נגמר מהר

רוסיה 2018 - שלב הסיכומים

רגע לפני שיורד המסך על רוסיה 2018, זמן טוב לסכם את המגמות הבולטות של המונדיאל הנוכחי ומה ניתן ללמוד מהן על הכדורגל בעת הזו:

ממוצע השערים בטורניר עומד עד כה על 2.6 שערים למשחק. מתוך 21 המונדיאלים שנערכו עד כה, המונדיאל הנוכחי מדורג בקטגוריה הזו במקום ה-15. מבין הטורנירים שנערכו במאה ה-20', רק בשני מונדיאלים נרשם ממוצע שערים נמוך יותר – גרמניה 74' (2.55) ואיטליה 90' (2.21 – הנמוך ביותר). לעומת זאת, מבין חמשת המונדיאלים שנערכו במילניום הנוכחי, רק במונדיאל אחד ממוצע השערים היה גבוה יותר – זה הקודם בברזיל (2.7).

הנתון המעניין הוא, ש- 64 מתוך 161 השערים שהובקעו בטורניר הנוכחי (40%) הגיעו ממצבים נייחים (קרנות, פנדלים ובעיטות חופשיות). מדובר בשיא חדש, כאשר השיא הקודם נקבע בצרפת 98' – שם 65 מתוך 171 השערים שהובקעו בטורניר (38%) הגיעו ממצבים נייחים. במונדיאל הקודם בברזיל רק 28% מתוך השערים נכבשו ממצבים נייחים, ב-2010 – 31%, 2006 – 35% ו-2002 – 36%.

ממוצע הבעיטות לשער במשחק עומד בטורניר הנוכחי על 24.4 – הנמוך ביותר מאז 1998 (המונדיאל הראשון ממנו הצלחתי לדלות נתונים על כך). במונדיאל הקודם בברזיל עמד ממוצע הבעיטות לשער על 26 למשחק, ב-2010 – 27.8, 2006 – 29.4, 2002 – 27.9, 1998 – 29.8.

תחום אחד שבו בלט המונדיאל הנוכחי, כנראה בהשפעה שיפוט הוידאו, הוא ההגינות. ברוסיה 2018 נרשמו בממוצע 27 עבירות למשחק. זאת לעומת ממוצע של 28.5 במונדיאל הקודם בברזיל, 30.7 ב-2010, 35.5 ב-2006 וב-2002, ו- 33.3 ב-98'. רק ארבעה כרטיסים אדומים נשלפו במונדיאל הנוכחי – המספר הנמוך ביותר אי פעם. לשם השוואה, במונדיאל הקודם בברזיל נשלפו עשרה כרטיסים אדומים, ב-2010 – 17, 2006 – 28(!!),2002 – 17 ו-98' – 22.

מה ניתן להסיק מהנתונים הללו?

כמות השערים שהובקעה במונדיאל הנוכחי הייתה גבוהה יחסית בהשוואה לטורנירים אחרים. אולם, האחוז מתוכם של שערים שהובקעו ממשחק שוטף היה נמוך יחסית. שער שהובקע מתוך שטף המשחק היה מצרך די נדיר במונדיאל הנוכחי: רק 97 כאלה הובקעו ב-62 משחקים שנערכו עד כה בטורניר (ממוצע של 1.5 למשחק).

ניתן לייחס זאת להגנות הצפופות, לשיפור הביצוע של הנבחרות במצבים נייחים ולשיפוט הוידאו שגרם לעלייה משמעותית בכמות הפנדלים: שיא חדש של 28 פנדלים נשרקו במונדיאל הנוכחי (מתוכם נכבשו 21). השיא הקודם נקבע ב-2002 – 18 פנדלים, במונדיאל בברזיל נפסקו 13 בעיטות מהנקודה הלבנה.

אגב, אנקדוטה מעניינת היא שבשלבי הנוקאאוט פחת משמעותית השימוש בוידאו: רק 3 פעמים נעזרו השופטים בוידאו בשמונת משחקי שמינית הגמר, פעם אחת בלבד בארבע משחקי רבע הגמר, ובשני משחקי חצי הגמר לא נעשה שימוש בוידאו.

כך או כך, הירידה בכמות השערים שהובקעו ממשחק שוטף מעידה לדעתי על מגמה לפיה המשחק הולך ונהפך יותר מתודי ופחות יצירתי.

לטעמי, גם הירידה המשמעותית בכמות העבירות והכרטיסים שנשלפו בטורניר (שגם אותה ניתן לייחס לשיפוט הוידאו) מעידה על כך שהמשחק הפך ממושמע יותר. נכון הדבר שמשחק הוגן יותר הוא משהו שראוי לשאוף אליו. אולם, יש לכך גם מחיר – יצירתיות היא משהו שנמצא בכל תחום במתאם גבוה עם יצריות. פחות יצריות = פחות יצירתיות. אנחנו מקבלים כדורגל הוגן ו"סטרילי" יותר, אבל גם פחות מרגש.

הכמות הנמוכה של בעיטת לשער, מעידה גם היא על הקושי לייצר מצבי הבקעה מתוך שטף המשחק. אחד המנבאים של כמות מצבי הבקעה הוא כמות המסירות. במונדיאל הנוכחי, הנבחרות שהתמסרו יותר גם בעטו יותר לשער. אולם, פרמטרים אלו נמצאו במתאם שלילי עם הצלחה בטורניר – הנבחרות שהתמסרו יותר ובעטו יותר לשער הודחו בשלבים מוקדמים יחסית.

שלושת הנבחרות עם הכמות הגבוהה ביותר של בעיטות לשער בממוצע למשחק היו: גרמניה (24) שהודחה בשלב הבתים, ברזיל (20.8) שהודחה ברבע הגמר, וספרד (18) שהודחה בשמינית הגמר. הנבחרות הללו נמצאות גם בצמרת דירוג המוסרות: ספרד (תיראו מופתעים) ראשונה עם ממוצע של 782 מסירות למשחק, גרמניה שנייה (656), ערב הסעודית (?!) שלישית (585), ארגנטינה רביעית (583) וברזיל חמישית (556).

לעומתן, הנבחרות שהגיעו לחצי הגמר: קרואטיה רביעית בטורניר בממוצע בעיטות לשער למשחק (16.5) ותשיעית בממוצע מסירות (484); בלגיה חמישית בבעיטות לשער (15.7) ושביעית במסירות (520); אנגליה עשירית בבעיטות לשער (13.2) ובמקום ה-13 במסירות (478); צרפת במקום ה-12 בבעיטות לשער (12.3) ובמקום ה-15 במסירות (461).

בהתאם לכך, ככל שהטורניר התקדם ראינו פחות נבחרות שמנסות לשחק כדורגל יוזם ויותר נבחרות שמשחקות כדורגל תועלתני שמבוסס על ניצול באחוזים גבוהים של מצבים נייחים והתקפות מתפרצות. באופן טבעי, זה הוביל למשחקים יותר טקטיים ופחות מלהיבים.

המגמה הזו נדמית כריאקציה למגמה ששלטה בכדורגל העולמי בתחילת העשור הנוכחי – בהובלת ברצלונה ונבחרת ספרד – של יצירת מצבי הבקעה דרך הנעת כדור. כמו בכל תחום, סביר להניח שבשלב מסוים המטוטלת שוב תנוע לכיוון השני ונראה שוב יותר קבוצות ונבחרות שמשחקות כדורגל עם הכדור ברגל.

בנימה אישית אומר, שהמונדיאל הנוכחי חיזק אצלי את ההתפעלות ממה שעשתה נבחרת ספרד בין 2008 ל-2012 – שהציגה אידיאל שהוא מנוגד לחלוטין לרוח התקופה, לא רק בכדורגל, אלא בכלל. בעידן של תועלתנות, חתירה ל"תכל'ס" וסיפוק מהיר, היא קידשה את הסובלנות, ההתמדה והדרך הארוכה למטרה. היה זה, כפי שהגדרתי זאת בזמן אמת, "ארוטיקה בעידן של פורנוגרפיה".

הנה כי כן, במונדיאל הנוכחי היו פחות מגע, פחות "התמזמזות" ו"משחק מקדים" ויותר חתירה לכיבוש מהיר. והתחושה היא אכן, שלמרות שבטלוויזיה זה נראה שממש נהנים כשעושים את זה כך ובפייסבוק כולם כתבו אחרי כל פעם שזה היה "מדהים!!!", בתכל'ס זה היה סבבה, אבל נגמר די מהר ולא הרגיש כזה "וואו!".

הכדורגל חוזר הביתה
הגיבורים של קיץ 2018

תגובות

  • Amir A

    עושה רושם (למרות שמדובר על מדגם קטן ולא מייצג) שהחזקת כדור הפכה להיות עול יותר מאשר יתרון. אחרי הכל, כשאתה מחזיק בכדור אתה צריך לחשוב ולפעול מהר תחת לחץ. אני משוכנע שההשפעה הפיזית של זה גדולה יותר מאשר הגנה. היתרון של החזקת הכדור היה העובדה שההגנות לא ידעו להתמודד עם לחץ בלתי פוסק, אבל עושה רושם שההגנות היום כבר הסתגלו לכך. כמו שכתב מישהו אחרי המשחק של צרפת-בלגיה, הצרפתים השאירו לבלגים את הכדור ואלו לא ידעו מה לעשות עם האובייקט העגול הזה. בעולם של מונדיאל 2018 אולי כבר אין מקום לספרד של לפני עשור.

    הגב
    • איציק אלפסי

      נכןן. באופן טבעי קבוצות ונבחרות פתחו לזה את האנטידוט. אבל כמו שכתבתי, לדעתי זה יחזור, אבל יצטרכו לעשות את זה מהר ויעיל יותר (מה שיהפוך את זה לדעתי לעוד יותר מדהים).

      הגב
      • Amir A

        או שלחילופין יחפשו שיטה התקפית שההגנות הנוכחיות לא יודעות כיצד להתמודד איתה. אולי ה"שגר ושכח" של הכדורגל האנגלי הישן. חלוצים גמלוניים בגובה 2.5 מטר והגבהות בלתי פוסקות מחצי המגרש לרחבה.

        הגב
        • איציק אלפסי

          בדיוק מזה אני חושש... זה כבר התחיל במונדיאל הנוכחי אצל כמה נבחרות.

          הגב
  • אדם

    מה שהיה בספרד ההיא זה צ'אבי ואינייסטה (וב2008 שהיא באמת שיחקה מרהיב גם טורס ווייה). לשיטה הזו אין מקום בלי היכולת האבסולוטית לא לטעות בהנעת הכדור ולכן היא "נעלמת".

    הגב
    • איציק אלפסי

      צ'אבי ואנייסטה באמת היו חד פעמיים. כמוהם לא יהיה, אבל אני מקווה שספרד לא תזנח את האידיאל ותמשיך לנסות.

      הגב
    • ליאור (אחד מתוך רבים, מסתבר)

      ומרקוס סנה הנשכח

      הגב
      • היסטוריון של ספורט

        סנה לא נשכח הוא פשוט לא היה במונדיאל 10 .
        ב08 הוא היה ...בלתי נשכח

        הגב
        • ליאור (אחד מתוך רבים, מסתבר)

          הוא התייחס ליורו. אישית, ספרד של 2010 זה אחד הדברים שגרמו לי לראות הרבה פחות כדורגל. וזה בא ממישהו שאוהב כדורגל איטלקי. החזקת הכדור לשם החזקת הכדור זה אנטי כדורגל (עבורי)

          הגב
    • ק.

      יש הבדל סגנוני מאוד בולט בין 2008 לשתי הזכיות האחרות.
      בתמצית זה קשר אחורי אחד ו1-2 חלומים (סנה, טורס ווייה), לעומת 2 קשרים אחוריים (בוסקטס ואלונסו) ו0-1 חלוצים, כמעט ללא משחק עומק (למעט גמר 2012, ועוד רגעים בודדים.
      ואגב, זה שונה מאוד מבארסה של פפ, שאמנם יש דמיון בהנעת כדור, אבל שם היו חיתוכים בלתי פוסקים לעומק, אזור הפוזשן העיקרי היה ב20-30 מ', והיה מסי במקום שחקן במשבצת של צ'אבי אלונסו

      הגב
  • אלכס

    מגמה? הייתי אומר שלשחק בונקר מתאים יותר לטורניר knock-out ואילו אומות הכדורגל הגדולות, אלו עם המסורת שאוהבים לדבר עליה, לא מנסות לשחק בונקר (חוץ מהאובראצ'יבריות שהמסורת שלהם זה בונקר). אני מניח שלאורך זמן האיכות של אומות אלו תנצח צורת המשחק שלהם מוציאה יותר מכשרון, אבל היא גם מגדילה את השונות.

    הגב
  • משה

    בעיניי הכדורגל של הספרדים באותה תקופה היה יותר כמו משחק מקדים : בוא נגמור עם השטויות האלה ונגיע לתכלס.

    הגב
  • קלבדוס

    המונדיאל הוא 60 ומשהו משחקים. זה כמו 6 מחזורים בליגה האנגלית, או הספרדית. חצי מהקבוצות שיחקו 3 פעמים בלבד. זה טורניר גביע של פעם ב-4 שנים עם אוספי שחקנים לא מאומנים ביחד עם הרבה מאוד מקום למזל ולהגרלה.
    אי אפשר באמת לחלץ מגמות רציניות מדבר כזה. 6 מחזורים! עוד לא התחיל וכבר נגמר.

    הגב
  • ליאור (אחד מתוך רבים, מסתבר)

    לא רואה מגמה בטורניר הזה שכנראה ייזכר כמונדיאל הVAR. פעם בכמה זמן נבחרת באה ומשחקת פתוח ומשוחרר, הפעם לא.
    מה שכן, שום דבר במסגרת המועדונים לא מכין את השחקנים לנטל של אומה שלמה שיושבת לך על הכתפיים. סך הכל טורניר טוב מאד, אולי ממוצע השערים נמוך אבל היו מעט מאד משחקים של 0-0 ובמתן בחירה בין השתיים אני מעדיף ממוצע מעט נמוך יותר מאשר משחקים נטולי שערים.

    חביבות הקהל: איראן ויפן
    המאכזבות: גרמניה, ספרד, ברזיל, ארגנטינה ואיטליה שכנראה הייתה מועמדת חזקה ללכת עד הסוף לו העפילה
    המדינה שצריך ליישם את מה שהם עושים כדי שגם אנחנו נגיע למונדיאל: מה זה משנה מירי לא תקשיב לאף אחד וביבי המלךך!!!

    הגב
  • דונאדוני

    ראיתי השנה כדורגל, וואלה נהניתי.
    ראיתי המון קבוצות יצירתיות ויצריות, ראיתי רעיונות, ראיתי החזקת כדור, ראיתי משחק מעבר, ראיתי הכל וברמה גבוהה.
    ואז בא המונדיאל ומזכיר לי שחייבים למצוא מגמה. אז לוקחים 64 משחקים, בשלבים שונים, עם לחץ שונה, עם הרבה משתנים שונים. עושים עליהם סטטיסטיקה, ואז מראים לך שהכדורגל העולמי חווה שינוי וישנה מגמה.
    אולי די עם זה!
    ראיתי את ברסה, ריאל, באיירן, פריז, סיטי, ליברפול, יובה, נאפולי, רומא, טוטנהאם וכו' השנה. כולן נראו נפלא וכולן לא מזכירות את מה שאנחנו רואים במונדיאל. ויש עוד הרבה קבוצות בינוניות באירופה (ואפילו קטנות) שמציגות כדורגל יצירתי ויצרי.
    זה שספרד משחקת איום ונורא בשיטת החזקת כדור לא אומר כלום על השיטה עצמה, אלא על מי שמבצע אותה. אצל לופטגי זה נראה אחרת וזה עדיין היה בשיטת החזקת כדור.
    ברסה, באיירן, סיטי ועוד הרבה קבוצות (גם במעמד הבינוני) מראות שניתן לשחק בשיטת החזקת כדור ולנצח, ולהרשים. אז למה לקבור את השיטה במקום להאשים את האנשים שמיישמים אותה? שחקנים ומאמנים.

    אין מגמה! יש סטטיסטיקה שיכולה לעזור לנו ללמוד מה ראינו. אך סטטיסטיקה אינה הסתברות, היא לא בהכרח מנבאת מה יקרה, רק אומרת מה קרה.
    אז נכון, המונדיאל הזה התאפיין במצבים נייחים, בחוסר יצירתיות ובעוד כל מיני דברים. אבל תתחיל שנת המשחקים ואפשר לזרוק כמעט הכל לפח.
    למה כמעט הכל ולא הכל? כי היו שני דברים שהתפרסמו לעולם, הם היו כבר, אבל עכשיו הם קיבלו חשיפה רחבה.
    1. ה-VAR שכמובן ישנה את המשחק.
    2. תרגילים במצבים נייחים. ייתכן ויותר מאמנים יתנו לזה דגש עקב מה שהם ראו במונדיאל.
    שאר הדברים יישארו בגדר נתונים ותו לא.

    *מתייחס גם לתגובות ולא רק לכותב הפוסט.

    הגב
  • holden

    נגמר לי מהר מדי,
    מזכיר לי את הלילות במועדונים שהייתי נמרח על הקירות ולא מבין איך כל כך מהר הסתיים הלילה,
    ככה זה המונדיאל הנוכחי טס לי מהר מדי,
    בתל אביב זה היה ליקוויד, פינגווין, קולנוע דן,
    פה בחיפה הלילות הסתיימו בגג הפתוח של החורבה, גג שמקשקיף על נמל חיפה , על מסוף המטענים, רכבות-משא, רוח מלוחה,ובדרך כלל בורקס הפנינה

    לא משנה איך היה המאנצ'יז, לא משנה עם מי חזרתי הביתה,
    העיקר שבסוף תמיד שמעתי את השיר הזה:
    https://www.youtube.com/watch?v=qRDQgNskN-Y

    זה שיר שבשבילי מסמל סוף של משהו כייפי שנגמר טוב ומהר, בלי להתייחס למילים עצמם של השיר.

    כבר כתבתי כאן שהמנצח האמיתי זה אדון פוטין, שיחק אותה בענק,
    הוכיח שארצו מקבלת יפה אורחים, כל המשחקים יצאו בדיוק על הרגע כמו ששר שלום חנוך בדיוק בזמן,
    מונדיאל מושלם מבחינה אירגונית, רוסיה הסבירה פנייה לתייר,
    כועס על עצמי שלא נסעתי,

    הלקח מהטורניר בקטע כדורגלני?
    המשחק השתנה, אין יותר חלוץ 11 , הכושר גופני של כולם עלה פלאים, המון טקטיקות שלקוחות מנאס"א,
    פחות גולים רגילים,
    הכדורגל של 2018 שונה מהכדורגל של שנות ה 80 וה 90, זה משחק חדש, כמעט

    הגב
    • איציק אלפסי

      same same עם האומן 17, הקמפוס ומפגש השייח.
      פוטין יצא גדול, אבל זה לא חדשות טובות. המונדיאל הזה עזר להלבין את השלטון הדיקטטורי שלו. זאת הייתה המטרה והיא הצליחה בגדול. בייחוד משום שהוא עשה בחכמה רבה מאוד ולא שם את עצמו בפרונט. לא ראו אותו באף משחק, כולל אלו של רוסיה, חוץ ממשחק הפתיחה. מעניין אם הוא יהיה בגמר.
      לגבי הכדורגל - כל מילה.

      הגב
      • holden

        לא מכיר הקמפוס ,
        טוב אני גדול ממך בכמה שנים טובות אלפסי,
        גם בירושלים היו לי לילות סבבה,
        גם במקום ששם כעת השגרירות כביכול האמריקאית,
        היה דיסקוטק במלון דיפלומט עם המון תושבי ותושבות חוץ.
        מה שכן בירושלים התרבות היתה תמיד של "ישיבות" ופחות ריקודים,
        גם שהירושלמים שמחים תמיד כאילו רובצת עליהם מין קדושה או תוגה

        מפגש השייח?
        ואלה אז הירושלמים היו יורדים לבייגלה אצל אחד ליד שער יפו, היה מפנק,
        אולי זה מפגש השייח?

        הגב
        • איציק אלפסי

          לא.. זה בתלפיות ליד האומן

          הגב
        • אלי - לא אוהד כ"ס

          היה איזה בייגלה בתוך העיר העתיקה והיינו הולכים אליו לפנות בוקר אחרי טיול על החומות. כשאני חושב על זה היום אני מתחלחל.

          הגב
          • דיזידין

            שנות ה-70, הפיצה של חסן מול המשטרה בשער יפו בשישי בלילה, ואחרי זה סחלב ליד שער שכם. אין יותר נמוך מזה

            הגב
      • holden

        לגבי הגמר?
        פוטין צריך להיות טיפש בכדי לאט להופיע,
        הוא ועוד איך יהיה שם,
        זה יהיה האאוטרו של הסימפוניה שהוא ניהל בהצלחה ואכן בחוכמה רבתי,

        לא ארועי טרור ולא נעליים, לא מופעי חוליגנים ולא כלום,
        משפחות טיילו בשקט ברחובות והכל עבר בשלום,
        אצטדיונים סבירים למדי,
        מופע ההלבנה הצליח בענק, גם הפרשיה כביכול על הסנפת אמוניה עברה ותעבור כמו זבוב טורדני.
        זה כמעט להבדיל אלפי הבדלות מזכיר לי נוכחות בעבר הרחוק של מנהיג מדינה משקיף על הספורטאים המתחרים

        הגב
  • Gil - Zimbabwe

    המון תודה על סידרת הכתבות. להגיש את זה בצורה שהיגשת זה לא ברור מאליו, רספקט.
    בסוף כל מונדיאל יש הרגשת ריקנות ורצון שיימשך רק עוד קצת. עכשיו לחכות עוד 4 שנים....
    אותי אישית המונדיאל הרבה יותר מרגש ואני הרבה יותר מחכה לו, האולימפיאדה בכלל לא מעניינת אותי וחוץ מכדורמים ועשר שניות של ריצת 100 מטר אני לא מקדיש לזה זמן.

    הגב
    • איציק אלפסי

      תודה רבה

      הגב
  • גל

    איציק, אני חייב להגיד שיש לי את הרושם שאתה עושה סוג של רומנטיזציה לספרד.
    ב 2008 הם באמת הרשימו, ב2010 במונדיאל שזכו, היה כדורגל משעמם וממש לא "כדורגל אידיאלי" אלא סדרת נצחונות 1-0 לא מאוד מרשימים בלשון המעטה והמון הנעת כדור לרוחב (מאוד מזכיר את ספרד השנה, לא לשווא כינו זאת סוג של בונקר). ניצחו ברבע את פרגוואי בקושי, כשפרגוואי מחמיצה פנדל, בשמינית את פורטוגל ב 10 שחקנים, קרן בחצי גמר נגד גרמניה, ובהארכה בגמר אחרי שרובן החמיץ מצב של אחד על אחד. והכל 1-0 קטנטן. אתה כנראה זוכר את זה אחרת אבל אני חולק עליך.
    לגבי 2012 אין ויכוח. רמה גבוהה.

    הגב
    • קלבדוס

      מסכים, מאוד לא מלהיבה, אבל היתה הנבחרת הטובה בעולם, by far, על פני תקופה. ברצלונה הגדולה של לה מאסיה, וחתיכת חיזוק מריאל (קסיאס, ראמוס, אלונסו) - כשלרוע המזל, היהלום והמרכיב הכי חשוב בסיסטמה, בחר להיעדר. הוא תמיד נעדר במעמדים גדולים :)

      הגב
      • גל

        די מסכים, הם היו הכי טובים. אבל הטענה שלי היא שבמונדיאל 2010 זה לא השתקף על הדשא באיכות הכדורגל וזה בטח לא היה "כדורגל אידיאלי". רחוק מכך. כדורגל אפור וציני של השחקנים הטובים בעולם.

        הגב
  • Rodrik Harlaw

    לא חושב שזו מגמה שתשליך על הכדורגל של העונה הסדירה. במונדיאלים (וכן בטורנירי יורו) בד"כ הכדורגל מאוד שבלוני (והמשיכה לטורניר היא בעיקר ההדרת מלך שמתלווה לרוב עם), גם אצל נבחרות עם סגל מפלצתי. אם אין מספיק זמן אימון בשנה כדי להעמיד קבוצה שתוכל לממש את הפוטנציאל ההתקפי שלה, ההימור היותר טוב הוא לשחק זהיר - לתקוף עם מעט שחקנים (אלא אם נמצאים בפיגור או מול קבוצה נחותה בהרבה בשלבים המוקדמים), להעדיף גרזן נוסף על פני שחקן יצירתי נוסף, להרכיב שחקנים גבוהים ומסורבלים כי למצבים נייחים בשתי קצות המגרש יש משקל יותר משמעותי אם משחק שוטף פחות סביר וכו'. יוצאות מן הכלל הן ספרד וגרמניה של העשור האחרון, שיכלו לחפות על זמן האימון המועט, מפני שמרכז השדה שלהן היה מורכב משלד של קבוצה יחידה (בארסה ובאיירן בהתאמה) בתוספת שחקן אינטיליגנטי שיכול להשתלב בקלות בשיטה (אלונסו ואוזיל בהתאמה).

    הגב
  • יואב בורוביץ'

    מעניין לדעת באיזו אחוז מהמשחקים הקבוצה שהחזיקה יותר בכדור ניצחה

    הגב
    • ק.

      מה שלא יהיה הנתון הזה מעוות בבסיס, כי קבוצה בפיגור או קבוצה שצריכה גול, במיוחד טובה, לרב, במיוחד בטורניר מהסוג הזה תיזום ו, ומכך גם תחזיר יותר בכדור, גם אם הסגנון שלה אינו פוזשן/ מסירות קצרות, תתקוף הרבה יותר, לא תמיד זה יצליח לה ובנוסף היא תהיה חשופה מאחור במיוחד בסיום משחקים

      הגב
  • S&M

    הוידיאו הרס הכל. חסר לי הריגוש של ניימר מחזיק את הרגל ומתגלגל. מאוד אתגעגע לזה.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *