120

צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-אַתֶּם בָּאִים, אֶל-הָאָרֶץ כְּנָעַן: זֹאת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה, אֶרֶץ כְּנַעַן, לִגְבֻלֹתֶיהָ.

בפרשת מסעי משרטט אלוהים את גבולות הארץ אשר ירשו בני ישראל. הגבולות שאלוהים משרטט מצומצמים למדי ואינם כוללים את עבר הירדן המזרחי, ובדרום מסתיימים בצפון הנגב ולא כוללים את הנגב הדרומי עד אילת כפי שאנו מכירים כיום (ראו מפה).

פעמים רבות אנו נתלים בזכותנו על הארץ בהבטחה האלוהית. יש בכך בעיתיות. כי אלוהים שלנו הבטיח את הארץ הזו לנו ואלוהים של מישהו אחר הבטיח את זה לו. אם מחר בבוקר יגיע לכאן עם ויציג איזה ספר בן שלושת אלפים שנה שכתוב שם שאלוהים שלו הבטיח לו את הנדל"ן הזה וזה רשום על שמו בטאבו, אנחנו לא נגיד "אה, אוקיי, סליחה. הנה המפתחות, את העציצים צריך להשקות פעם בשבוע" ונזוז.

אז מה אנחנו עושים פה?

מה שאמריקאים עושים באמריקה והאוסטרלים באוסטרליה וכל עם בכל מקום אחר. אין, עד כמה שדעתי משגת, בכל כדור הארץ, פיסת אדמה אחת שיושביה הנוכחיים היו שם מאז ומעולם. כל פיסת אדמה על פני הגלובוס נכבשה מתישהו.

גם ארץ ישראל נכבשה. פעמים רבות. גם ע"י עמים אחרים וגם ע"י עם ישראל. והכיבוש של יהושוע בן נון לא יותר או פחות מוסרי מהכיבוש של 48' או של 67'.

אז מדוע ההבטחה האלוהית חשובה?

היא חשובה בשבילנו. ההיסטוריה של עם ישראל עם ארץ ישראל, שהולכת אלפי שנים אחורה, היא ההצדקה שלנו לעצמנו לכך שאנחנו פה ולא באוגנדה.

אני אצטט בהקשר הזה דברים שכתב גדי טאוב ומסבירים זאת בצורה הנהירה והמדויקת ביותר:

"הצעות רבות לטריטוריות כאלה ברחבי העולם עלו ונפלו. התברר שארץ ישראל לבדה תוכל להיות משכנה של מדינת לאום יהודית. כל פיסת אדמה אחרת לא תצלח משום שהיהודים בהמוניהם לא יבואו אליה. אבל אין זה עניין פרקטי בלבד. יש טעם עמוק שבגללו לא יהיה ניתן להניע אותם לשם. אם שאיפת התנועה היא להפוך את היהודים לאנשים חופשיים, עומדים ברשות עצמם, וכל זאת מבלי לוותר על זהותם היהודית, הרי שארץ ישראל היא המקום היחיד שיצלח לכך משום שהיא אלמנט עמוק כל כך בזהותם, עד שוויתור עליה פירושו בעצם ויתור על זהותם. כשם שאנגליה היא חלק מרכזי בזהות האנגלית, כך ישראל היא חלק בזהות היהודית. אנגלים שמבקשים לעצמם עצמאות פוליטית מחוץ לאנגליה, סופם, כפי שקרה לאנשי המושבות באמריקה, שהם חדלים לראות את עצמם כאנגלים".

ומכיוון שמדינה יהודית יכולה להיות רק בארץ ישראל, השאלה המוסרית היחידה היא האם לעם היהודי מגיע בית לאומי משלו או שמה לא.

ועל כך נכתב כבר בפתח מגילת העצמאות:

"זו זכותו של העם היהודי להיות ככל עם ועם העומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית".

ומה לעשות במקרה שהזכות הטבעית שלנו עומדת בסתירה לזכות של אחרים? ובכן, אלו הם החיים פעמים רבות. הזכות שלך באה על חשבון הזכות של מישהו אחר. ואדם, ועם, חפצי חיים, ישאפו קודם כל לממש את זכותם. זה טבעי ואנושי.

שבת שלום.

פרשת פנחס - יפה כוח נשים
האומץ להיות מי שאתה