צילום: ינון פוקס

צילום: ינון פוקס

וָאֲצַו אֶתְכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, נָתַן לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ–חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כָּל-בְּנֵי-חָיִל.

אחרי שבשבוע שעבר קראנו בפרשת מטות את אמירתו המפורסמת של משה לבני גד וראובן שביקשו להתנחל בעבר הירדן המזרחי וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִבְנֵי-גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן: הַאַחֵיכֶם, יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם, תֵּשְׁבוּ פֹה. השבוע בפתח ספר דברים משה חוזר לסיפור ומפרט את דרישתו שבני גד וראובן, לא רק שילחמו בכיבוש הארץ שכם אל שכם עם שאר השבטים, אלא שחֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל – הם אלו שיעמדו בקו הראשון.

מדוע העניין חשוב כל כך למשה?

כי משה מבין את הסכנה המובנית שקיימת בחלוקה של עם ישראל לשבטים. כבר במדבר היו פה ושם אינסידנטים, כמו ההתמרמרות של קרח ועדתו על בני לוי, אבל עדיין, בני ישראל, נעו במדבר פחות או יותר כיחידה אחת וניתן היה לשמור אותם ככאלה.

לאחר הכניסה לארץ, מבין משה, זה יהיה מורכב פי כמה. כשכל אחד בנחלה שלו, תחת גפנו ותאנתו, או אז מתחילות מלחמות היהודים. ושבטים מסוימים שנצנצו במלחמה לכיבוש הארץ זו יופי של עילה למלחמות פנימיות. אז משה מנסה ככל יכולתו למנוע את זה מראש. סביר להניח שאם זה היה רק בידיים שלו הוא היה מוותר על הקונספט של התנחלות בני גד וראובן בעבר הירדן המזרחי. יש מספיק מקום לכולם בין הירדן לים.

ההיסטוריה כמובן הוכיחה שמשה צדק. במושגים היסטוריים, שניים עשר השבטים התפוררו די מהר, בהתחלה לממלכת יהודה וממלכת ישראל ולבסוף מכל השבטים נותר למעשה רק אחד – שבט יהודה. ולכן אנחנו נקראים יהודים, ולא שמעונים או ראובנים.

גם בדור שלנו הסכנה הגדולה שאורבת לעם ישראל היא השבטיות. לא בכדי מקדיש הנשיא ריבלין את כהונתו לבלום את מגמת ההתפוררות לשבטים בחברה הישראלית. ההיסטוריה מוכיחה שעם ישראל מאבד את הריבונות בארצו לא בגלל אויב חיצוני, אלא בגלל מלחמות פנימיות. וסכנה השבטיות בחברה הישראלית היא, עובדתית, איום אסטרטגי גדול יותר מהגרעין האירני, למשל.

ב"נאום השבטים" המפורסם שנשא בהרצליה ב-2015 במלאות שנה לכהונתו, הזהיר הנשיא ריבלין מפני התפוררותה של החברה הישראלית לארבעה שבטים – השבט החילוני, הדתי-לאומי, החרדי והערבי.

אם נשים רגע בצד את השבט הערבי, שזה מקרה מיוחד שדורש התייחסות תחת הקטגוריה של "הגר הגר בתוככם", רק בתוך החברה הישראלית ישנם כיום שלושה שבטים מרכזיים – החילוני, הדתי-לאומי והחרדי.

וכאן הבעיה הגדולה, וצריך לומר זאת בכנות, היא עם השבט החרדי. כי שני השבטים האחרים, החילוני והדתי-לאומי, עם כל פערי האידיאולוגיה בניהם, יש להם במשותף משהו אחד שחיוני באופן קרדינלי לשרידות של החברה הישראלית – המחויבות ללאומי לפני השבטי או המגזרי.

אצל הדתיים הלאומיים ראינו את זה בהתנתקות, שלמרות השבר הגדול לא הובילה כמעט לתופעות של השתמטות מהחובות האזרחיות או ניכור מופגן כלפי המדינה. ואצל החילוניים העובדות מוכיחות, שלמרות מה שמספרים לכם ב'הארץ', מתי מעט מהם עוזבים לברלין תוך ייאוש וזעם והרוב מוחלט נשאר כאן וממשיך להילחם על דמותה של המדינה.

הבעיה, כאמור, היא עם החרדים. אצלם המחויבות השבטית-מגזרית קודמת למחויבות הלאומית. ולכן מה שמאפיין את הפוליטיקה החרדית והפרמטר שלפיו נבחנים נבחרי ציבור חרדיים זה עד כמה הם הצליחו לדאוג למגזר החרדי, לא עד כמה הם עשו טוב למדינה.

לאורך זמן, במיוחד לאור העובדה שהשבט החרדי הולך וגדל, זה לא יוכל להחזיק מעמד. או שהחברה הישראלית תתפורר ואז כולנו לא נהיה פה, או שהשבט החרדי יבין גם הוא שבשביל לשרוד הוא חייב לשם את הלאומי לפני השבטי.

או כמו שאמר משה הַאַחֵיכֶם, יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם, תֵּשְׁבוּ פֹה. ואין הכוונה רק לגיוס לצה"ל, אלא למלחמה היום-יומית של עם ישראל לשרוד במציאות מדינית-ביטחונית-כלכלית כמעט בלתי אפשרית.

שבת שלום.

גשם באלפסי
כשהחלומות שלך מתגשמים מהר מדי