קצת נתונים מהמשחק אתמול:

החזקת כדור: ליברפול 35.6% – סיטי 64.4%

נגיעות בכדור: ליברפול 583 – סיטי 889

מסירות: ליברפול 366 – סיטי 668

מסירות שהובילו לבעיטה לשער: ליברפול 10 – סיטי 8

חטיפות כדור: ליברפול 20 – סיטי 9

בעיטות לשער: ליברפול 16 – סיטי 11

בעיטות למסגרת: ליברפול 7 – סיטי 4

לפעמים הסטטיסטיקה כן מספרת את הסיפור: סיטי שלטה במשחק, ליברפול הייתה יותר אפקטיבית.

משחקים כאלה הם הלחם והחמאה של קלופ. האיש שכלל את משחק הלחץ והמתפרצות לכדי אומנות.

אולי הרגע המרגש ביותר במשחק לא היה דווקא אחד השערים, אף על פי שהלה היו נפלאים – כל אחד בצבע ממש, אלא דווקא הרגע הזה:

תנו לליברפול את סיטי, ארסנל, סביליה, בכל שבוע והיא אחת הקבוצות הטובות בעולם. בשישה משחקים נגד הקבוצות הללו העונה, קבוצות שבאות לתקוף מולה, ליברפול כבשה 16 שערים.

הבעיה היא, כמובן, שהיא גם ספגה באותם משחקים את אותה כמות שערים. בני תבורי שהיה אמש באנפילד הרחיב בנושא ההגנה השערורייתית של ליברפול.

ולפני שאומרים "קוטיניו מי?" חשוב לזכור שבמשחקים כאלה, כשהשיטה עובדת בצורה מושלמת, והיא כשלעצמה מעלה את היכולת האינדיבידואלית של כל שחקן בכמה עשרות אחוזים וכל ממזר הוא מלך, חסרונו באופן טבעי יורגש פחות.

לקוסם הברזילאי אנחנו נתגעגע בלילות אמצע שבוע קרים בסטוק, כשהאוטובוס יחנה ברחבה ונשווע לאיזה רעיון יצירתי.

אבל גם בלילות הקרים הללו תמיד נזכור שנפלה בחלקנו הזכות לאהוד את המועדון המיוחד במינו הזה, ולו בגלל רגעים כאלה:

קרקס ירושלים
כאב רך ועמוק