"איסקו. ברור לי שראיתי אתמול את אחד הכוכבים הגדולים של הכדורגל העולמי בעשור הקרוב. בהינתן תנאים אידיאלים הוא יכול להגיע לרמות צ'אבי ואינייסטה."

את הדברים האלה כתבתי לפני כמעט ארבע וחצי שנים כשצפיתי בנבחרת הצעירה של ספרד ביורו שנערך אז בישראל.

הערב יחזור איסקו לאותו אצטדיון בו צפיתי בו אז. הזדמנות מושלמת לסגור מעגל ולראות במו עיני כיצד הנבואה שלי התגשמה (אם כי אני חייב להודות שזו לא הייתה חכמת גדולה. כל מי שראה אותו באותו קיץ ידע שזה מה שהולך לקרות). אבל למרות שהמשחק יערך 2 ק"מ בקו אווירי מהבית שלי, אני לא אהיה שם.

ראיתי את נבחרת ישראל בשני משחקים בקמפיין הנוכחי – נגד איטליה ונגד אלבניה. אחרי המשחק נגד איטליה שפתח את הקמפיין דווקא יצאתי אופטימי. ראיתי נבחרת אולי מוגבלת (שום דבר חדש) אבל לפחות כזו שלא מתבטלת גם מול יריביה עדיפה ממנה בהרבה ומנסה להביא לידי ביטוי את האיכויות שכן יש לה.

אלא שמשם והלאה הקמפיין הלך בדיוק בכיוון ההפוך. נבחרת ישראל לא רק שהתבטלה בפני היריבות, גם כאלה פחות עדיפות מאיטליה, היא התבטלה בעיקר בפני עצמה. זה היה קמפיין מביך, משפיל. נבחרת ישראל הציגה הופעה חסרת זהות ואופי. התנהלות אקלקטית, מבולבלת, נעדרת פאסון ושמץ כבוד עצמי.

אחרי המשחק נגד אלבניה יצאתי מסמי עופר בתחושה מסוג שעוד לא חוויתי בעבר. ראיתי את נבחרת ישראל בהופעות מביכות. הייתי ב-5:0 מול דנמרק. אבל מעולם לא יצאתי בתחושת ייאוש ודיכאון שכזו.

היה לי ברור שאין לי עניין לשוב ולראות את נבחרת ישראל בזמן הקרוב. לא בגלל שאני כועס או מחרים אותה, אלא פשוט משום שאני לא יכול יותר לשאת את העלבון.

תמכתי מאוד במינויו של אלישע לוי לתפקיד. ראיתי בזה סגירת מעגל ראויה לאיש שהרוויח את מקומו ביושר – בעבודה קשה ובטיפוס סיזיפי מלמטה. אבל לצערי אלישע היה נוראי כמאמן הנבחרת. זה לא רק הכדורגל, כזה גרוע כבר ראינו, זה בעיקר כל ההתנהלות מסביב שהייתה מביכה ולא כיבדה בראש ובראשונה אותו.

כמו שכתב כאן כל כך מדויק תומר חרוב "נבחרת ישראל הצליחה לקחת גם אדם חביב ודי אהוב בעיני חובבי הכדורגל הישראלי כמו אלישע לוי ולהפוך אותו לאינטרסנט שפל".

נבחרת ישראל היא בית קברות. מקום שאתה לא יכול לצאת ממנו עם חיוך. להיות מאמן נבחרת ישראל זו סיטואציה בלתי אפשרית. כי בתור מאמן נבחרת ישראל מתנקזות אליך כל הרעות החולות של הענף, כשאין לך שום סיכוי לתקן אותם בכמה אימונים בחודש. גם מוריניו היה יוצא פארש מהתפקיד הזה.

ולכן דיון על שיטה, או מאמן, או שחקנים, זה בערך כמו לרטון על איכות הבופה על סיפון הטיטאניק. הבעיות של הכדורגל הישראלי הם ברמות כל-כך הרבה יותר יסודיות ועמוקות.

מי שרוצה להתחיל מוזמן לקרוא את הדברים הבאים שפרסם לפני כמה שבועות בדף הפייסבוק שלו מישהו שאולי לא שמעתם עליו מעולם. אדם ישר והגון בשם עינב חזנוולד, שכל חטאו בעולם היה בכך שניסה לנהל מועדון כדורגל בישראל באופן מקצועי:

"זה תקופה ארוכה שאני חש מאוים ומסביבי רוחשת מערכת לחצים ואיומים קשה ביותר. הכל בסדר והכל נסבל עד אשר אנשים שפלים החליטו לפגוע בי גם דרך איומים קשים ביותר על אשתי ועל בנותיי. כאן אני עוצר ,שם את אהבתי הגדולה למועדון בצד ויוצא מהמשחק. יש כאן כמה משפחות ואנשים שכואב להם שהם כבר לא יכולים לפעול במועדון כבתוך שלהם כפי שעשו שנים רבות. מותר לבצע שינויים ארגוניים במחלקת הנוער ובבוגרים. מותר לבחור מועמד ראוי אחר לתפקיד בכיר במחלקת הנוער ולא כפי שקבעו בכופר היישוב. מותר למועדון שפועל בצורה ישרה ומקצועית להביא כל שחקן שהמאמן רוצה ובכל תפקיד. אין יותר פרות קדושות במועדון. מותר למועדון בריא לפעול ולעשות הכל לטובת המועדון ללא מורא וללא משוא פנים.

"בתקופה הארוכה שאני מכהן כיו"ר עברתי אין ספור אירועים לא פשוטים והתמודדתי עם אנשים קשים וסיטואציות לא פשוטות. מי שנמצא בקרבתי יודע על מה אני מדבר. הפרידה מהשכנים, הפרידה מאינטרסנטים שהעיקו על המועדון. כשמאמן נוער לא מרכיב שוער בהרכב אתה מקבל שיחות טלפון מאיימות ומוזמן לפגישות הבהרה קשות. כשאתה מפטר מאמן ילדים במחלקת הנוער, מסיבות מקצועיות בלבד, אז בכיר מאוד בעיריית רמת גן מנסה לסחוט אותך באיומים במשך שלוש שנים בצורה נוראה. עם הכל התמודדתי בהצלחה אבל כעת נחצו כל הקווים האדומים מבחינתי.

"עמדתי בראש המערכת במשך תקופה ארוכה ומילאתי את התפקיד באהבה רבה ומתוך תחושה של שליחות. שימשתי כיו"ר בהתנדבות מלאה וללא כל תמורה. לא לקחתי לעצמי שקל אחד בודד אף לא כהחזר הוצאות אישיות שהוצאתי על תפעול המועדון. לא היתה לי קופה קטנה… ולא הבאתי חשבוניות על ארוחות… המועדון נוהל ביושר שאין לו תקדים. ההנהלה הנוכחית ידעה לשמור על כספי המועדון בקנאות ומתוך דאגה עמוקה לעצמתו ועתידו. שמתי את כל החיים שלי בצד לתקופה ארוכה ,שילמתי מחיר אישי כבד ביותר אבל אני לא מצטער על שום רגע. זו הייתה גאווה גדולה לנהל את המועדון היקר הזה ואני מודה על הזכות הגדולה שניתנה לי . אני אוהב את המועדון הזה אהבה חסרת תקדים, מחובר בנפשי לעבר שלו, להיסטוריה שלו, לסמלים שלו ובעיקר למכתש… ואמשיך לעשות הכל למען ביסוסו והצלחתו".

אין סרט שמדינה עם 300 אלף תושבים (איסלנד) תגיע לרבע גמר היורו ותעפיל למונדיאל מבית שמשחקות בו קרואטיה, אוקראינה וטורקיה, וישראל לא תוכל לעשות זאת כבר ארבעים ושמונה שנה. אני אמשיך לטעון זאת שוב ושוב: יש כאן כישרון לא פחות מבכל מדינה אחרת בסדר גודל דומה. הבעיה היא באופן שבו הכישרון הזה מנוהל.

תשימו את האנשים שמנהלים כאן את ההיי-טק, את מערכת הביטחון, לנהל את הכדורגל הישראלי, ותוך עשר שנים אנחנו לא רק מגיעים למונדיאל, אנחנו גם עוברים בו שלב או שניים.

כי הדבר האחרון שמעניין את האנשים הנוכחיים שמנהלים את הכדורגל בישראל, בכל הרמות, זה הכדורגל בישראל. מבחינתם זה רק מכשיר לקומבינות, קידום אינטרסים אישיים, חלוקת ג'ובים, נסיעות לחו"ל ושאר מנעמים.

וכל עוד זה המצב אין לי מה ללכת לראות את נבחרת ישראל. וגם את נבחרת ספרד אני לא אלך לראות. לא בגלל שאני לא רוצה, אני מאוד רוצה לראות את כדורגל הקסם הזה שאני מעריץ כבר קרוב לעשור.

אבל ללכת למשחק של הנבחרת שלך רק בשביל לראות את היריבה זה משפיל. ומספיק הושפלתי בקמפיין הזה ע"י מי שייצג אותי, אני לא צריך להשפיל גם את עצמי.

פרשת וזאת הברכה
הושענא רבא