הספורטאים הגדולים בתולדות המדינה

פרויקט מיוחד ליום העצמאות ה-70

הדירוג שלפניכם מתבסס על הישגי הספורטאי בזירה המקומית והבינלאומית, אולם לא רק – משקל גבוה ניתן לאישיותו של הספורטאי, למידה השפעתו בתחומים שחורגים מגבולה של הקריירה הספורטיבית ולהיותו מייצג אותנטי של ה"ישראליות" כפי שרובנו תופסים אותה.

בתחילה התכוונתי לכלול 12 ספורטאים בדירוג, כמספר מדליקי המשואות. אולם לבסוף נותרתי עם רשימה של 13 שלא הצלחתי לוותר על אף אחד מהם, ולכן נשארתי עם המספר הזה, שגם הוא מספר טיפולוגי יפה ביהדות.

לא מיותר לומר שמדובר בדירוג סובייקטיבי לחלוטין שבאופן טבעי מושפע מהעדפותיי האישיות ואתם יותר מאשר מוזמנים להתווכח עליו.

*

13. עדי גורדון

האיש שקרא תיגר על "הקבוצה של המדינה" והציג אלטרנטיבה רעיונית לאתוס "המכיבזם" שמקדש ניצחון בכל מחיר. דווקא מי שהיה אחד הווינרים הגדולים בתולדות הספורט הישראלי בחר להעביר את המסר שהתוצאה הסופית איננה חזות הכל והדרך חשובה לא פחות. דור שלם של ילדים בירושלים גדל על משנתו ש"יש בנו אהבה והיא תנצח". ספורטאי ואיש ענק שניצל את הבמה שניתנה לו להעביר מסר אנושי שהוא הרבה מעבר לספורט.

12. אורי מלמיליאן

אולי הספורטאי הישראלי היחיד שבמובנים רבים תרם תרומה מכרעת לשינוי מציאות פוליטית/חברתית. שער הניצחון שלו בהארכה נגד מכבי ת"א בגמר הגביע של 1976 בישר, ולו באופן סמלי, את המהפך הפוליטי שנה לאחר מכן, והפך את בית"ר ירושלים מקבוצה כדורגל פריפריאלית לתופעה חברתית משמעותית המייצגת את הפיכתה של "ישראל השנייה" להגמוניה החדשה.

11. אייל ברקוביץ'

לטעמי הכדורגלן הישראלי הטוב בכל הזמנים. בשיאו, היה בין המוסרים הטובים בעולם. הציג כנראה את המשחק הגדול ביותר של שחקן ישראלי כשהוביל את נבחרת ישראל ל-5:0 המיתולוגי על אוסטריה באצטדיון רמת-גן. אלמלא אישיותו הבעייתית, שבאה לידי ביטוי במהלך הקריירה שלו ובאופן בולט יותר לאחר סיומה, היה ראוי אף לדירוג גבוה יותר ברשימה.

10. עודד קטש

אולי הכדורסלן המוכשר ביותר שנולד בישראל ואלמלא הפציעה שקטעה את הקריירה שלו בשיאה באופן טראגי, סביר להניח שה"אולי" הזה היה מושמט. אלא שדווקא הפציעה שלו גילתה לנו אדם מיוחד במינו, שכמו עדי גורדון לפניו, ניצל את הבמה שניתנה לו בכדי ללמד את כולנו שיעור חשוב על החיים.

9. אלי אוחנה

שני לטעמי רק לאייל ברקוביץ' ברשימת הכדורגלנים הישראלים הטובים בכל הזמנים. הפך במו רגליו קבוצה אפורה (מכלן) משום דבר לשם דבר. זכה איתה באליפות ובגביע אירופה למחזיקות ונבחר לשחקן הצעיר הטוב באירופה. יחד עם אורי מלמיליאן, היה שותף בהפיכתה של בית"ר ירושלים לכוח מוביל בכדורגל הישראלי. בשיאה של הקריירה האירופית המוצלחת שלו חזר באופן מפתיע ארצה בכדי לעזור לקבוצת נעוריו שירדה לליגה ארצית. בתוך עונה עלה עם הקבוצה בחזרה לליגה ללאומית וכבר בעונת החזרה לליגה הבכירה הוביל אותה לאליפות מרשימה. אחד מאחרוני המוהיקנים מבחינת הזדהות עם סמל ומועדון.

8. יוסי בניון

הכדורגלן הישראלי שרשם את הקריירה המרשימה ביותר בזירה הבינלאומית. היה שחקן משמעותי בליברפול בשנים בה התמודדה בצמרת הליגה האנגלית וכבש במדיה שער ניצחון אפי מול ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו. בהמשך זכה לאמונם של מועדונים גדולים נוספים בפרמייר ליג כצ'לסי וארסנל. לא הצליח להוביל את נבחרת ישראל למונדיאל או ליורו, אבל היה שותף לקמפיין הטוב ביותר שלה בעידן האירופאי – מוקדמות מונדיאל 2006. קמפיין אותו סיימה הנבחרת ללא הפסד בבית שכלל את צרפת, אירלנד ושווייץ, ממנו זכור במיוחד צמד השערים הנפלא שכבש בתיקו שתיים מול השוויצרים ברמת-גן.

7. שחר פאר

רשמה את ההישגים הטובים ביותר לטניסאי או טניסאית ישראלית בסבב העולמי – הגיעה פעמיים לרבע גמר טורניר גראנד סלאם ודורגה בשיאה במקום ה-11 בעולם. הקריירה שלה היא דוגמא נדירה בספורט הישראלי למקצועיות ונחישות. את הישגיה רשמה לאו דווקא בזכות כישרון יוצא דופן, אלא בעיקר בזכות התמדה ועבודה קשה, מה שהופך אותם למרשימים אף יותר.

6. עמוס מנסדורף

שמר על מעמדו בצמרת הסבב העולמי במשך למעלה מעשור והצליח בענף שבו מה שדרוש להצלחה הוא במידה רבה זר לתרבות הספורט הישראלית: עבודה קשה, חוסן מנטלי ויציבות. דורג בשיאו במקום ה-18 בעולם והגיע לרבע הגמר באליפות אוסטרליה הפתוחה, ולשמינית הגמר בווימבלדון וביו.אס.אופן.

5. אריק זאבי

הספורטאי הכי "ישראלי" שיש. "אלחם כמו גבר עבור מדינת ישראל" אמר ערב יום הקרבות באולימפיאדת אתונה והתכוון לכל מילה. שותת דם וחבוש גבר על יריב הולנדי עיקש בקרב על מדליית הארד שהייתה שווה בשבילו ובשבילנו זהב. בנוסף זכה ארבע פעמים באליפות אירופה, ובמדליית כסף באליפות העולם. למרות קריירה עמוסת פציעות וחוסר מזל רשם הישגים יוצאי דופן. בעיקר, כאמור, בזכות הנחישות, כוח הרצון והאופי המיוחד שלו.

4. מיקי ברקוביץ'

הספורטאי הטוב ביותר בענף קבוצתי שהיה כאן. הוביל את מכבי ת"א לזכייה בשני גביעי אירופה ואת נבחרת ישראל למקום השני באליפות אירופה בשנת 79'. כיכב בנבחרת אירופה ולפרקים נחשב ע"י רבים לכדורסלן הטוב ביבשת. הווינר הגדול של הכדורסל הישראלי. "הייתי רואה אור ביד אליהו, נכנס וקולע סל ניצחון" אמר פעם. יחד עם שמעון מזרחי בנה את המותג המצליח ביותר בספורט הישראלי.

3. יעל ארד

נכנסה להיסטוריה כשהפכה למדליסטית האולימפית ראשונה בתולדות המדינה. גדולתה בכך שהתעלתה ברגע האמת כשעל כתפיה משקל כבד של ציפיות של מדינה שלמה. שברה מסורת ארוכת שנים של אכזבות, "כמעטים" וקריסות ברגע האמת. הישגה מרשים עוד יותר כשמביאים בחשבון שמדליית הכסף האולימפית בברצלונה 92' לא הייתה הבלחה חד-פעמית, כי אם פסגתה של קריירה מפוארת בה טיפסה בהדרגה לצמרת העולמית עד שהיה כפסע בינה ובין מדליית זהב אולימפית.

2. גל פרדימן

הספורטאי הישראלי המצליח ביותר בכל הזמנים. רשם את ההישג הגדול בתולדות הספורט הישראלי: מדליית זהב אולימפית באתונה 2004, שנוספה למדליית הארד מאטלנטה שמונה שנים מוקדם יותר. הספורטאי הישראלי היחיד בעל מדליית זהב אולימפית והיחיד בעל יותר ממדליה אולימפית אחת. היה לטוב בעולם במקצועו ועשה זאת בדרכו הייחודית בצורה מעוררת השתאות.

1. אסתר רוט-שחמורוב

במדינה שלא היה בה מסלול ריצה תקני, עם אימונים ליליים לאורם של פנסי מכונית, וארבע שנים לאחר ששכלה את מאמנה בטבח במינכן, אסתר הייתה במונטריאול 1976 באופן מעשי לאצנית המשוכות המהירה בעולם (הוקדמה רק ע"י המתחרות המסוממות מהגוש המזרחי). שיאה האישי 12:93 שנ' היה מקנה לה גם היום מקום בצמרת העולמית (רחוק רק 4 מאיות מתוצאה שהייתה שווה גמר באולימפיאדת ריו האחרונה). הוכיחה ש"גם במדבר יכול לצמוח דשא" ובכך ייצגה את האתוס הציוני בצורה הטובה ביותר. מפעלה הוא סמל לערכים האנושיים הנעלים ביותר: נחישות, אומץ, אמונה, הקרבה ותושייה. ומעבר לכל, אישה חמה, אוהבת ופשוטה, שלאחר פרישתה בחרה להיות מורה לחינוך גופני ומהווה מקור השראה לכל אותם נערות ונערים שזוכים להתחנך על ידיה.

גיבור עממי
עם חופשי בארצנו

תגובות

  • אלון3131

    אחלה רשימה, הייתי מחליף את עדי גורדון או עודד קטש בעומרי כספי, אולי פחות מוכשר מקטש אבל סמל לעבודה קשה והתנהלות מקצועית.

    בטוח שיש אינסוף שמות שאנשים ירצו להחליף פה, אבל שם אחד שבטוח הייתי מכניס במקום אחד הכדורגלנים פה זה לי קורזיץ, אלופת עולם 4(!!) פעמים.

    הגב
    • איציק אלפסי

      עומרי כספי - קשה להעריך ספורטאי פעיל לצורך רשימה מהסוג הזה, כין אין מספיק פרספקטיבה לגבי הקריירה שלו. מה גם שהאם הוא מגיע ל_NBA בשנות ה-80' או ה-90' זה היה הרבה יותר מרשים. כאשר הוא הגיע לליגה היא כבר הייתה הרבה יותר פתוחה לכדורסלנים מאירופה. בנוסף, גם הקריירה שלו ב-NBA מורכבת מהרבה עליות וירידות. הוא עדיין לא נתן עונה אחת טובה מהתחלה ועד הסוף. למרות זאת, אני מניח שאם אעשה רשימה כזאת ביום העצמאות ה-80 הוא יכלל בה.

      לי קורזיץ - היא כנראה הספורטאית ה-14 ברשימה. אם הייתה זוכה במדליה שכ"כ הייתה קרובה אליה בלונדון הייתה נכנסת לעשירייה הראשונה.

      הגב
  • 7even

    קראתי בישראל היום כתבה על אסתר רוט שחמורוב בסופ"ש.
    שני דברים מרכזיים שהדהימו אותי לגבי הספורטאית הפחות מוכרת (לבני 35 ומטה) הזו...

    1. הרמה שאליה הגיעה בתחרויות מול אצנים מהעולם. ללא אירועי מינכן 72 היא היתה מביאה שם מדליה בוודאות.

    2. ב 74...סה"כ שנתיים אחרי טבח מינכן. היא הלכה להתחרות בפאקינג טהרן! והביאה שם 3(!) מדליות זהב. היום זה נשמע דמיוני (תחרות בטהרן ומדליות זהב באתלטיקה)

    בסיכומו של דבר...אם לא הסימום המזרח אירופאי...שהיה חסר ביקורת לחלוטין בזמנו, היא לא רק היתה המדליסטית הראשונה שלנו אלא עם משהו כמו 5-6 מדליות אולימפיות. כנראה מוזהבות.

    לחשוב כמה השראה וכמה הישגים כן היו לנו היום באתלטיקה אם לא צירוף הנסיבות הכה עצוב (מינכן) ומביך(הסימום חסר הביקורת).

    הגב
    • איציק אלפסי

      חד משמעית

      הגב
    • יוני

      לא הייתה שום בעיה להתחרות בטהרן. עד נפילת השאה היו יחסים טובים בין ישראל לאיראן והיא הייתה מדינה חילונית לחלוטין.

      לפי התוצאות שלה ב72 היא כנראה לא הייתה זוכה במדליה. ב76 בלי הסימום כנראה שכן אם כי אף אחד לא יודע אם היא לקחה סמים גם כן.

      הגב
      • 7even

        צודק. הכוונה שלי היא שבראי ההיסטוריה זה נשמע הזוי.

        הגב
  • ברקוביץ

    אלכס אברבוך בולט בחסרונו

    הגב
    • איציק אלפסי

      אלכס אברבוך ספורטאי ענק, אבל הוא לא תוצר של מערכת הספורט הישראלית לכן זה לא יהיה הוגן "לקחת" עליו קרדיט.

      הגב
  • אוריה

    יפה מאוד!
    אריק זהבי היה שותת דם לדעתי, מקסימום שוטט על מזרן הג'ודו.

    הגב
    • איציק אלפסי

      אכן, תודה :)

      הגב
  • יניב פרנקו

    אלכס אברבוך, לי קורזיץ ועמרי כספי הרבה לפני עודד קטש ועדי גורדון.

    הגב
  • פרסלני

    מסלק את בניון קטש וכמובן עדי גורדון
    שם את ברודי, שפיגלר ואו כספי או בארי.

    הגב
    • איציק אלפסי

      אני מודה שהרשימה מוטית לטובת ספורטאים שראיתי בימי חיי. קשה לי מאוד להעריך את הגדולה של ברודי ושפיגלר מכיוון שלא ראיתי אותם.

      הגב
      • יהודה ב''ד

        זה סייג משמעותי לרשימה. וראוי לכתוב אותו כדיסקליימר בכותרת.

        הגב
    • yaron

      לדעתי, כספוטאי ומבחינת תרומתו, ברודי שני רק לשחמורוב.

      הגב
  • א.ב

    איפה קורזיץ?! 4 פעמים אלופת עולם??? וזה לא אולימפיאדה שיש רק נציג אחד לכל ארץ.
    וגם לא כל כך הבנתי את המשפט:שני לטעמי רק לאייל ברקוביץ' ברשימת הכדורגלנים הישראלים הטובים בכל הזמנים. בעוד מיקמת את ברקוביץ 11 ואת אלי אוחנה 9

    הגב
    • איציק אלפסי

      כי כמו שכתבתי בפתיח - הדירוג מבוסס לא רק על הישגים ויכולת מקצועית אלא גם על משמעות חברתית ואישיות הספורטאי. ברקוביץ' היה ממוקם, כפי שרשמתי, גבוהה יותר אלמלא האופי הבעייתי שלו והעובדה שההתנהלות שלו לאחר שפרש הצליחה לקלקל מהטעם הטוב שהשאירה הקריירה שלו.

      הגב
  • חן הצהוב

    יש לי הרבה מחמאות לעדי גורדון.
    לגבי "יש בנו אהבה והיא תנצח" ... ובכן איך לומר זאת יונית, רוב אוהדי מכבי ג' (אחרי מכבי א' - יורוליג, ומכבי ב' - ליגה מקומית) מתבטאים כיום ב- "ישבנו אהבה והיא תנצח, הלוואי שתמותו".

    הגב
    • 7even

      זה כמו יפו.
      אז יש גם מכבי ד'.
      זה קבוצת הותיקים.

      הגב
      • אנונימוס

        מכבי ד' זה הקבוצה שיקימו כמחאה נגד אורי אלון

        הגב
        • 7even

          זו כבר מכבי ח'

          הגב
          • Matipool

            לא מכבי ז׳? בהתייחס לאזור עליו הצביע אורי אלון..

            הגב
  • אנונימוס

    עומרי כספי חד משמעית צריך להיות ברשימה ובמקום גבוה לאללה. בנאדם שבמו ידיו הפך את עצמו לשחקן לגיטימי באחת הליגות הקשות בעולם, נמצא שם כבר עשור. הגיע לאחת הקבוצות הכי טובות בהיסטוריה. בין הגדולים

    הגב
    • יהודה ב״ד

      בלי להמעיט מההישג של כספי, ורק לשם הפרופורציה, התרומה של רוזנטל לליברפול עולה לאין שיעור על זו של כספי לג״ס.

      הגב
  • ירושלמי

    גל פרידמן.
    הספורטאי הישראלי המצליח בכל הזמנים.
    עובד כיום לפרנסתו כצלם חתונות.
    אם זה לא היה עצוב זה היה יכול להיות מצחיק.

    הגב
    • איציק אלפסי

      לגמרי.
      כל מה שצריך לדעת על תרבות הספורט בישראל.

      הגב
    • איציק

      למי שפספס, זו לא בושה לגל אלה למדינה.

      הגב
      • ויכסלפיש

        הניסוח שלכם שגוי: גל פרידמן פתח עסק לצילום חתונות וכנראה מתפרנס ממנו יפה... הוא לא מלקט שאריות מזון או מוכר גפרורים מצאת החמה עד צאת הנשמה בתחנה המרכזית...

        למה הוא לא מאמן בכיר שמעביר מהידע שלו לדור הבא? אני לא מכיר את הפוליטיקה בשייט וחבל שזה המצב, אבל לא צריך לדאוג לו מבחינה כלכלית.

        הגב
        • איציק

          כל זה נכון, וגם הדרך שבה הגיע למקצוע נחמד, ועדיין, מעבר ליותו גולש מצטיין, הוא היה מאמן מצליח של ספורטאים אולימפיים. חבל שהמערכת פלטה אותו. הוא בעצמו רצה להמשיך לאמן... אולי לא היתה לו תעודת פרו, מי יודע.

          הגב
        • תומרג

          בכלל לא בטוח שהוא יהיה מאמן מוצלח. ובכלל, לכמה מאמני גלישת רוח יש מקום בארץ?

          אגב, מיקי ברקוביץ הוא היום בעל סוכנות ביטוח, יעל ארד עובדת (בכירה) בניקלודיאון, אסתר רוט שחמורוב מורה לספורט בחטיבת ביניים.

          אני לא חושב אגב(2) שספורטאים בולטים במדינות אחרות לא פורשים לחלוטין מהענף כשמגיע הזמן.

          הגב
          • איציק

            יש הבדל שלא נמצא במערכת מבחירה לבין נפלט. גל נפלט כאשר היה מאמן מצליח. היו שם כל מיני אינטריגות של עסקנים, כבר לא זוכר מה.

            הגב
            • תומרג

              לא מצוי בפרטים

    • אלעדכ

      לאיזה פרנסה הוא עובד? הוא לא חבר קיבוץ שדות ים?
      אם הוא רוצה, הוא יכול לא לעבוד בכלל. הוא כנראה עושה את זה להנאתו

      הגב
    • אבי 2

      הוא גם הצלם של מכבי חיפה בכדורסל.

      הגב
  • עמיחי

    לא הבנתי איך עדי גורדון רלוונטי לרשימה הזו.
    אם כבר כדורסלנים שראויים לרשימה הזו, אז חסרים נדב הנפלד ו/או דורון שפר.
    הייתי מוסיף גם שייטים (לדוגמה ברוקמן ופרידלנדר) ומישהו מהשחיינים (לדוגמה איתן אורבך).

    הגב
    • איציק אלפסי

      דורון שפר מועמד ראוי, גם מבחינה אישיותית.

      הגב
      • matipool

        לגמרי ראוי דורון שפר. חייב לי הרבה שעות שינה מהתקופה שלו במכללות.

        הגב
  • רטקסס

    עבודה יפה, אך אין ספק שזו יותר רשימה של "הספורטאים האהובים"... ⁦☺️⁩
    עם כל הכבוד, ובשקלול הישגים, לעדי גורדון, עודד קטש, ברקוביץ', מנסדורף, אין כאן באמת מקום...
    באתלטיקה כמובן שצריך להזכיר את אברבוך, ואולי גם את חנה קנזייבה
    בכדורגל את שפיגלר או סטלמך לכל הפחות,
    בכדורסל את כספי ואת ברודי (שהערך הסימבולי שלו גדול עשרות מונים מגורדון)
    בהתעמלות את נטע ריבקין שלדעתי ההצלחה שלה קצת אנדרייטד,
    בשחמט את גלפנד,
    נועם גרשוני, קרן לייבוביץ - שההשפעה שלהם חרגה מהעולם הפראלימפי

    הגב
    • matipool

      איך אין מקום לברקוביץ' ומנסדורף?
      שניים משלושת הספורטאים הגברים שבטופ 3 (יחד עם פרידמן).

      הגב
      • רטקסס

        בנוגע לברקוביץ', אני חייב לציין שגם בזמן אמת (=אחרי הפרישה שלו, לפני הכניסה שלו לתקשורת, שזה שלב שאני מניח שכולם יסכימו הוריד את המוניטין שלו קשות) לא חשבתי שהוא כזה גדול.
        העונת שלו במכבי חיפה היו בהחלט מהיפות שנראו כאן אבל הקריירה שלו בחו"ל נעה ברובה בין תחתית הפרמיירליג (או מקסימום מרכז טבלה, אם נקח את סלטיק בחשבון) לצמרת הליגה השניה.
        לדעתי לא ראוי לרשימה כזו, ובהחלט, זקנתו מביישת את בחרותו. זה גם פקטור.

        בנוגע למנסדורף - מבחינתי על הסף.

        הגב
        • רן

          ההבדל הגדול בין ברקו לבניון לדוגמא זה שכל קבוצה שהוא שיחק בה נבנתה סביבו (עד שהוא הסתכסך עם כולם ועבר לאחרת) בניון לרוב היה שחקן משלים.
          מעבר לאופי המחורבן לדעתי הוא העז בכדורגל

          הגב
          • איציק

            ושים לב, אף קבוצה אירופאית שנבנתה סביבו לא היתה הצלחה. בניון שיחק בקבוצות מצליחות. מה לעשות, אופי זה חלק מהיותך בן אדם וככזה גם כשחקן.

            הגב
        • matipool

          אופס - הכוונה הייתה כמובן ל- מ.י.ק.י. ברקוביץ' ..

          הגב
        • אביאל

          בקשר למנסדורף, לא חושב שהיה ספורטאי ישראלי בענף גדול (עם כל הכבוד לשייט או ג׳ודו) שהיה מקום 18 בעולם בשיאו.

          מסכים שריבקין צריכה להיות בפנים, כנראה על פני עדי גורדון שגם לי יש פינה חמה בלב (ככה זה שגודלים בירושלים בתקופה הזו).

          הגב
    • איציק אלפסי

      גם נטע ריבקין ראויה, בהחלט. לכבי השאר שציינת, התייחסתי בתגובות קודמות. אברבוך וקנזייבה בעייתי מכיוון שהם לא תוצר של מערכת הספורט הישראלית. את שפיגלר וסטלמך לא חוויתי בזמן אמת וקשה לי להעריך.
      ואם הייתי עושה רשימה של הספורטאים האהובים, מאיר טפירו ומאור מליקסון היו בפנים.

      הגב
    • איציק

      רק תדגיש על איזה ברקוביץ' אתה מדבר.

      הגב
  • איתמר

    אני מניח שכל אחד קרוב אצל עצמו.
    מבחינתי, הרשימה חסרה את משה סיני ואת עידן מימון.

    הגב
  • משה

    רשימה מאוד ירושלמית...
    אברבוך, כספי וריבקין חסרים לי.

    הגב
  • תומרג

    למרות הקונספט הבעייתי של השוואת תפוזים לקיפודים, כמה הערות.
    בראש ובראשונה בלט בהיעדרו - טל ברודי. שחקן שייצר בעוצם ידיו את הכדורסל הישראלי. נבחר מקום 12 בדראפט, אין מצב שהוא לא באחד משלושת המקומות הראשונים.
    בלטו במיותרותם - יוסי בניון (כשרון, בסדר, היו עוד כשרונות, רביבו, רוזנטל אנא עארף), קטש (פספוס ענק אבל עם כל הכבוד)
    גם כספי, ההגעה שלו ל NBA היא לא יותר מפיגיבק על תהליך כלל עולמי. בשנות התשעים שחקן כמוהו לא היה מוזכר אפילו כצל צילו של פוטנציאל NBA.

    בכלל, בענפי הכדור התחילה הספירה מתישהו בשנות השמונים נראה לי. חודורוב, שפיגלר במינימום צריכים להיות לפני בניון ואולי גם ברקוביץ.

    הגב
    • תומרג

      ענפי הכדור התחילה הספירה **שלך** מתישהו בשנות השמונים

      (מופנה לאלפסי)

      הגב
    • אופיר ממן

      ברודי לגמרי.

      הגב
    • איציק אלפסי

      אכן, כפי שרשמתי, הרשימה מוטית באופן טבעי לספורטאים שחוויתי את הקריירה שלהם בזמן אמת.

      הגב
      • תומרג

        ובכן, אם את מלמיליאן ראית בזמן אמת - ראית גם את ברודי.
        אני לא חושב שיש בכל הרשימה שלך עוד ספורטאי אחד אפילו שחשיבותו לענף בארץ מדגדגת את זו של ברודי (נו, אולי יעל ארד אבל זה ג'ודו וזה כדורסל, כן?). וזה עוד לפני שהזכרנו את האיכויות שלו כספורטאי מקצועני בעולם של חובבים. חוזר שוב - מקום 12 בדראפט של ריק בארי וביל בראדלי. נבחרת ארה"ב באליפות העולם ב 1970(!). אין לך שום דבר שמתקרב לזה בספורט פופולרי (לא ג'ודו, לא מפרשיות). אולי שחמורוב.
        תחשוב שהיום איזה מין, אני יודע, סרחיו ראמוס כזה עולה לארץ, מצטרף להפועל באר שבע והופך אותה לפחות או יותר אחת הקבוצות המובילות באירופה. זה הסדר גודל.

        הגב
        • איציק אלפסי

          נולדתי ב-79', אני זוכר בערך משנת 85'. ברודי כבר לא שיחק אז. מלמיליאן עוד לקח אליפות שאני זוכר היטב ב-87'.
          בכל אופן, האינפורמציה שהבאת בהחלט נותנת לי פרספקטיבה שלא הייתה לי לגבי המיקום שלו ברמה הבינלאומית. מסכים שהוא ראוי לרשימה.

          הגב
          • no propaganda

            מה ההבדל בין ברודי לאברבוך בהקשר הזה?

            הגב
            • איציק

              אבה"ב מול ברה"מ

    • אלכס דוקורסקי

      לא מסכים לגבי מיותרות בניון. היה שחקן משמעותי בשלוש קבוצות - סנטאנדר, ווסטהאם וליברפול - בשתיים מהליגות הטובות בעולם.
      בתקופה שלו בליברפול תרם לא מעט לקבוצה, בליגה האנגלית ובאירופה, והיה שחקן הרכב די קבוע בסגל שחקנים די נוצץ.
      היה גם מצוין בכמה קמפיינים של הנבחרת, כשלמשחקים שלה נלווה איזשהו עניין ציבורי, תוצאה (גם) של כמה משחקי בית מוצלחים וכדורגל יחסית לא רע, שלבניון היה חלק בו, בניגוד להיום.
      גם היום, בגיל 38, הוא יכול להיות שחקן הרכב בכל קבוצה בליגת העל, והבנת המשחק שלו היא מהטובות בליגה (ייתכן שזה גם מעיד על הרמה בארץ, אבל הדבר אינו באשמתו).

      הגב
      • תומרג

        אני חושב שהבעיה היא בקונספט.
        אם בוחרים לפי רמת הכישרון אז ברור שבניון (וקטש, וברי ליבוביץ, ורביבו, ועוד כמה ששכחתי) צריך להיות.
        הבעיה היא שאיציק א. שילב בבחירות שלו גם נימוקים "כלליים" יותר כמו חשיבות היסטורית וכו'
        באספקטים האלה בניון לא ברשימה, עוד כישרון אחד מני רבים, אולי בטופ אבל עדיין.

        הגב
        • אלכס דוקורסקי

          החשיבות ההיסטורית שלו אמנם אינה כשל אסתר רוט שחמורוב וגל פרידמן, אבל הוא גם היה רחוק מלהיות רק כישרון. הוא התאמן קשה כדי להגיע לרמות ששיחק בהן.
          מעבר לזה, היכולת שלו להיות שחקן משמעותי מאוד בקבוצה גדולה בליגה מאוד חזקה היא מאוד ייחודית כשמדובר בשחקנים ישראלים. מעטים עשו זאת לפניו ומעטים עוד יותר אחריו. זו אינה חשיבות היסטורית, אבל מדובר בענף המשוחק והתחרותי ביותר בעולם וזה אולי משהו שמייחד אותו לעומת עמיתיו הישראלים למקצוע.

          הגב
  • אופיר ממן

    לי באופן אישי חסר כספי כמי שפורץ דרך באמונה והתמדה עילאית ואיתן אורבך שחיבר את הדור שלי (לפחות) לענף השחיה. בכל אופן ברשימות האלו תמיד יהיה חסר מישהו, אבל הפוסט נפלא ומדוייק בתאוריו ואפילו מרגש

    הגב
    • איציק אלפסי

      תודה

      הגב
  • matipool

    הייתי מפריד את הרשימה לנשים וגברים.
    עם הנשים זה יותר קל:
    1. שחמורוב.
    2. ארד.
    3. פאר.
    4. דרייגור.
    5. קורזיץ / לייבוביץ'.

    גברים:
    1. פרידמן / מ. ברקוביץ'.
    2. מנסדורף.
    3. זאבי.
    מכאן מתחילה רשימה שאין לי מושג איך לדרג אותה וכוללת בין השאר את שפיגלר, ברודי, אברבוך, סמדג'ה, א.ברקוביץ', בניון, אוחנה, רוזנטל, אבי כהן ז"ל, שפר (נטיית לב), כספי, אורבך ובטח יש עוד כמה.

    הגב
    • matipool

      דרך אגב - בוואלה יש עכשיו פרויקט לבחירת 70 הספורטאים הגדולים בתולדות המדינה. הבחירה נעשתה ע"י עשרות עיתונאים ואנשי מקצוע שכוללים בין השאר את מיודענו עוזי דן ועמית לוינטל וגם את יעקב זיו, אוריאל דסקל, מולי אפשטיין, גלעד ויינגרטן, נדב יעקובי ועוד ועוד.

      הגב
      • איציק אלפסי

        אחלה פרויקט. אני גם עוקב אחריו.

        הגב
        • משה

          פרוייקט מצויין שכולל יותר מדי כדורגלנים.

          הגב
  • עדי אבני

    מעבר לשמות שהוזכרו כאן, חסרים לי טורק וארמלי שעשי יותר ממלמיליאן בקירוב הפריפריה למיינסטרים.

    הגב
  • היסטוריון של ספורט

    12 שלי
    מלמילאן (כי היה אישיות )
    ברקוביץ (גדול הספורטאים הקבוצתיים )
    אראוסטי ( היה פייטר ענק שחקן נשמה שהוכיח שכ"א יכול)
    דרייגור (כדרסלנית על הגדולה מכולם )
    עידן מימון (מבטא בתוכו את אהבת הספורט )
    מנסדורף (הביא את הטניס לגבהים חדשים )
    גליקשטיין (נושא הדגל של הטניס הישראלי )
    יעל ארד (ראשונת המדליסטיות והמדליסטים )
    פרידמן גל (האלוף אולימפי היחידי +היחיד שלקח 2 מדליות)
    שוחמרוב ( אלמלא הסמים והטרגדיה של מינכן הייתה ראשונת המדליסטיות )
    זאבי (בסה"כ הישגיו אולי גדול הספורטאים האינדיבדואלים)
    חודרוב ז"ל (היחיד שלא ראיתי אך היה אגדה בשנים קצת אחרות).
    ראויים לציון בקצרה ולפי ענפים בשלף ..סליחה עם מי שנשכח

    אלי אוחנה ,זאי ארמלי ,יוסי בניון ,אייל ברקוביץ ,חיים רביבו ,סטלמך ,גלזר ,שייע ,סיני ,אבי כהן ז"ל ,ערן זהבי

    טל בורשטיין ,עודד קטש ,דורון שפר ,נדב הנפלד ,דורון ג'מצי ,תומר שטיינהאור ,טל ברודי ,בארי ליבוביץ ,בועז ינאי ,תנחום כהן מינץ ז"ל ,עומר כספי ,עדי גורדון ,מאיר טפירו .
    שי דורון ,לימור מזרחי

    שחר פרקיס ,דודי סלע ,אנדי-יוני ,איתן אורבך ,גל נבו ,יעקב תומרקין ,מיקי חליקה ,אורי ששון ,אורן סמדג'ה ,ירדן ג'רבי ,שחר צוברי ,לי קורזיץ ,מיכאל גלקנוב ,אורי שטילוב ,אילה ריזנסון ,אברבוך ,מאטוביץ ,היילה סטאין ,רוגל נחום ,מיננקו .
    ברוך חגאי ,טל סנונית

    הגב
    • יעוז סבר

      איך זאבי גדול הספורטאים בסך הישגיו? יש עוד רבים שיש להם ארד אולימפי כמוהו (רבים יחסית) ולעומת זאת בשתי האולימפיאדות האחרונות שלו נכשל טוטאלית. אליפות אירופה בענף שלו נחשבת, אבל פחות, כי כשרונות רבים מחוץ לאירופה. ואני כבר לא מדבר על גל פרידמן, על לי קורז'ץ, על שחר פאר, על עמוס מנסדורף ועל יעל ארד שהשיגו יותר ממנו. לא ברור לי הדירוג הגבוה שלו בהרבה מקומות. אני מכיר את אריק אישית, מחבב אותו, הוא אדם מקסים ומעורר השראה, אבל מבחינת ספורט לא חושב שהוא מדורג גבוה כפי שדירגו אותו.

      הגב
      • היסטוריון של ספורט

        7 מדליות יבשתיות .
        3 אליפויות אירופה .
        סגנות אליפות עולם
        ארד אולימפי +מקום חמישי אולימפי .
        אליפות אירופה קבוצתית (כמדומני ).

        הגב
  • ניינר / ווריור

    אורי מלמיליאן ואחרי כן כל השאר

    הגב
  • Guss

    1. הייתי שם את אוחנה גבוה יותר. קודם כל אני חושב שבמחינת פוטנציאל הכשרון, מוח כדורגל, כריזמה ומנהיגות, בטחון עצמי - אם היה גודל רק 10 שנים אחרי הוא יכל להגיע לטופ של הטופ העולמי, לא פחות.
    אבל הרבה מעבר - דווקא הוא, ולא מלמיליאן (שכבודו האדיר במקומו מונח), הפך את בית"ר לקבוצת ענק, ה"קבוצה של ישראל השנייה", ובמידה רבה הפך לסמל מזרחי גאה, לא מתנצל, הספורסטאר הספורטיבי-טלוויזיוני הראשון בישראל, בזמן שמוזיקה מזרחית נחשבה נחותה ו"קסטות", ועל פוליטיקאים מזרחים הריצו בדיחות. אם מיקי ברקוביץ' היה מלך ישראל ה"ישנה", זאת שרואה ב-100% רייטינג משחקים בחמישי בלילה, אוחנה החליף אותו כמלך ישראל החדש - ישראל החדשה.

    2. עדי גורדון היה ספורטאי ענק, אבל לא אחד מ-13 הטובים או הגדולים מאז קום המדינה, או אפילו בדור האחרון. מצטער. טפירו כנראה גדול ממנו, כנ"ל שפר, והנפלד, אם מדברים רק על כדורסל.

    3. חסר לי את ריפעת טורק ו/או זהאי ארמלי. אולי לא השחקנים הגדולים באופן אבסולוטי (אם כי שניהם מהטובים ביותר בדורם), אבל עשו צעד אדיר בקידום שילוב ערביי ישראל לתוך הספורט הישראלי.

    הגב
    • איציק אלפסי

      בעיני מלמיליאן מייצג את הזהות המזרחית הרבה יותר מאוחנה.

      הגב
      • Guss

        אני לא כתבתי מי מייצג את הזהות המזרחית, קטונתי מלדעת. אבל אוחנה היה זה ששם את ירושלים על המפה הלאומית, שהיה הפרונט הכריזמטי, ושבסופו של דבר הפך לדעתי לייצוג גדול יותר ממלמיליאן של הקבוצה כ"קבוצה של המדינה". תרבותית היתה לו השפעה עמוקה מאוד.

        הגב
        • איציק אלפסי

          מסכים.

          הגב
        • איציק

          אוחנה מכר את נשמתו לשטן ומקבל ממנו מסכורת. הוא פוגע בכדורגל הישראלי במעשה זה, גורם לזילות תפקיד המאמן וזילות השחקנים. הוא גם מערבב לא קטן. יש לו השפעה גדולה מזה של מלמיליאן אך השפעתו שלילית. מלמיליאן אולי שחקן פחות מוכשר, ומצליח מאוחנה, אך כדוגמא הוא בטח דוגמא הרבה יותר טובה.

          הגב
          • אביאל

            אכן לשטן בכבודו ובעצמו.

            הגב
            • איציק

              אויויויי אביאל, נפגעת...

      • יואב

        אלפסי, גם בעיני וזה בלי קשר להערכתי הרבה לאוחנה.

        הגב
    • Jhkj

      לאוחנה מגיע להיות יותר גבוה כי לקחת את מכלן לתואר המחזיקות זה משימה לא עולה על הדעת

      הגב
  • איציק

    פוסט נחמד ומוטה (כפי שצריך להיות).
    לדעתי, מלמילאן ברשימה בגלל הנוסטלגיה.
    אייל ברקוביץ' לא יכול להיות ברשימה כי הוא לא ספורטאי. כישרון ענק שערכי הספורט זרים לו לחלוטין.
    אוחנה, גם כישרון, אבל אחד שברח מכל התמודדות על מקומו. מכלן זו דוגמא טובה, ברגע שירד לספסל, במקום להיאבק על מקומו, עזב.
    עדי גורדון ברשימה בגלל אהבה אישית של כותב הפוסט ולא כיוון שבאמת שייך לרשימה. אפילו ברשימת הכדורסלנים כנראה לא היה במקום ה-13.
    שלושת המקומות הראשונים מאד ראויים, רק להדגיש ארד שקיבלה כסף בשבילי זה כמו זהב. עד היום אני חש קיפוח על השיפוט. ההרגשה שלי היתה שהיא עשתה את התרגיל ראשונה ולה הגיע זהב. רוט שחמורוב מבחינתי הרבה מעל כולם ללא תחרות בכלל.
    חסרים לי ספורטאים, אבל אם לא מכניסים עולים אז ברודי ואברבוך נמצאים במצב דומה.
    אם לדבר על ספורטאים ברמה העולמית, ולנטרל את ההשפעה על הקהילה, אז לספורטאים הפרה-אולימפיים היה צריך להיות רוב ברשימה, אבל איכשהו הם תמיד בצל.

    הגב
    • 7even

      זו רשימה של ספורטאים.
      מה שה מחוץ למגרש זה כבר משהו אחר.

      גם מייקל ג'ורדן היה חרא של חבר לקבוצה, פשוט לא היה אז פייסבוק.

      הגב
      • איציק

        סאבן, אתה רוקד על שתי חתונות עם תחת אחד, אי אפשר.
        אתה נותן +1 לגיל מזימבבואה בתגובה 29 על כך שרוצים להחליף את המאוס במקום 11, וכאן אתה מגן עליו. אז ראשית, חוסר עקביות. שנית, ההשוואה לא טובה. אתה לא שמעת את ג'ורדן מגדף, מטנף ת'פה, מתפרע. שמעת שהוא היה לא נחמד, מתעמר בחבריו כדי שיעלו את הרמה ויעמדו בדרישות שלו כי היה ווינר אולטימטיבי. אז הוא רוצה שכולם יקנו את הנעלים שלו והיה מהמר. הפער בין ההתנהגות של ג'ורדן לזו של המאוס במקום 11 ענק. אם כבר אולי יכולת לחשוב על קנטונה או מרדונה. גם פה כנראה המאוס במקום 11 מפסיד, אבל לפחות יש תחרות. וגם בהישגים הוא כנראה מפסיד להם.

        הגב
  • אלעדכ

    יואל סלע ואלדד אמיר, מגלמים בתוכם גם הישגיות וגם את הטרגיות של ערבוב דת ומדינה בישראל.

    הגב
    • איציק

      1+

      הגב
    • איציק אלפסי

      זה לא עניין של דת ומדינה. זה עניין של זהות. הם גם לא היו מתחרים אם השיוט היה נופל ביום השואה או ביום הזיכרון.

      הגב
      • מתן גילור

        בזהות שלי אין משמעות ליום הזה. ברגע בו מענישים ספורטאים שמתחרים ביום כיפור תחת הדגל זה לחלוטין עירוב של דת ומדינה.

        הגב
        • רטקסס

          אז אם בזהות שלך אין שום משמעות ליום כיפור, ליום הזכרון וליום השואה, אתה ממילא דוחה ערכים קולקטיביים ישראלים, אז למה זה מעניין אותך ששני אנשים שנולדו כמה עשרות קילומטרים ממך מנצחים כמה אנשים אחרים בתחרות?

          רוצה לומר, אם אתה לא מקבל ערכים ישראלים מקובלים, למה איכפת לך מישראלים שמתחרים בחו"ל נגד בלגים/שוויצרית/אוזבקים?
          ועוד על חשבון המיסים שלי!

          הגב
          • מתן גילור

            אין לי עניין להגיב לטענות איש קש.

            הגב
            • רטקסס

              זו פרשנות שלך שכנראה מבוססת על טיעון חלש מלכתחילה.
              אם אין מבחינתך האישית חשיבות לערך לאומי אחד (בהנחה וימי אבל הם ערכים לאומיים, ואני רואה שלא טענת אחרת), ואפילו כזה שנמצא די בקונצנזוס, אז מה החשיבות מבחינתך לערך לאומי אחר - זכיה בתחרות תחת דגל ישראל?

              לא מדובר בשחקן כדורגל בווסטהאם שמקבל כסף מארגון פרטי. מדובר במשלחת ספורטאים שמייצגים מדינה ומקבלים מימון מהמדינה והגיעו למעמד הזה כיוון שהם ממדינה ספציפית (למשל קריטריונים או מקסימום משתתפים לכל מדינה).
              עבורי זה לא יוצר הגיון.

            • מתן גילור

              זה לא יוצר עבורך היגיון משתי סיבות:
              1. אתה מתסכל על זה בערכים של 1 ו-0. מבחינתך או שמקבלים את כל הערכים הלאומיים או שכופרים בכולם. בספר שלי זה לא עובד ככה.
              2. אני לחלוטין כופר בהנחה שיום כיפור הוא ערך לאומי. ואם יום דתי מבחינתך הוא ערך לאומי, אז קל וחמר שיש פה עניין של דת ומדינה.
              השימוש הזה במילה "ערך לאומי" כקרדום לחפור בו כדי לכפות השקפה דתית, בעיני, הוא פגיעה באחת מהחשובות ביותר שבאשיות הדמוקרטיה.

            • רטקסס

              כתבתי תגובה ארוכה שנמחקה לצערי,
              בקצרה,
              מסכים על הנקודה הראשונה שלך
              בנוגע לנקודה השניה - זה אכן דיון של דת ומדינה, והוא נפרד וארוך,
              אבל דה פקטו, יום כיפור הוא ערך לאומי בדיוק כמו יום הזכרון ויום השואה. המקור לא רלוונטי ו"כפיית" ערך דתי על אזרחי מדינה זהה ל"כפיית" ערך ציוני, חילוני, מערבי, כלכלי או כל דבר אחר. חלק מערכי ישראל אכן מבוססים על הדת היהודית.
              הבנתי שאתה מגיע מנקודה ליברטיאנית, וזה בסדר גמור, אבל לכן הדגשתי את המילה קונצנזוס. אם פוגעים בקונצנזוס שהוא ערך מכיוון אחד - הצד השני של המשוואה הוא פגיעה בקונצנזוס בצד השני (ייצוג באולימפיאדה).

        • איציק אלפסי

          מתן, ומקובל עליך שספורטאים ישראלים יתחרו ביום השואה ויום הזיכרון?

          הגב
          • Ljos

            איך כשספורטאי מתחרה תחת דגל ישראל, מייצג את המדינה, ביום השואה ויום הזיכרון זה לא דבר מקובל במיינסטרים הישראלי?

            הגב
            • איציק אלפסי

              השאלה מופנית אלי? אם כן, לא הבנתי אותה.

            • Ljos

              הספורטאים במקרה הזה מייצגים את המדינה ומתחרים תחת דגלה. אני שואל בעצם למה במיינסטרים הישראלי זה נחשב לא מכבד לייצג את המדינה (עזוב משחקי מכבי תל אביב וכדומה) ביום השואה ויום הזיכרון? אני לחלוטין רואה איך "הם הביאו מדליה ביום הזיכרון" יכול להיות רגע שמכבד את זיכרון הנופלים.
              (לא קנטרני. שואל ברצינות)

            • אמיתי

              ljos
              כי יום השואה ויום הזיכרון הם היום כיפור ותשעה באב הממלכתיים חילוניים. וזה בסדר. בארהב מרגישים אחרת..

            • איציק אלפסי

              Ljos
              אני מבין עכשיו את מה שאתה אומר ויש בזה משהו. יחד עם זאת, מקובל שזה האופן בו מכבדים את הימים האלה וזה לגיטימי בעיני. ומרגע שכך השתרש ראוי לטעמי לכבד זאת.

            • Ljos

              הבנתי, תודה (לשניכם).

          • מתן גילור

            מקובל עלי שלכל אחד יהיה החופש לבחור בלי חשש לסנקציה.
            האם הפרנסה שלך או שלי נפגעת בימי זיכרון?
            הייתי חש לא בנוח לו *נבחרת ישראל* היתה משתתפת בתחרות בימי זיכרון, בין היתר, כי הקשר לפרנסת השחקנים עקיף מאד.
            ברם, במקרה של ספורטאי יחידני, אפילו שמתחרה תחת הדגל, שיעשה כראות עיניו.
            מבחינתי יש הרבה סמליות בימי הזיכרון. אבל יש פי כמה וכמה סמליות בחופש הפרט.
            או בקיצור, כן, מקובל עלי. מתאים לי? נוח לי? עדיף לי? ייתכן ולא. מקובל עלי? בהחלט כן.

            ד"א, יש מדינות בהן תחרויות בימי זיכרון זו הנורמה. רוצה לומר שזה עניין של נורמה חברתית ולא איזשהו פגם ערכי של מי שבוחר להשתתף.

            הגב
            • איציק אלפסי

              אוקיי, לגיטימי. לא תמיד אפשר למצוא איזון מושלם בין חירות הפרט, שגם בעיני זהו ערך עליון, לבין שמירה על זהות קולקטיבית. פעמים שאין ברירה ואחד בא על חשבון השני כמו במקרה של יום כיפור. דעתי שבמקרה הזה, כמו במקרה של יום השואה ויום הזיכרון, הערך של ההזדהות הקולקטיבית גובר על חופש הפרט.

            • אמיתי

              טיעון קצת איך לומר עקום..
              לכולם ה"פרנסה" נפגעת בימי זיכרון. מחיר שרובנו שמחים לשלם כי זו החברה שבחרנו לחיות בה. שנית הספורטאים מייצגים מדינה באולימפיאדה. מקרה אחר ובאמת גבולי זה מה שהיה לדודי סלע לפני איזה שנה עם תשעה באב נדמה לי. אבל גם הוא מקבל תמיכה מהמדינה (קטנה) ומתחרה תחת דגל ישראל. בכל מקרה לא נראה לי שחירות הפרט שלו נפגעת יותר משל בעל דוכן שווארמה. פרנסתם של שניהם תפגע אם ישחקו-יפתחו ביום כיפור

            • מתן גילור

              רוב רובו של המשק פועל בימי הזיכרון. כולל דוכני שווארמה. אולי זולת מספר שעות מועט וגם שם הסנקציה זניחה. בתור ליברל, גם עליה הייתי מוותר.
              בכל מקרה, מי שמשווה בין שעתיים פעילות של דוכן שווארמה לבין מועד השאת הכנסות שמגיע פעם בארבע שנים בקריירה של עשור, אולי כדאי שיהיה קצת יותר צנוע בשימוש בתיבות "טיעון עקום".

            • אמיתי

              לא בקטע מתנגח- אבל כולנו מפסידים פרנסה בימי זיכרון ולא בהכרח רק שעתיים. ולא כמו שכתבת. ההבדל הוא בכמות לא בעיקרון אבל מצד שני כמה פעמים יוצא שיוט מדליות על יום כיפור?
              אני פשוט לא מקבל את ההבדל בין ספורט יחידני לקבוצתי ובמובן של פגיעה בפרנסה את ההבדל בין ספורטאי לכל אחד אחר. הדיון על חירות הפרט הוא דיון אחר ולגיטימי

            • מתן גילור

              אבל יש הבדל פרקטי. בין אם תרצה ובין אם לאו. אחוז הפרנסה של משחק בודד בנבחרת ישראל בכדורגל או כדורסל לשחקן הוא זניח. אחוז הפרנסה של שיוט מכריע משמעותי ואפילו משמעותי מאד.
              עיקר הפרנסה של לא מעט ענפים בספורט היחידני בישראל מתקיים תחת הדגל. לא כך ברוב הענפים הקבוצתיים. רוצה לומר שגם אם נשים את מהותיות הפרנסה בצד (ואני לא מוכן לעשות זאת), ליבת המקצוע מתקיימת תחת הדגל, ולכן המצב שונה.
              לגבי "כולנו" - אודה להסבר. באמת שלא הבנתי. רוב האנשים לא מפסידים פרנסה ביום הזה. מי שמפסיד הם בעלי עסקים מסוימים שסוגרים לכמה שעות או שנאלצים לשלם שכר מלא עבור פחות שעות עבודה, כמו בערב חג למשל.

              בכל מקרה, הפן העקרוני יותר חשוב בעיני. אני לא מקבל את הפגיעה בחופש הפרט בתואנה של "זהות".

            • אמיתי

              אני חושב שאתה טועה בקשר להבדלים בין יחידני לקבוצתי-
              גם קבוצות כדורגל וכדורסל לא ישחקו ביום הזיכרון.(חוץ מהקבוצה של המדינה..) ומשחקי נבחרת הן לעיתים מקפצה לחוזים והכרה. כל הספורטאים סובלים מזה. שוב. אלו מקרים מאד נדירים של שיוט או משחק מכריע בטניס.
              לגבי כולנו- אחוז המפסידים פרנסה בערבי זיכרון בקרב האוכלוסיה שווה לאחוזם מקרב הספורטאים או אף יותר גבוהה. לדעתי.
              בקשר למשפט האחרון- אני אישית לא מייחס לזהות חשיבות וכוח עליי. אך אני מבין שכל חברה מטבעה כופה ערכים על חבריה. זה הטריידאופ

            • מתן גילור

              אמיתי, השאלה, לדעתי, היא יותר שיעור הפגיעה מאשר שיעור הנפגעים.
              "אני מבין שכל חברה מטבעה כופה ערכים על חבריה." - ברור. לגיטימי שנקיים דיון היכן עובר הגבול הזה.

            • אמיתי

              במבחן הפגיעה ממה שידוע לי רק השייטים זה היה מקרה מובהק של פגיעה בלתי ניתנת לכימות או השוואה. מקרה דודי סלע (שכתבתי שהוא גבולי) לא השפיע על הקריירה שלו ממש אלא על חשבון הבנק (לפי אחיו- משהו כמו 30k שאני לא מזלזל בהם בכלל. אני כאמור הייתי נוהג אחרת נראה לי). זהו לא הכלל ולא דבר שכיח.
              כתבתי- דיון לגטימי. וגם דיון בו אין הבדל בין ספורטאי לכל אחד אחר. הוא עקרוני

            • רטקסס

              אני רוצה להוסיף לדיון המעניין ולומר כי מבחינת פרנסה והשאת הכנסות, אלו מקורן בדיוק באותם ערכים. כלומר, לולא היו ערכים לאומיים, לא הייתה אולימפיאדה, לא היה מימון ממשלתי, לא הייתה הזדמנות להתחרות בתחרות הזו (ולענפים קטנים ועם מעט צופים, כמו שיט, כנראה גם לא באליפויות עולם..) ולכן לא הייתה הזדמנות להשאת הכנסות.

              אפשר להשוות את זה לדיון על כדורגל בשבת, רק מהצד ההפוך: אמנם, יום המנוחה השבועי, וכדומה, אך ההזדמנות לסכומי כסף שמגיעים מכדורגל מקצועני נובעת מצופים במגרשים, זכויות שידור, טוטו וכו', ואלו בדיוק מגיעים מכיוון שהמשחק (מגיל 6) משוחק ביום המנוחה השבועי. לכן, אין לכדורגלנים מה להלין בהיבט הזה, כיוון שאת הפרנסה שלהם הם יונקים בדיוק בגלל שהם לא נחים ביום המנוחה השבועי.

            • איציק אלפסי

              לגבי השייטים, חשוב רק לדייק שלא היה מדובר בשיוט מדליות כי זה עוד לא היה קיים אז. מדובר היה בשיוט רגיל, הנזק שנגרם הוא שהם נאלצו "לזרוק" את השיוט הזה בחישוב הסופי ולא את השיוט הפחות טוב מבין אלו שזינקו אליו. גם לאחר אותו שיוט היה להם סיכוי מצוין למדליה שהתפספס. ברור שהסיכוי אבל היה טוב יותר אם היו מתחרים בשיוט ביום הכיפורים.

            • מתן גילור

              איציק, היו שייטים שוויתרו והיו שייטים שהתחרו ונענשו (או יותר נכון מחו באופן שהתחרו אבל לקראת הסוף סטו מהמסלול ושיחקו אותה כאילו מדובר על אימון).

            • איציק אלפסי

              אתה מדבר על האחים טורטן? הם התחרו ואח"כ ניסו לטשטש זאת ולהגיד שזה היה אימון בלבד.

        • אביאל

          מתן - זהות בהחלט מורכבת מאלמנטים דתיים, למעשה כמעט כל הערכים של המערב מבוססים על התפיסה הנוצרית-יהודית, החל מיום השבתון, החוק, מערכת ההשכלה או הקפיטליזם, להכל שורשים רעיוניים דתיים, מהסיבה הפשוטה שמאז עליית המונותאיזים (שעליה היהדות והנצרות מבוססים) היא שלטה בכל אורח החיים של בני האדם ולאורך זמן.

          הגב
          • מתן גילור

            הפוך. היהדות והנצרות שאבו רעיונות כמו שבת או חוק לתוכם וכדי לתת יותר משמעות הציגו אותם כציווי אלוהי. האם זה אומר שאלילות היא חלק מהזהות שלך כי חלק לא מבוטל מאלמנטים בחייך מושתתים עליה?

            הגב
            • אביאל

              מתן - מה בכלל השאלה, ברור שיש הרבה אלמנטים מתקופת האלילות בחיינו, המונותיאזים ניתץ׳ את מה שרצה ולקח את מה שצריך וכמובן כמה אלפי שנות תיאולוגיה הוסיפו אינספור נדבחים והדומיננטיות של התפיסות המערביות (שכאמור מבוססות ברובן על התפיסה היודו-נוצרית) השתלטו על העולם.

            • מתן גילור

              זה לא מה ששאלתי. שאלתי האם אתה מגדיר את האלילות כחלק מהזהות שלך?

            • אביאל

              אביאל - יהדות היא חלק מהזהות שלי, שהיא מושפעת בעצמה מהאלילות, ככה שבמקום מסוים כן, אם ככה אתה מגדיר את זה.

      • אלעדכ

        כשסנדי קופקס לא זורק ביום כיפור כי ככה *הוא* החליט, זו זהות. כשסלע ואמיר אולצו לוותר על השיוט כדי להימנע מסנקציות, זה ערבוב של שיקול זר.

        הגב
        • היסטוריון של ספורט

          אני מסכים עם הדעה הראשונה בשרשור שצריך לעניק לאלדד /אמיר הדלקת משואה מכיוון שכיבדו את דעת המשלחת ולא התחרו ביום זה.

          הגב
          • איציק אלפסי

            רעיון ראוי ביותר גם לטעמי!

            הגב
          • אלעד כ

            שייתנו בהזדמנות לטורטנים שהורחקו (!) מהמשלחת כי שטו ביום כיפור. בנאדם מקדיש את החיים שלו להגיע לרגע ונאלץ לוותר בגלל אילוצי לו"ז חגים ומועדים

            הגב
  • גדי

    תודה על הפוסט.
    לא הגיוני בעיניי שיש 4 כדורגלנים ברשימה. בשביל אף הישג בין לאומי זה ייצוג יתר צורם.

    לדוגמא איתן אורבך, ורד בורוחובסקי וטומרקין העפילו על כל אחד מהכדורגלנים.

    הגב
    • איציק

      אורבך כן. טומרקין לא בפנים כי אלפסי החליט על ספורטאי עבר והוא עדיין פעיל. ורד בורוכובסקי לא ראויה. היתה שחיינית נחמדה אך לא ראויה להיות ברשימה. אם כבר אנה סמשנובה (היא אומנם עלתה לארץ אבל התפתחה כאן כספורטאית) ואפילו ציפי אובזילר. שתיהן הרבה מעל ורד.

      הגב
      • גדי

        בורוחובסקי עלתה לגמר אליפות עולם. האמת שגם יואב ברוק. גם גל נבו. הישגים אדירים שעולים על כל הישג של עדי גורדון או אלי אוחנה.

        הגב
        • איציק

          טוב, בחרת רף נמוך, אז ודאי שורד מעל, אבל אובייקטיבית היא לא שם.
          מבחינות רבות יואב ברוק הוא החשוב .שבשחייני ישראל. הוא לא השיג את התוצאות הכי טובות אך הוא פתח את הדור המצליח ביותר וסחב אותו למעלה. נכון שהיה את אמיר גניאל אבל בעקבותיו לא צמח כלום (אולי בנו), ברוק היה תחילתה של תקופה לא רעה בכלל וגם תמיד התעלה בשליחים.

          הגב
        • אייב

          אוחנה זכה בגביע המחזיקות כשעוד תפסו מהמפעל הזה משהו רציני.

          הגב
          • איציק

            נכון, שנת שיא אחת. האם זה מספיק בשביל להיות ברשימה?

            הגב
            • אייב

              לא יודע, אבל זה יותר מרשים אותי מעלייה לגמר אליפות העולם במקצה שחייה כלשהו. כיוונתי לגדי ולהצעתו את גל נבו ושות'.

          • היסטוריון של ספורט

            כשעוד היה מפעל כזה....

            הגב
  • יוני

    במקרה או לא, היום יום ההולדת של אסתר רוט.

    הגב
    • איציק אלפסי

      וואלה? לא ידעתי.. איזה יופי :)

      הגב
  • Guss

    יוני ארליך ואנדי רם לדעתי צריכים להיות ברשימה. בשיאם היו מהטובים בעולם בטניס זוגות, זכו בפאקינג גרנד סלאם, חצי גמר בווימבלדון, רבע גמר אולימפי, הגעה למקום הראשון בעולם בדירוג, והיוו את הלב הפועם של נבחרת ישראל בדייויס כולל הגעה מדהימה לחצי גמר הדייויס - נבחרת ישראל היתה אחת מה-4 הטובות בעולם.

    הגב
    • איציק אלפסי

      אנדי ויוני ענקים, אבל טניס זוגות הוא ענף די שולי מבחינת החשיבות שטניסאים מקצוענים מייחסים לו ובהתאם לכך רמת התחרותיות בו.

      הגב
    • אוהד

      נבחרת הדיוויס בצירוף מדהים של יכולת פסיכים, התעלות אדירה ולא מעט מזל ( חשוב מאוד ) הגיע לחצי גמר גביע הדיוויס בשנה אחת. לא מזלזל בכלל ואני חושב שכהישג של נבחרת זה בטופ 5 בכל הזמנים- אבל בשום פנים ואופן לא היינו בין 4 הנבחרות הטובות בעולם

      הגב
  • no propaganda

    איפה ראובן עובד? איפה פליקס חלפון? איפה ליאור אסולין?

    וברצינות: אברבוך, קלגנוב, ריבקין, סמאשנובה, קורזיץ, ברודי, מאטוסביץ?

    יש הרבה יתר מדי כדורגלנים וכדורסלנים ברשימה הזו וגם שם אני לא בטוח שבחרת את הטובים ביותר.

    הגב
    • אלכס דוקורסקי

      לכל הרשימה שהזכרת בשורה השנייה יש מקום בצמרת הגבוהה מאוד. לא כל כך אוהב לדרג אבל הם היו משכמם ומעלה מבחינת הישגיהם הספורטיביים וגם בחשיבותם ההיסטורית.

      הגב
      • איציק

        מסכים אבל פרט לריבקין שהיא ילידת ישראל כל השאר פסולי חיתון אצל אלפסי לצורך הרשימה. סמשנובה הגיע לארץ בגיל 15 5חרי שהיתה כבר ספורטאית מבטיחה בברה"מ אך עדיין את רוב ההתקדמות כנראה עשתה בארץ. אולי היה כדאי לשקול להכניסה לרשימה.

        הגב
        • איציק אלפסי

          הערה מאוד מיותרת על "פסולי חיתון" (וגם אירונית, כי הייתי נשוי בעבר לילידת אוקראינה). הקריירה הספורטיבית של סמשנובה התפתחה בארץ והיא בהחלט ראויה להיכלל ברשימה. לטעמי, אבל, ההישגים שלה נופלים מאלו של שחר פאר ועמוס מנסדורף.

          הגב
          • no propaganda

            הייתי אומר שההישגים שלה דומים מאוד לאלה של מנסדורף. מנסדורף הגיע לרבע הדמר פעם אחת, סמאשנובה דורגה 15 לעומת 18 של מנסדורף

            הגב
            • איציק אלפסי

              בסבב הגברים יש יותר עומק ותחרות מסבב הנשים, לכן ההישגים של מנסדורף עולים בעיני על אלו שלה ושל שחר פאר.

          • איציק

            איציק, אני מתנצל אם נפגעת אבל לקחת את זה לכיוון הלא נכון. הדגשתי שזה לצורך הרשימה ולא לצורך חיים משותפים. הכוונה הייתה שאתה לא מכליל את העולים ברשימה שלך ולא שחס וחלילה אתה פוסל אותם כאופציה לחיתון או חיי קהילה משותפים במובן כלשהו.

            הגב
            • איציק אלפסי

              הכול בסדר איציק :) לא נפגעתי

  • יואב

    למ.י.ק.י יש קייס לשלישיה הראשונה(זכה ב50 שנה אם אני לא טועה).

    הגב
  • Gil - Zimbabwe

    מעריך אותך על האומץ לנסות לדרג.... :)
    הייתי מכניס בתור ייצוג של כבוד ללא דירוג את 11 נרצחי מינכן.
    או אולי במקום מקום 11 המאוס.

    הגב
  • Guss

    יש לי בעיה עם ההחלטה לא לכלול ספורטאים עולים מהרשימה. קראתי למעלה את ההסברים שלך על זה שהם לא גדלו בארץ ולכן ההצלחה שלהם היא לא "ישראלית" בלבד.
    אני קודם כל חושב שיש בעייתיות פשוט להדיר ספורטאים רבים, ובעצם קהילה שלמה, מרשימת הספורטאים הישראלים הגדולים - אתה בצורה עקיפה אומר 'לא משנה כמה תצליחו, לא משנה אם דגל ישראל יתנוסס על הפודיום והתקווה תנוגן באולם, לא משנה אם תשחקו בנבחרת ישראל, לא תהיו באמת, עד הסוף ישראלים.' זאת אמירה מאוד בעייתית ואתנוצנטרית, שמקישה משם גם על תחומים אחרים. ואפשר גם לעשות אקסטרפולציה לאתיופים, ובעצם גם ערבים, שהרי ההצלחה שלהם נעשתה הרבה פעמים *למרות* הקשיים שהישראליות הציבה בפניהם.

    הגב
    • איציק אלפסי

      לא לא... אתה הלכת רחוק. אני לא כתבתי שלא הכללתי ספורטאים עולים ברשימה (אין לי מושג אם כל ה-13 שהכללתי נולדו בארץ), אלא ספורטאים דוגמת אברבוך (שעלה לארץ בגיל 25) וקנזייבה (שייצגה את אוקראינה עד גיל 24) שעברו לייצג את ישראל כאשר כבר היו אתלטים בעלי שם עולמי. בדיוק כמו שלא הייתי כולל את סטיבן צ'רונו, למשל, ברשימת הספורטאים הגדולים של קטאר.

      הגב
      • אלכס דוקורסקי

        אברבוך לא היה בעל שם עולמי כשעלה לארץ. לפני שהתמקד לגמרי בקפיצה במוט, הוא עסק בקרב-10, מקצוע שכולל בתוכו גם קפיצה במוט. ההישגים שלו בקרב 10 היו טובים מאוד אבל לא ברמה העולמית הגבוהה (מעט מעל 8,000 נקודות, אם אינני טועה). ההתקדמות שלו בקפיצה במוט נעשתה בארץ. כמובן שהבסיס שלו, והרבה מעבר לכך, נלמד בברית המועצות וברוסיה, לאחר פירוק הראשונה.
        מעבר להיותו אתלט מצטיין ברמה העולמית, אברבוך גם מאמן קופצים במוט ומנהל את אחד המועדונים הכי גדולים במדינה באתלטיקה (איחוד בין עירוני לירושלים לאתלטי נתניה), לכן הקשר שלו לאתלטיקה הישראלית לא הסתיים עם פרישתו.
        קנזייבה עלתה באמת כאתלטית שכבר נחשבה לאחת הטובות במקצועה, ושמרה על המעמד הזה גם כאזרחית המדינה.

        חושב שההשוואה לסטפן צ'רונו אינה כל כך נכונה. מדובר במישהו שעבר לייצג מדינה אחרת בשביל הטבות כלכליות מסוימות (שזה כמובן בסדר גמור). אינני בקי בקורותיו של צ'רונו, אבל מתקשה להאמין שקטאר הפכה למרכז חייו והוא למד את השפה הערבית, למשל, ו/או מאמן את האתלטים המקומיים במדינה.

        לעומת זאת, נסיבות ההגירה של אברבוך והשתלבותו במדינה, שכבר צוינו לעיל, ושל חנה קנייזבה מיננקו, שונות לחלוטין. האחרונה הגיעה לארץ בגלל אהבה לאתלט מקומי. היא למדה מהר מאוד את השפה ומעריך שתתרום הרבה מנסיונה וממקצועיותה גם לאחר שתפרוש מקפיצה תחרותית.

        הגב
  • ויכסלפיש

    שחמורוב שייכת לעידן אחר ואולי צריך להבחין בין המאה ה-20 למאה ה-21 או לפני ואחרי 1990... ברור שהיא הייתה ענקית אבל ההישגים הבינלאומיים שלה נרשמו רק באליפויות אסיה מול רצות אלמוניות בשנות ה-70, גמר אולימפי זו תעודת כבוד אבל לא מדליה. בימיה ישראל השתייכה לאסיה ואליפות עולם באתלטיקה כלל לא נערכה (החלה ב-1983).

    קורזיץ' הייתה אלופת עולם 4 פעמים, יעל ארד וג'רבי מדליות אולימפיות (וגם עולם), אלה ענפים שונים וההשוואה בעייתית. אני חושב שבספורט ההישגים קובעים, ולשחמורוב מגיע אזכור מיוחד.

    הגב
    • רטקסס

      גמר אולימפי בכל נקודה בהיסטוריה הוא הישג כביר וגמר אולימפי באתלטיקה, במדינה בלי תשתית או מסורת ספורטיבית, אחרי טראומה (אחת מיני רבות, אבל כזו שנגעה בה אישית) הוא הישג שקשה להפחית בחשיבות שלו.
      הישגים (=מדליות) קובעים? ספר את זה לבארקלי, סטוקטון,יואינג, מאלון וכו'....

      הגב
      • ויכסלפיש

        ברקלי סטוקטון וכו' התחרו בענף קבוצתי והיו תלויים בשחקנים אחרים, ושם לא מחלקים מדליות אלא צלחות אליפות, לכן זה לא רלוונטי לעניין שחמורוב קורזיץ' וענפים אישיים בכלל.

        הגב
        • רטקסס

          כי החלטת שרירותית שמדליה (=3 מקומות ראשונים) היא ההישג היחיד ולא גמר. ואז החלטת שמדליות באליפות אסיה לא נחשבות כהישגים.
          אז גם אתה לקחת כמה הנחות..

          גמר אולימפי בשחיה או באתלטיקה הוא הרבה יותר מגמר בשיט או בג'ודו, כמות המשתתפים בענפים האלו היא משמעותית גבוהה יותר, יש הרבה יותר מוקדמות שצריך לעבור וכו'.

          הגב
    • איציק אלפסי

      אתלטיקה זה מקצוע שבו אפשר למדוד את התוצאות באופן אבסולוטי. זה לא משנה מול מי התחרתה (והיא התחרתה בשתי אולימפיאדות מול הרצות הטובות בעולם, בעידן בו לא היה פיקוח על סמים), העובדה היא שהשיא שלה ב-100 משוכות היה שווה גמר באליפות העולם האחרונה בלונדון ואיטי רק בארבע מאיות מהתוצאה של השמינית בגמר בריו. היא קבעה בשנות ה-70' בתנאים לא תנאים תוצאות שהיו ממקמות אותה בצמרת העולמית גם 40 שנה לאחר מכן. זה כמעט בלתי נתפס.

      הגב
  • דיזידין

    עמוס מנסדורף
    אסתר שחמורוב
    גל פרידמן
    יוסי בניון
    יעל ארד

    הגב
  • רומן

    שני דברים.
    1. לפני כולם מעל כולם לבד ובודד בפסגה עומד הקוסם מרגבה, אבל ממש לא נתווכח על זה.
    2. הבעיה שלי עם מה שכתבת זה שהכללת את יעל ארד ואת אריק זאבי, ולא את אורן סמדג'ה. אז בתור ג'ודוקא לשעבר אני חייב פה להגיד שאורן סמדג'ה היה עילוי מהגדולים ביותר במשקל הנחשב ביותר, הוא היה ג'ודוקא מלהיב ואם אתה כבר מכליל ג'ודוקא אז סמדג'ה חייב להיות שם.

    הגב
    • איציק אלפסי

      מודה שהתלבטתי הרבה לגביו. ראוי ביותר, אין ספק.

      הגב
      • רומן

        פשוט חשוב לי להדגיש שגם ארד ובמיוחד אריק זאבי היו כוכבים עולמיים, אבל אורן סמדג'ה היה משהו מיוחד. באותה תקופה לא היה יוטיוב, היתה איזה קלטת של "האיפונים הגדולים בכל הזמנים" ביפנית והיו שם מלא ביצועים של סמדג'ה.

        הגב
        • רומן

          ואגב ארד הלכה להיות עורכת דין וסמדג'ה מאמן את הנבחרת והוא גידל ומגדל המון כוכבים.

          הגב
          • Matipool

            גם אני רציתי לכתוב את זה לגבי סמדג׳ה ובסוף רק ציינתי אותו ברשימה המורחבת.
            ברצלונה 92׳ - תחרות הג׳ודו לנשים התקיימה יום לפני זו של הגברים ובגלל זה יעל ארד תיזכר לעד כמדליסטית האולימפית הראשונה ולא סמדג׳ה שאף אחד לא ממש נתן לו סיכוי לעומת ארד שהייתה מועמדת רצינית למדליה.
            הדרך של ארד למדליה הייתה רצופת קרבות הגנתיים משעממים שאף אחד לא ממש הבין מה קורה שם.
            הקרבות של סמדג׳ה היו מרהיבים והדרך שלו למדליה הייתה יפהפיה עם איפונים נהדרים.

            הגב
  • רומן

    ואם כבר כדורגלנים. מלמיליאן כן ושפיגלר לא? תודה שפשוט שכחת אותו.

    הגב
    • איציק אלפסי

      כמו שכתבתי, קשה לי להעריך את אלו שלא ראיתי. ההישג הגדול ביותר של שפיגלר הוא ההעפלה למקסיקו 70', אבל בדרך לשם ישראל שיחקה ארבעה משחקים נגד אוסטרליה וניו זילנד.

      הגב
      • Jhkj

        אחד משני השחקנים של נתניה הגדולה, וגם שיחק לצד שחקני על בקוסמוס

        הגב
      • miranda veracruz de la hoya cardenal

        ובמכסיקו הם הוציאו 2 תיקו והפסד אחד. בבית מוות עם אורגוואי ששיחקה בחצי הגמר ואיטליה ששיחקה בגמר.
        זה לא נתפס בימינו.
        והחבורה הזו גם הייתה באולימפיאדת מכסיקו שנתיים קודם ושם הייתה מרחק הגרלה (!!!) מחצי גמר ובפוטנציה מדליה אולימפית.

        הגב
        • תומרג

          כולל נצחונות משכנעים על גאנה ועל סלבדור, ההפסד הבודד היה להונגריה שלקחה את הזהב, התיקו ובעקבותיו ההדחה בהגרלה היה עם בולגריה (שהפסידה להונגריה בגמר)

          הגב
        • איציק אלפסי

          נכון. ההופעה במונדיאל עצמו בהחלט הייתה מרשימה.

          הגב
  • austaldo

    יותר מדי כדורגלנים לטעמי (ואם כבר - אז איפה אבי כהן ז״ל, הראשון שקבוצה גדולה באירופה רכשה, ורוני רוזנטל שראוי לתואר הכדורגלן הכי מצליח לא פחות מיוסי בניון ואלי אוחנה) אבל 5 הראשונים זהים לדרוג שלי
    לעשירייה הראשונה שלי היו ניכנסים גם איתן אורבך ולי קורזיץ.

    הגב
    • איציק אלפסי

      אבי כהן ז"ל שעשה באמת דבר מדהים שהגיע לליברפול כשזו הייתה הקבוצה הטובה באירופה, לא באמת היה בה אבל שחקן משמעותי לאורך זמן.
      גם רוזנטל, שבהחלט התלבטתי לגביו, הייתה לו תקופת שיא קצרה של כמה חודשים בליברפול ואח"כ קריירה לא רעה באנגליה, אבל לא משמעותית כמו של בניון לטעמי.

      הגב
  • סהר

    מבחינתי מנסדורף ופאר הם הישראלים היחידים שדגדגו את העילית בספורט פופולרי. אולי זה נובע מכמות נמוכה של ילדים שעוסקים בספורט יחסית למדינות אירופאיות. לא יודע.

    הגב
  • Jhkj

    בעוד אני יכול להבין את הקושי בלהכניס שחקנים "עתיקים" כמו חודורוב, סטלמך ושפיגלר, לא ברור לי איך מלמיליאן וברקוביץ' נכנסו לרשימה ורוני רוזנטל שהגיע שהוביל את ליברפול להישגים לא.

    כנ"ל בעוד שברור לי שההכנסת עדי גורדון וקטש על פני בארי או ברודי סובייקטיבית, לא ברור לי איך כספי, שהוא ללא ספק אחד הספורטאים המשפיעים שהיו כאן, סופרסטאר על דגני בוקר, פנים של יורובאסקט ושחקן מוכר בכל העולם בליגה הטובה בעולם לא מצא את מקומו ברשימה.

    מסכים בגדול עם הרשימה עם כי חסרו לי קצת ספורטאים פראולימפים כמו פיזארו וגרשוני.

    כמוכן אנדיוני שהגיעו להישגים ביחד עם אחרים ובדיוויס יכלו למצוא את מקומם ברשימה.

    כמוכן עם מונאס דאבור לוקח את הליגה האירופית הוא מזנק לא רק לתוך הרשימה אלא גם למקום הראשון

    הגב
    • איציק

      כספי שחקן פעיל, ולהבנתי אלפסי עשה רשימה ללא אף ספורטאי פעיל. כשיפרוש נדון לגביו.

      הגב
      • Jhkj

        בניון גם שחקן פעיל

        הגב
        • איציק

          לא הוא לא. רק לא סיפרו לו עדיין.

          הגב
  • רומן

    לא ברור תאכלס איך אפשר לנהל דיון פה בכלל, כי הרי לכל ספורט יש את מקדם הקושי שלו - פופולריות. מה יותר קשה להיות שחקן מפתח בקלאב ברוז' או אלוף עולם בגלישת רוח?
    כמה מועדונים יש יותר בכירים מקלאב ברוז'? נגיד 150? כפול 20 שחקנים זה 3000. מה אתה רוצה להגיד לי שיש פחות מפי 3000 אנשים שאי פעם שיחקו כדורגל מאנשים שגלשו רוח? אני אומר אין שום מצב כזה. אז למה גל פרידמן יותר גדול מליאור רפאלוב? נטו מספרים.

    הגב
    • איציק

      סטטיסטיקה זה לא הכל, אחרת אלון מזרחי זה שחקן הכדורגל הישראלי הכי טוב בכול הזמנים. אם יש לו קייס אולי להיות מהחלוצים הבכירים, אז בטח כשחקן הכי טוב הוא אפילו לא קרוב.
      ג'מצ'י אמור להיות הכדורסלן מספר אחד לי כמות הנקודות, וגם זה לא נכון. מה לעשות, לא הכל רק במספרים יבשים. ראה את תגובתך לגבי אורן סמאדג'ה (ולי אין דרך להחליט אם אתה צודק לגביו אך יש לי תחושה שיש צדק בדברים שלך). גם הטיעונים שלך לגבי ברקוביץ' הם לא לגבי מספרים.

      הגב
      • רומן

        נכון, אני לא בא לטעון פה שום טענה, רק אומר שאין פה שום דרך לנהל דיון מעבר לאהדה אישית, כי מספרית נראה שרפאלוב ספורטאי גדול מגל פרידמן אבל אף אחד לא יעלה על הדעת שלו לטעון את זה. לכן אני בכלל לא חושב להתווכח פה על כלום, זה הכל עניין של רגש.

        הגב
  • טל 12

    הייתי מוסיף את טל ברודי. הוא כבר היה בשלהי הקריירה שלו כשנחשפתי אליו לראשונה בשידורים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בימי חמישי בטלוויזיה. אבל הוא הספורטאי הראשון שהערצתי (הייתי בערך בן 6) אז אצלי הוא חייב להיות ברשימה.

    כשאני חושב על קריטריונים לבחירה, אז אם אני מתמקד באירועים מרגשים בישראל כמו המעבר של אבי כהן לליברפול להבדיל מדגש על קריירה מוצלחת - הצלחה ברמות הגבוהות - אז אני מקבל בחירות די שונות. אולי שתי רשימות ( עם חפיפה חלקית). המעבר של אבי כהן לליברפול היה מרגש יותר מבחינתי בהשוואה למעבר של יוסי בניון שהתקדם יפה באירופה עד שהגיע לרגע שהוא עובר לליברפול ( והוא היה נהדר שם ) ושיהיה ברור, ללא ספק היתה לו קריירה מדהימה.

    ויש גם את עניין הכישרון - למשל אוחנה הוא הכדורגלן הישראלי מספר 1 מהשחקנים שראיתי (זו דעתי) היה לו את כל החבילה- הכריזמה ,המנטליות, ויכולות מגוונת - יכל לשחק מעולה מהכנף וליצור, יכול לשחק מאחור כמו קשר ולבנות התקפות וכמובן לסיים מול השער בראש, ברגל ובפריצה. אבל אם אני חושב למי מהכדורגלנים הישראלים היתה קריירה משמעותית ברמות הגבהות , אני לא בוחר את אוחנה במקום הראשון. מצד שני לחזור מאירופה לישראל לקבוצה שלך בליגה השנייה לעלות איתה ליגה ולקחת אליפות, מרגש לא פחות מקריירה מרשימה.

    הגב
    • טל 12

      לגבי הסוף - בעצם מרגש יותר :-)

      הגב
  • שחר

    ממש מאתגר
    נפריד לשנות ה 80 ומעלה, ולפני זה
    ונפריד גברים ונשים
    ורק ספורטאים שהתפתחו בארץ, לאחר התלבטות, כי צריך לצמצם קצת (ואז אין גלפנד לצערי, אחד מ 30 השחמטאים הטובים בכל הזמנים, ואחד מחבורה מצומצמת שהשתתף בדו קרב לאליפות העולם ב 120 השנים האחרונות), אז:

    הגב
  • שחר

    ללא סדר מסוים
    גברים: מיקי, מנזדורף, רוזנטל, ארמלי, מלמיליאן, פרידמן, סמדג'ה, והמספר הנוסף קטש
    שחקני עבר: חודורוב, שפיגלר, רוני קלדרון

    נשים: ארד, קורזיץ, פאר, דרייגור
    אסתר שחמורוב

    הגב
  • miranda veracruz de la hoya cardenal

    שאול לדני צריך להיות בטופ 5 או משהו כזה.

    בהתחשב בתקופה ובתנאים בהם התחרתה, אסתר שחמורוב מעל כולם בפער עצום.

    הגב
    • איציק

      שאול לדני עדיין פעיל, וכאן זה רשימה של אלו שפרשו.

      הגב
      • miranda veracruz de la hoya cardenal

        :-)
        יוסי בניון מוחה.

        הגב
        • איציק

          :-)
          ראה סוף שרשור 37.

          הגב
          • miranda veracruz de la hoya cardenal

            אגב אני לא רואה שאלפסי ציין שברשימה רק ספורטאים שפרשו, וגם אין סיבה להדיר ספורטאים פעילים.

            הגב
            • איציק אלפסי

              זה לא באופן גורף. שאלו לגבי כספי, ורשמתי שקשה להעריך את הקריירה שלו בפרספקטיבה כי היא בעיצומה. יוסי בניון, למרות שעדיין פעיל, יש כבר פרספקטיבה על הקריירה שלו.

            • איציק

              אני מכבד את הדעה לגבי יוסי, רק לא מבין למה זה לא נכון לגבי כספי. המורשת של כספי כבר לא תגדל כנראה, וגם ככה היא גדולה. הוא באמת פורץ דרך במובן של כדורסלן ישראלי באן.בי.אי. ועוד לתשע עונות ולא לביקור קצר. הוא לא היה בורג מרכזי באף קבוצה מצליחה וכבר לא יהיה כזה. כלומר לגביו גם הכל כבר ברור. כמו שלא מצופה מיוסי שייתן עונות שיא ומדברים על מה שהשיג בעבר, כך זה נכון במידה רבה מאד לגבי כספי. זה עדיין לא אומר שטעית בזה שלא הכנסת אותו, רק אני לא מסכים עם הטיעון לסיבת היעדרותו.

            • Jhkj

              טורניר טוב עם הנבחרת יכול להשפיע על המורשת של כספי, אולי אפילו באיזור החיוג של ראש הרשימה

  • shohat

    איציק, שלחתי הכתבה לאסתר ולבן זוגה יורם.
    הם התרגשו וביקשו למסור תודה מקרב לב.
    הם מוקירים את התמיכה והאהבה שאסתר זוכה להם בארץ.

    הגב
    • איציק

      ואוו, כל הכבוד, ובאמת מגיע לה, האחת והיחידה.

      הגב
    • איציק אלפסי

      נחשון היקר, תודה רבה! ריגשת אותי מאוד! אני ממש שמח שהם קראו ואהבו את זה, לכבוד גדול הוא עבורי.

      הגב
  • bhr

    אהבתי מאוד את הבחירה באסתר רוט. כנראה היתה האשה המהירה בעולם. ראיתי פעם סרט עלייה והיא אמרה שיכלה להיות בנבחרת ישראל בכל מקצוע שהיתה בוחרת. אני מאמין לגמרי. היא סבלה מחוסר מזל קיצוני ובעצם התחרתה באופן מעשי רק באולימפיאדה אחת מתוך 4.
    במקסיקו 68 הגיעה באיחור למבחנים בארץ רצה ללא חימום, עשתה קרטריון אבל נפצעה תוך כדי.
    מינכן 72 - רצח ה11
    מונטריאול 76 - השתתפה וסיימה 5 או 6 מייד אחרי המסוממות
    מוסקבה 80 - ישראל ברוב קרנפיותה החרימה.

    חסרה מאוד ברשימה שלך אנה סמשנובה. הספורטאית הכי אנדר-רייטד בהסטוריה המקומית.
    16 שנים בנבחרת הפדרצייה. שיאנית כל הזמנים בכלל במספר ההופעות. משהו כמו לותר מתיאוס. הישראלית הראשונה שהופיעה בגרנד סלאם, ניצחה 12 טורנירי WTA מתוך 13 גמרים שהגיעה אליהם (למעשה הפסידה רק בגמר ה13). כל זה למרות ממדי גוף גמדיים. אם הכנסת את ברקוביץ בגלל יכולת המסירות אנה כנראה הייתה שחקנית הטניס עם המשחק הכי יציב בזמנה, סתם אנקדוטה היא נבחרה במשאל בין שחקניות הסבב לשחקנית שהכי לא מדכא לשחק מולה. כל כדור חזר.

    הגב
    • איציק

      אולי התכוונת הכי מדכא לשחק מולה.
      לגבי אסתר רוט שחמורוב, היא היתה גם שיאנית הארץ בקפיצה לרוחק בנוסף ל-100 ו-100 משוכות, 200 וקרב 5 שאין לי מושג מזה. לא נראה לי שזה ריצה, שחיה, סייף, קליעה ורכיבה. אז בגדול כנראה יכלה לבחור רבים מהמקצועות ולנצח בו אז.

      הגב
  • bhr

    הכי מדכא...

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *