הדעה הרווחת היא שהמטרה של אלי טביב היא לעשות כסף מהכדורגל. אבל זה לא מדויק. אם לדייק, המטרה של אלי טביב היא לא להפסיד כסף מהכדורגל.

אלי טביב אוהב להיות בעלים של קבוצות כדורגל. ואפשר להבין למה. שיחקתם פעם פוטבול מנג'ר? ובכן, זה אותו דבר, רק בעולם האמתי.

לאנשים בעלי אמצעים יש כל מיני תחביבים. אחד אוסף יצירות אמנות נדירות, לשני יש מרתף יין פרטי ויש כאלה שאוספים קבוצות כדורגל. אלי טביב שייך לסוג הזה. אם הוא לא בעלים של קבוצת כדורגל, מי בכלל יודע מי זה אלי טביב? הוא לא יותר מסוכן ג'ינסים ישראלי במיאמי.

רק מה, אלי טביב לא אוהב לבזבז כסף. ולכן קריטי עבורו שהתחביב הזה לא יעלה לו במזומנים.

בית"ר ירושלים היא הצעצוע של אלי טביב. וכמו כל אחד שאוהב צעצועים, גם הוא אוהב את הצעצוע שלו בגלל שהוא יכול לעשות אתו מה שהוא רוצה. טביב קובע הכול בבית"ר ירושלים. ההגבלות שהוטלו עליו ע"י ההתאחדות הן בדיחה. כל עוד הוא זה שחותם על הצ'קים אין שום דרך להגביל את המעורבות שלו במה שהוא העסק הפרטי שלו.

וכמו כל חובב פוטבול מנג'ר טביב הכי נהנה, בעצם נהנה באופן בלעדי, מהתעסקות בפן המקצועי. מאמן בבית"ר ירושלים, וזה משהו ששמעתי עליו ממקור ראשון, לא יכול להזיז קונוס באימון מצד אחד לשני בלי אישור של טביב.

ולכן, כמובן, כל מאמן בעל דעה, או כזה שמפתח דעה תוך כדי התפקיד, מוצא במוקדם או במאוחר (לרוב במוקדם) את הדרך החוצה מבית וגן.

יש וויכוח האם טביב "גאון" בניהול. ובכן, אני לא יודע מה ההגדרה של "גאון" בניהול, אבל מה שוודאי ניתן לומר על טביב זה שהוא סוחר ממולח ביותר. אלי טביב בעיני הוא הרמי לוי של הכדורגל. לשניהם יש מנטליות (ורמי לוי גם הגיע משם) של בעלי באסטה בשוק.

יצא לי לעבוד בבאסטה בשוק במשך מספר חודשים לאחר שהשתחררתי מהצבא. מהר מאוד הבנתי איך העסק הזה עובד. אין כאן תיאוריות כלכליות מתוחכמות. העיקרון פשוט: לקנות בזול ולמכור הרבה. כל מה שלא רלוונטי לשורת הרווח שנרשמת בסוף היום לא רלוונטי. בעל באסטה לא מעוניין ולא משקיע בשימור לקוחות, שיווק ומיתוג. על כל לקוח שהתבאס מהמוצר או מחוויית הקניה יבואו עשרה אחרים מחר בבוקר. ולכן אין שום טעם להתאמץ ולרצות אותו, זוהי השקעה ללא תוחלת.

הכישורים של אלי טביב כסוחר ממולח משרתים אותו היטב בניהול של בית"ר ירושלים. כמעט מבלי להביא כסף מהבית (השנה יתכן ויצטרך לראשונה להביא כמות חד ספרתית של מילוני שקלים ונראה כיצד יגיב לכך), טביב מעמיד בבית"ר קבוצה תחרותית מדי שנה. טביב, כעיקרון, לא משלם דמי העברה, הוא מחתים שחקנים חופשיים בלבד וכאלה שנסחרים במחיר נמוך משווי השוק הריאלי שלהם.

כעת, ניתן להביט על זה משני כיוונים: מצד אחד, אפשר להתפעל. טביב לקח מועדון מפורק, בשפל תדמיתי ומקצועי שאיים ממש על המשך קיומו, והחזיר אותו במהירות לצמרת הכדורגל הישראלי. מצד שני, באופן שבו מנהל טביב את בית"ר ירושלים יש למועדון תקרת זכוכית מאוד קשיחה.

לטענה שהעונה הטובה שנותנת בית"ר היא רק אשליה יש תימוכין מספריים. שלוש פעמים העונה פגשה בית"ר קבוצות בעלות פוטנציאל מקצועי גבוה משלה, בשלושת המשחקים האלה היא לא הייתה תחרותית: נגד בוטב פלובדיב הבולגרית באירופה ונגד הפועל ב"ש ומכבי ת"א בליגה.

רק כדי לסבר את העין, להלן נתונים משלושת המשחקים האלה:

בוטב פלובדיב – בית"ר ירושלים

איומים לשער: 7:14, מתוכם למסגרת: 2:6

בית"ר ירושלים – הפועל ב"ש

איומים לשער: 22:7, מתוכם למסגרת: 18:3

בית"ר ירושלים – מכבי ת"א

איומים לשער: 15:5, מתוכם למסגרת: 8:2

הפער בין כמות הנקודות שצברה בית"ר העונה לבין היכולת הממשית שלה בא לידי ביטוי גם ביחס המדהים בין כמות המצבים לכמות השערים שבית"ר כובשת. אין לי את הנתונים המדויקים, אבל אחוז ניצול המצבים של בית"ר הוא יוצא מן הכלל.

עוד נתון שמלמד על כך שההישגים של בית"ר לא נובעים מיכולת מרשימה הוא אחוז השערים שהבקיעה בית"ר ממצבים נייחים – כ-50%. מצבים נייחים הם כמובן דרך לגיטימית לכבוש שערים בכדורגל, אבל העובדה שאחוז כל כך גבוה של השערים שהבקיעה בית"ר עד כה העונה מגיעה בדרך הזו מרמזת על מיעוט ההזדמנויות שהיא מייצרת מתוך שיטת משחק סדורה.

מי שרוצה לשבח את הישגיה של בית"ר תחת ידיו של טביב יש לו על מה להסתמך. אולם להישגים האלה יש כאמור גם תקרת זכוכית. לבית"ר תחת טביב אין סיכוי ריאלי לחזור ולהיות מועדון שזוכה בתארים בכדורגל הישראלי. אלי טביב הפך למעשה את בית"ר למכבי פ"ת עם קהל: קבוצה שמצליחה כמעט בכל עונה למקסם את הפוטנציאל שלה בזכות סגנון ניהול שמתאים היטב לאופן שבו מתנהל הכדורגל בישראל ושמעניק תחושה מדומיינת או מציאותית של הצלחה.

האם זה מספיק טוב? ובכן, זו שאלה סובייקטיבית שלכל אוהד בית"ר תהיה אולי תשובה אחרת עליה. מה שברור זה, שאלי טביב אולי ממקסם את הפוטנציאל של בית"ר כקבוצה, אבל רחוק אלפי מילין ממיצוי הפוטנציאל של בית"ר כמועדון. אלא שבעת הנוכחית, כל עוד בית"ר שבויה בידי כנופית בריונים, אלי טביב זה הכי טוב שהיא, למרבה הצער, יכולה לצפות לו.

יורוטראש
כדורגל הומניסטי