Korah

"כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו." (אבות ה', י"ז)

בפרשת השבוע אנחנו פוגשים את משה מתמודד עם הערעור המשמעותי ביותר עד כה על מנהיגותו.

וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם–כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה.

קרח ועדתו טוענים כלפי משה שהוא התאהב בשררה, שהוא מנצל את סמכותו לרעה וממנה את מקורביו לתפקידי מפתח. זאת ועוד, קרח ואנשיו מעלים טענה לא פשוטה כלפי משה אַף לֹא אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן-לָנוּ, נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם; רוצה לומר, המנדט שלך היה להביא אותנו אל ארץ ישראל, אל נחלת הקבע, והנה אנחנו הולכים עכשיו להסתובב ארבעים שנה במדבר הזה ולמות כאן. נכשלת. תתפטר.

על פניו, טענות קרח ועדתו לגיטימיות. משה אכן ממנה את אהרון אחיו ובניו לכהנים וארץ זבת חלב ודבש אכן לא נראית באופק.

אז מדוע מחלוקת קרח ועדתו נחשבת מאז לאב טיפוס למחלוקת קנטרנית אשר איננה לשם שמיים? ואם לחדד את השאלה – כיצד ניתן להבחין בין מחלוקת שהיא "לשם שמיים" – לגופו של עניין – ומחלוקת ש"איננה לשם שמיים" – לגופו של אדם? מתי ניתן לומר שזה האיש ומתי שזה האישיו?

לא פשוט. כי פעמים רבות גם מאחורי מחלוקת אישית לגמרי מסתתרות טענות כבדות משקל שראויות להתייחסות עניינית.

כותב המלבי"ם בפירושו לפרשתנו:

"חז"ל לימדונו שמחלוקת שהיא לשם שמים כל כת משני צדדי החולקים מתאחדת בעצמה, כי כולם מתכוונים לתכלית אחת לשם שמים. אולם מחלוקת שאינה לשם שמים רק מפני אהבת הכבוד ואהבת עצמו, אז יש מחלוקת וניגוד גם בין האנשים שהתאחדו לעמוד בצד אחד, כי כל אחד מן היחידים מכוון תועלת עצמו ומתנגד לכוונת חברו, כעניין שהיה מחלוקת קרח ועדתו. כי כל אחד מהעדה הרעה הזאת התכוון כוונה אחרת מתנגדת לזולתו; שהנה קרח רצה בכהונה גדולה, שלדעתו אחר שעמרם שהוא הבכור לקהת נטל חלקו במה שמשה (בן עמרם) היה מלך, ראוי שהכהונה הגדולה תינתן לבן יצהר (קרח) שהוא בן השני לקהת. ומחלוקת דתן ואבירם ואון בן פלת היה עניין אחר, שהם התלוננו על שניטלה הבכורה מראובן, שלפי מה שהיה ראובן הבכור ראוי שתצא ממנו המלוכה והכהונה. והמאתיים וחמישים איש טענו שהם "נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם" ורצו שהכהונה תינתן לנשיאי העדה הראויים לזה כפי מעלתם, לא שתינתן לשבט אחד כולו שיהיה בירושה".

ובכך מציע לנו בעצם המלבי"ם מנגנון לסינון בין מחלוקת עניינית למחלוקת אישית. אתה רוצה לדעת אם טענותיו של אדם הן באמת לגופו של עניין? תבדוק האם התנהגותו מחוץ לקונטקסט של המחלוקת הספציפית אכן תואמת את מהות טענותיו.

קרח ועדתו באים בטענה למשה שהוא רודף שררה וכוח? דואג רק לעצמו ולמקורביו? ובכן, זה בדיוק מה שהם עצמם מחפשים לעשות. את הכוחניות שהם מייחסים למשה הם מפעילים בעצמם האחד נגד השני. או במונחים פסיכולוגיים, מה שהם עושים כאן זו השלכה קלאסית.

בעוונותיי הרבים, במקרה או שלא, מרבית הפיד שלי מאוכלס על-ידי כאלה שאינם נמנים עם המחנה הפוליטי ממנו אני מגיע. פעמים רבות שאני מרפרף עליו אני מוצא עצמי משתאה לנוכח חוסר ההלימה בין ההתייחסות הרחומה והחנונה שלהם ודאגתם המיוסרת לכל מיעוט נדכא על פני כדור הארץ, לבין הרשף שיוצא ממקלדתם כלפי מי שהינם בשר מבשרם אך דעתם שונה משלהם.

בה בעת, ישנם גם כאלה שמהיכרות אישית אני יודע שליבם אכן רחום וחנון והם אכן אוהבי אדם המסוגלים לראות בכל אחד את הטוב שבו.

וכך, עוד לפני שהכרתי את פירושו היפה הזה של המלבי"ם, סיגלתי לעצמי את המנגנון הזה המאפשר לי לסנן בין כאלה שאת דבריהם אני קורא בעניין ומקדיש להם מחשבה, גם אם הם אינם נוחים לי ואף מערערים את השקפת עולמי, לבין כאלה שעדיף לי לדפדף פן ארעיל את תודעתי.

ואולי העדות המובהקת ביותר לכך שמעייניהם של קרח ועדתו לא באמת היו נתונים לרווחת העם ולגורלו, אלא לעניינים אחרים לגמרי, אפשר למצוא בטענתם שהַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר:

כאילו באמאשכם, "ארץ זבת חלב ודבש"?? מצרים?! נכון שעברו איזה ארבעה חמישה חודשים מספר שמות, אבל אנחנו לא עד כדי כך סניליים וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה–אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ.

שבת שלום.

פרשת שלח-לך - מנטליות של עבדים
פרשת חוקת - משה מאבד את זה