כאב רך ועמוק

דולורס או'ריורדן איננה

החורף הראשון של המילניום בלבנון היא מקפיא. חודש לפני שכל העולם קיבל את שנת 2000 עלינו לקו ותפסנו את מוצב שקד. חצי קילומטר לתוך רצועת הביטחון בגזרה המרכזית. זו הייתה גזרה שקטה, שום דבר מסעיר לא קרה בה. האקשן האמתי התרחש כמה קילומטרים מזרחה משם, בבינת ג'בל וכרכום.

מדי לילה היינו מתמקמים בעמדה הסמוכה למוצב ל"מארב ארטישוק". ומעבר לעובדה שאף פעם לא חיבבתי את הירק הזה, הקונספט של "מארב" עם טנק תמיד שעשע אותי.

התבאסנו שלא קרה אצלנו שום דבר מעניין לספר עליו לחבר'ה. פעם בכמה ימים היינו עולים מול הסמב"ציות במפקדה באביבים כדי לקבל אישור לשחרר צרור מהמאג על פחית לוף ריקה שהשאירו החי"רניקים בשטח. הכי קרוב שהגענו להתקלות.

אחרי הריגוש הקל של הלילות הראשונים נכנסנו מהר מאוד לשגרה אדישה. היינו עולים לעמדה, מתמקמים ועוברים לתרגולת מארב. מפקד הטנק, עודד, והתותחן "חצי", שכונה כך על שום קומתו הנמוכה, היו נרדמים מיד. יקיר, הנהג, ואני, בעמדת הטען-קשר, היינו נשארים ערים כל הלילה.

"איזה קסטה יש?" היה שואל יקיר בקשר אחרי שהיה מדומם את המנוע, ואני הייתי מדביק בסלוטייפ את האוזנייה של הווקמן לג'נטקס ושם את הקרנבריז.

וכך במשך ארבעה חודשים ליווה אותנו מיד לילה קולה המצמרר של דולורס או'ריורדן בסיטואציה הפסטורלית הזו. בטנק פטון מקרטע, בלילה קפוא בלבנון, האורות המעומעמים של יישוביי הצפון מאחור ואלו של מארון א-ראס ועייתא-א-שעב ממול.

היה משהו בקול שלה שפרט על הנימים העמוקים ביותר. פילח את הלב. כאב חד ועמוק שחודר דווקא בגלל שהוא מקבל ביטוי עדין ורך שכזה. שנים ארוכות אחרי, אני עדיין חש הסתמרות שיער קלה בכל פעם שהיא מפציעה ברצף השירים השקטים שמשמיעים בלילה ברדיו.

אהבתי אותה בגלל שידעה לא לצעוק את הכאב. אלא להישיר אליו מבט ולומר אותו. באומץ. בכנות. הוא הטיל עליה אימה והיא חיבקה אותו ברוך מלנכולי.

כעת אני לומד שחוותה לאורך חייה הפרעת אישיות דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה) לאחר שסבלה מהתעללות מינית בילדותה. באנגלית זה נקרא Bipolar disorder. וחשבתי על המינוח הזה, Disorder.

חוסר סדר.

כאילו רק מתוך חוסר הסדר, הסטייה ממסלול החיים התקין, מלהפסיק ללכת על הקווים, מלרדת מהפסים, יכולה לצאת יצירה מופלאה שכזו.

חשבתי על הסבל שחוותה בחייה. הסבל שהפך אותה למי שהיא. הסבל שבזכותו, אין דרך אחרת לומר זאת, הצליחה לגעת בכל כך הרבה אנשים ממקומות שונים, תרבויות שונות, עולמות שלעולם לא נפגשו.

יש משהו לא הוגן בזה שאנחנו נהנים מסבל של אנשים אחרים. מצד שני, יש הרבה סבל בעולם. ואנשים אמיצים כמוה, שמביטים לו בעיניים, מספקים נחמה גדולה לכל אלה שאין להם יכולת לבטא את שהם מרגישים.

אז הדבר היחיד שהייתי רוצה לומר לה אם אי פעם היינו נפגשים, זה תודה.

תודה על האומץ. תודה שנתת ביטוי מופלא לרגשות האנושיים הכי עמוקים: עצב, בדידות, געגוע. שנתת לנו דחיפה קטנה להסתכל להם בעיניים ולחוות אותם, כמו שהם, ללא מורא. החיים עצמם.

נוחי על משכבך בשלום.

הלחם והחמאה
האקזיסטנציאליסט

תגובות

  • דן

    תודה איציק.

  • אלי

    היטבת לתאר סיטואציה ביזארית כזו, שבה מצד אחד אתה שומע מוסיקה שאומרת בית ומצד שני אתה שואל "מה לעזאזל חיי עושים פה בשעה הזו במקום הזה?!"
    זה לפחות מה שקרה לי לא מעט בשירות.
    סחתיין.

    • איציק אלפסי

      בדיוק..

  • אורי

    עצוב...
    עזרה לי לשבור שמירה לאורך רוב השירות הצאי
    מודה שלא עקבתי אחרי האלבומים האחרונים (למרות שתמיד התכוונתי) אבל 2 הראשונים נכנסים בקלות ל10 האלבומים האהובים עלי

  • אריאל גרייזס

    שנה אחר כך נחתתי בארהב עם אשתי לטיול של חודש וקנינו כמה קסטות שיהיה לנו משהו לשמוע בדרך, אחת מהן היתה של הקראנבריז (לא זאת של זומבי, שכבר היה מאוס אז) והקול שלה ליווה אותנו כל הטיול.
    יא אללה, איך החזרת אותי לצבא ולמארבי ארטישוק. איזה חרא, עם הרעש המטרטר הזה כל הלילה

    • ארם אבירם

      הרעש המטרטר, המסך הירוק והבוץ הבלתי נגמר

  • סימנטוב

    עלה בפייסבוק: הסולנית של הקרנבריז, דולורס או'ריורדן, לא מתה היום סתם בגיל 46: היא נאנסה בילדותה מגיל 8 ועד 12. לכן פיתחה אנורקסיה, ניסתה להתאבד, הפכה אלכוהוליסטית, עישנה בשרשרת ונטלה מנות-יתר של סמים. לפני כ-3 שנים נעצרה כי תקפה את הצוות במהלך טיסה. כך באו לסיומם חיים מסוייטים בגלל עבריין מין סדרתי שמעולם לא הועמד לדין ולא נענש.

  • אלכס דוקורסקי

    איציק, תודה.
    הזדעזעתי לידיעה על מותה. כל כך מוכשרת ובעלת קול יוצא דופן.

  • ישי

    מדהים אותי כמה אנשים מתחברים לבן אדם רק בגלל הקול שלו. זה כמובן נכון גם על כישורים לא מאוד חשובים אחרים. ואז כשאיזה כדורגלן או זמר מת זה מכה גלים כאילו מדובר באיזו אישיות מיוחדת. ובעצם גם בחיים שלהם יש אנשים שטורחים להתעדכן בדעות שלהם על דא ועל הא כאילו הם שונים במשהו עקרוני מכל אחד אחר.

    • אדם

      למה זה מדהים? כשמישהו מצליח לגעת במשהו בתוכך בצורה כלשהי אתה מרגיש קרוב יותר אליו וככל שאתה מרגיש קרוב יותר ככה אתה יותר מתעניין במה הוא עושה ואומר.
      אם להקצין, אהבה זה סוג ההערצה הכי חזק.

      • איציק אלפסי

        בדיוק! ומה שכתבת על אהבה מדהים.

    • אורי

      זמר/ת (וגם ספורטאים אם כי אולי פחות בגלל הקרירה הקצרה שלהם) משפיעים על החיים שלי לא פחות ואולי יותר מרוב האנשים בחיים שלי, מלבד במשפחה הקרובה

  • עודד

    אני זוכר אותך שר בקולי קולות את הקרנבריז בזמן המארב, חושף את המיקום שלנו לאויב (בנוסף לרעש המנוע שהיינו צריכים כל שעה) :)
    זמנים שונים ומשונים.

    • איציק אלפסי

      וואלה עודד זה אתה?

      • עודד

        כן, אני אוהב את האתר והטורים שלך. לזיהוי אני אוסיף של"חצי" קוראים שגיא.

        • איציק אלפסי

          איזה קטע.. כיף לשמוע :)

    • תומרג

      מילא חושף את המיקום לאויב.
      בפצ"נ התקבלו טלפונים נזעמים מתושבי אביבים ומלכיה שהפרעת להם לישון.

    • matipool

      מצפייה משותפת עם איציק בכמה וכמה משחקים של ליברפול, אני יכול להעיד שאין הרבה אנשים עם עוצמות ווקאליות כמו של איציק (עוצמות נעימות לאוזן, יש לציין) והנה בזמן שאני כותב, ברדיו שר עוד מישהו עם עוצמות ווקאליות בשמיים, הלא הוא אדי וודר ("ג'רמי" האלמותי).

      • איציק אלפסי

        תודה מתי הצלת את כבודי :)
        וחייבים להיפגש שוב לראות משחק ביחד!

  • מאשקה

    תודה איציק

  • אריאל

    אחלה פוסט. שלב בחיים שהאנגלית שלי היתה כל כך רצוצה. הייתי מבין גג משפט בשיר ואת השאר משלים בדימיון. במקרה הנל הייתי בטוח שהיא שרה
    you know im search for food for you. זה המשפט היחיד ש"הבנתי". זה היה די רומנטי אבל קצת מוזר שמישהי מחפשת אוכל בשבילך, חשבתי שזה סוג של מטאפורה. such a fool for you זה הנכון אבל מאבד את כל הקסם של מישהי ששם בשבילך כשאתה רעב.

    • איציק אלפסי

      קרה לי כ"כ הרבה פעמים... גוגל הרס לי מלא שירים :)

    • אסף כלשהו

      איזה קטע...
      עד לקריאת השורות הללו הייתי בטוח שהיא שרה you know im searching food for you...

      איזה קול היה לה. נוגע מיוחד כל כך.

      • אריאל

        אח שלי אתה וולקאם טו דה קלאב

  • יניר

    דולורס אורירדן הייתה בחורה קטנה ושברירית שבהופעות הראשונות שלה עמדה עם הגב לקהל. האלבום הראשון של הלהקה לא ממש נשמע באירלנד וההצלחה הגדולה הגיעה רק כמה חודשים מאוחר יותר בארה"ב. היא הפכה לסמל באירלנד למרות כמה פרשיות כולל תקרית עם הצוות בטיסה ותביעה של אשת משק הבית שלה. היא גיבורה מקומית שלמרות ההצלחה הגדולה שלהחזרה לגור באיזור הולדתה ליד לימריק. יש לה באמת קול ייחודי שאי אפשר להתעלם ממנו

  • Amir A

    הייתי בכרכום תקופה ארוכה 12 שנים קודם לכן. אז היה שם פחות אקשן מאשר בשדה בוקר ביום שישי בלילה. כלום. נאדה. ואני זוכר מארב דומה שבזמן הקיפול באיזה 5 בבוקר שמענו בקולי קולות (ואיתנו גם כל הכפרים בסביבה) את The Great Gig in the Sky. היו במקום הזה סצינות שלא מן העולם הזה.

    • אמיתי

      בטוח שזה לא היה קולות של סרטים למבוגרים?..
      אני קיבלתי יום ביציאה על העניינים האלה. אחרי 31 יום בעישייה..

    • איציק אלפסי

      גדול :) לבנון היה מקום סוריאליסטי...

      • D! כאן ועכשיו

        באמת סוריסאליסטי.
        הכי סוריאלסיטי עבורי היה , ביום היציאה, כשהטנקים יורים פגזים לכל עבר, כספות דולרים מפוצצות, ממתינים לצאת מהדרעק הזה על ערימות של מזרנים וציוד ובקולי קולות לואיס ארמסטרונג ממלא את האוויר.

    • שלו

      אני (לצערי) פתחתי את העניין של כרכום...
      ראש השנה 95'.
      קרנבריז (השני) היה הפס קול של הזוגיות הראשונה הרצינית שלי לא שומע מאז קרנבריז.
      אם עייתא א-שאעב סגרתי חשבון בלבנון השנייה.

      לפני שבועיים גדוד המילואים שלי נפרד ממני ומקצינים ותיקים נוספים וכל השירות ככה עבר מול העיניים במצגת של 5 דקות.
      הרבה לבנון, הרבה חרמון.

      כמו סרט של פליני.

  • איציק

    תודה איציק, פוסט נוגע
    בכול זאת אני רוצה להתעכב על שתי נקודות שציינת (מקווה לא להרוס בזה):
    1. "יש משהו לא הוגן בזה שאנחנו נהנים מסבל של אנשים אחרים." אני רואה את זה אחרת. יש בזה חסד שאנחנו בעקיפין בהנאתנו עושים איתה ושכמותה. היצירה זה המפלט שלה, הצורך שלה כדי להישאר בשפיות, וכך גם הצורך להוציא זאת החוצה ולהישמע. בלי זה סביר להניח שמצבה לא היה טוב יותר. בשיתוף הפעולה של הקהל יוצרים לא ניצול של הכאב אלה ליהפך, תרפיה להבנתי.
    2. "תודה על האומץ." מאד קשור שסעיף 1. זהו בהחלט יכול להיות אומץ, אך בו זמנית משהו שצריך לפרוץ והיא יתכן ולא יכלה בלי זה. כלומר זה היה הכרח שלה הרבה יותר מאומץ.
    כל זה לא מוריד כהו זה מכל מה שכתבת כמובן, ומאד עצוב שנאלצה לסבול כפי שסבלה.

    • גיל שלי

      לי מפריע קצת המילה בשביל. היא הרי לא סבלה בשביל כלום, היא סבלה בלי שום תוחלת או סיבה, פשוט בגלל הרשע שקיים בעולם.
      זאת הרנדומליות של החיים, אין תוצאתיות, היא סבלה בלי סיבה, והיא פרקה את הסבל בדרך שהסבה עונג לרבים, וזה עדיין לא הופך את הסבל שלה למשתלם חלילה או כמובן כזה שהיתה לו סיבה

      • איציק אלפסי

        נכון גיל. סבל הוא חלק מהעולם. ישנם כאלה אבל שמצליחים לתעל את הכאב שנלווה אליו למקום שנותן נחמה ותקווה עבורם ועבור אחרים.

    • איציק אלפסי

      אתה צודק איציק, יצירה היא בהחלט סוג של תרפיה ויש גם ממש שיטות טיפול כאלה.

  • קורא בין השורות

    פוסט מקסים!
    תודה.
    (אני מניח שבמשפט הראשון החורף 'היה מקפיא' ולא "היא מקפיא")

    • איציק אלפסי

      אכן.. תודה

  • 7even

    ואוו..עצוב.
    היתה מדהימה ביופיה ואופיה...ובמיוחד בקול שלה.

    היטבת לתאר את ההרגשה.

  • יקיר ג׳אוי

    איציק היקר, בהמשך להתכתבות הקודמת שלנו, דייקת להפליא בתיאור התחושות שעוררו בי השירים בקולה הייחודי של דולורס. פס קול שליווה אותי מימי בית הספר, דרך הצבא ועד לחיים הבוגרים. מזעזע לשמוע על הילדות שנגזלה ממנה לטובת הנאות מיניות של איזה סוטה נאלח, טראומה עמה התמודדה כל ימי חייה אך ממנה לא הצליחה להמלט עד לסוף הטראגי אתמול. לצערנו התעללות מינית מתרחשת בכל יום ממש מתחת לאף שלנו, זה יכול לקרות לכל אחד ועלינו להעלות את המודעות לכך בסביבתנו הקרובה. אולי ניתן יהיה למנוע את המקרה הבא.
    ובנימה אישית איציק.. אמנם לא התראנו מתחילת המילניום אבל החוויות המשותפות שלנו בטנק עם עודד ושגיא יוותרו חקוקות בזיכרון לנצח!
    יקיר, נהג 2ב

    • איציק אלפסי

      תודה יקיר. אכן חוויות בלתי נשכחות...

  • יואב

    עצוב. נראה שהיתה נשמה מוטרדת. Rip.

  • זינק

    עצוב נורא.
    לא הכרתי את סיפור חייה ואחרי קריאה היום, זה הופך את זה לעצוב יותר. נדמה לי שלפעמים זה אפילו הופך את חוויית המילים לטובה יותר, שאפשר לקחת את הטקסט למקום שלך.
    כמבצעת היא ללא ספק מדהימה. כלהקה הם נשמעו לי די חד גוניים, וואן טריק פוני.
    גרמו לי לרדת משמירה באמצע הלילה לטלפון ציבורי, כדי לברר מה פירוש המילה linger

  • אביאל

    יפה מאוד, תודה איציק, סיפור עצוב לחלוטין.

  • אסף the kop

    איציק תודה.
    על אף שלא אהבתי את הקרנבריס, אני מצליח להזדהות עם התחושה שלך.
    רק אוסיף שמוסיקה טובה לא צריכה לבוא רק מתוך אומללות.

    • matipool

      מצטרף לתודה ולתגובה.

    • רותם

      +2

    • יוני

      זה נכון אסף, אבל רוב היצירות מגיעות ממקום של כאב ולו רק בגלל הרצון הנפשי לפורקן. אני חושב גם שבגלל שכאב, דכאון, עצבות, הוא מצב שאדם ממוצע שרוי בו זמן ממושך יותר לעומת רגעי אודר מתפרצים, אז זה נותן יותר זמן להתבוננות.
      אגב - תן לי להקה שמחה ואיכותית לדעתך. לא כדי להוכיח לך משהו, אלא ללמוד משהו שלא הכרתי. (חוץ מהביטלס)

      • ניינר / ווריור

        קווין, elo,

      • אסף the kop

        רולינג סטונס
        קינקס

        לא חסר

  • ארם אבירם

    יופי!
    הבעיה שעכשי לא יצא לי כל היום מהראש המסך הירוק, הצריחה של ההידראולי של הצריח, הטרטור של הארטישוק ופעם בשעתיים "נהג תניע!".

  • מני מסמטת פני

    וואו. איזו נוסטלגיה.
    היינו בשקד 12 בני גרעין מגדוד 50 באביב-קיץ שנת 98.
    היה אחד המקומות החביבים עלי בצבא.
    רוב הזמן השתעממנו (מזל שהיה מונדיאל בדיוק, היינו קובעים את השמירות ואת היציאות למארבים לפי המשחקים) ובלילות כשהשריונרים היו יוצאים לארטישוק שלהם היינו מנסים להכניס כמה שיותר חתולים למכולה שלהם ופעם אחת אפילו הצלחנו להכניס לשם חמור עם 3 רגליים שהיה מסתובב שם. סוריאליזם כבר אמרנו?
    לא רוצה להשמע נוקדן אבל אם אני זוכר נכון בינת ג'בל וכרכום היו מערבית לשקד ולא מזרחית, אבל אולי אני טועה.
    20 שנה לך תזכור...

    • איציק אלפסי

      צודק.. מערבית כמובן.

  • רונן

    פוסט שלם בלי ללכלך יל הפועל... לא מתאים לך
    איתיק

    • אסף the kop

      מה הקשר של הפועל לפוסט על חמלה ואהבה ?

      • רונן

        כמו הקשרשל חשוך כמוך לאתר הזה

        • אסף the kop

          או הקשר שלך לאנושות

Comments are closed.