמכובדי טועה בפרשנות וכי כוונת הפסוק היא לגר תושב ולא לגר שהתייהד, וזאת משום הנימוק "כי גר היית בארץ מצריים". בארץ מצריים היינו גרים תושבים ולא המרנו את דתנו.

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 3-6-2017 בשעה 05:20)

      אם הכוונה היא אלי אז אני מסכים לגבי גר תושב, זה מה שטענתי ומאותו הטעם.

      להגיב
  2. רינוס מיכלס (פורסם: 3-6-2017 בשעה 05:21)

    ועוד אחרי זה עם ישראל מעיז להשמיץ ולקלל את שוורצי

    אם הם רק היו יודעים שהוא וחבריו בסך הכל עושים ושומרים את המצוות והערכים היהודיים , היו עושים אותו למלך , ואת חבריו לארגון ( ימח שמו וזכרו ) היו רוצים כסנהדרין

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 3-6-2017 בשעה 06:17)

      מי זה שוורצי?

      להגיב
      • רינוס מיכלס (פורסם: 3-6-2017 בשעה 16:28)

        שומר תרי"ג מצוות צדיק יסוד עולם , שאוהב לשחק במונופול מדינות

        להגיב
        • ברקוביץ (פורסם: 3-6-2017 בשעה 18:29)

          פבל נדבד?

          להגיב
          • רינוס מיכלס (פורסם: 3-6-2017 בשעה 19:08)

            כמעט ,
            היית קרוב

            יעקב שוורץ

            להגיב
  3. פרלה (פורסם: 3-6-2017 בשעה 06:30)

    אפשר להציע לאוחנה לתלות ציטוטי ענק כאלה בטדי.
    ובכלל בשערה של כל עיר וכל מוסד חינוכי.
    אם בתורה זה מוזכר 36 פעמים זה כנראה בגלל שאנו זקוקים לשטיפת מח בעניין שאינו טריוויאלי כלל ועיקר.

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 3-6-2017 בשעה 06:40)

      נכון, זה מה שנחמה לייבוביץ' כותבת על הסיבה שזה מוזכר כ"כ הרבה פעמים: "זאת מכיוון שבעניין זה נדרש האדם לרסן את עצמו בנקודת התורפה שלו, ביחסו למי שחלש ממנו, ביחסו כלפי מי שהוא מחוסר מגן ומחסה".
      לגבי אוחנה, לצערי אני לא אופטימי. ממה שאני קורא הצעד הראשון שלו בתפקיד יהיה להיפגש עם לה פמיליה ולנסות לפשר בינם לבין טביב.

      להגיב
    • אמיתי (פורסם: 3-6-2017 בשעה 07:10)

      לפני שנבוא לאוחנה ולטדי עם דרישות הייתי רוצה לראות הורים מלמדים את ילדיהם את זה ורבנים את קהילותיהם..אוחנה יבחן ביכולת על המגרש ורמתם של אנשים (כבני אדם וכמאמינים) תיבחן בחיים האמיתיים

      להגיב
      • איציק אלפסי (פורסם: 3-6-2017 בשעה 07:32)

        מסכים איתך. הבעיה קודם כל מתחילה מהבית. ואגב, בזה גם אי אפשר להאשים את מערכת החינוך. הבחור הזה שפגשתי אתמול ברור לי לגמרי שלא גדל בשכונה מצוקה ומן הסתם הלך לביה"ס נורמלי. את הערכים העקומים שלו הוא קיבל בבית.

        להגיב
  4. אמיתי (פורסם: 3-6-2017 בשעה 07:41)

    העניין שאני מזהה לחלק מהבעיה הוא שרוב ההסטוריה ליהודים לא הייתה מדינה. אנו היינו הגרים..
    לכן עכשיו כשיש לנו מדינה והיא נמצאת בסיטואציה בה היא נמצאת (קונפליקט עם שכנינו נכנה את זה
    בדיפלומטיות..) זה מאד קשה ליישום. קשה להטיף לאנשים לאהוב את האוייבים שלהם. דווקא שוודיות
    מאד קיבלו אצלנו בקיבוץ..ועוד בלי ללמוד דף גמרא אחד!

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 3-6-2017 בשעה 09:27)

      אנחנו לא נוצרים, אף אחד לא הטיף לאהוב את האויבים. הגרים שחיים אתנו כאן – ערביי ישראל, הם ברובם המוחלט אזרחים שומרי חוק כמוני כמוך ששמחים לחיות במדינה כמו ישראל. הם תורמים לחברה, רופאים, שופטים, שוטרים. דווקא בגלל שהם נמצאים בקונפליקט זהות, כי יש ערבים מסביב שאנחנו כן נמצאים אתם בקונפליקט אלים, צריך לחבק אותם יותר.

      להגיב
      • אמיתי (פורסם: 3-6-2017 בשעה 09:41)

        מקבל. גם אותם וגם את מה שכתבת.. רק זה לא ככ פשוט..בני אדם הם מה לעשות מורכבים ולא ראציונלים. כרגע פה בארץ לצערי זה לא עובד

        להגיב
    • איציק (פורסם: 3-6-2017 בשעה 10:26)

      מעניין, אבל השוודים לא ממש נחמדים אלינו כמו שאנחנו הינו נחמדים לשוודיות שלהם.

      להגיב
    • Ollie Williams (פורסם: 3-6-2017 בשעה 11:11)

      בין לשנוא ערבים כהנא סטייל ללאהוב ערבים בל"ד סטייל, יש טווח אפור רחב מאוד.
      יהיה נחמד אם יום אחד תפסיק(ו) את הדיכוטומיה הזאת, הויכוחים המיותרים שזה גורר מעייפים.

      להגיב
      • אמיתי (פורסם: 3-6-2017 בשעה 11:14)

        קודם כל חשבתי שלהתדיין ולהתווכח זה בסדר ורצוי פה. חוץ מזה האפור הזה מצטמצם מאד בשנים האחרונות.
        תודה על הערה הבונה ושבת שלום

        להגיב
        • Ollie Williams (פורסם: 3-6-2017 בשעה 11:37)

          להתדיין ולהתווכח זה דבר אחד וזה בסדר.
          אבל אם אני אומר לך למשל שאני לא רוצה שכל הערבים ימותו ומכך אתה מחליט שבהכרח אני אוהב ערבים ושונא יהודים ומאמין שאין למדינת ישראל זכות קיום – כמובן בלי לנסות להבין מה העמדה שלי בפועל – אז הדיון הופך לדי מטומטם.
          יש פה כמה "אריות" בפורום שמתמחים בדיונים מסוג זה.

          שבת שלום גם לך

          להגיב
          • אמיתי (פורסם: 3-6-2017 בשעה 11:42)

            לוידע.. לא חושב שהחלטתי מה מישהו חושב בתגובה שלי. באמת שאני לא מבין מה לא בסדר במה שכתבתי ולמה זה ככ מפריע לך. אני פחות בעניין של להגיד לאנשים מה ואיך לכתוב. אבל היי זה אני

            להגיב
            • Ollie Williams (פורסם: 4-6-2017 בשעה 13:19)

              "קשה להטיף לאנשים לאהוב את האויבים שלהם"

              לא ראיתי פה הטפה לאהוב אף אחד, רק לקבל. או לפחות לא לשנוא.
              תחום אפור.

              אבל העיקר שזכית לזרוק דאחקה בפוסט אחר

            • אמיתי (פורסם: 4-6-2017 בשעה 14:19)

              "לאהוב את הגר זה לא רק ערך הומאני, ליברלי, אוניברסלי. זה בראש ובראשונה ערך יהודי."
              איציק אלפסי. שם, שם
              עכשיו גם אסור לצחוק?..
              זה לא בושה לשלב לרווארס לעשות פארסה ולהתנצל. ההיפך

  5. צור שפי (פורסם: 3-6-2017 בשעה 08:25)

    נחמה לייבוביץ. צודקת כמובן. הבעיה כיום היא שהרבנים, לפחות חלקם, לקחו את העניין של ״היהדות איננה דת מיסיונרית״ לקיצוניות. תהליכי הגיור כיום הם במקרים רבים רשעות לשמה. גיור היה צריך להיות תהליך אמיתי (במובן של הכרה היהדות) אבל ידידותי ולא מותנה בשמירת מצוות ובניהול אורח חיים (אולטרה) אורתודוכסי.

    להגיב
  6. ניינר / ווריור (פורסם: 3-6-2017 בשעה 08:26)

    חבל שלמרות כל זאת היהדות הפכה לדת גזענית וקסנופובית

    להגיב
  7. איציק (פורסם: 3-6-2017 בשעה 10:28)

    לו הרבנים הבינו והפנימו את מה שכתבת, אולי הלא דתיים שבינינו לא היו שונאים כל-כך את הדת כפי שהיא מוגשת לנו באופן כפייתי.

    להגיב

מה דעתך?