אוצ'י מעלה

יש במה להתגאות

אני חושב שאתמול הבנתי למה אני אוהב ג'ודו. זה ספורט מאוד אנושי. יש בו ניגוד יפה בין העובדה שמדובר בספורט מגע, שבו שני אנשים נאבקים אחד בשני, לבין זה שהוא מייצג ערכים מאוד אנושיים.

בשונה מענפי קרב אחרים, בג'ודו כדי לנצח אתה לא צריך בהכרח להיות יותר חזק, אלא יותר מרוכז, חכם וממושמע. העיקרון פשוט: להמתין בקור רוח לרגע בו היריב מאבד את שיווי המשקל ולנצל את זה.

כשאתה חושב על ספורט שבו נדרש קור רוח, משמעת וריכוז את אומר לעצמך, מה לנו ולזה? אבל כמו שאני חוזר ואומר תמיד, מדינה שיכולה לשלוח לוויין לחלל ולהמציא אפליקציה שלוקחת אותך מפתח-תקווה לטימבקטו בדרך המהירה ביותר, אין סיבה שלא תצליח בספורט.

העובדה שישראל היא סוג של מעצמת ג'ודו, וודאי ביחס להישגים שלנו בענפים אחרים, היא ההוכחה הניצחת שכאשר מנהלים פה את הספורט בצורה מקצועית אפשר להגיע להישגים.

לימדתי השנה קורס שנקרא "הפסיכולוגיה של הספורט". היו לי שם הרבה וויכוחים עם הסטודנטים שלי על "המנטליות" של הספורטאי הישראלי. אני עמדתי על דעתי שאין דבר כזה "המנטליות" של הספורטאי הישראלי. יש כאן מספיק כישרון וחבר'ה שיודעים ומוכנים לעבוד קשה בשביל להצליח. הסיבה שזה לא קורה היא שהאנשים שמנהלים כאן את הספורט הם אנשים גרועים, ואני מתאפק שלא לכתוב אנשים רעים.

זה לא שבג'ודו אין פוליטיקה, אבל האינטרס המקצועי עומד כנראה בראש מעייניהם של אלו שמנהלים את המערכת. או לפחות נלקח בחשבון באיזושהי צורה. וזה כבר התקדמות משמעותית לעומת ענפים אחרים.

וכאשר מתנהלים נכון לאורך זמן וקוצרים הישגים מתחילה להיווצר מסורת. את ההמחשה כיצד מסורת בספורט מסוים מביאה לתוצאות ראיתי אתמול לאו דווקא בהצלחה הנהדרת של שגיא מוקי, גם כמובן, אלא דווקא אצל הגו'דאית הצעירה גילי שריר, שלא הצליחה להעפיל לקרב על מדליה.

ירדן ג'רבי ראיינה אותה לאחר הקרב לערוץ הספורט. וכשהסתיים הריאיון והמצלמה כבתה, היא המשיכה לדבר איתה ולעודד אותה. וודאי נתנה לה כמה טיפים מניסיונה כיצד להתמודד עם אכזבה מסוג זה ולהיות טובה יותר בפעם הבאה. במקום מסורת, אפשר אולי להשתמש במונח מעולם העסקים שנקרא "זיכרון ארגוני".

ואפרופו ארגון, יצא לי להיות בכמה מאירועי הספורט הגדולים בעולם: מונדיאל, יורו, גמר ליגת האלופות, ווימבלדון, סדרת ה"אשז" בקריקט, גמר סבב ה-ATP. נכון שלא מדובר באירוע מסדר גודל שכזה, אבל הארגון של האליפות, כפי שאני התרשמתי, עומד בסטנדרטים הגבוהים ביותר.

יש כאן בסיס מצוין לתרבות ספורט. קהל שאוהב ומבין ספורט, וצמא להצלחות מקומיות. נדמה לי שהפעם האחרונה שבה נופפו בדגלי ישראל בכזו התלהבות בתל-אביב הייתה בהכרזת העצמאות. ספורט יכול להיות מקור נפלא לגאווה לאומית ופטריוטיות בריאה.

וספורט גם מקנה ערכים. ראיתי ילדים רבים שאתמול וודאי יצאו מהאולם נרגשים אחרי הזכייה של שגיא מוקי וביקשו מההורים שלהם לרשום אותם למועדון ג'ודו. רובם המוחלט לא יהיו ספורטאים מקצועניים, אבל הם יהפכו בזכות הערכים שהספורט הזה מקנה לאנשים טובים יותר. וזה לא פחות חשוב. למעשה יותר.

גם אני יצאתי נרגש. למועדון ג'ודו כבר מאוחר מדי כנראה עבורי להירשם, אבל מהזכייה של שגיא מוקי במדלית הזהב אני יכול לקחת את ההתמדה, היכולת להתמודד עם אכזבות ולהתגבר עם קשיים, ולהמשיך כל הזמן לחתור למימוש הפוטנציאל שלך.

בשגיא מוקי התאהבתי באולימפיאדת ריו. רוח הלחימה והג'ודו ההתקפי והאמיץ שלו שבו את לבי. אבל מה ששבה אותי אף יותר זו העבודה שהתחרה פצוע, עם קושי פיזי בולט לעין, והצליח להוציא מעצמו את המיטב ולהגיע כפסע ממדליה.

לאחר האולימפיאדה הוחלט שיעבור להתחרות במשקל גבוה יותר – עד 81 ק"ג. לפני כחודשיים העלה פוסט בפייסבוק לאחר תחרות מאכזבת באוזביקסטן ובו סיפר על הקושי במעבר למשקל החדש.

"הדברים פחות מסתדרים לי" רשם, "ידעתי שזה יהיה לא פשוט ולקחתי את זה בחשבון. עד כמה שזה קשה צריך לקבל את התקופה הפחות טובה ולהמשיך קדימה ולהצליח. אחזור הביתה ואעבוד על מה שחסר".

אני מודה שהתרשמתי מאוד מהדברים ומהגישה הנכונה שביטאו. הגבתי לפוסט ורשמתי לו: "תמשיך בדרך שלך שגיא וגם ההצלחות יגיעו".

והם הגיעו…

אלוף!

האידיאולוג
"צץ משום מה..."

58 Comments

אבי 2 28 באפריל 2018

יפה איציק.
גם אני התרגשתי אתמול בשביל שגיא, איזה פייטר הוא אבל יותר מהכל הוא לב אחד גדול.
אבל בבקשה, רק שלא יהרסו את זה כשעוד כמה חודשים נשמע משהו בסגנון של ״אורן סמדג׳ה שוקל התפטרות עקב שכר הקרוב למינימום״…די עם החובבנות, אפשר פה באמת להיות מעצמה אירופאית בספורט הזה, הידע, הניסיון, הכישרון והתשוקה שם. רק ניהול כדבריך.

איציק אלפסי 28 באפריל 2018

חד משמעית

yaron 28 באפריל 2018

תודה איציק.
יש לי הרגשה שבנוסף לספורטאים ולמארגנים, מגיע גם קרדיט לקהל. כרטיסים אין ומהמעט שראיתי הקהל בעצמו גם נותן הופעה.

איציק אלפסי 28 באפריל 2018

לגמרי

ישרון 28 באפריל 2018

+1

ישרון 28 באפריל 2018

אני לא מכיר את הג'ודו ומהסיפורים עליו פונטי נשמע כמו עסקן ספורט מצוי אבל הוא נראה לי כמו מישהו שאת האגו שלו מקבל מההצלחה של הענף לעומת אחרים שרואים הצלחה אישית כהצלחה של הענף.

איציק אלפסי 28 באפריל 2018

יכול מאוד להיות. ואם זה מביא תוצאות, אז אחלה.

yaron 28 באפריל 2018

איציק, אין לי מושג מה המצב בערים אחרות, אבל בחולון מבחר חוגי הג'ודו לא פחות ממרשים. מגוון גילאים, שעות ואיזורים כולל ג'ודו לילדים עם צרכים מיוחדים ובמחירים לגמרי סבירים.

איציק 28 באפריל 2018

איציק,
פוסט יפה, אך חייב לציין שלג'ודו היו הרבה הישגים למרות הפוליטיקה והאינטריגות. זכורים המאבקים על רשות האיגוד וכשקואז העדיף את הג'ודאים מהמועדונים שלו והלכלוכים בינו לבין פונטי. גם פונטי מרבב לא קטן, אך יחד עם זה, בג'ודו הוא מבין.
לשמוע את ג'רבי וזאבי פשוט תענוג. הם מפרשנים ומסבירים בחן וברהיטות. שניהם אינטליגנטיים ואם המון אהבה לענף. לא נופלים לקלישאות זולות כמו הקולגות שלהם מענף אחר, גוטמן, אפק ולנדאו שברוסית יש מושג נפלא לצורת הדיבור שלהם (vijobivaiutsa), אבל נעזוב אותם, פשות כייף.
ולראות את מוקי שר את התקווה בגרון חנוק ויודע את כל המילים, פשוט גאווה. ספורטאי ענק לא רק במובן של יודע לנצח. הוא כבר הוכיח שלא פחות, הוא יודע גם להפסיד ולקום מחדש.

סער 28 באפריל 2018

כל הכבוד לשגיא. ספורטאי ענק. כל הכבוד לסמדג'ה ששנה אחרי שנה סוחף את החניכים שלו להצלחות.
אני לא מתחבר לספורט הזה שהוא כל כך לא ברור לצופה. אחרי כל מהלך לא ברור למי מגיע ניקוד. אתמול זה בלט מאוד כאשר הפרשן, מדליסט אולימפי, לא יודע לזהות (בחצי הגמר) למי מגיע הניקוד המנצח.
גם במהלך המנצח בגמר לא ידע לקבוע איזה ניקוד יקבל.

דורפן 28 באפריל 2018

אין דבר כזה מנטליות של ספורטאי מקומי. וגם אין שום קשר בין אפליקציות וטיסות לחלל והצלחה טכנולוגיות של מדינה והצלחה בספורט. הכלכלה הגרמנית מעולה והכדורגלן הגרמני מעולה ולעומת זאת פורטוגל או הונגריה או סרביה הן לא בדיוק מעצמות תעשייתיות – והספורט שלהן מעולה.

הצלחה בספורט קשורה ליכולת לנהל ספורט.

yaron 28 באפריל 2018

אני חושב שזה מתחיל ברצון לנהל ספורט.
בשנת 2010 מצב הענף היה בכי רע, כיום ג'ודו הוא הענף מס' שלוש בישראל הן מבחינת תקציב והן מבחינת ספורטאים פעילים.
קחו בחשבון שתקציב הג'ודו לא מעודכן וכבר עומד על 15 מיליון ש"ח.
https://sports.walla.co.il/item/3054091

ליאור 28 באפריל 2018

פורטוגל טובה מאוד בכדורגל, אבל די גרועה בכמעט כל ענף ספורט אחר. היא כנראה המדינה המערב אירופית הכי חלשה בספורט, מלבד אולי אירלנד.

איציק 28 באפריל 2018

וולס, ישראל, מלטה, לוקסמבורג, ליכטנשטיין, גיברלטר, איי פארו, קפריסין. יש מספיק פחות טובות.

ליאור 28 באפריל 2018

שים לב שכתבתי מערב אירופית, ישראל וקפריסין לא נחשבות בזה כמובן, וכמובן שהזנחתי את ה"ננו-מדינות" בסגנון לוקסמבורג וליכטנשטיין. וויילס היא חלק מבריטניה.

איציק 28 באפריל 2018

ישראל וקריסין גיאו-פוליטית נחשבות מערב אירופה. וולס לפעמים שייכת לבריטניה ולפעמים לבד. אני לא בטוח שבאתלטיקה (מלכת הספורט) היא חלשה כל-כך בייחס לכל מדינות מערב אירופה וגם בשחייה יש שיפור. בכדורסל בטח שיש קבוצות חלשות מפורטוגל. אז אני לא יודע למה אתה קורה ספורט אבל הם ממש לא חלשים כמו שאתה מתאר.

אלכס דוקורסקי 28 באפריל 2018

יש לה אתלטיקה לא רעה בכלל, גם בגלל שימוש באתלטים מהמושבות לשעבר ולעתים אזרוח ממדינות אחרות (כמו פרנסיס אוביקוולו), אבל ממש ממש לא רק בגלל זה. ההצלחה שלה באה לידי ביטוי בזכיות בתארים אולימפיים ואירופיים ובמיקומה בליגה הראשונה (כלומר השנייה, מבין ארבע, ברמתה, באירופה. בעבר היתה גם בליגת העל).

יש גם כמה טניסאים שמשחקים טוב מאוד על החימר.

איציק 28 באפריל 2018

אם אני לא טועה, בשנים האחרונות יש להם התקדמות גם בשחייה וגם בהתעמלות מכשירים.

אלכס דוקורסקי 28 באפריל 2018

קרלוס לופש ורוזה מוטה היו אלופים אולימפיים במרתון בשנות השמונים.

רומן 29 באפריל 2018

מה אתה מקשקש? פורטוגל אימפריה האתלטיקה. שים לב שמבחינת אוכלוסיה היא די קרובה לישראל. .

מיקו G 28 באפריל 2018

מעצמת ג'ודו זה כינוי קצת מוגזם.
אנחנו פחות גרועים בג'ודו מאשר בשאר ענפי הספורט התחרותי.

קיבוצניק 28 באפריל 2018

איציק רואים שאין לך מושג אמיתי. ואסביר…
ישראל טובה בענפי ספורט שוליים בלבד… עניין של כמות והצע.
אם תבוא פעם לארצו של הדוד סם תגלה לדוגמא שבמדינת ניומיורק יש יותר מתעמלות בגיל 10 היום ממה שהיו אי פעם בכל הגילאים במדינת ישראל… עניין של כמויות של אנשים. ולכן ישראל לא תיקח מדליה בהתעמלות מכשירים כם עוד 40 שנה וגם אם בזוס ינהל אץ זה…
אתה סתם גורם להונאה מחשבתית בנושא… הכל זה מספרים

איציק 28 באפריל 2018

ההסבר שלך כל-כך שטחי שכנראה גם אתה לא מבין.
הונגריה, פינלנד ועוד מדינות בסדר גודל ישראלי ומטה מאד מצליחות בספורט. כלומר סיפורי הכמות לא מחזיקים מים. יש תרבות ספורט שהיא הבסיס להצלחה. לגודל יש משמעות אך לא חד משמעית. להודו ופקיסטאן אין הצלחות בספורט וכנראה שיש להם כדורגלנים הרבה יותר מאשר בהמון מדינות מצליחות בהרבה. בארה"ב בנוסף לגודל יש תרבות ספורט בראש ובראשונה. הגודל זה שלב שני, ואולי אפילו לא שני.

אמיתי 28 באפריל 2018

לדעתי אחרי תרבות ספורט בא העניין הכלכלי. מאמין שיש קורולציה די מובהקת בעניין הזה ברוב הענפים. ספורט תחרותי הוא עניין דיי יקר

איציק 28 באפריל 2018

לא בטוח שזה נכון. כך את הונגריה ומדינות ברה"מ לשעבר. יש להן הצלחה לא מבוטלת ומצב כלכלי לא משהו. אולי יותר נכון לא העניין הכלכלי אלה הנכונות להשקיע כספים בספורט. אבל זה כנראה חוזר לעניין התרבותי.

אמיתי 28 באפריל 2018

זה נכון בראייה רחבה וגם בהונגריה או רוסיה משקיעים בענפים מסויימים יותר מבישראל למרות ההבדלים בתלג. לכל כלל יש יוצאים מן הכלל.
השקעה כלכלית היא פרמטר מצויין לניבוי הצלחה ספורטיווית. גם בכדורגל וגם בג׳ודו. (חוץ ממכבי חיפה..)

yaron 28 באפריל 2018

תקציב התרבות והספורט בישראל הכפיל את עצמו ויותר בשנים האחרונות וענף הג'ודו אחד הנהנים העיקריים.
אנחנו אמנם רחוקים מהתקציב במדינות כמו אנגליה, צרפת וגרמניה אבל נכון להיום מדובר בתקציב סביר שאפשר לעבוד איתו.

אמיתי 28 באפריל 2018

דיברתי באופן כללי על העולם. מדינה כמו ישראל היא לרוב לא דוגמא להרבה דברים- טובים ורעים. פשוט קטנה וצעירה.
אם תעשה טבלת מדליות אולימפיות תראה שיש קורולציה להשקעה תקציבית דיי ברורה.
קח את מה שברטניה עשתה לפני לונדון והשיפור העצום בתוצאות. נטו השקעה כספית

yaron 28 באפריל 2018

אני מסכים אמיתי ולכן ההתייחסות שלי היא בדגש על ג'ודו ולא על כל ענפי הספורט.
תקציב הג'ודו בישראל 15-16 מיליון ש"ח. למיטב ידיעתי כשליש/רבע מהתקציב במדינות כמו אנגליה וצרפת. אני מנחש שביחס לכל המדינות שמשתתפות באליפות זה תקציב שנע בין סביר למכובד.
אבל חשוב מאוד לזכור שזה התקציב השלישי בגודלו בארץ לעומת מדינות כמו אנגליה וצרפת שבהן אתפלא אם תקציב הג'ודו בעשיריה הראשונה.
ולכן אני שב להתייחסות הספציפית לג'ודו – יש כאן ענף שבהשקעה נמוכה יחסית אפשר גם להגיע לתוצאות יפות וגם להגיע לפריפריה ובכלל, להרבה יותר ספורטאים. וזה פחות או יותר גם מה שקורה במציאות כשהג'ודו עקף בעשר השנים האחרונות ענפים כמו שיט, אתלטיקה ושחיה.

ישראל מארחת את אליפות אירופה, מרימה אירוע מכובד מאוד ולוקחת ארבע מדליות. יש כאן יותר מחצי כוס מלאה וזה לגמרי לא מובן מאליו.

אמיתי 28 באפריל 2018

אני גם מסכים איתך השאלה היא למה ג׳ודו- במובן של ללמוד ולהעתיק.
לי נראה שזה שילוב של נסיבות יותר מאשר תרבות (שאכן נבנית מאז יעל ארד) או השקעה כספית. יותר כמה משוגעים לדבר ושיטת התחרויות אבל זה בהחלט ענף שיש להמשיך לטפח ויש לו עתיד.
אישית אני פחות מתחבר אליו. פציפיסט

yaron 28 באפריל 2018

ג'ודו הוא ספורט זול יחסית, 10 מיליון לג'ודו זה הרבה יותר מאשר לשחיה, אתלטיקה או שיט.
בנוסף, כמות הילדים שהולכים לחוגי ג'ודו / אומנויות לחימה גבוהה מאוד כך שרבים נחשפים ומקבלים יסודות מגיל צעיר יחסית.

קיבוצניק 28 באפריל 2018

איזה קשקוש …
הונגריה? תזכיר לי מתי ב30 שנה האחרונות היא זכתה במשהו פופולארי… והכוונה לא לשחייה… אלא לדוגמא כדורגל כדורסל אתלטיקה …
עטלאק לא מבין

איציק 28 באפריל 2018

כלומר אתה גם קובע במה להיות טוב, מה נחשב ומה לא. אני מניח שרונן יכול לתת לך רשימה ארוכה, אך יש להם רוכבי אופניים, כדורגל בטח הרבה יותר טוב מישראלי, וכנראה לא פחות טוב מזה של ארה"ב במשך שנים לא מעטות. יש להם אתלטים לא רעים כלל והתעמלות מכשירים.
ספורט החורף שלא מעניין אותך אבל רבים אחרים כן, וכך גם ספורט מים. אז עזוב, כשאין מה להגיד, עדיף שלא.

אלכס דוקורסקי 28 באפריל 2018

האתלטיקה בהונגריה טובה מאוד. היא רחוקה להיות המעצמה שהיתה בשנות החמישים, אבל גם כיום יש לה כמה אתלטים בולטים במקצועות הקרב רב, 110 משוכות וכמובן ביידוי פטיש. במקצוע האחרון היא נחלה את ההצלחה המשמעותית שלה בשנים האחרונות עם זכייה במדליית זהב אולימפית לגברים.
צפיתי באתלטים ההונגרים בתחרות גביע אירופה לנבחרות (מדרג שלוש) שנערכה בארץ בקיץ האחרון. הם סיימו במקום הראשון ועלו לדרג השני בפער גדול מיתר המדינות (שלוש הראשונות העפילו לליגה הבכירה יותר. הצטרפו אליה סלובקיה וליטא). הניצחון העיד בעיקר על עומק האתלטיקה כי מדובר בתחרות קבוצתית בה משוקללות הנקודות של הגברים והנשים יחדיו.

קיבוצניק 28 באפריל 2018

המשך קשקשת…
הודו קיסטן הם בדיוק הדוגמא. הענף הפופולארי שם , ללא כל תחרות זה קריקט. תנסה להתחרות איתן בזה… לא בגודו.

איציק 28 באפריל 2018

נו אז, משחקים נגד עצמם אז הם מעולים. זה כמו שאנחנו נכריז על עצמינו כאלופי דוקים.

משה 28 באפריל 2018

וגם בזה הם מפסידים לאוסטרליה שיש להם 20 מיליון איש ולפעמים גם לניו זילנד עם 3 מיליון.

קיבוצניק 28 באפריל 2018

אנשים פה איך נאמר בעדינות… לא משכילים…
מצד אחד יורדים עליי שאני מחליט מה פופולארי ומצד שני ששני מיליארד איש משחקים קריקט בינם לבין עצמם זה נשמע להם מוזר…
וההוא שנתן דוגמא על האתלטים דרג שלישי בהונגריה… נו מילא… הנחתום מעיד על עיסתו במקרה הזה

איציק 28 באפריל 2018

אכן אתה מעיד על עצמך (ורמז… אינטליגנטי אתה לא)… אומה וחצי שמשחקות קריקט זה לא מדד לפופולריות, גדולות ככול שיהיו (וזה עוד לפני שהתייחסנו להערה של משה)..

אלכס דוקורסקי 28 באפריל 2018

הלוואי שהייתי בבחינת "נחתום שמעיד על עיסתי", כשכתבתי על רמת האתלטיקה ההונגרית. יכול רק לחלום על כך.

איתמר 28 באפריל 2018

הספורט הישראלי היה במצב מעולה אם גם בענפי הספורט האחרים היה קיים הקונספט התמוה של בית התנחומים והאפשרות להפסיד בתחרות ועדיין להמשיך בה ולנסות לזכות במדליה.

איציק 28 באפריל 2018

רק אל תשכח שקונספט זה נכון לכול המדינות, לכן לא בטוח שזה נותן דווקא לישראל יתרון. אם הייתה מביא את הטענה של שתי מדליות ארד במקום אחת הייתי מקבל, אבל בית ניחומים לא.

austaldo 28 באפריל 2018

בהתחשב בחוקים של הענף ובצורה שבה נערכות תחרויות בענף הזה, הקונספט הזה לא תמוה בכלל.
קודם כל, בתחרויות הגדולות ביותר – אולימפיאדה ואליפות העולם – יש מיגבלה על מיספר משתתפים מאותה מדינה ככה שאתה יכול להיות יפני שמדורג שלישי בעולם ולא להשתתף באולימפיאדה כי המדורג ראשון הוא גם יפני. שנית, ועוד יותר חשוב – בענפי הקרבות אי אפשר לעשות תחרויות בשיטת ליגה של כולם נגד כולם, והבתים והקרבות ניקבעים בהגרלה ככה שאתה יכול להיות מעולה ועדיין ליפול בהגרלה נגד הלוחם מיספר 1 בעולם על הסיבוב הראשון. בית התנחומים נותן לך הזדמנות שניה שזה איזשהו פיצוי על זה שאין לך אפשרות להתמודד מול כולם.

אלון 28 באפריל 2018

ישראל מעצמה בספורט שוליים שנותן למפסיד אפשרות להשיג מדליית ארד שנייה.
הסיכוי שלך למצוא חוג ג'ודו לילד שלך בארה"ב דומה לסיכוי למצוא חוג לסקי אלפיני בת"א.
לפי הסיפורים המפורסמים בכל מקום העסקנות בג'ודו גרועה כמו בכל ענף אחר. אתה יכול להיות מספר 2 בארץ במשקל שלך ולא ישקיעו בך שקל כי מותר ספורטאי אחד בתחרות.

austaldo 28 באפריל 2018

זה הרבה יותר גרוע ממה שאתה מתאר. אתה יכול להיות מיספר 1 ולא ישקיעו בך וישימו לך רגליים כי מי שיושב בראש האיגוד מסוכסך עם האגודה שלך. פה בארץ הסיכויים להצליח מאוד קטנים גם ככה (חוסר תשתיות, חוסר במאמנים, חוסר השקעה בחינוך גופני ובספורט עממי, וכו' וכו' וכו') – אז בנוסף ברגע שיש אפס קצה של הצלחה מיד אנשים באיגוד תופסים תחת ומתחילים מאבקי כוח ומישחקי אגו – ע"ע מה שקורה בג'ודו בשייט ובהתעמלות אומנותית

יואב דובינסקי 28 באפריל 2018

יופי, אני שמח שכתבת על התחרות פוסט. לא יוצא לי לראות אותה. מהאירועים שחבל לי שאני לא בישראל כדי ללכת לצפות ולעודד. מהרושם שאני מקבל, התחרות הצלחה גדולה. כל יום יש קרבות על מדליות, שגיא כמובן עם הרדמפשן מריו, אבל גם ספורטאים אחרים, כולל שלזינגר. מהרושם שאני מקבל זאת חסרונו של טדי רינר לא פוגע בהנאה של הקהל הישראלי מהאליפות.

איציק אלפסי 28 באפריל 2018

שליזנגר זה ממש סיפור עצוב. היא נראתה טוב אתמול והייתה בדרך למדליה אבל עשתה איזושהי עבירה בקרב בחצי הגמר והורחקה לא רק מהמשך הקרב אלא גם מהמשך התחרות ולא התמודדה אפילו על הארד.

שחר 28 באפריל 2018

מסכים שההצלחה בספורט נובעת קודם כל מתרבות הספורט במדינה. אצלינו הספורט נמצא בעדיפות בינונית מבחינת המכוונות של החברה הישראלית, אבל לא במקום גבוה, וזה משפיע על תקציבים, רמת ניהול, רמת חשיפה של הארגונים וניהולם המודרני (ולא רק של כמה קבוצות כדורגל ואולי כדורסל) .
ועדיין, יש יוזמות שמצליחות יפה, למשל שחמט (ענף מס' 2 בארץ מבחינת משתתפים רשומים, וכנראה מספר אחד בהשגים) הוא חזק כבר 50 או 70 שנה, ולא ניכנס עכשיו אם זה ספורט או לא.

בכל אופן, אתלטיקה כמעט אין לנו ברמה הארגונית, הכדורגל מאבד גובה במהירות בעשורים האחרונים ביחס לעולם, וזה ימשיך, הכדורסל מאבד קצת פחות, ורוב הענפים האחרים הם בקטנה, גם אם יש הרבה חוגים. היתרון בג'ודו, הוא שיש הרבה קטגוריות משקל, והרבה מדליות שמחולקות, מספיק להיות טוב בקטגוריה מסוימת ויש לך מדליה, לא שה מפחית מההשגים היפים

איציק 28 באפריל 2018

הספורט אצלנו ממש לא בעדיפות בינונית. להבנתי, האחוז מתקציב המדינה אצלנו זניח לעומת המדינות האחרות. אי אפשר לכנות זאת בינוני. נכון שהתוצאות נקבעות לא רק בתקציבים אלה גם בניצול הנכון שלהם, אבל העדיפות בהחלט מתבטאת בתקציבים.
לגבי השחמט, לצערי הוא בירידה בשנים האחרונות. לא רואה/שומע על שחקנים צעירים עם פוטנציאל גבוהה שצומחים כאן.

שחר 28 באפריל 2018

מסכים שמבחינת תקציבים הוא בעדיפות נמוכה, מבחינת פופולאריות והתעניינות הוא בסוג של בינונית, אני מקווה…..לפחות בכדורגל נבחרות וכד' יש התעניינות די רחבה בארץ.
השחמט הוא תחום מאד רווי בעולם, יש באופילפיאדה 140 מדינות ששולחות נבחרת (גם מאפריקה, מדינות ערב וכו'), ומיצוי גדול מאד של הכישרון בעולם, וקריירות של 25 שנה…אז גם חברה' ישראלים שמתברגים במקומות 50-100 בעולם למשך 10 שנים, זה הישג טוב, זה בערך כמו 20 בעולם בטניס נניח, ושחקנים כאלה יש לנו מדי פעם. עכשיו יש את תמיר נבאתי (50 בעולם בערך) שהוא כנראה הישראלי הראשון שמגיע לדירוג כזה בלי שגדל בממסד השח המפנק בברהמ/מזרח אירופה

אם היו משקיעים בשחמט את התקציב של מכבי פתח תקווה בכדורגל (לא כולל בניית אצטדיות של 12 אלף מקומות) היו לוקחים בו אליפויות עולם לפחות בנוער

ויכסלפיש 28 באפריל 2018

ניסוח מצוין "מעצמה ביחס לענפים אחרים", ולא "מעצמה" כי עם כל הכבוד לאורי ששון/ג'רבי וכו', 1-2 מדליות אולימפיות מתוך כ-60 שמחולקות מדי 4 שנים זה מעט מאוד בהשוואה למעצמות האמיתיות. עד כה ישראל זכתה ב-32 מדליות אירופאיות, מקום 22 בין המדינות, צרפת מובילה עם 540 מדליות לפני גרמניה 443. באליפויות עולם ישראל מקום 33 בלבד (9 מדליות, זהב יחיד לג'רבי) ושם יפן 337 וצרפת רק 166

Matipool 28 באפריל 2018

פרופורציות זה תמיד טוב.

yaron 28 באפריל 2018

מה שצריך לבדוק זה את המיקום שלנו בעשרים השנים האחרונות.

רומן 28 באפריל 2018

טוב, בוא לא נסחף עם המעצמת ג'ודו…. אנחנו לא הרבה פחות טובים מהמצופה הסטטיסטי לפי כמות האוכלוסייה שלנו,(אנחנו מדינה אירופאית די גדולה) ובשביל ישראל זה כבר הישג.
הספורט היחיד שאנחנו באמת די טובים בו זה שחמט, כל השאר זה לעג לרש.
אהה ואל תשכחו שבג'ודו יש 4 מדליות ושדרום קוריאה ויפן לא באירופה.

איציק 28 באפריל 2018

תקשיב, אתה לא יכול לזכות באירופה מול קבוצות שלא שייכות. צרפת ורוסיה הם מעצמות ג'ודו גם עם היפנים והקוריאנים. גם גרמניה והולנד נחשבים לחזקים. גרוזינים התרסקו לחלוטין, ואנחנו עשינו תחרות מאד יפה. מעצמה לא, אבל אחד הענפים שלא מביישים.

רומן 28 באפריל 2018

בדיוק מה שאמרתי. ענף שלא מבייש, לא יותר.

שחר 30 באפריל 2018

לפי הנתונים של ויכסלפיש בהערה פה, אנחנו לפי מדד המדליות משהו כמו 20 באירופה ו 30 בעולם בג'ודו.
זה איפהשהוא בין הכדורסל לכדורגל

אולי בשייט אנחנו מדורגים טיפה מעל זה.
בשחמט אנחנו משהו כמו 10 בעולם, אך לאחר הפרישה הצפויה בשנים הקרובות של גלפנד וכמה שחקני נבחרת נוספים, נהיה במקום הריאלי שלנו שזה 15-20 בעולם.
מיקום נחמד, יש בעולם יותר מ 100 מדינות עם תרבות שח רצינית

איציק אלפסי 30 באפריל 2018

באליפות שנערכה בת"א השתתפו 44 מדינות. ישראל הגיעה למקום ה-6 בטבלת המדליות:
https://en.wikipedia.org/wiki/2018_European_Judo_Championships

Comments closed