Oded_Katash_Hapoel_Eilat

אחד הדברים שחזרו במחמאות הרבות שקיבל, בצדק רב, עודד קטש, במהלך ההופעה הפנטסטית של נבחרת העתודה באליפות אירופה, היא העובדה שהוא מאפשר לשחקנים לטעות. שזה קצת מוזר, אם הם טועים צריך לתקן אותם, לא?

אלא שמרחב הטעות הזה, שקטש מאפשר לשחקנים שלו, הוא זה שנוטע בהם ביטחון לנסות שוב, ללמוד ולהשתפר. כשאתה לא חושש שכל החטאה או טעות בהגנה תייבש אותך על הספסל, אתה מרגיש בטוח לנסות שוב ופעמים רבות גם מצליח.

הפרגון וההערכה מקיר לקיר שמקבל עודד קטש, גם מהקולגות שלו, הם די דבר נדיר במחוזותינו. נדמה לי שזה מכיוון שיש לעודד בכמויות תכונה שמצליחה לשבות כמעט כל לב – כנות. כשאתה שומע את עודד, אתה אף פעם לא מרגיש שהוא מנסה לערבב אותך, לתחמן, או מסתיר איזו אג'נדה. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. הוא לוקח אחריות על הטעויות שלו ולא מתבייש גם במה שלא הצליח. הוא איש של Face value כמו שקוראים לזה באנגלית.

עודד פורח בסיטואציות כמו בנבחרת העתודה. כשאין לחץ. כשיש מרחב גדול של ניסוי וטעייה. לכן הצליח בקבוצות כמו הגליל ואילת, והרבה פחות במכבי והפועל ת"א ובהפועל ירושלים.

האם זה אומר שהוא לא יכול להצליח תחת לחץ? לא בטוח. אבל הוא צריך שתהיה לו הנהלה שתעמוד מאחוריו ותאפשר לו לטעות, ובעיקר להיות מי שהוא, כמו שהוא כמאמן מאפשר לשחקנים שלו.

ברור שבמכבי ת"א או הפועל ירושלים זה לא אפשרי, לכן גם אני לא צופה ולא הייתי ממליץ לו ללכת לשם בעתיד הנראה לעין.

אבל אם יום אחד מישהו שם כן ירצה לחשוב מחוץ לקופסה שווה לו ללכת על עודד. אבל אז ללכת אתו עד הסוף. כי ההופעה המרשימה ובעיקר המרגשת של נבחרת העתודה הקיץ הזה בכרתים הראתה כמה רחוק אתה יכול להגיע, גם עם כישרון די מצומצם, כשאתה נותן לאנשים את האומץ להיות מי שהם.

פרשות מטות-מסעי - הזכות ההיסטורית
גשם באלפסי