פירקנו אותם 2:1

קלופ הביא את ליברפול בדיוק לאן שרצה

טוטנהאם החזיקה יותר בכדור (60%-40%) נגעה בו יותר (722-535) מסרה יותר (548-356) וכדררה יותר (16-10). אולם, ליברפול בעטה יותר לשער (17-11), הרבה יותר למסגרת (10-3) וכמובן כבשה שער אחד יותר והייתה ראויה לנצח גם בהפרש של שלושה וארבעה שערים.

שלוש שנים אחרי שהגיע לאנפילד, יורגן קלופ, בעבודה איטית ושיטתית, תוך שיפורים ותיקונים מתמידים תוך כדי תנועה, על המגרש ובחדרי העסקאות, הביא את ליברפול בדיוק למקום שרצה.

בעוד טוטנהאם הניעה את הכדור לדעת במרכז המגרש והתנפצה שוב ושוב על שלישיית הקישור – מילנר, וויינאלדום וקייטה (6-5 לליברפול בחטיפות, 22-17 בחילוצי כדור, 24-15 בתאקלים), ליברפול כמעט ולא השתמשה בחלק המרכזי של חצי המגרש של התרנגולים.

מפת החום (תודו שהתגעגעתם…) ממחישה זאת היטב:

התקפה ממוצעת של ליברפול ארכה פחות מעשר שניות, מרגע שהשיגה את הכדור הוא טס קדימה, בעיקר דרך האגפים, ותוך כמה שניות מצא עצמו אחד משחקני ההתקפה בתוך הרחבה במצב קורץ מול השער. אם סלאח בחדות של העונה שעברה, זה היה נגמר כאמור בהפרש של 3-4 שערים.

הפרמטרים שמנבאים כמעט תמיד ניצחון של ליברפול הם: פחות החזקת כדור, פחות מסירות מהיריבה ואורך התקפה ממוצע של לא יותר מכמה שניות. זהו משחק הלחץ הנגדי, ה"גגנפרסינג" בגרמנית, שקלופ פיתח עוד בדורטמונד לכדי שלמות. שיטה שמבוססת על רציונל מאוד פשוט לפיו הסיכוי הגדול ביותר של קבוצה להבקיע מגיע 10 שניות לאחר שהיא הצליחה לחטוף כדור.

בשיטה הזו בדיוק לקחה צרפת בקיץ את גביע העולם. הנה תמונה נהדרת מתוך חדר ההלבשה של צרפת במחצית משחק הגמר מול קרואטיה:

כעת, תאמרו בצדק: "מדוע בקיץ החמצת פנים לצרפת וכעת אתה מתמוגג מליברפול?"

ראשית, בגלל שאני אוהד ליברפול.

שנית, בגלל שבעוד צרפת בעיקר העיפה כדורים ארוכים קדימה לאמבפה וגריזמן, התקפות המעבר של ליברפול הן שירה בתנועה, עם מסירות קצרות ותנועה מסונכרנת של מספר רב של שחקנים. כך יוצא, שבעוד צרפת כבשה את מרבית השערים שלה ממצבים נייחים, ליברפול יוצרת הרבה יותר מצבים (רק לשם המחשה, לצרפת היו במונדיאל 11 בעיטות לשער בממוצע, לליברפול עד כה העונה בפרמייר ליג יש 16) והרבה יותר מהם ממשחק פתוח.

גמר חתימה טובה!

*

בני אתגר אותי עם השיר הנפלא שבחר לפוסט שלו על המשחק, אז הנה אני משווה ומעלה:

עלמא דשיקרא
קהלת - פרק א'

תגובות

  • רועי

    מותר לנו להקשיב לה?
    טוב ברצינות עכשיו, יש תחושה מוזרה של שלווה בקרב רבים מאיתנו.
    למדנו שיש גנרל הגנה ועוד אחד מאחור שמתקן את מה שמספרים.
    זה פינג פונג של השראת ביטחון.
    משחק ההתקפה עדיין לא דורסני, סלאח היה קצת אגואיסט היום.
    אני מאמין שהקצב יתיעל בהמשך.
    עכשיו אני הולך לבני

    הגב
    • איציק אלפסי

      בהחלט הגיוני שזה רק ילך וישתפר ברגע שההתקפה תיכנס לקצב, ביחוד סלאח, שהגיוני שאחרי העונה הפסיכית שהייתה לו שנה שעברה ירגע קצת.

      הגב
  • Oded

    בתור אוהד צרפת אני מוכרח לומר שאתה לא הוגן - כמה שעות אימון ומשחק לקח לקלופ להגיע לסגנון ורמת המשחק הנוכחיים? צרפת היא נבחרת ולכן השחקנים כמעט ולא מתרגלים שיטות משחק ומשפרים תיאום

    הגב
    • איציק אלפסי

      צודק. חשוב לי רק לומר שאני לא מוריד כהוא זה מההישג הכביר של צרפת, אלא רק טוען שבעיני סוג המשחק איננו אסתטי.

      הגב
  • תבורי

    איציק,
    הגבתי לך אצלי וממחזר כאן: מנהג החסידים לומר את אנא בכוח בהקפות של ערב שמחת תורה, תאריך לידתי העברי, ומכאן החיבה העמוקה שלי לניגון הזה. גמר חתימה טובה.

    הגב
    • איציק אלפסי

      נפלא בני. מזל טוב מראש :)
      גמר חתימה טובה.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *