var

אני אתחיל מהרמה הפילוסופית-עקרונית:

אני לא מאלה ששואפים או מאמינים בכך שיש צדק מוחלט בחיים. לכן גם אני לא מאמין או שואף לכך שיהיה צדק מוחלט בכדורגל.

אני אוהב כדורגל כי הוא שיקוף אותנטי של החיים עצמם. ובחיים עצמם יש גם חוסר צדק, עוולות וסתם דברים שמטריפים את הדעת. רק תחשבו על זה שאם במונדיאל במקסיקו 86' היה שימוש בווידאו היה נגזל מאתנו אחד הרגעים המיתולוגיים של המשחק ואחד מזיכרונות הילדות המשמעותיים, שלי לפחות.

ברמה הפרקטית, השימוש בווידאו, לפחות כפי שנעשה עד כה, מעלה את הסוגיות הבאות:

1. הוא מסרס את הרגע הקטרטי הטהור שבשבילו אנחנו מסוגלים לסבול גם שעה וחצי ופעמים אף שעתיים של בהייה חסרת תוחלת במסך ירוק מרצד. הרגע שבו הכדור נושק לרשת. השימוש בשופט וידאו לאישור או ביטול שערים גורם לכך שאישור השער הוא משהו שיכול לקחת גם כמה דקות. "ו… הכדור ברשת!!! לא… רגע.. בוא נחשוב על זה.."

2. הוא לא פותר את אחת הבעיות המרכזיות של שיפוט במשחק כדורגל (וברוב ענפי הספורט) וזה שמרבית ההחלטות נתונות לפרשנות סובייקטיבית: יד מכוונת? לא מכוונת? חלק מהתנועה הטבעית? צמודה לגוף? הגדילה את נפח הגוף?! במקום שהשופט יקבל החלטה במקום, תהא אשר תהא, נוצרת עכשיו סאגה שלמה שבה במשך דקות ארוכות אף אחד לא יודע מה להחליט ומי מחליט וזה פוגם משמעותית בשטף של המשחק ובחוויית הצפייה בו.

לטעמי שימוש נכון יותר בווידאו צריך להיעשות באופן הבא:

1. כמו בפוטבול ובטניס, למאמן או לקפטן יינתנו 2 או 3 אפשריות ל"צ'אלנג'" במהלך המשחק בהם יוכל לבקש לבחון את החלטת השופט בשדה המשחק באמצעות שימוש בווידאו.

2. החלטת השופט בשדה המשחק תשונה רק במידה ויש הוכחה חד משמעית בווידאו לכך שהייתה בניגוד לחוקת המשחק – שער שהובקע ביד, נבדל וכו'. במידה וגם הצפייה הווידאו מותירה מקום לפרשנות, תישאר על כנה החלטת השופט בשדה המשחק.

פרשת חוקת - משה מאבד את זה
פרשת בלק - שורש האנטישמיות