פרשת חוקת – משה מאבד את זה

Putsch

וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל–אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים–הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ–פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.

רבות התחבטו הפרשנים מה היה חטאו הגדול של משה, שהביא את אלוהים להשית עליו אולי את העונש החמור ביותר שיכול היה – למנוע ממנו להגשים ולממש את שליחותו, ולהיכנס עם בני ישראל לארץ ישראל?

הפרשנות הקלאסית המוכרת מסבירה, שבעוד אלוהים ציווה את משה לדבר אל הסלע, הוא היכה בו. אבל האם טעות טכנית שכזו מצדיקה עונש שנראה על פניו לא מידתי באופן גס?!

ולכן נראית לי יותר פרשנתו של הרמב"ם:

"וחטאו של משה רבנו הוא שנטה לצד אחד הקצוות במעלה אחת שבמעלות המידות והיא הסבלנות, כאשר נטה לצד הרגזנות באומרו: "שמעו נא המורים" (במדבר כ', י'). ולכן דקדק עמו הקדוש ברוך הוא: שהיה אדם כמוהו מתרגז לעיני עדת ישראל, במקום שאין הרגזנות ראויה."

משה מאבד את הסבלנות. הוא מתחיל לקחת את זה באופן אישי. שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים–הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם.

הַמֹּרִים – משמעות המילה "מורים" לפי הפשט – "ממרים".

נוֹצִיא לָכֶם מָיִם – אנחנו, אהרון ואני. לא הקדוש ברוך הוא.

צריך להיות על אנושי כדי לשאת את מה שמשה חווה מבלי לאבד את הסבלנות. פעם אחר פעם בני ישראל מתלוננים, בבכיינות, בכפיות טובה, בקצרות ראי ואמונה שהיא על גבול הבלתי נתפסת מאנשים שראו את עשר המכות במצרים ואת ים סוף נקרע לשניים, אם נתמקד כרגע רק בהיילייטס.

וְלֹא-הָיָה מַיִם, לָעֵדָה; וַיִּקָּהֲלוּ, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן. וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה. וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל יְהוָה, אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ. וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה: לֹא מְקוֹם זֶרַע, וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן, לִשְׁתּוֹת.

אמרו חז"ל: "וְכָל מִי שֶׁעוֹסְקִים בְּצָרְכֵי צִבּוּר בֶּאֱמוּנָה – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשַׁלֵּם שְׂכָרָם".

כי להיות שלוח ציבור זה תפקיד כפוי טובה. זה להיות בעמדה שהיא loose-loose: אם אתה מצליח אתה לא יכול לקחת קרדיט כי אז אתה מתנשא ו"השתן עלה לך לראש", וכל כישלון קטן שלך מוחק מיד כל קרדיט שצברת.

זה כנראה כמו להיות הורה – את כל מה שעשית למענם ילדיך ייקחו לרוב כמובן מאיליו. אבל, למשל, איזו מילה שפעם זרקת להם וערערה במעט את ביטחונם הם יזכרו לך לכל החיים ויחפשו אותך עליה בכל פעם שמשהו קצת לא יסתדר להם.

ולכן אמרו חז"ל שאת התגמול לעיסוקם, בתנאי שעשו זאת באמונה ותום, יוכלו שלוחי ציבור לקבל רק מבורא עולם. מהציבור? עדיף שלא יעצרו את נשימתם.

לא היה בתולדות עם ישראל שלוח ציבור שמילא את תפקידו יותר נאמנה ממשה רבנו. ולמרות שכמעט כל מנהיג יהודי אי פעם יטען לכתר – מדוד המלך ועד, להבדיל, בנימין נתניהו – הוא כנראה גם היה זה שהכי קיבל על הראש מהעם ו"התקשורת השמאלנית" שראו תמיד את הכול רק בשחור.

אבל זה טבעו של עולם. וכמו שהורה לא יכול לכעוס על ילדיו (אף שיכול וצריך לכעוס על מעשיהם), וודאי לא להיגרר אתם להתנצחויות אישיות, כך שלוח ציבור לא יכול לעשות זאת עם ציבורו.

חלילה לי מלשפוט כאן את משה. כפי שכתבתי, צריך להיות על אנושי, ומשה הוא כנראה הדמות התנ"כית שהכי קרובה להגדרה הזו, על מנת לשרוד ארבעים שנה כאלה אינטנסיביות מבלי לאבד את זה לפחות פעם אחת.

אבל אם יש מסר מהסיפור שאני יכול לקחת, זה המסר הזה לגבי תעצומות הנפש הנדרשות משלוח ציבור.

שבת שלום.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

24 תגובות ל “פרשת חוקת – משה מאבד את זה”

  1. גילי פלג (פורסם: 1-7-2017 בשעה 11:03)

    נהדר כרגיל אלפסי, ועכשיו אני יודע, כמורה, למה אני צריך לחכות. לעולם הבא- לפי אמרת חז"ל אהיה שם עשיר :-)

    להגיב
  2. צור שפי (פורסם: 1-7-2017 בשעה 11:29)

    שתי הערות: ראשית, כאדם שאינו מאמין בקיומו של ״אלוהים״ אין לי עניין מיוחד בחקר טיבה של אותה ישות אבל לפחות למען הרקורד אני רושם לעצמי שהיא אכן נוקמת ונוטרת בצורה חסרת מידתיות ופרופורציה.
    שנית, אינני שותף לדמעות התנין על גורלם המר וכפוי הטובה של משרתי הציבור. לתפקידים מהסוג הזה נילווים בדרך כלל שלל כיבודים והטבות, בצד האחריות ולכן גם אין אף פעם מחסור במועמדים…

    להגיב
    • ג'נובי (פורסם: 1-7-2017 בשעה 12:59)

      נראה לי שמחסור המועמדים שלא מרוכזים בעיבוד ובהטבות הוא תמצית הבעיה…

      להגיב
      • ג'נובי (פורסם: 1-7-2017 בשעה 12:59)

        כיבוד כמובן

        להגיב
        • צור שפי (פורסם: 1-7-2017 בשעה 15:20)

          נוטה להסכים אם כי יש ביניהם גם לא מעט אנשים טובים.

          להגיב
          • אמוץ כהן-פז (פורסם: 1-7-2017 בשעה 19:33)

            אני עם צור בעניין ׳משרתי הציבור׳.
            יסלחו לי המעטים שאכן משרתים את הציבור בכל לבבם למרות שיכלו לפרוח הרבה יותר במקום אחר, אבל לעניות דעתי הרוב המכריע של משרתי הציבור עושים זאת מסיבות אחרות, פרוזאיות לחלוטין, ולבטח לא זכאים להילה מיוחדת. אני מדבר כמובן רק על אלה שעושים את מלאכתם נאמנה, לא על האחרים…
            משה לדעתי, כפי שכבר הבעתי בפעמים קודמות, לא היה משרת ציבור מכיוון שהיה הזרוע המבצעת של מי שכפה על הציבור את יציאת מצרים.

            להגיב
  3. אביאל (פורסם: 1-7-2017 בשעה 15:01)

    אני דווקא יקח את זה למקום של המסר היותר כולל של התנ״ך, אין מנהיגים מושלמים ואין אדם מושלם, גם לא משה ולכן היו צריכים ״להפיל״ עליו איזה טענה שאכן נראת לנו מעט מוגזמת אם בוחנים את הפשט שלה וההסבר של הרמב״ם אכן מוסיף את העומק והתחכום. גם העובדה שמקום קבורתו של משה אינו יודע מוסיף להיותו האיש שהגיע הכי גבוה בשרשרת ולכן צריך תמיד ליצור את הבידול של האדם אל מול אלוהים.

    ומצוין כרגיל.

    להגיב
    • ברקוביץ (פורסם: 1-7-2017 בשעה 15:56)

      איזה תחכום ועומק יד לרמבם, הגדיר את השחורים כדרגת ביניים בין הקוף לאדם
      אין ספק גם עמוק וגם מתוחכם

      להגיב
      • יאיר (פורסם: 2-7-2017 בשעה 13:15)

        ממש תרמת לדיון
        תודה!

        להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 1-7-2017 בשעה 16:37)

      אביאל, אתה צודק לטעמי. ארחיב על זה יותר בפרשה שבה משה משקיף על הארץ מהר נבו ולא נכנס אליה.

      להגיב
  4. Matipool (פורסם: 1-7-2017 בשעה 15:27)

    קטנוני מאד מצידו של אלוהים.
    כל ההסברים של הפרשנים לא יכולים להצדיק את מה שעשה אלוהים למשה.

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 1-7-2017 בשעה 16:39)

      מתי, אולי זו אשמתי בכך שאני עושה "האנשה" מוגזמת של אלוהים, אבל זו בעיני הדמות הכי פחות מעניינת בסיפור התנ"כי. ממנה אני לא יכול ללמוד כלום כי אף אחד מאתנו אף פעם לא יהיה אלוהים. הדמויות המעניינות הם בני האדם בסיפור.

      להגיב
      • אביאל (פורסם: 1-7-2017 בשעה 16:47)

        אלפסי – זו נקודה באמת טובה, העמדת המוסר האנושי כשיפוט לאלוהים, מי שיטרח לקרוא את איוב יבין שזה פשוט לא חלק מהסיפור בשום צורה. הנחת יסוד מאוד ברורה בתנ״ך, הן מהפן הדתי וגם המחקרי הוא פשוט לוותר על ההבנה של מעשי האל בעיינים של אנשים, הוא פשוט לא חלק מהעניין כאן.

        להגיב
  5. תומר חרוב (פורסם: 1-7-2017 בשעה 19:33)

    העניין הוא שמשה הוא לא מנהיג, אלוהים הוא המנהיג והוא מנהיג קר, ציני, פוליטיקאי משופשף, תאגידי ממש. זה הרי עניין של קרדיט, בדיוק כמו עם דוד וית המקדש: דוד אומר לאלוהים שהוא רוצה לבנות לו בית וזו בדיוק הסיבה שאלוהים לא נותן לו: אתה תבנה לי בית? אני אבנה לך בית.

    להגיב
  6. אלי (פורסם: 1-7-2017 בשעה 22:15)

    תאיר(ו) את עיניי, איך בדיוק כל הפרשנות הזו קשורה לתמונת הנושא?

    להגיב
    • אמיתי (פורסם: 1-7-2017 בשעה 22:20)

      אלפסי הוא משה של נורדיה. הרפרנס של הפרשה הזו רומז שהוא יפרוש לפני הדרבי המיוחל
      נגד ביתר.
      * פרשנות שלי. לא של רשי

      להגיב
      • אלי (פורסם: 1-7-2017 בשעה 23:30)

        תודה אמיתי.
        בגלל שהוא מי שהוא, שאלתי..

        להגיב
      • איציק אלפסי (פורסם: 2-7-2017 בשעה 00:21)

        אני לא משה, לא פורש, והדרבי של נורדיה הוא מול קטמון, לא מול בית"ר.
        מעבר לזה… שבעים פנים לתורה :)

        להגיב
        • אמיתי (פורסם: 2-7-2017 בשעה 06:22)

          :-)

          להגיב
  7. איציק (פורסם: 2-7-2017 בשעה 07:16)

    נראה לי לא נכון להגיד שבתנ"ך אלוהים הוא לא האישיו, הוא נראה כל הזמן כאחד שמחפש צומי, וכשלא מקבל נעלב, וכואס. אני הייתי מאד נזהר לא לתת לו צומי.
    לגבי העניין עצמו, האם משה נענש כי לא דבר אל הסלע או כי תפס מעצמו יותר מידי זה קטנוני באותה מידה ולא מוציא את אלוהים טוב. המסכנה שמוציאים מפרשה זו היא לא אנושית, ולכן לא מעשית.
    אם אני רואה סיבה למה משה לא נכנס לארץ, אז זה כיוון שרצו שכל העבדים ימותו במדבר ורק האנשים החופשיים שנולדו במדבר יכנסו לכבוש את הארץ, לא כעבדים כי אם כחופשיים. משה לא יוצא מין הכלל (וגם מקום קבורתם של כל שאר העבדים לא ידוע), ואז אפשר לשאול למה יהושוע בין נון כן, אבל זה כבר סיפור אחר.

    להגיב
  8. אריאל (פורסם: 2-7-2017 בשעה 07:59)

    כמה דורות קדימה עוד מנהיג מתמודד עם אותו סיפור.
    הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם: (שמואל א פרק יב פסוק ג).

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 2-7-2017 בשעה 15:07)

      אכן, עם לא פשוט להנהיג עם ישראל. מאז ומתמיד.

      להגיב
  9. עדי אבני (פורסם: 2-7-2017 בשעה 10:31)

    מבחינתי לשאול מדוע משה לא נכנס לארץ ישראל משול לשאלה מדוע נתנו נקודת תורפה בעקבו של אכילס או מדוע גורש לוקי מוולהאלה: אלה סיפורים שמראש מדברים על דמויות גיבור מיתיות, ולרדת לעומק המיתוס ניתן רק לגבי מחולליו, לא לגבי הדמויות המיתיות – תשובות אנחנו יכולים לקבל רק על מחברי החיבור המקראי או על רש"י. מיותר לחפש תשובות על משה

    להגיב
  10. באבא ימים (פורסם: 2-7-2017 בשעה 17:21)

    יכול להיות שזה בכלל לא עונש? יכול להיות שבכך שאלוהים לוקח את משה שנקבר במקום שאיננו ידוע עד היום הזה הוא פשוט משחרר אותו? תארו לעצמכם את משה קבור בארץ וגם לאחר מותו הןא צריך להתמודד עם כל אלו שפעם בקשו ממנו מים, ומן, וסיר בשר ובאו אליו עם בלי סוף טענות ומענות ועכשיו באים להשתטח על קברו ולהתחנן לבריאות, זיווג ופרנסה טובה?

    משה הוא משרתו הנאמן של אלוהים- מאיפה לכם שהוא לכשעצמו רוצה להגיע לארץ ישראל?

    להגיב

מה דעתך?