צילום: הדר אלפסי

צילום: הדר אלפסי

הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.

בלעם הוא דמות מופת רוחנית שזוכה גם להערכה מפי חז"ל, שאמרו עליו: "לא קם עוד נביא בישראל כמשה – בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ומיהו? בלעם". כאשר הוא נושא את דבריו הוא מחפש את התכונות המיוחדות של עם ישראל, התכונות והמאפיינים העושים אותו לעם יוצא דופן וחריג במשפחת האומות.

הרב יהודה ברנדס, שהייתה לי הזכות הגדולה להיות תלמידו בביה"ס הימלפרב בירושלים עם בוגריו יש לי הכבוד להימנות, כותב שאת דברי בלעם אפשר לפרש כברכה וכקללה בעת ובעונה אחת:

"אפשר לראות את "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" כתכונה מאד חיובית: עם אוטונומי, בעל זהות עצמית ברורה, שומר על תורתו וייחודו האתני והתרבות. אולם אותו הפסוק עצמו יכול להתפרש גם כגנאי וקללה – עם בדלני ומתנשא, שאינו מוכן להתקשר ולהתערב עם העמים שסביבותיהם, "דתיהם שונות מכל עם", ובכל מקום שבו הם נמצאים הם חריגים, מטרידים, ו"לא ידידותיים". טענה זו נשמעה בפי שונאי ישראל בכל הדורות, מפרס של המן ואחשוורוש, ועד האנטישמיים ברוסיה וגרמניה במאה הקודמת."

במשך למעלה משלושת אלפים שנה מצליח עם קטן ונרדף לשמור על הזהות שלו ולשרוד פיזית ורוחנית, דבר חסר תקדים בהיסטוריה האנושית. והוא עושה את זה מסיבה אחת – הוא נשאר נאמן לאמת שלו. בכל מצב ובכל מחיר.

זה לא שעם ישראל מסתגר ומתבדל, להיפך. חכמי ישראל בכל הדורות (אולי חוץ מבדורנו למרבה הצער) העמיקו ועסקו ברעיונות חיצוניים ליהדות וניהלו דיאלוג פורה עם חכמי אומות העולם. שלמה המלך הזמין את מלכת שבא לירושלים כדי לחלוק מחכמתו, הרמב"ם ניהל דיאלוג אינטלקטואלי מרתק עם אריסטו, ובספר הכוזרי רבי יהודה הלוי, בדמותו של החכם היהודי, מנהל וויכוח סוער ונוקב עם דמות שרעיונותיה מייצגים את הפילוסופיה הנאו-אפלטונית.

הבדלנות איננה ערך יהודי. הייחודיות כן. איננו טובים יותר או פחות משאר האומות. אבל אנחנו מי שאנחנו. וזה מעיד על עוצמה וביטחון. ולכן, גם כשעם ישראל חלש, עייף ויגע, הוא עדיין מצליח להטריד מאוד את מנוחתם של הגויים.

בני ישראל מעולם לא איימו על מואב, להיפך, אלוהים הזהיר את משה אַל-תָּצַר אֶת-מוֹאָב, וְאַל-תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה. כִּי לֹא-אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה אבל זה לא מונע מבלק מלך מואב לצאת מגדרו כדי לנסות לפגוע בהם.

כפי שכותב הרב יהודה: "מעניין הדבר, שהטענות של שונאי ישראל הן כפולות משמעות, ממש כעמדותיהם של בלק ובלעם. מצד אחד – יש בהן הערכה מרובה, לפעמים עד כדי הפלגה מוגזמת, של העם הזה. ובה בעת, מתוך חרדה מפני העוצמה הזאת, ומתוך תחושת איום או נחיתות, ההכרה הזאת מובילה דווקא למאמץ אדיר להכפיש את עם ישראל ולפגוע בו. דברי בלק "עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את עשב השדה" הם הגרסה המוקדמת ביותר של הפרוטוקולים של זקני ציון המוכרת לנו. והם מהווים, כמו שאר חלקי הפרשה, אב טיפוס לסגנון הטענה האנטישמית הזאת לדורותיה".

למרבה צער, דווקא בדורנו, בו זכה עם ישראל לעצמאות מדינית, ביטחון פיזי ורווחה חומרית להם ייחל במשך אלפי שנים, ניצבת התכונה הייחודית הזו של העם היהודי בפני האיום הגדול ביותר – האיום הפנימי. כי מה שלא הצליחו לעשות גדולי האנטישמיים במהלך ההיסטוריה, מבקשים היהודים לעשות לעצמם – למחוק ולטשטש את זהותם.

ועל כך כבר כתב בשעתו יגאל אלון, שוודאי לא חשוד בניסיונות "הדתה" כלשם:

"בניגוד לכל חוקי ההיסטוריה, הצלחנו לשחות כנגד כל הזרמים של אחרים. עתה שומה עלינו לשחות כנגד החזק שבזרמים – נגד עצמנו. בקרב היהודים מצויות תמיד קבוצות של אנשים שעברם רובץ עליהם כחטוטרת, והם הראשונים לערוך ניתוחים פלסטיים בקלסתרם הרוחני-לאומי כדי להתאימו לאופנה הקוסמופוליטית האחרונה. אבל רק מי שקיים בו האומץ להיות הוא עצמו, יכול לתרום את התרומה הגדולה ביותר לתרבות האוניברסלית".

*

וההדרן המוזיקלי הפעם מוקדש לאחד מגדולי היוצרים העבריים בדורנו שחגג השבוע יום הולדת שישים. שממחיש ביצירותיו באופן מופלא כיצד המקורות היהודיים יכולים להוות השראה לרעיונות הנוגעים בנימי נפשו של כל אדם, בכל מקום, בכל עת. כמו למשל ביצירת המופת הזו, בה הוא לוקח רעיון עמוק ועצום של ר' מנחם מנדל מקוצק ומנגיש אותו בכישרון נדיר באמצעות הכלי האוניברסלי המודרני של מוזיקת רוק.

שבת שלום.

מסקנות ראשונות מהשימוש בוידאו
פרשת פנחס - יפה כוח נשים