והפעם מברילוצ'ה הקסומה שבפטגוניה. שאגב, הייתה אחד המקומות שנשקלו ע"י התנועה הציונית להקמת המדינה היהודית (ואני חייב להודות שלפי מה שאני רואה כאן חבל שנשארה רק בגדר אופציה…). וזה גם אפילו מתקשר בעקיפין לפרשת השבוע:

כִּי-אֲבִיאֶנּוּ אֶל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע, וְדָשֵׁן; וּפָנָה אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי.

לאלוהים אין אשליות, הוא יודע איך זה יגמר.

ברגע שיהיה להם קצת טוב, מדינה משלהם, כלכלה משגשגת, כמה שנים בלי מלחמות, דירת שלושה חדרים במודיעין, סושי בר ליד הבית וחופשה בחו"ל פעמיים בשנה, הם ישכחו.

את הגלות, והרדיפות, והפוגרומים והשואה. ואפילו סתם איך זה מרגיש להיות זר ותלוי בחסדי אחרים.

ויתחילו לשאול, מה זה בכלל חשוב העניין הזה של מדינה יהודית וזהות יהודית? אנחנו אזרחי העולם. פיס אנד לאב פור אול.

וְהָיָה כִּי-תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ:  כִּי יָדַעְתִּי אֶת-יִצְרוֹ, אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם, בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי.

אבל אז קצת פיגועים, איזו מלחמה קטנה בצפון או בדרום, טילים, מקלטים, אנטישמיות בעולם. ופתאום הם נזכרים מי הם ומה הם, ומה הם עושים כאן בכלל.

אבל זו לא חכמה. החכמה זה דווקא כשטוב. דווקא כשטוב להעריך ולהתאמץ בשביל זה.

שבת שלום.

פרשת כי תבוא - אור לגויים
פרשת האזינו