כשיצאתי ממצרים
זחלתי על גחוני
ארבעים ימים ולילה
לא ידעתי מי אני
כשיצאתי ממצרים
לא ידעתי עוד לאן
המדבר הזה יקח אותי
יקח אותי מכאן
ומאז אני לא עוצמת עין
הלילות כאן חשוכים
ומאז אני לא עוצמת עין
מהפחד שמצרים היא עדיין בתוכי.
עבדים היינו. היינו עבדים.
עבדים עדיין. עדיין עבדים.
שם בחרבה הבנתי
בין קירות ים גועשים
לכל איש ישנה מצרים
אף אחד הוא לא חופשי
ויצאתי ממצרים
וחציתי את הים
ואולי גם זאת מצרים
ואני נשארתי שם
ומאז אני לא עוצמת עין
מהפחד שמצרים היא עדיין בתוכי.
עבדים היינו. היינו עבדים.
עבדים עדיין. עדיין עבדים.
והגדתי בלחש,
וצעקתי אליכם
אלוהים הזה שכח אותי
והוא לא יציל אתכם
והשארתי במצרים
את ליבי ואת כבודי
ויצאתי ממצרים
אז לגמרי לבדי
– איה כורם
וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת.
וַיִּלֹּנוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל-הָעֵדָה, לוּ-מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, לוּ-מָתְנוּ. וְלָמָה יְהוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לִנְפֹּל בַּחֶרֶב–נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ, יִהְיוּ לָבַז; הֲלוֹא טוֹב לָנוּ, שׁוּב מִצְרָיְמָה.
ככל שהסיפור מתקדם קשה שלא לקבל את הרושם שהיחידים שבאמת היו בעניין של לצאת ממצרים היו אלוהים ומשה. בני ישראל, כך נראה, ממש לא מרוצים מהסיפור. כל קושי מעורר בהם געגועים עזים לאקסית המיתולוגית.
תקועים על ים סוף? מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר. האוכל לא מגיע בזמן? מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע; המרגלים מספרים שהאנשים בארץ ישראל גדולים ומפחידים? וְלָמָה יְהוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לִנְפֹּל בַּחֶרֶב–נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ, יִהְיוּ לָבַז; הֲלוֹא טוֹב לָנוּ, שׁוּב מִצְרָיְמָה.
האבל האמת שזה יהיה מאוד לא הוגן לשפוט את בני ישראל.
שום דבר לא הכין את בני ישראל למסע הזה. עם שבמשך ארבע מאות שנה התרגל להיות עבד. ובלהיות עבד, גם אם זה קשה ומתסכל, יש גם משהוא נוח. אתה יודע מה המקום שלך, אומרים לך מה לעשות, אתה לא צריך לחשוב יותר מדי. הגורל שלך קבוע מראש ואין עליך שום אחריות. אתה לא חווה את ההתלבטות והייסורים שבבחירת דרכך בחיים, והחרטות והאשמה שתלווה לכל החלטה שתקבל, לא משנה מה יהיו תוצאותיה.
גם אחרי שיצאו ממצרים בני ישראל תוחזקו עדיין במצב תלותי מאוד. את העבדות לפרעה הם החליפו בעבדות לאלוהים. עבדות הרבה יותר נוחה. בלי עבודת פרך ועינויים. עם עמוד האש והענן וענני כבוד שמלווים אותם ואוכל שיורד מהשמיים כל בוקר ישר לתוך הפה.
עבדות דה לוקס, אבל עדיין עבדות.
כי בני ישראל אולי יצאו ממצרים, אבל בני חורין הם לא. הם אינם לוקחים או מתבקשים לקחת אחריות על גורלם. מסלול חייהם עדיין נקבע ע"י מישהו אחר.
וזה מצב תלותי. מצב שבו נמצא תינוק. ולכן ההתנהגות האינפנטילית שלהם היא הכי הגיונית בעולם. לצפות מהם עכשיו להיכנס לארץ, להילחם, לכבוש אותה, להחיל בה ריבונות, להתמודד עם קשיים, זה כמו לצפות מילד שעוד לא למד לזחול לרוץ מרתון.
ולכן כמעט והייתי אומר שיש משהו לא הגון בעונש שקיבלו בני ישראל על חטא המרגלים.
כפי שכותב הרמב"ן:
"מה עשו המרגלים? כי משה אמר להם: "וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב", ואמר להם בערים "הבמחנים אם במבצרים", ועל כל פנים היו צריכים להשיבו על מה שציווה אותם. ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו "אפס כי עז העם והערים בצורות גדולות" – וכי על מנת שיעידו לו שקר שלח אותם?!"
אלא שלטעמי שאלת ההגינות ביחסו של אלוהים היא הפחות מעניינת כאן. הדבר שניתן לקחת, בכל מקום ובכל זמן, מהסיפור, הוא שכדי לצאת באמת מעבדות לחירות, ממצב של תלותיות לעצמאות, צריך לעבור דרך. ארוכה.
בני ישראל לא יכלו, ולטעמי גם לא היו אמורים מלכתחילה, לצאת ממצרים ולהיכנס ישירות לארץ ישראל. המסע במדבר היה מתוכנן. חטא המרגלים היווה רק תירוץ לכך. בדיוק כמו שהאדם הראשון לא היה אמור להישאר בגן עדן וחטא עץ הדעת היה רק תירוץ להוציא אותו משם.
כי זה דבר אחד להוציא את בני ישראל ממצרים, אבל דבר אחר לגמרי להוציא את מצרים מבני ישראל.
וזה דבר כל כך קשה, שאלוהים מוותר על האפשרות שזה יקרה עם אותו דור שיצא ממצרים ומשאיר אותו למות במדבר. הדור שייכנס לארץ ישראל יהיה כבר זה שנולד למצב מנטלי אחר. עדיין מצב תלותי, אבל כבר לא מצב של עבדות. זה דור שלפחות לא חווה את מצרים על בשרו ואפשר להתחיל אתו את התהליך על נקי.
נדמה שהמסר שאנחנו יכולים לקחת מהסיפור של בני ישראל במדבר רלוונטי בדורנו יותר מתמיד. אנחנו, בני הדור השני והשלישי ליציאת מצרים והגאולה המודרנית של עם ישראל, שמנסים לבסס ריבונות מחודשת בארץ ישראל. ועדיין מתקשים מאוד להשתחרר ממצרים שלנו – הגלות.
להיות עם חופשי בארצנו משמעותו להיות לא רק חופשיים מבחינה מדינית וריבונית. אלא גם להיות חופשיים מבחינה תודעתית.
וכל אחד, לפי השקפתו הפוליטית, יכול לקחת את זה לכיוון שהוא רוצה.
אבל הסיפור כאן הוא לא רק לאומי. הוא גם מאוד אישי.
כולנו חווינו בשלב כזה או אחר מצרים. מצב של שעבוד. מצב שבו הרגשנו שאין לנו שליטה על גורלנו. והיציאה ממצב כזה היא תהליך ארוך וקשה. והיא בראש ובראשונה תודעתית.
כדי לצאת ממצרים אדם צריך לגבור על הפחדים שלו, על הנטייה הטבעית לחזור למצב של שעבוד עם כל קושי שמתעורר. הוא צריך להאמין בעצמו, ביכולותיו.
הוא צריך להאמין, כמו כלב בן יפונה, שעָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ–כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ.
ואז הוא יכול יוכל לה.
שבת שלום.
44 תגובות ל “פרשת שלח-לך – מנטליות של עבדים”
אמיתי (פורסם: 17-6-2017 בשעה 08:13)
אני דווקא חושב שהטרגדיה שלנו פה בארץ היא שכן שכחנו (או השכחנו) את הגלות..
ההליכה במדבר היא אחת המטפורות הגדולות של התנך – בהשאלה ממחוזות הספורט- "תהליך"
ניינר / ווריור (פורסם: 17-6-2017 בשעה 08:49)
התמרמרו כי כנראה חזו מראש לאיזו מדינה חרבנה הם הולכים
איציק מהקיבוץ (פורסם: 17-6-2017 בשעה 09:23)
איזה כייף של פוסט.
תודה!
איתמר (פורסם: 17-6-2017 בשעה 10:35)
מעניין לא פחות לדון בתהליך שבמהלכו הופך המשועבד (מן העבר) למשעבד (בהווה) ובנימוקים שבהם הוא משתמש על מנת לשלול מאחרים את החירות שהיא מרכיב כה מרכזי בתודעתו ההיסטורית.
אסף the kop (פורסם: 17-6-2017 בשעה 14:41)
על מה אתה מדבר ?
איציק (פורסם: 18-6-2017 בשעה 07:31)
עזוב, לא שווה…
tazza (פורסם: 17-6-2017 בשעה 10:53)
רגע אתה מדבר על ערבים שירו על יישובים יהודיים עוד בעלייה ב'?
או שהשומר הצעיר הוקם כמוג'האדין יהודי?
דורון קרמר (פורסם: 17-6-2017 בשעה 12:22)
נהדר איציק, תודה על הפוסטים השבועיים האלה.
אביאל (פורסם: 17-6-2017 בשעה 14:17)
סליחה על הפלישה – למישהו יש מושג אם משדרים בארץ אתגביע הקונפדרציות ואיפה ? תודה וסליחה איציק.
איציק אלפסי (פורסם: 17-6-2017 בשעה 14:52)
האמת שגם אני חיפשתי בנרות איפה משדרים. מצאתי איפשה שזה ישודר בתאגיד. ששה משחקים (כול חצאי הגמר והגמר), הראשון מחר בשש פורטוגל-מקסיקו.
אביאל (פורסם: 17-6-2017 בשעה 16:19)
תודה !
אמוץ כהן-פז (פורסם: 17-6-2017 בשעה 14:36)
freedom's just another word for nothing left to lose
כמו שאין מעלות קור אלא רק מעלות חום, כך אין חופש מוחלט, רק דרגות שיעבוד.
הרגע היחיד בו האדם חופשי לחלוטין הוא רגע מותו.
יחידי סגולה, כמו סידהרטה גאוטמה, מצליחים לרדת (או לעלות) בימי חייהם עד לקו הגבול ועל כל השאר (כולנו) נשאר רק להתפלפל.
תודה על הפוסט.
שבת שלום.
איציק אלפסי (פורסם: 17-6-2017 בשעה 14:54)
אהבתי את ההקבלה. אכן אין חופש מוחלט. אדם תמיד משועבד למשהו, גם אם לא לדבר חיצוני, אז לדחפים הפנימיים שלו.
צור שפי (פורסם: 17-6-2017 בשעה 15:32)
מבחינה פילוסופית זה נכון אלא שפילוסופיה היא נחלתו של מיעוט זעיר. רובנו המכריע פשוט חיים את חיינו מבלי להתחבט בחיפושי משמעות.
Matipool (פורסם: 17-6-2017 בשעה 15:44)
אסקפיזם.
חייבים מידה כזו או אחרת של אסקפיזם אחרת העול קשה מנשוא.
צור שפי (פורסם: 17-6-2017 בשעה 18:24)
לא חושב שאסקפיזם הוא המונח הנכון. אסקפיזם זה כאשר אתה מודע לקשיים ומבצע פעולה מודעת של בריחה מהם. רובנו המכריע לא שם אלא פשוט חיים איזו שיגרת יום יום שבתוכה אנחנו מתפקדים ושבדרך כלל לא הגענו אליה בעקבות תהליך סדור, מתוכנן וארוך טווח אלא היא יותר תוצר של אקראיות.
רינוס מיכלס (פורסם: 17-6-2017 בשעה 17:49)
" הם אינם לוקחים או מתבקשים לקחת אחריות על גורלם "
וזאת בדיוק הסיבה שעם ישראל יצא לחופש , אך לא לחירות ,
ולא רק זו אף זו , אלא גם לא מכיר ( כיישות תרבותית ) במושג הזה ( חירות ) בכלל
לכן עם ישראל כעם ( מלבד קומץ מאוד מאוד מזערי ושולי ממנו ) , ימשיך כנראה , לחיות בהווייה מסויימת שמתאימה לתרבותו ומאפייניו
אסף the kop (פורסם: 17-6-2017 בשעה 18:01)
על מה אתה מדבר ?
רינוס מיכלס (פורסם: 17-6-2017 בשעה 18:35)
על זה שעם ישראל אינו מכיר ( כיישות תרבותית ) בחירות ,
ולכן לא יהנה מפירותיה
צור שפי (פורסם: 17-6-2017 בשעה 18:43)
אינני מכיר תהליך כלשהו של ״הכרה בחירות״. חדש לי. אולי תוכל להסביר באיזה תהליך מדובר, כולל דוגמאות ממקומות אחרים.
Ljos (פורסם: 17-6-2017 בשעה 18:55)
תסתכל על האיש שמימינך. תן לו אגרוף.
התבונן באיש שמשמאלך. עשן לו בפרצוף.
תחזור לאיש שמימין. תן לו עוד קטנה בין הרגליים.
תגיד לשניהם שאם זה מפריע להם, שישלמו לך ותפסיק. אם אין להם כסף עליהם זו בעיה שלהם והם היו צריכים לחשוב על זה קודם.
חירות.
רינוס מיכלס (פורסם: 17-6-2017 בשעה 19:45)
צור ,
הממלכה הבריטית שלטה ומלכה פעם בכל מיני מקומות , לא רק בארץ ישראל …
אני די בטוח שאתה מכיר איזה מקום מרוחק וענק כלשהוא , שהיא שלטה ומלכה בו , ומאסו בה וגירשו אותה ( ועוד בשם צחוק הגורל , בעזרת הצרפתים ) כדי להיות בעלי חירות בחייהם
והלוואי והייתי יכול לתת לך עוד מקומות , אך לצערי הרב אין כאלו ,
כי עד עתה , הייתה אחת ויחידה , וגם היא כבר כמעט שכחה מאין היא באה ולאן היא הולכת …
צור שפי (פורסם: 17-6-2017 בשעה 20:00)
הבריטים גורשו מיבשת אמריקה וקמה ארה״ב והם גם עזבו את ארץ ישראל כי הגיעו למסקנה שהמנדט שלהם מוצה, בין השאר בגלל שהמקומיים (בעיקר היישוב היהודי) הראו שהם אינם מעוניינים בנוכחותם. אני לא רואה הבדל מהותי. מה שאינני מצליח להבין הוא למה אתה חושב שיש לישראלים בעיה כלשהי עם מושג או ערך החירות בהבדל מעמים אחרים. אם בכלל נדמה לי שאנחנו מודעים יותר לערכה כי הזיכרון ההסטורי שלנו ביחס לאלטרנטיבות יותר חד וכואב מאשר אצל רבים אחרים.
אסף the kop (פורסם: 17-6-2017 בשעה 20:58)
איבדתי אתכם לגמרי
רינוס מיכלס (פורסם: 17-6-2017 בשעה 20:59)
צור ,
ההבדל הוא במהות הפעולה , ולא הפעולה עצמה
אנחנו גירשנו ( הבריטים יצאו מעצמם ) כדי שלא ישלטו בנו זרים , וכדי להיות בעלי החוקים של עצמנו ( יהיהו החוקים אשר יהיו ) , ולא כדי להקים מערכת חיים ומאפיינים של חירות , שמעוגנים בחוקה הצהרתית וקובעת , שבשמם היא נהגתה ונכתבה
אזרחי האומה האמריקאית גירשו את הממלכה הבריטית , לא רק כדי להיפטר מהשלטון הבריטי כשלעצמו ולהקים מדינה משל עצמם ( כמו שעשו היהודים ) , אלא כדי להקים מדינה בעלת ערכים ומאפיינים ייחודיים שאף מקום אחר בעולם לא הכיר בהם ( ועדיין לא מכיר בהם ) .
זהו הבדל ענק ומהותי בשורשיו !
ולגבי תהייתך על מה שכתבתי על עם ישראל וחוסר הכרתו במושג חירות ( על ערכו ומאפייניו ) ,
קצת התבלבלת ,
לא טענתי שעם ישראל לא מכיר בחירות – בשונה מעמים אחרים , ממש לא כך טענתי ,
בכלל לא התייחסתי לעמים אחרים , כתבתי אך ורק על עם ישראל כשלעצמו
בנושא הזה של אי הכרת החירות , עם ישראל ממש לא לבדו , אלא להפך ,
חלק ארי מכתביו וספר חוקיו , משמשים עד היום את הווייתם ותפישת עולמם של רוב עמי המדינות השונות …
ובעניין הפיסקה האחרונה שלך , לגבי מודעות היתר שיש לעם ישראל ( ביחס לעמים אחרים ) בהיבט החירות , אתה מתבלבל ומבלבל בין חופש לחירות ,
עם ישראל כעם , מכיר ושואף להיות חופשי ( בטח ובטח כשהוא חי תחת שלטון של עם אחר , בזמנים כאלה ואחרים לאורך דברי הימים שלו ) , אך לא חירותי
על ההבדל השורשי והמהותי בין חופש לחירות ,
עיין בערכי המוסר ומאפייני שתי החוקות ומגילות הזכויות שנוסדו על אדי מהפכת הרנסאנס ,
האחת – הצרפתית
והשנייה – האמריקאית
אריאל (פורסם: 17-6-2017 בשעה 21:58)
יפה. מתחבר גם לראיית עולם שרואה איומים או ראייה שרואה הזדמנויות. כשבן גוריון הכריז על המדינה זה היה ברוב של קול אחד וגם זה תחת הלחץ הכבד שלו.
איציק (פורסם: 18-6-2017 בשעה 07:48)
תודה איציק,
אני כל הזמן קורא על תהליכים שהאדם הראשון וחוותו עוברם, שאברהם יצחק ויעקוב עוברים, שיוסף ואחיו עוברים, משה עבר תהליך ועכשיו בני ישראל. כל זה נכון כמובן. חסר לי רק אחד שלא לומד ולא כל-כך מצליח לעבור תהליך, וזה האלוהים עצמו. היכן הוא במשוואת התהליך?
אמיתי (פורסם: 18-6-2017 בשעה 08:05)
קודם כל תהליך (מוצלח) מזהים רק בדיעבד.
חוץ מזה סבלנות. התנך רק התחיל ואלהים עוד יקבל בחירות דראפט ראשונות מבוסטון וביחד עם התלכיד שכבר יש לו הוא ישתלט על המזרח ואתה תאכל (שוב) את הכובע (או תשים כיפה)
איציק (פורסם: 18-6-2017 בשעה 08:14)
התהליך שאלוהים עובר יותר מזכיר לי את הניקס.
אמיתי (פורסם: 18-6-2017 בשעה 08:21)
אלהים זה פיל ג׳קסון המאמינים זה אוהדי הניקס
no propaganda (פורסם: 18-6-2017 בשעה 11:55)
תהליך זה דבר דינמי, אלוהים הוא סטטי
איציק (פורסם: 18-6-2017 בשעה 11:59)
עכשיו תוסיף לא את בן-אל, וקיבלת גוספל רציני
no propaganda (פורסם: 18-6-2017 בשעה 12:16)
כשאתה אומר בן-אל, אתה מתכוון לישו?
איציק (פורסם: 18-6-2017 בשעה 12:36)
כל אחד בהבנתו, כל אחד באמונתו
איציק אלפסי (פורסם: 18-6-2017 בשעה 14:06)
נקודה טובה איציק. גם אלוהים עובר תהליך.
האמת שהתייחסתי לזה כבר בפרשת נח:
http://debuzzer.com/alfasi/74628/
איציק (פורסם: 18-6-2017 בשעה 14:21)
אני מבין, אבל זה סותר את כל מה שמאמינים אומרים על אלוהים, שהוא יודע כל, כלומר גם התהליך שלו עצמו זה משהו שהוא דטרמיניסטי מבחינתו ולא לימודי. מבחינה זו התפיסה של ליבוביץ' פותרת את הפלונטר באמירה שאל לנו לשפוט את אלוהים בעולם המושגים שלנו ולכן כל ניסיון כזה חסר משמעות. אני כמובן לא מקבל גישה זו, אבל גם הגישה האחרת מבחינתי מלאה בסתירות.
איציק אלפסי (פורסם: 18-6-2017 בשעה 14:24)
אמונה זה דבר מלא סתירות.
אמוץ כהן-פז (פורסם: 18-6-2017 בשעה 14:53)
ורק איציק (לפידות) דורש מהאל חד משמעותיות.
איציק (פורסם: 18-6-2017 בשעה 15:30)
אני לא דורש ממנו כלום, כי לאמונתי הוא לא רלוונטי.
אלו שמאמינים בו צריכים להסביר למה הוא מזגזג יותר מביבי (לו הרי אין שרה).
אמוץ כהן-פז (פורסם: 18-6-2017 בשעה 15:57)
הוא המציא את שרה, לפני שהוא התערב היא היתה שרי…
אמיתי (פורסם: 18-6-2017 בשעה 16:23)
איציק. אלוהים =אישתך
איציק (פורסם: 18-6-2017 בשעה 16:50)
חשבתי שאישתי יודעת הכל ולכן מחליפה את גוגל ולא את אלוהים. אלך לברר איתה.
7even (פורסם: 19-6-2017 בשעה 10:10)
איציק – מצויין כהרגלך.
האמת שלא רק משה ואלהים היו בעניין.
היו עוד כמה – אהרון, יהושע, זקני העם ועוד ועוד.
לדעתי רוב העם היה בעד ברגע שראה את המופתים והמכות שנחתו על המצרים.
אמיתי (פורסם: 19-6-2017 בשעה 12:00)
לפי המקרא האותות והמופתים רק הפחידו והרתיעו את בני ישראל. וכמובן לא גרמו להם להאמין, לכן הלכו 40 שנה