עולם הולך ונעלם

הדמיון בין מכבי ת"א למכבי חיפה ומנצ'סטר יונייטד

הבעיה של מכבי ת"א איננה החוקים בליגה הישראלית. גם אם יסירו את כל מגבלות הזרים למיניהן, זה לא ישנה את העובדה שמכבי ת"א היא קבוצת מרכז טבלה ביורוליג. אז במקום שישה זרים בינוניים, היא תחזיק בסגל שמונה, עשרה, או שניים-עשר כאלה. זה לא ישנה את העובדה הפשוטה שבכל רגע נתון עדיין יהיו על המגרש חמישה זרים בינוניים.

מכבי ת"א לומדת על בשרה את מה שהיריבות שלה חוו במשך כל השנים: שלאורך עונה שלמה קבוצה עם תקציב X לעולם תהיה טובה פחות מקבוצה עם תקציב 2X. השיטה החדשה של היורוליג והתהליכים שמתרחשים בכדורסל האירופאי בשנים האחרונות הם אלו שגורמים לכך שמכבי ת"א כבר לא שייכת לצמרת האירופית.

בדרך לזכייה הראשונה שלה בגביע אירופה ב-1977 שיחק מכבי ת"א 14 משחקים. הקבוצות שתזכה העונה ביורוליג תשחק בין 35-37 משחקים. בליגה של שלושים מחזורים הנפרסת לאורך עונה שלמה פערי התקציב באים בסופו של דבר לידי ביטוי. ומכבי ת"א, בתקציב שהיא יכולה להעמיד, שווה בדיוק את המיקום שלה – בתחתית העשירייה הראשונה של היורוליג.

נוסיף לכך את העובדה, שככל שהכסף בענף נעשה גדול יותר, הפערים היחסיים בין הקבוצות העשירות יותר לעשירות פחות נעשים גדולים יותר, כמו שקורה בכל שוק חופשי נטול רגולציה. ואת העובדה שכדורסל זה לא כדורגל שאפשר לגנוב גול ולנצח, אלא ענף שבו כמעט בלתי אפשרי לסגור פערי איכות מובנים, ואין מנוס מהמסקנה שמכבי ת"א היא כיום קבוצה בסדר גודל של ז'לגיריס קובנה והכוכב האדום בלגרד במונחים אירופאים.

בספרו הנפלא "המועדון" כותב אוהד גרינוולד, שמכבי ת"א שהכרנו ירדה למעשה מהבמה בקיץ 2008, כשמוני פנאן ז"ל אולץ לפרוש מתפקידו במועדון. מכבי ת"א הזו הייתה ארגון שהצליח בתחכום רב, לא פעם בתחמנות רבה, לגשר על פערי האיכות המובנים בין קבוצה ממקום נעדר מסורת ספורטיבית כמו ישראל לצמרת האירופית.

האחראי הראשי לכך היה כמובן שמעון מזרחי, אבל זה לא היה רק שמעון האיש – זו הייתה הרוח של שמעון. מעללי מכבי ת"א לאורך השנים ידועים ומפורסמים, ומי שרוצה להתעמק ולהתפעם מגדול היצירתיות והתושייה (או לחילופין, כאמור, הרמייה. הכול בעיני המתבונן), מוזמן מאוד לקרוא את הספר של גרינוולד.

העובדה שלאחר פרישתו של פנאן לא נותרו במערכת דמויות מהסוג שלו ושל שמלוק מחרובסקי, שאפשרו לשמעון מזרחי את מרחב הפעולה והיו קבלני הביצוע שלו בשטח, יחד עם העובדה שכוחו של מזרחי הידלדל משמעותית ככל שהתקציבים שנאלצה מכבי ת"א להעמיד גדלו וכך התלות שלה במשקיעים חיצוניים שזרים לצורת ההתנהלות "הייחודית" של המועדון, נטלה ממכבי ת"א את היתרון הייחודי שהיה לה.

אפשר לאהוב את זה ואפשר שלא, אבל זו המציאות. מכבי ת"א הפכה להיות ארגון נורמלי. ועבור ארגון נורמלי משוק קטן עם תשתיות ספורטיביות עלובות כמו ישראל, מקום עשירי ביורוליג זה הישג, לא כישלון.

הסיכוי היחיד של מכבי ת"א להמשיך להשתייך לצמרת הכדורסל האירופי היה אם היא הייתה מצליחה להצמיח מתוך המערכת מישהו עם הכישורים של שמעון מזרחי ושות' בהתאמה למציאות של שנות האלפיים. מישהו שהיה יודע למצוא גם בשיטה הנוכחית פרצות, ובכל שיטה יש פרצות, כדי לסגור את הפער מקבוצות עשירות הרבה יותר.

אבל למכבי ת"א קרה מה שקורה לארגונים רבים – הייתה להם שיטה שעבדה כ"כ טוב שהם לא חשבו לרגע מה יקרה ביום שבו היא כבר לא תעבוד. שמעון איכשהו תמיד מצא פתרונות. אבל אף אחד לא חשב מה יקרה ביום שאחרי שמעון. דני פדרמן ושי רקנאטי יכולים אולי להיות מנהלים טובים, של חברת סטארט-אפ. את כישורי האלתור של שמעון מזרחי לא לומדים בשום בית ספר לניהול.

ובמובנים רבים זה דומה למה שמתרחש בשני ארגונים ספורטיביים אחרים שחווים כיום תהליך דומה – מכבי חיפה ומנצ'סטר יונייטד. גם שם במשך עשרות שנים הסתמכה המערכת על תושייתו של גורם אחד מרכזי.

התהליך במכבי חיפה מאוד דומה לזה שבמכבי ת"א – ככל שעוצמתו והשפעתו של יעקב שחר יורדת, מכבי חיפה הופכת אולי לארגון יותר "מקצועני", אבל גם הרבה פחות הישגי. העובדה שיעקב שחר כנראה אף פעם לא הכין את המערכת ליום שאחרי יעקב שחר, גורמת לכך שככל שהיום הזה מתקרב – ולמרות שיעקב שחר הוא עדיין הבעלים של מכבי חיפה כבר לא ברור עד כמה הוא האיש החזק במועדון או שבעלי אינטרסים שונים בעלי כוח בתוך המערכת מתמרנים אותו (פארסת יוסי בניון כדוגמא מייצגת. אצל שחר של שנות ה-90' זה היה נחתך מהר מאוד לכאן או לכאן ולא נמשך לאורך תקופה ארוכה וזגזוגים רבים) – מכבי חיפה הולכת וחוזרת למקום שבו הייתה לפני יעקב שחר.

ולגבי מנצ'סטר יונייטד – המקרה הוא מעט שונה, שם מדובר בדמות מקצועית ולא ניהולית, אבל אלכס פרגוסון היה הרבה יותר ממאמן במנצ'סטר יונייטד. הוא היה המועדון. איך אמר לי פעם חבר, שפסגת הקריירה שלו הייתה שוער מחליף בחמש על חמש בגן סאקר – "גם אותי אם אלכס פרגוסון ישים בהרכב אני יראה שחקן פרמייר ליג לגיטימי".

פרגוסון יכול היה להביא את אריק דג'מבה דג'מבה ודיוויד בליון ועדיין לזכות באליפות בפער דו ספרתי. בשלב מסוים זה כבר הפך להיות ברמה מיתית כמעט. פרגוסון תמיד ינצח בסוף. עצם נוכחותו בזירה הספיקה כדי לשבור את רוחם של היריבות.

אבל גם במנצ'סטר יונייטד כנראה לא התכוננו כמו שצריך ליום שאחרי אלכס פרגוסון. אז נכון, יכול להיות שיונייטד תזכה שוב באליפות בשנים הקרובות, וזה לא שהיא הפכה לקבוצת תחתית. אבל לכולם ברור שיונייטד של פרגוסון כבר לא תחזור.

ואם לחזור למכבי ת"א, אז בתור אחד שמכבי ת"א הסבה לו רגעי תסכול ועוגמת נפש רבים, אני מודה שבכל זאת יש בי עצבות מסוימת על כך שהפכה להיות מועדון "רגיל". בכך אולי נחסכים מממני אותם רגעי תסכול ועגמת נפש, אבל גם אותם רגעי התעלות, גם אם נדירים, שבניצחון על מה שמכבי ת"א הייתה וייצגה.

ברכות והצלחה
דיס איז בכר

111 Comments

אסף the kop 9 באפריל 2018

גרייזס
שמתי לב שעבור אוהד ליברפול אתה אוהב לכתוב על יונייטד… מה נסגר ?

אסף the kop 9 באפריל 2018

הופס… קשה בבוקר.
התכוונתי אלפסי (למרות שגרייזס גם אוהב לכתוב על הנמסיס).

אריאל גרייזס 9 באפריל 2018

מה התלבשת עליי? תפילין לניצחון הקבוצה מחר כבר הנחת?

אסף the kop 9 באפריל 2018

הנחתי תפילין לפני שבועיים (אמיתי) מסיבות אחרות לגמרי.

אריק 10 באפריל 2018

אסף, יש פה מגיב לא זוכר איזה שקורא לזה תסמונת הסקנד בסט…

אריק 10 באפריל 2018

לדעתי לגרייזס זה חלק מהחוזה גם כשכותב על טלבזיה חייב להכניס את יונייטד.

matipool 9 באפריל 2018

האמת שאני קצת לא מבין את העניין שעושים בדה באזר על התגובות או כתיבת פוסטים של אוהדי ליברפול על יונייטד ולהיפך.
כל מיני קשקושים על זה שמדליקים אש וריבים אחד אצל השני זה שטויות ומיותר.
זה חלק מהכיף והעניין. אפשר לכתוב תגובות אובייקטיביות עם שילוב של עקיצות פה ושם ולא לעשות עניין בלי רצינות תהומית.

אסף the kop 9 באפריל 2018

נראה לי מוזר

אריאל גרייזס 9 באפריל 2018

גם אני, וכל אחד לוקח קשה אם מישהו מעז להגיד את אותו הדבר שהוא עצמו חושב על הקבוצה שלו
אוהד יונייטד: מוריניו פחדן
אוהד ליברפול: מוריניו פחדן
אוהד יונייטד: מי אתה שתדבר ככה על מוריניו!

איציק 9 באפריל 2018

מוריניו פחדן?

אמיתי 9 באפריל 2018

טוב אריאל זה כמו שאתה יכול לצחוק (או לכעוס) על המשפחה שלך אבל כשאנשים מבחוץ עושים את זה..
אני סהכ מרגיש רצוי אצל בני. בית השאנטי שם

dk 9 באפריל 2018

השחלת את העקיצה בדרך סופר אלגנטית ;)

אריאל גרייזס 9 באפריל 2018

אוהד ליברפול: לא יאמן שאיבדנו יתרון 3-0, איזה לוזרים אנחנו
אוהד יונייטד: לוזרפול, לוזרפול
אוהד ליברפול: מי אתה והשלוש אליפויות אירופה שלך שתקרא לנו לוזרים!

ברצינות, אנשים, קחו בקלות

dk 9 באפריל 2018

לא עבר דרך הכתב כנראה אבל אני סתם צחקתי :) (וגם אוהד ליברפול ושונא מוריניו אז זה ממש לא הפריע לי)

wazza 9 באפריל 2018

אריאל אני אישית מאוד אוהב לקרוא את הביקורות שלך על יונייטד ותאמין לי שאתה לא תגיד על מוריניו דברים יותר גרועים ממני

matipool 9 באפריל 2018

איציק – אחלה פוסט. מדויק ונכון.
אתה בטח זוכר את עידו אריאלי ("דלגליש") ממקימי מועדון האוהדים בזמנו. תמיד אמר שלא משנה איזה שחקנים יונייטד יביאו. הכי חשוב זה היום שבו פרגוסון יפרוש ויונייטד כבר לא תהיה הקבוצה המאיימת והמצליחה כל כך.

איציק אלפסי 9 באפריל 2018

וודאי שאני זוכר את עדו! אתם עדיין בקשר? תמסור לו ד"ש חם.
והוא כמובן צדק.

matipool 9 באפריל 2018

היינו בקשר קבוע עד לפני שנה בערך. לצערי זה התפקשש.

Gil - Zimbabwe 9 באפריל 2018

מה עם עמיחי שלו, למה הוא לא כותב מדי פעם טור? היו לו את "חדר הנעלים" או משהו כזה…

איציק אלפסי 9 באפריל 2018

נכון.. זה היה הבלוג שלו על ליברפול

אמיתי 9 באפריל 2018

לדעתי יותר משדמויות כאלו או אחרות עזבו המציאות השתנתה. התחרות החוקים והכסף אחרים

איציק אלפסי 9 באפריל 2018

הגדולה של פרגוסון למשל הייתה שהוא הצליח להתאים את עצמו כל הזמן מחדש גם לשינויים במציאות – היה לו מענה גם לטוטאל פוטבול של וונגר המוקדם של ארסנל כשנראה היה שהיא הולכת להשתלט על הפרמייר ליג וגם כשקרה אותו דבר עם צ'לסי והכסף של אברמוביץ'. הוא הצליח לזכות באליפויות עם קבוצות פיזיות וקשוחות ועם קבוצות טכניות והתקפיות, הוא הצליח להוציא את המקסימום משחקנים בינוניים וממושמעים ומשחקנים פרועים ויצירתיים. תמיד הייתה לו תשובה

אמיתי 9 באפריל 2018

עזוב. יש לי אינסוף כבוד והערכה לסר. אין מצב שהוא או מישהו אחר מצליח לשחזר את ההישגים שלו בפריימרליג של ימינו. אנומליה. אצל שחר ומזרחי זה קצת אחרת

ניינר/ווריור 9 באפריל 2018

למה להרוס פוסט משובח עם השיר הכי מאוס מבית היוצר של הלהקה המאוסה בעולם?

אסף the kop 9 באפריל 2018

ברר…

קירקגור 9 באפריל 2018

מצטרף (באהבה)

אופיר מ 10 באפריל 2018

אני לא אשכח איך המבקרים השתפכו עליהם בשנים הראשונות, ואיך התחילו לתעב אותם בשם ההצלחה. אני חושב שהם מדהימים :) אגב, בהקשר לפוסט – מעניין שכריס מרטין לגמרי מגלה יכולות פרגוסוניות להישאר רלוונטי לשינויים התכופים שעוברת מוזיקת המיינסטרים.

איציק אלפסי 10 באפריל 2018

אני מודה שגם אני אהבתי יותר את האלבומים הראשונים שלהם שהיו קצת יותר אלטרנטיביים ופחות "פופיים", עם כמה שירים באמת מופלאים כמו דה סיינטיסט וטראבל, אבל גם באלבומים המאוחרים היו להם כמה יציאות טובות.

יואב 9 באפריל 2018

אני לא כל כך יודע איך מתכוננים ליום של אחרי מזרחי או פרגי.
הם כל כך נדירים (כל אחד בתחומו) וחד פעמיים שזה מה שהם- חד פעמיים. גם דייויד בואי לא יהיה יותר. זה מה שיש.
ולאור המציאות המשתנה, מקום 10 ביורוליג זה אכן מעולה לקבוצת ספורט ישראלית.

איתמר 9 באפריל 2018

פרגוסון ידע ללכת בזמן וזו, ביחד עם הישגיו העצומים כמובן, גדולתו.
אני לא בטוח שכדאי להזכיר באותה נשימה את מחרובסקי ופנאן.
בשנים האחרונות נסדק מעטה הטפלון של מזרחי ונחשפו פרשיות שונות, חלקן חמורות ביותר, שהיו ידועות בעבר אבל לא ניתנה להן תשומת הלב התקשורתית הראויה משום שהתקשורת הישראלית (עיתונים וערוץ 1) מכרה את נפשה למכבי.
באווירה הציבורית ששוררת כיום בישראל אין סיכוי שמזרחי היה מקבל את פרס ישראל.

אמיתי 9 באפריל 2018

לא ברור לי מאיפה הבאת את הפיסקה האחרונה כשביבי משלש את כוחו עם כל פרשייה

no propaganda 9 באפריל 2018

זה לא אותו הדבר כי ביבי הצליח לגרום לאנשים לחשוב שהוא הקורבן. הוא עשה את זה בעיקר בגלל המון פרשיות סרק על גלידות פיסטוק, מועדוני חשפנות של יאיר, מני נפתלי ועוד כל מיני פסאודו שטויות. אם כל אלו לא היו עולים ועשר היו באים עם אלוביץ, זה היה נראה אחרת לגמרי.
מן הסתם דברים בסגנון הזה, לא יצאו על שמעון מזרחי, לפחות כי זה לא מעניין אף אחד.

אמיתי 9 באפריל 2018

לא רואה שינוי לטובה ב״אווירה הציבורית״ בארץ..
יצאו על מזרחי המון דברים. לא נראה שמעמדו השתנה

no propaganda 9 באפריל 2018

אילו פרשיות נחשפו לגבי מזרחי? אני מתכוון במחוץ לספורט.
אני מכיר רק אחת ולדעתי היא כן פגעה בו

אמיתי 9 באפריל 2018

כבר לא סופר וזה תמיד (כמעט) עם קשר לספורט. באמת שאינני מומחה בטח יש פה כמה אדומים שיוכלו לפרט יותר ממני…
אבל זו לא הנקודה. היה מקבל פרס ישראל ולנאום בטקס בימינו כמו כלום. מי יודע אולי אפילו היה מחייך – ספקולציה שלי כן?

איציק 9 באפריל 2018

זה היה היתרון של מכבי באליפות הראשונה, היא שיחקה מול קבוצה עייפה. מובילג'ירג'י היתה צריכה לנצח ב-15 משחקים ולא ב-14 כמו מכבי ;)
יש אמת בפוסט אבל מכבי עדיין אימפריה כלכלית ברמה הלאומית ועדיין משחקת גרוע ולא מצליחה לשלוט בליגה המקומית. אני לא מדבר על הפינל פור אלה על העונה עצמה. כנראה שבמכבי זה משהו הרבה יותר עמוק מאשר קבוצה בתקציב בינוני ומטה ברמה האירופית. זה יותר עמוק כי המועדון חולה מבחינה ניהולית. יש בעיות שכסף לא יפתור. מכבי עם עם הקציבה שלה בליגה שלנו הייתה אמורה לשלוט לפי ההסבר שלך, ולא היא.
גם יתרון כלכלי גורר יתרון בליגה הרבה פעמים לא מוכיח א עצמו, ראה את ניו-יורק ניקס. לא מדבר על אליפות, אבל פלאי-אוף מידי פעם היה צפוי לקבוצה העשירה בליגה עם השוק הגדול, ולטענת רבים עם הקהל המבין ביותר, וכלום.
לגבי ההכנה ליום שאחרי, גם ארסנל לא התכוננה ליום שאחרי…
נ.ב.: הערכה שלי, מכבי עוד לא הגיעה לנקודת השפל שלה.

איציק אלפסי 9 באפריל 2018

יש לא מעט בדבריך על הכישלון של מכבי בליגה המקומית, אבל צריך לזכור שבגלל השריון ביורוליג היא הרבה פחות משמעותית למכבי. אם ההשתתפות שלה ביורוליג הייתה תלויה באליפות בארץ אני מניח שלא היינו רואים אותה מאבדת אותה כ"כ הרבה פעמים.
ו-וארזה הייתה צריכה לעבור 16 משחקים (מכבי זכתה בניצחון טכני גם על ברנו הצ'כית)…

איציק 9 באפריל 2018

ברנו מקום נפלא.
היו 8 קבוצות. מול צסק"א היה נצחון אחד וניצחון אחד טכני. כמה ניצחונות טכנים היו מול ברנו?
בכול אופן זה לא מסתדר. 2 סיבובי משחקים זה 14 משחקים וגמר זה המשחק ה-15. יתכן שלמכבי היו 13 או 12 משחקים סה"כ?

איציק אלפסי 9 באפריל 2018

היה שלב ראשון עם בית של 4 קבוצות ומכבי שיחקה 6 משחקים. אח"כ בית גמר עם 6 קבוצות ומכבי שיחקה 8 משחקים מתוך 10. במשחקי הבית מול ברנו וצסקא היא קיבלה ניצחון טכני.

איציק 9 באפריל 2018

תודה.

באבא ימים 9 באפריל 2018

מול ברנו היה טכני אחד וניצחון בשני- כמו עם צסקא. נדמה לי שזה היה 91-76.

MOBY 9 באפריל 2018

חיפה נעשתה אימפריה לפני שחר.
שחר הוא לא היוצר של האימפריה, הוא המשמר והמרחיב שלה.
להבדיל משמעון שהוא הבונה, היוצר, המרחיב וכרגע רואה את שקיעתה.

יואב 9 באפריל 2018

מכבי היתה אימפריה מקומית תמיד. גם לפני שמעון. חיפה ללא שחר היתה כמו נתניה.

יואב 9 באפריל 2018

8 גביעים רצופים? יש כנראה שקיעות קשות יותר.

איציק אלפסי 9 באפריל 2018

מובי, אתה באמת חושב שמכבי חיפה הייתה מגיעה לכל ההישגים שהגיעה אליהם בשנות התשעים והאלפיים ללא יעקב שחר?!

dk 9 באפריל 2018

שחר קנה את מכבי אחרי הדאבל אאל"ט ככה שהקבוצה כן הייתה טופ דוג מקומי

יואב 9 באפריל 2018

גם נתניה היתה (טראבל ב77). גם הפועל פתח תקווה היתה. הן היו לתקופות מסויימות. מכבי סל היתה אחת מהשתיים החזקות כאן גם לפני שמעון. ובטח הותיקה מכולן.

יואב 9 באפריל 2018

סליחה נתניה זכתה ב78

dk 9 באפריל 2018

זה לא אומר שלשחר הייתה השפעה ישירה על הישגי שנות ה90.
למעשה ההתייחסות למכבי תל אביב כדורסל לא רלוונטית לשאלה האם מכבי הייתה מגיעה לאותם ההישגים עם ובלי שחר

יואב 9 באפריל 2018

מובי טען ששחר רק הגדיל את ההצלחה לעומת מזרחי שיצר אותה יש מאין. עובדתית זה פשוט לא נכון. וכבודו של שחר במקומו מונח. מזרחי הגדיל(אירופה הכוונה) את המועדון הותיק וההישגי ביותר. הוא לא הפך את נס ציונה לאימפריה. הוא שיפר את מכבי.

dk 9 באפריל 2018

מקבל… כמו שאמרתי, לא התייחסתי בכלל למכבי תל אביב כדורסל.

MOBY 9 באפריל 2018

לא יודע,
אתה באמת חושב שמכבי ת"א בלי זהבי הייתה חוזרת לקדמת הבמה? הפועל ת"א בלי טביב זוכה באליפות?
מכבי נתניה עם לוי וסבע בריאים יורדת ליגה?
יודע שחיפה של שנות ה- 80 היתה אימפריה בלי שחר. והיו 7 שנים רעות עם שחר.
לי אין ספק ששחר יחד עם עטר/קטן/בנאדו/דוידוביץ/ברקו ועוד ועם שפיגל/גרנט/כהן/לוי/שום/לוי יצרו את האימפריה.

יואב 9 באפריל 2018

סבבה מובי. אני לא מזלזל בתרומה של שחר. אני רק טוען שמזרחי לא יצר יש מאין. הוא לא קידם את נס ציונה.

יואב 9 באפריל 2018

מכבי הובילה את הטבלה עוד לפני שזהבי בא. הוא כן היה סופר משמעותי לשתי האליפויות הבאות.

Gil - Zimbabwe 9 באפריל 2018

פוסט נכון ומצד שני עצוב כי אני אוהד שנים שתיים מהשלוש (לא חיפה).
לדעתי במציאות של היום צריך לשאול מהי הדרך היותר טובה לקבוצת ספורט מסורות כמו שנבנו במכבי (כדורסל) ויונייטד ולהמתין בסבלנות שהכל יתחבר ושחקני בית – רכש צעיר יתחילו לקבל את הבמה (במכבי כדורסל זה היה לדעתי עד לקטש, שפר, הנפלד), או פשוט להשקיע סכומי עתק ליצור השתלטות מדומה על הליגה לאורך 3 – 4 שנים ואז להיות אולי רלוונטים אבל ללא ריגוש לאוהדים.

איציק אלפסי 9 באפריל 2018

אופציה א', אין בכלל שאלה לדעתי. הבעיה היא שלאף אחד מהמנהלים הנוכחיים במועדונים האלה אין את האומץ והסבלנות לכך.

אנונימוס 9 באפריל 2018

זה לא סתם "אומץ". יש פה עניין של היתכנות כלכלית. כל המודל הכלכלי של מכבי מתבסס על המשך העמדת הפנים שהם כל שנה מתמודדים על כל התארים. לבוא פתאום ולאמר לאוהדים "מצטערים, העונה הזאת היתה מוצלחת כי סיימנו במרכז טבלה ביורוליג, שזה המקום שלנו מבחינת התקציב, כדי להתגבר על זה נבה תוכנית לטווח ארוך" יכול לגרום לקריסה במכירת מנויים וענין.
כך שמי שיעשה את זה מסתכן בסבירות לא נמוכה בקריסה כלכלית בעצם.

איציק אלפסי 9 באפריל 2018

נכון. אבל יש דרך לשווק גם את זה. אם אנשים שיראו שמנסים לבנות משהו לטווח ארוך עם בסיס מקומי יציב לא בטוח שהם לא יתמכו בזה.

אנונימוס 9 באפריל 2018

מילות המפתח הן "לא בטוח". יכול להיות שזה יעבור. אבל יש סבירות לא פחותה שזה יסתיים בקריסת מגדל הקלפים.
כדי להגדיל את הסיכויים צריך להתחיל לחשוב על זה ולהכין את הקהל, זה בטוח. וזה אין סיכוי שיקרה, כי גם בהנהלת מכבי חושבים שהם צריכים לזכות ביורוליג כל שנה. מבחינתם הבעיה זה עדיין המאמן/השחקנים/חוקי הליגה/הישראלים.

Amir A 9 באפריל 2018

אלפסי (וכל מי שיכול לתרום בנושא), אמנם סטייה מהפוסט הנוכחי, אבל קצת עזרה יהיה נחמד. עבדך הנאמן גדל בגבעתיים של שנות ה-70 וה-80, וככזה מוזיקה מזרחית לא היתה הלחם והחמאה שלו (וגם לא הבשר, עופות, דגים, קטניות ומה שלא יהיה). לקראת גיל 50 מצאתי את עצמי פתאום מקשיב לז'אנר (אם אפשר לקרוא לזה ככה) וחושב לעצמי "לעזאזל, יש כאן פנינות לא ראות בכלל". למשל, את הביצוע של זהר ארגוב ל"את לי לילה" בקלות אפשר לשים כאחד משירי הבלוז הגדולים בעברית, ליד "פנקס הקטן" ומעל "לא ידעתי שתלכי ממני" של מתי כספי (שלטעמי הוא קצת סינטטי, אבל עדיין שיר גדול).
בקיצורו של דבר, זכור לי שכתבת פעם פוסט על הנושא והייתי שמח לקבל המלצות על אלבומים מומלצים.

Amir A 9 באפריל 2018

* לא רעות בכלל

איציק 9 באפריל 2018

אין לי המלצה על אלבומים רק אל תתקרב לשום דבר מהמילניום הנוכחי. זה לא מזרחי, זה עילג (עם פגעתי במשהו שלא תואם את ההגדרה מבקש סליחה ומחילה, אך כנראה זה לא יקרה).

אריאל גרייזס 9 באפריל 2018

הייתי אומר – זה לא מזרחי, זה פופ. פופ הוא מרודד בכוונה וזהו.

איציק 9 באפריל 2018

ודאי שזה פופ, אבל מהסוג הכי נמוך אפילו יחסית לפופ.
איפה הם ואיפה גדסי, ארגוב, מדינה, אפילו חיים משה.

בובו 9 באפריל 2018

לסקירה הסטורית התחל פה
https://davidperetzmusic.com/tag/מוזיקה-מזרחית/

אריאל 9 באפריל 2018

אי אפשר לכסות את כל השירים של זוהר אבל האלבום "נכון להיום" הוא בעיניי התחלה טובה. בגדול תתחיל בזוהר.
צלילי העוד – חסידה צחורה, סורו ממני, בזכרי ימים ימימה, חופשי ומאושר
חיים משה – על סף דלתך, באו הצלילים, נשבע, תל לזמן ללכת, דברי אליי
ישי לוי – רעיה, את, האחת שלי, תודה
אבנר גדסי, שלומי שבת, עמיר בניון, דודו טסה

אמיתי 9 באפריל 2018

אני עדיין לא החלטתי אם מזרחית זה הבלוז שלנו או הקאנטרי שלנו

איציק 9 באפריל 2018

זה הקלאסי!!!

אמיתי 9 באפריל 2018

אבי ביטר כבטהובן

Amir A 9 באפריל 2018

מצאתי את עצמי מקשיב לאלבומים של עופר לוי משנות ה-90

אמיתי 9 באפריל 2018

אני רק יכול להמליץ לך על מיזמורים תימניים לפסח. אף סדר לא שלם בלעדיהם

איציק 9 באפריל 2018

תקשיב לאלי לוזון.

באבא ימים 9 באפריל 2018

אמיר,

אי אפשר לדבר על מוזיקה מזרחית ובלוז ביחד בלי אהובה עוזרי.

בובו 9 באפריל 2018

איזו אישה ואמנית מיוחדת. צלצולי פעמונים חתום שלה עם הקדשה בהופעה מול אולי 15 אנשים על מדרכה בבאר שבע זה אחד הדברים שתמיד אשמור למרות שלא זוכר מתי בפעם האחרונה שמעתי דיסק.

Amir A 10 באפריל 2018

בואנ'ה, פעם ראשונה שאני שומע את השיר צלצולי פעמונים שלה. וואו. זה בדיוק מה שאני מחפש. וואו.

בובו 10 באפריל 2018

היתה אדם מעורר השראה, למרות הכל. לבלוז ישראלי הייתי הולך על אלברט סופר.

אריאל 10 באפריל 2018

אתה מזכיר לי את החייל היפני שגילה את סוף המלחמה בשנות השבעים

Amir A 10 באפריל 2018

:-) יפה.

אריאל 10 באפריל 2018

וואלה כיף לך
מזכיר את צלצולי פעמונים
https://youtu.be/2Mp9AyebDrM
וגם זה סוג של בלוז
https://youtu.be/vafFqQvSe3U
תהנה

קירקגור 9 באפריל 2018

מסעדת ״האחים״ הוציאו עכשיו ארבעה אלבומי אוסף של מוזיקה ישראלית מגניבה, כל אחד מהם ז׳אנא אחר ובאצירה של מישהו אחר.

נראה לי שהאוסף המזרחי של החברה של פורטונה יהיה בול מה שאתה מחפש-
http://haachim.co.il/nadir/

בובו 9 באפריל 2018

נראה יופי אבל מה הקטע עם המחיר המופרך. פחות מ 40 שירים ב400 שקל? ב 2018? רק בויניל? נו באמת.

קירקגור 10 באפריל 2018

4 וינילים זה מחיר סטנדרטי להדפסה חדשה ואיכותית.
מסכים שחבל שזה ויניל בלבד.
אפשר גם פשוט להקשיב לדוגמאות הנדיבות שם וללכת לחפש ברשת מה שאהבת…

בובו 10 באפריל 2018

ויניל. לך תבין.

איציק אלפסי 10 באפריל 2018

מהעת הנוכחית ממליץ מאוד כמובן על דיקלה.

איציק 10 באפריל 2018

לדיקלה יש הרבה איכות אבל לפי מה ששמעתי אותה בפסטיבל הג'ז באילת היא יותר בכיוון של מוזיקה ערבית ולא מה שאנחנו מכנים מוזיקה מזרחית.

בובו 10 באפריל 2018

נכון. מזרחית = יווני + תימני

איציק אלפסי 10 באפריל 2018

מוזיקה ערבית זו לא מוזיקה מזרחית?! להיפך, זו המוזיקה המזרחית האמתית. מה שאנחנו בטעות מכנים הרבה פעמים מוזיקה מזרחית זה פופ מערבי לחלוטין עם סלסולים.

איציק 10 באפריל 2018

ברור, כתבנו על זה, אך נראה לי שהכוונה של אמיר היא לא לגבי מוזיקה ערבית בכותבו על מזרחית.

Amir A 10 באפריל 2018

ההיפך איציק. אני רוצה לשמור על ראש פתוח. כל מוזיקה שמקורה במזרח הקרוב (ערבית/מזרחית/מה שלא יהיה).

איציק 10 באפריל 2018

אם כך, דקלה שווה להאזין.

Amir A 10 באפריל 2018

הקשבתי לה עכשיו בדרך לעבודה, לפחות למה שאפל מיוזיק שלף. אין ספק שיש לה קול נפלא, אבל זה לא מה שאני מחפש. מה שעבר לי בראש בזמן שהקשבתי לה זה אתי אנקרי/רונית שחר/סיוון שביט. זמרות גדולות כולן, אבל המגירה של שירי יום שישי אחרי הצהרים (איזה תוכנית ענקית זו היתה – ארבע אחרי הצהריים) זה לא מה שאני מנסה למצוא.

איציק 10 באפריל 2018

חפש את הביצוע שלה ל-caravan של טיזול ודיוק. אי אפשר להישאר אדיש. או תהאב את תשנא את הביצוע שלה.

אסף the kop 10 באפריל 2018

אמיר
מאז ענבל פרלמוטר ז"ל אין כאלו במוסיקה הישראלית

אביאל 9 באפריל 2018

״ הפערים היחסיים בין הקבוצות העשירות יותר לעשירות פחות נעשים גדולים יותר, כמו שקורה בכל שוק חופשי נטול רגולציה.״ בכל שוק חופשי ונטולי רגולציה הפערים תמיד גודלים ? אם כבר, בגלל כשלי שוק הפערים גדלים, בשוק חופשי (או בשאיפה לשוק חופשי) יש תמיד תחרות בריאה עם תחלופה בריאה, יש אינספור ראיות היסטוריות לכך.

שמוליק 9 באפריל 2018

פנאטים דתיים יכולים להית משעשעים לפעמים. כשהם לא תומכים ברצח.

איציק אלפסי 10 באפריל 2018

אביאל, הכדורגל האירופאי כדוגמא מייצגת.

אביאל 10 באפריל 2018

איציק – זה במידה ואתה מניח שהכדורגל האירופאי הוא שוק חופשי, עצם העובדה שיש ליגות שונות בארצות שונות עם כללים שונים כבר שולל את העניין, אכן יש יתרון לקבוצות גדולות, אבל הליגה הגרמנית מוכיחה בדיוק את ההפך, רגולציה לא תמיד מעודדת תחרות, יותר מזה, קח את צ׳לסי, סיטי או את פ.ס.ז. איפה הן היו לפני שני עשורים ?

אמיתי 10 באפריל 2018

אביאל. איך אתה פותר כשלי שוק? בגדול עי רגולציה..

זינק 9 באפריל 2018

אני חושב שאתה ממעיט בערך של ההגבלות בליגה הישראלית והשפעתן גם על היורוליג.
גם היום מכבי (ונכון להיום ירושלים באותה המשוואה) למעשה משחקת עם שתי קבוצות. רק שהיום ללא היררכיה ברורה וכשבעצם הקבוצה של היורוליג כמעט ולא מתאמנת יחד(לא משחקת בליגה + לא מתאמנת כמעט בגלל ריבוי המשחקים). לעומת זאת כל יריבה אחרת באירופה משחקת בהיררכיה ברורה ואחידה בכל המסגרות. אני לא איש מקצוע אומנם, אבל נדמה לי שכולם מסכימים על חשיבות העניין.
בהינתן העובדה שהישראלים היום אפילו לא מסוגלים להיות שחקנים משלימים באירופה (כל המאמנים האחרונים במכבי וים, ישראלים כזרים, לא נתנו להם לשחק במסגרת האירופית.), ככל הנראה עבור הצלחה באירופה מוסכם שהסגל לא יכול להכיל ישראלים. אז מה עושים? ממשיכים להתבחבש? הרי ברור לכולם שלמכבי לא יהיה תקציב קרוב לחמישייה הראשונה ולא ניתן להביא שחקני טופ 10 היום לישראל.
הקהל של מכבי מחפש היום הצלחה באירופה. אני חושב שמבינים שזו ליגה אחרת היום וגם בעונה טובה לא יסיימו עונה עם הפסד אחד או שניים (מזכיר שבפורמט הקודם לפעמים נפגשת עם קבוצה בכירה אחת, עד ההגעה לשלב ההצלבה) ומחפשים קבוצה תחרותית. הליגה המקומית עם הבעיות האמיתיות שלה (ומכבי וים הן לגמרי בעיה) זה מחיר שנדמה לי שמוכנים לשלם.
אז אולי דווקא צעד כזה יכול לעבוד והם באמת מנסים לייצר שינוי. קראתי את הראיון עם שמעון והוא היה נשמע מאוד מפוקח למצב. למרות שההיסטוריה מלמדת שהוא וחבריו כנראה לא יוכלו לראות דשדוש במסגרת המקומית, ככה שלצערי נראה לי שזה יותר מנוף לחץ לטווח של שנה-שנתיים קדימה.

אגב, בהיבט הכלכלי שמדברים על נזק במהלך הזה, גם אני הערכתי בהתחלה שמדובר בפגיעה. אבל אני לא בטוח שאם הסגל של היורוליג או המקומי ישחק במקביל בליגה נוספת כמו האדריאטית למשל, לא ניתן לפצות על כך כלכלית.

איציק אלפסי 10 באפריל 2018

זה מסוג הדברים שנשמעים אולי טוב בתיאוריה אבל סביר מאוד שיתרסקו במציאות. יש המון חורים בתכנית הזו, אהרל'ה ויסברג בוואלה פירט זאת היטב לטעמי:
https://sports.walla.co.il/item/3148591

red sox 9 באפריל 2018

דיוויד בליון עד כדי כך איזוטרי ונשכח שאתה קורא לו "אריק"?

איציק אלפסי 10 באפריל 2018

אכן, תודה על התיקון. אריק זה דג'מבה דג'מבה כמובן…

איציק 10 באפריל 2018

אין על וניל… שום סי.די. אמ.פי… או כל מערכת דגומה אחרת לא מייצרת תענוג האזנה כמו וניל. יש להם צליל יותר נקי, איכות הקלטה הרבה יותר טובה, אבל משהו חסר…

איציק 10 באפריל 2018

התגובה לבוב.

אסף the kop 10 באפריל 2018

החוסר הטרחה שבהחלפת צד ומגבלת זמן ההשמעה, שקיימים בדיסק לדוגמא

איציק 10 באפריל 2018

זה פרט מאד מאד שולי, המאמץ של חצי דקה בשביל תענוג של עשרות דקות.

אסף the kop 10 באפריל 2018

לא מסכים ויש לי את שניהם

איציק 10 באפריל 2018

תישאר בטעותך :-)

בובו 10 באפריל 2018

99% מהמוזיקה שלי אני צורך בסטרימינג/קבצי flac. לא חושב שמישהו עם אוזן ורמקולים\אוזניות ממוצעות יכול להבחין בהבדל. מבחינתי ויניל זה ההיפסטריות בהתגלמותה. לא יכול להבין את זה, נראה כמו סימון תרבותי. ועל זה אני לא משלם מחיר של כמעט שנה ספוטיפיי או שתי הופעות.

איציק 10 באפריל 2018

זכותך, אבל אני אאמין לה שאתה אומר אם תגיד שאין הבדל בין זה לסי.די. קשה לי להאמין שלא תבדיל בין זה לוניל. במוזיקה שהוקלטה באופן דיגיטלי וגם מה שעושים בהעברת הוניל לדיגיטלי מקבלים צליל הרבה יותר נקי ועם תדרים יותר גבוהים (הוניל משמש גם כמסנן מעביר נמוכים). יש לזה יתרונות,, אבל אין את החוויה…

בובו 10 באפריל 2018

עם חוויות אני לא מתווכח.

Comments closed