פרשת פנחס – יפה כוח נשים

צילום: הדר אלפסי
צילום: הדר אלפסי

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד, בֶּן-חֵפֶר בֶּן-גִּלְעָד בֶּן-מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה, מַחְלָה נֹעָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה, פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, לֵאמֹר. אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ.

אלוהים שומע את טענת בנות צלפחד ומקבל אותה וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת–נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן. וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר:  אִישׁ כִּי-יָמוּת, וּבֵן אֵין לוֹ–וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְבִתּוֹ.

פרשנים מודרניים רבים נוהגים להשתמש בסיפור של בנות צלפחד כדוגמא ליחס השוויוני של המקרא לנשים. לכאורה, במונחים של התקופה, מדובר כאן בפסיקה מאוד פרוגרסיבית של אלוהים לחלוקה שוויונית של משאבים בין גברים לנשים.

גם אני תכננתי לעשות זאת. להתגאות בכך שבמקורות שלנו ישנה דוגמא בולטת לחקיקה פמיניסטית שהייתה פורצת דרך אפילו במושגים של ימינו. אלא מאי, שעיון חוזר ונשנה בכתוב עיקר מתוכן את הטענה הזו:

לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ. מעלות בנות צלפחד את טענתם, ואלוהים משיב נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר:  אִישׁ כִּי-יָמוּת, וּבֵן אֵין לוֹ–וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְבִתּוֹ.

למי אלוהים דואג? לבנות צלפחד? לנשים באופן כללי?! האמת שלא. אלוהים דואג לאותם גברים שלא היו להם בנים ולכן יאבדו את זכויות הנדל"ן שלהם. גם בנות צלפחד מבינות שטענות לשוויון לא יתפסו כאן, ואת הזכות לנחלה הן מבקשות בשביל אביהם. כדי שלא יגרם לו עוול. לו, לא להן.

אבל האם בכל זאת אפשר ללמוד מהסיפור משהו שרלוונטי גם למאבקים חברתיים בימינו?

"ר' נתן אומר: יפה כוח נשים מכוח אנשים, אנשים אומרים "נתנה ראש ונשובה מצרימה", ונשים אומרות: "תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו". (ספרי, פנחס קל"ג)

חז"ל עושים כאן הבחנה יפה בין טענותיהם של בני ישראל, הגברים, לבין טענתן של בנות צלפחד.

בני ישראל מתלוננים. בנות ישראל טוענות לעניין עצמו.

תלונותיהם של בני ישראל מכעיסות ומתישות את משה ואלוהים, ואילו טענתן של בנות צלפחד מתקבלת כלשונה ואף יוצרת תקדים שמשרת נשים רבות אחרות.

פעמים רבות מאבקים חברתיים, צודקים ככל שיהיו, הופכים להיות מסעות נקמה: פמיניסטיות מסרסות גברים, טבעונים צדים אוכלי בשר, מזרחיים מדכאים אשכנזים.

בנות צלפחד חשו שנעשה להן עוול. להן, כנשים, לא לאביהן: "כיוון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים ולא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה. אמרו: לא כרחמי בשר ודם רחמי המקום. בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מעל הנקבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא על הזכרים ועל הנקבות – רחמיו על הכול, שנאמר "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו". (ספרי כ"ז, א').

אבל יחד עם זאת, כאשר הן מביאות את טענתן לפני משה הן לא תוקפות אותו כגבר והן לא מאשימות אותו בהעדפת בני מינו. הן מתייחסות לעניין עצמו. והיחס הענייני שלהן גורר יחס ענייני מצד משה שמפנה את הסוגיה התקדימית לאינסטנציה העליונה – אלוהים, שאכן פוסק לטובתן.

הדרך הטובה ביותר לשנות את המציאות היא פשוט לשנות את המציאות. בנות צלפחד לא היו פמיניסטיות גדולות כמו שאולי מנסים לעשות אותן בדיעבד. אבל הן הצליחו לתרום תרומה מאוד משמעותית לזכויותיהן של הנשים בתקופתן ולהוות השראה לקידום זכויותיהן של נשים לאורך ההיסטוריה.

זה אולי ישמע מוזר, אבל האמת שלפעמים מי שמתיימר לשנות את המציאות לא באמת רוצה לשנות אותה. למעשה, המציאות כמו שהיא מאוד נוחה לו. טוב לו להיות בעמדה המתקרבנת. המתלוננת. הצודקת כל-כך בעיני עצמה. כמו בני ישראל עם ה"טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר" ההו כה פולני שלהם.

אבל בנות ישראל לא מחפשות להתלונן בשביל להתפלש ברחמים עצמיים, הן רוצות נחלה, בארץ ישראל, והן מקבלות אותה.

חז"ל מדייקים בכך שהכתוב טרח וציין את שמותיהן של בנות צלפחד ולא הסתפק רק בלכנות אותן "בנות צלפחד" וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֹתָיו–מַחְלָה נֹעָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה ורואים בכך אות להערכה הרבה שהן זוכות לו.

מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה, שחששו מכך ששמם של אביהם ימחה, זכו לכך ששמן שלהן יונצח בשמותיהן של בנות יהודיות אלפי דורות אחר כך.

שבת שלום.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

21 תגובות ל “פרשת פנחס – יפה כוח נשים”

  1. איציק (פורסם: 15-7-2017 בשעה 08:20)

    תודה איציק,
    פרוש יפה, ודרך יפה להסביר כל מיני מלחמות שמקימות על עצמן התנגדות הגם שהן במידה רבה מלחמות צודקות.
    לעצם הפרשה, אין פה שום שוויון לא מנקודת מבט של הנשים, שאולי גם ראו את המצב כך, ואולי הציגו אותו בצורה חכמה, אלה חמור מכך, גם מצד האלוהים. הן מקבלות נחלה כי אין בן. כלומר אם היה בן, הן היו נשארות בלי כלום, ותלויות בנחלה של בן אתו יתחתנו הכי הרי לא יתכן שלא יתחתנו). כלומר זה שאלוהים מוכן לשים אותן בכלל בתור (גם אם בסופו בלבד) נחשב להישג כי לפני זה לא התקבל על הדעת שנשים עומדות בתור, גם אם בסוף. זה סוג של פמיניזם סוג ב', אבל לא ממש פמיניזם. גם הטענה שהטענה המנוסחת באופן זה משכנעת את אלוהים, מציג את האל לא טוב (כמעט כרגיל), צריך לסובב אותו על האצבע כדי שיכיר באבלה.
    שבת שלום

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 15-7-2017 בשעה 10:38)

      אני לא הסנגור של אלוהים. כתבתי כבר שהוא הדמות הכי פחות מעניינת בסיפור. זה שאלוהים רע או טוב זה לא מעניין. אלוהים הוא דמות מופשטת שאנחנו משליכים עליה את מה שאנחנו רוצים שתהיה.
      לגבי בנות צלפחד, מסכים בהחלט שהן עושות כאן מניפוליציה כדי להשיג את מבוקשן. בדיוק כמו שרה, רבקה, רחל, תמר (כלתו של יהודה) ונשים נוספות לאורך התנ"ך.

      להגיב
  2. קלבדוס (פורסם: 15-7-2017 בשעה 09:48)

    יפה, אבל אני לא מקבל את הטענה שלך, שמעקרת את העוקץ הפמיניסטי.
    אלוהים לא דואג לזכויות הגבר המת, חשוך הבנים. כי הוא פשוט מת. אלא לבנותיו.
    וזה הישג פמיניסטי ממדרגה ראשונה. הרי מה היה לנו:
    המצב הקיים: מזכה גברים בלבד.
    הפעולה: מחאה של נשים.
    המצב החדש: חקיקה שיפוטית, מכוח הלחץ, שמשנה את המצב קהיים, ומזכה נשים בפסיקה תקדימית עם תחולה לעתיד, על כל הנשים (באותו מצב).
    אכן, החקיקה החדשה לא מזכה את *כל הנשים כולן*, לא משווה לחלוטין את זכויות כל הנשים לכל הגברים. אלא רק במקרה הפרטי הנ"ל. "תקדים בנות צלפחד".
    אבל מה לעשות – שינוי נעשה בשלבים. רומא לא נבנתה ביום אחד. גם שוויון לנשים, או מזרחים, או להט"ב, או כל מיעוט אחר, לא מושג בבת אחת וביום אחד. צעד אחר צעד.
    שבת שלום.

    להגיב
    • איציק (פורסם: 15-7-2017 בשעה 10:00)

      אתה משליך את המגרעות האנושיות על מעשיו של אלוהים, כלומר האנשה. לאן התדרדרנו.

      להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 15-7-2017 בשעה 10:33)

      אני מסכים איתך שבנות צלפחד השיגו הישג מאוד משמעותי עבור נשים לדורות. אבל מקריאת הכתוב אני עדיין חושב שמי שאלוהים דאג לו היו הגברים המתים ולא הבנות שנותרו אחריהם. תאמין לי שהייתי שמח לפרגן לו את זה, בטח באכסנייה הזו. אבל אני לא רואה איך אפשר להבין את זה מהפשט. וכבר העירו לי כאן כמה פעמים, במידה מסויימת של צדק, שלפעמים אני מנסה לאכוף בכוח את הרעיון שאני רוצה להביע על מה שבאמת כתוב.

      להגיב
  3. yaron (פורסם: 15-7-2017 בשעה 09:54)

    תודה איציק, פוסט יפייפה.

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 15-7-2017 בשעה 10:39)

      תודה

      להגיב
  4. BRT (פורסם: 15-7-2017 בשעה 11:01)

    אחלה פרשת שבוע לשבת (;
    תודה !

    להגיב
  5. עדי אבני (פורסם: 15-7-2017 בשעה 11:54)

    מעניין שרוויזיוניסט כמוך מעלה על נס את הטענה המרקסיסטית העליונה.
    מרקס מרד בהגל, המורה שלו, שטען כי השינוי החברתי הוא תודעתי, והוא נעשה בשינויים של תזה -אנטיתזה – סינתזה. בדיוק כפי שמנסים הפמניסטים, הטבעוניים או הקשת המזרחית לעשות: טענה נגדית לתמה, שיחד איתה יוצרות את התמה החדשה וחוזר חלילה.
    מרקס, לעומתו, טען בדיוק את הטענה שטענת עכשיו, שההוויה יוצרת את התודעה. שדרך שינויים מעשיים משתנה דרך החשיבה החברתית.
    לא ידעתי שאתה מרקסיסט בארון…

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 15-7-2017 בשעה 12:41)

      התקלת אותי :)

      להגיב
    • אביאל (פורסם: 15-7-2017 בשעה 17:28)

      עדי – אלה הכתבים המוקדמים של מרקס ואמנם המרקסיזם אכן מבוסס על הוויה שמייצרת תודעה. עם זאת אין הדבר אומר שכל פעם שהמציאות יוצרת תודעה מדובר על מרקסיזם, יש אינספור דוגמאות (מחקריות) לכך שהתודעה מייצרת מציאות והמציאות מייצרת תודעה, בין זה למרקסיזם הקשר דיי חלש. מרקסיזם זה מלחמת מעמדות בראש ובראשונה, שלפי מרקס התקיימה מראשית האנושות ושהמרקסיזם תפקידו לפתור אותה אחת ולתמיד.

      להגיב
  6. אלעד כץ (פורסם: 15-7-2017 בשעה 15:00)

    יפה מאוד איציק.
    אוסיף רק ששמות בנות צלפחד מציינים כולם תזוזה, תנועה ואי קפיאה על השמרים. ואין סמלי מזה.

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 15-7-2017 בשעה 16:54)

      יפה. לא ידעתי את זה. תודה!

      להגיב
  7. אריאל (פורסם: 15-7-2017 בשעה 20:20)

    "זה אולי ישמע מוזר, אבל האמת שלפעמים מי שמתיימר לשנות את המציאות לא באמת רוצה לשנות אותה. למעשה, המציאות כמו שהיא מאוד נוחה לו. טוב לו להיות בעמדה המתקרבנת. "
    מדויק.

    להגיב
  8. הברזיליאני (פורסם: 15-7-2017 בשעה 20:37)

    האם לא ראוי שציבור שמופלה לרעה ישאוף לשיווין מוחלט, ולא רק לשיפור (משמעותי או פחות) של זכויותיו בתחום ספציפי ותחום? זכויות נשים אכן התקדמו בשנים האחרונות, ועדיין ההגמוניה הגברית , שחוסר הגינותה זועק לשמיים, נשארת על תילה… פרגמטיזם תמיד עני יותר ממלחמות לצדק.

    להגיב
    • אמוץ כהן-פז (פורסם: 15-7-2017 בשעה 21:14)

      נראה לי ש׳לוחמי הצדק׳ מתעניינים בלחימה יותר מאשר בצדק.
      שיוויון מוחלט זה אפילו לא אוטופיה, זה דבר שלא קיים.
      לעומת זאת, לרכך עוד ועוד, יום אחרי יום, את ההגמוניה הגברית, זו מטרה מעשית.
      הנה, בפוליטיקה הצרפתית השובניסטית (גברית), מקרון הקים ממשלה 50/50. טוב אך לא מושלם מכיוון שמבחינת רמת האחריות הגברים עדיין הגמוניים מדי.
      עכשיו צריך לבסס את השוויון המספרי ולחתור לשיוויון איכותי. פרקטיקה.

      להגיב
      • הברזיליאני (פורסם: 15-7-2017 בשעה 21:37)

        הסוציאל דמוקרטיה הייתה התפיסה הפרקטית באירופה של תחילת המאה ה20, כנגד האוטופיזם הרדיקלי של הסוציאליסטים. לא צריך לספר לאן הפרקטיקה הזו הובילה… (נכון, הכללה היסטורית גסה, אבל לא שגויה; יש אחלה ביבליוגרפיה בנושא).

        להגיב
        • באבא ימים (פורסם: 17-7-2017 בשעה 06:38)

          על אותו משקל- להיטלר ולצרלי צפלין היה שפם מצחיק (אמירה מדוייקת לחלוטין- יש אפילו תצלומים המוכיחים את הטענה הזו).

          להגיב
  9. צביקה (פורסם: 16-7-2017 בשעה 21:00)

    מצויין, כרגיל.

    להגיב
  10. S&M (פורסם: 18-7-2017 בשעה 12:13)

    עובדתית, זה לא נכון שיש דאגה לשם האב, כי הבנות לא נושאות את שם האב. כלומר, בין אם יקבלו אדמה ובין אם לאו, שם האב ייגרע. אם הבת לא מתחתנת, שם האב לא יעבור לצאצאים שאין. ואם הבת כן מתחתנת, גם אז שם האב לא יעבור. אין פה דאגה לשם האב, אלא לזכויות השבט, המשפחה. מכאן, שיש כאן הכרה חד משמעית שבנות יורשות את אביהן אם אין בן, גם אם הן לא נושאות את שם האב. וזה פמיניזם.

    יותר מזה, הסיבה שבנות לא יורשות את נחלת האב נובעת ממניעים שבטיים בדלניים. כל שבט מקבל משבצת קרקע עם גבולות ברורים בנבדל משבטים שכנים. ובתוך השבט יש שבטים קטנים יותר, וכל משפחה מקבלת משבצת קרקע מובחנת עם גבולות ברורים. בת שמתחתנת לא נשארת בשבט המשפחתי, אלא הולכת לשבט של הבעל. בת שירשה אדמה ומתחתנת, הולכת לשבט של הבעל ומעבירה איתה את האדמה שירשה מהשבט של האבא לשבט של הבעל. מכאן, שתהיה משבצת קרקע שבטית, שבתוכה יהיו מובלעות של שבטים אחרים. או שתהיה משבצת קרקע משפחתית, שבתוכה יהיו מובלעות של משפחות אחרות.
    בחברה שבטית זה מביא מלחמות. לכן הפסיקה הזו של משה היא לא פחות ממהפכה, כי היא באה באמצע כל המהומה של חלוקת השלל לפי שבטים, ופתאום יש סטייה מוחלטת מהעיקרון הזה.

    אפשר לראות את זה בחברה הערבית עד היום. מעדיפים לא לתת לבנות לרשת, כי כשהן מתחתנות האדמה אובדת. אז מצאו פשרה בין השבטיות לפמיניזם, ובת יורשת אמנם, אבל רק 50% ממה שיורש בן.

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 18-7-2017 בשעה 17:50)

      החכמתי. תודה!

      להגיב

מה דעתך?