קהלת – פרק ב'

תרבות הצריכה

צילום: הדר אלפסי

פרק ב' ובו מספר קהלת על חיפושיו אחר משמעות בחיים:

הניסיון הראשון הוא לחיות חיי הוללות, ליהנות מתענוגות הגוף:

אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי לְכָה־נָּא אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב. תַּרְתִּי בְלִבִּי, לִמְשׁוֹךְ בַּיַּיִן אֶת-בְּשָׂרִי;

אולם, וְהִנֵּה גַם־הוּא הָבֶל. לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה־זֹּה עֹשָׂה׃

הצחוק והשמחה של הוללות חסרת פשר אינם ממלאים את הריקנות שחש האדם ואינם מצליחים לספק את הצורך שלו במציאות משמעות לקיומו.

הניסיון השני הוא להרבות נכסים חומריים:

הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים׃ הָיָה לִי גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם׃ כָּנַסְתִּי לִי גַּם־כֶּסֶף וְזָהָב וּעָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת.

אולם, וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

גם הנכסים שאדם צובר אינם בעלי משמעות. גם הם הֶבֶל, שנידף ולא משאיר שום זכר אחריו, וּרְעוּת רוּחַ, ניסיון חסר תוחלת לרדוף אחרי משהו בלתי מושג.

הניסיון השלישי הוא להתעמק בחכמה:

פָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְרָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן-הַסִּכְלוּת–כִּיתְרוֹן הָאוֹר, מִן-הַחֹשֶׁךְ. הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ;

קהלת משבח כעת את החכמה. הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ – הוא הולך באור, רואה את המציאות נכוחה ומפוכח מאשליה. וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ; הטיפשות והבורות משולים להליכה בחושך. אמנם, להליכה זו יש יתרונות, כי אינך רואה את המהמורות והמכשולים העומדים לפניך ואתה יכול להתהלך שאנן וטוב לבב, אולם בכל רגע אתה עלול לפול לתוכם.

אלא שגם מהניסיון הזה קהלת מתאכזב:

וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי, כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם-אֲנִי יִקְרֵנִי, וְלָמָּה חָכַמְתִּי אָז יֹתֵר; וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי, שֶׁגַּם-זֶה הָבֶל.

בסופו של דבר, אומר קהלת, חייהם של החכמים ושל הכסילים מסתיימים באותה צורה. לחכמה אין באמת יתרון על הכסילות – גם היא לא יכולה למצוא פתרון לאקראיות והשרירותיות שבחוויה האנושית ולעובדה שסופם קבוע וידוע מראש.

וכאן כבר שוקע קהלת בייאוש:

וְשָׂנֵאתִי, אֶת-הַחַיִּים–כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. כִּי-הַכֹּל הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ.

קהלת מתאר בפרק זה את שלושת הדרכים הנפוצות ביותר בהן מנסה לאדם לפצות את חוסר התכלית שבחוויה האנושית: ליהנות מהחיים, לצבור נכסים, מעמד ויוקרה, ולרכוש ידע וחכמה.

עפ"י קהלת, כולם נועדו לכישלון. אם אדם סבור שדרכים אלו יובילו אותו לתחושה של סיפוק ומשמעות בחייו, הוא צפוי להתאכזב ולשקוע בייאוש.

אנחנו רואים זאת היטב גם בדורנו:

תרבות הצריכה איננה מספקת את צרכיו הרגשיים של האדם, היא רק מעניקה לו אשליה רגעית של סיפוק שמתחלפת במהרה בתחושת ריקנות (מה שכמובן מוביל אותנו מיד חזרה לקניון ומשרת היטב את כלכלת השוק הקפיטליסטית).

גם הרדיפה אחרי כסף ומעמד – קריירה (או קריירע) – אינם מספקים את האדם. הוא תמיד ירצה עוד כסף ומשרה מתמגלת ויוקרתית יותר (ולכן יעבוד קשה יותר והרבה יותר, שגם זה כמובן משרת את הכלכלה הקפיטליסטית).

וגם החכמה – ההתעמקות והתפלפלות בשאלות פילוסופיות – אינה מספקת מזור לאדם. החכם אמנם הולך באור, אבל זה רק גורם לו לראות בצורה בהירה יותר את הבלבול וחוסר הפשר שמאפיינים את המציאות. בְּרֹב חָכְמָה, רָב-כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב.

אז האם אם כך המסקנה היא, כפי שלכאורה מגיע אליה קהלת, שיש לשקוע בייאוש?

זהו שלא. לכל אחד משלושת הדרכים שהציע קהלת כן יש תוחלת. איך וכיצד? כל זאת ועוד בפרק הבא..

מועדים לשמחה.

קהלת - פרק א'
קהלת - פרק ג'

תגובות

  • גיא זהר

    מעניין מאוד. סליחה על הקטנוניות אבל במשפט האחרון צריך להיות לכל אחת משלוש הדרכים

    הגב
    • איציק אלפסי

      תודה. זה בגלל ש'דרך' זה בנקבה?

      הגב
      • יוניק

        כן ולא. בלשון המקרא, דרך הוא זכר "בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ" (דברים כח,ז).
        וגם נקבה וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן (שמות יח, כ). בָהּ – נקבה..

        בעברית המקובלת השימוש הוא בעיקר כנקבה. דרך ארוכה ולא דרך ארוך..

        אולי כשאתה כותב פרשנות נפלאה מסקרנת ומעוררת מחשבה על המקרא, אתה רשאי להכתוב גם על פי דקדוקי המקרא..

        הגב
        • יוניק

          כן ולא. בלשון המקרא, דרך הוא זכר.
          "בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ" (דברים כח,ז).
          וגם נקבה-
          "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן" (שמות יח, כ). בָהּ – נקבה..

          בעברית המקובלת השימוש הוא בעיקר כנקבה. דרך ארוכה ולא דרך ארוך..

          אולי כשאתה כותב פרשנות (נפלאה מסקרנת ומעוררת מחשבה) על המקרא, אתה רשאי לכתוב גם על פי דקדוקי המקרא..

          הגב
        • איציק אלפסי

          הארת את עיני. תודה

          הגב
  • yaron

    תודה רבה איציק, בחירה נפלאה לקאמבק :-)
    מועדים לשמחה.

    הגב
    • איציק אלפסי

      העונג כולו שלי. חג שמח!

      הגב
  • yaron

    בפוסט הראשון בסדרה, התחיל דיון לגבי דת ומדע.
    העניין הוא שמדובר כאן בכלל על פילוספיה טהורה.
    ופילוספיה לדעתי הצנועה, היא הדבק המחבר בין דת למדע ובכלל, בין רוח לחומר.

    הגב
    • אמיתי

      הדיון מבחינתי היה על מטא פילוסופיה

      הגב
  • אמיתי

    לעניות דעתי ומניסיוני על הכדור הזה- יש המוני בני אדם שמסתפקים ברדיפה אחרי כסף מעמד או ידע. הדברים הללו הינם הבל רק לאדם החושב (למה הוא חושב). רובנו מוצאים משמעות דווקא בארצי וביומיומי

    הגב
    • איציק אלפסי

      השאלה אם באמת אנחנו מוצאים משמעות בזה? כמה אנשים באמת מסופקים ומאושרים מחייהם כפי שהם וכמה חושבים שאם רק יהיה להם עוד כסף/מעמד/משרה טובה יותר/אישה יפה יותר הם יהיו מאושרים?

      הגב
      • אמיתי

        שתי תשובות
        יש הרבה יותר אנשים מסופקים מלא מסופקים.
        כמו אושר גם סיפוק ומשמעות באים ברגעים. זה לא מצב של נירוונה תמידית

        הגב
        • איציק אלפסי

          לגבי א' אני לא בטוח...
          לגבי ב', זה נכון, ועל זה הפרק הבא.

          הגב
          • אמיתי

            אני חושב שהמציאות מוכיחה את א- עולם כמנהגו נוהג. אנשים לא מתאכזבים מכסף כוח ורכישת ידע ככ מהר. מי שרדף אחרי כסף בצעירותו רוב הסיכויים שימשיך בכך בבגרותו. כי כנראה זה מספק אותו. עדיף לבחון מה אנשים עושים ולא מה הם מספרים. לא חושב שיש ירידה בשאיפה לכוח או בחמדנות

            הגב
    • איציק

      אם הבנתי אותך נכון (ואני מסופק מאד שזה אכן המצב) אז הפעם אני מסכים איתך.
      לא סתם אומרים שעדיף להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה. כנראה בכול זאת עושר יכול להביא גם אושר, גם אם מוגבל וזמני.

      הגב
      • אמוץ כהן-פז

        איזה העשיר, השמח בחלקו.

        הגב
  • אסף the kop

    לא הבנתי ?
    כל הסיפור על מנת לבקר השיטה הקפילסטית ?
    תחושת בטן שלי, בקובה וונצואלה האנשים פחות שמחים.

    נ.ב.
    למזלו של קהלת הוא לא הכיר את הקהל של הפועל. לזה באמת שאין שום תוחלת, או תקנה.

    הגב
    • איציק אלפסי

      לשיטה הקפיטלסטית יש הרבה יתרונות, אבל גם חסרונות שטוב להיות מודעים אליהם כדי שאפשר יהיה לשפר אותה. אני בטח לא מטיף לסוציאליזם קיצוני או קומוניזם. אני גם חושב שבזכות כלכלת השוק החופשי החיים שלנו הרבה יותר נוחים. אבל זה לא אומר שהשיטה מושלמת ואי אפשר לבקר אותה. שום קיצוניות לא טובה (אפרופו אוהדי הפועל...) וגם על זה בפרק הבא :)

      הגב
    • נדב ליטבק

      השיטה הקפיטליסטית מאפשרת לאנשים חופש לממש את עצמם בדרך שבה הם רואים לנכון. אז אם כבר הביקורת היא על דרך המחשבה של אנשים לא על השיטה.

      הגב
  • קלבדוס

    קהלת מבוסס יותר מדי במר. כי דווקא התשוקה לידע היא זו שתחלץ את האדם מאפסות הקיום וחוסר התוחלת המובנה. כמו שאמר הרמב"ם, שהיה לא פחות אנטי-קפיטליסט - התשוקה לידע היא התשוקה האחת שאיננה מגונה. להיפך.

    הגב
    • איציק אלפסי

      התשוקה לידע כחוויה בפני עצמה, לא כניסיון למצוא משמעות לחיים.

      הגב
      • אסף the kop

        למה צריכים להיות לחיים משמעות ?
        אם כבר, הניצחון היחידי על המוות הוא בהעמדת צאצאים.

        הגב
        • dk

          לדעתך חיים בעלי משמעות הן דרך (לא טובה שכן שללת אותה) "לנצח את המוות"?
          למה צריך לנצח את המוות מלכתחילה?

          הגב
          • אסף the kop

            לא.
            לדעתי השאלה אם לחיים יש משמעות לא מעניינת.
            אנשים נולדים, חיים, מתים וזהו.

            הפיתרון, מבחינתי, לשאלה אחרת, שאלת הקיום, טמונה בהתרבות.

            הגב
            • אופיר

              היות ואני חושב כמוך בדיוק, אני מנסה להבין את הפער בחשיבות ששנינו מעניקים להיסטוריה ומסורת. אם שום דבר בעצם לא משנה (וכך אני רואה את הדברים), למה בכלל להלחם על משהו?

            • איציק אלפסי

              אופיר, בדיוק. אם שום דבר לא חשוב למה לקום בבוקר? ואנשים קמים וממשיכים גם כשמאוד רע להם, סימן שכל אחד מוצא משמעות כלשהי לחיים שלו.

            • אסף the kop

              הפוך אלפסי.
              המחשבה שיש לקיום משמעות היא זאת העלולה לגרום לך להרגיש רע ולאי רצון לצאת מהמיטה.

              למי אכפת מה משמעות הקיום ? פשוט תחיו ותשתדלו לא למות.

            • dk

              למה אתה מתכוון ב''שאלת הקיום''? למה אנחנו קיימים? אם אנחנוו חיים ללא תכלית (כפי שגם אני מאמין) האם לא הגיוני שאנחנו קיימים בטעות (הסתברות סטטיסטית)?

            • אופיר

              מסכים שוב עם אסף, איציק.
              למה לקום בבוקר? כי החיים טובים והעולם יפה.

  • אחד העם

    קהלת מיוחס לשלמה בערוב ימיו. המספר המקראי לא נוטה אליו חסד בתיאורי אותה תקופה : "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה, נָשָׁיו הִטּוּ אֶת-לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְלֹא-הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם-יְהוָה אֱלֹהָיו, כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו."
    זאת בנוסף לתיאור המפורט של הנהנתנות שלו והפאר בו חי החכם מכל אדם. על ידו , אפילו החכם מכל יחצ"ן נדמה כדרוויש..

    הגב
    • גיא זהר

      ברור לך שהוא מיוחס אבל לא נכתב על ידו, יהיה אשר יהיה אותו שלמה (ואני כן חושב שהיה קיים מלך יהודאי בשם שלמה). אחת הסיבות שספר כמו קוהלת (ושיר השירים להבדיל) נכנס לקאנון הוא בגלל שיוחס לשלמה.

      הגב
  • Shadow

    כמה זמן קיימת האנושות? בערך 250 אלף שנים? כמה זמן קיים היקום הנוכחי? 14 מיליארד? כאנושות אנחנו בקושי תינוקות ביחס ליקום ולידע שקיים בו. לנסות ולמצוא את המשמעות של העולם הזה או של החיים עצמם כשחסר לנו עוד כל כך הרבה ידע על היקום הזה ועוד להתבסס על ידע כל כך מוגבל מלפני 3000 שנה נראה לי קצת יומרני שלא לומר נאיבי.

    כדי לדעת מה פשר היקום הזה והחיים האלה קודם כל צריך לנצח במשחק וכרגע דרגת הציביליזציה שלנו במדרג 1 עד 3 בסולם קרדשב היא 0. כשנתקדם אולי נדע יותר.

    לכן המסקנה שלי היא שידע הוא בהחלט הכלי דרכו יום אחד נבין את התמונה.

    הגב
    • אמיתי

      אנחנו יודעים היום פי זיליון על הטבע היקום ועצמנו מאשר לפני 3000 שנה. ועדיין לא התקדמנו מילימטר בהבנת המשמעות של החיים או העולם. משמעות איננה נגזרת מידע

      הגב
      • Shadow

        זה שאנחנו יודעים פי זליון ממה שידענו לא אומר שאנחנו יודעים מספיק בדיוק כמו שילד בן 4 יודע פי זליון מתינוק בין חצי שנה אבל כלום ושום דבר לעומת אדם בוגר.

        משמעות ועוד איך נגזרת מידע. המשמעות שאתה נותן לחיים שלך היום דומה למה שנתת להם כשהיית בן 12?

        דרך אגב על פי מה אתה קובע שלא התקדמנו? התקדמנו בתפיסות שלנו מה שאומר שבהחלט התקדמנו. אולי זה צעדים קטנים מאוד ואלי זה פחות ממלימטר אבל התקדמות בוודאות.

        הגב
        • אמיתי

          אני אולי לא דוגמא..בוא רק נגיד שבגיל 12 חשבתי שידעתי את משמעות החיים הרבה יותר מעכשיו..
          נראה לי שיש לנו אנטרפציה שונה על מה זה "משמעות". בשבילי משמעות היא תחושת ערך פנימית בקשר למה ומי שאני בעולם (במשפחה בחברה וכו). זהו בהכרח דבר אינדבידואלי וסובייקטיבי שלא ניתן להנמקה. ניתן למדוד אותו רק בעקיפין מדידה לא מדוייקת- כמו אושר וכעס. לא חושב שבימינו אנשים חשים יותר משמעות מפעם. אפילו אולי להפך. הורי בגרעין בקיבוץ חשו, להרגשתי, הרבה יותר משמעות בחייהם ממני למשל

          הגב
          • אמיתי

            אגב אינני מניח שמשמעות לחיים הוא דבר טוב בהכרח. בעיני לפחות זהו איננו ערך

            הגב
          • Shadow

            נו אז הרגע הסכמת איתי שמשמעות הוא נגזרת של ידע. בגיל 12 חשבת שידעת יותר מעכשיו על משמעות. זה לא אומר שבאמת ידעת והשינוי שחווית הוא בעקבות זה שהיום יש לך יותר ידע ממה שהיה לך כשהיית בן 12.

            הגב
            • איציק

              אתה יוצא מתוך הנחה שמגיל 12 עד עכשיו הידע שלו גדל.
              זו טענה שמצריכה הוכחה, בהחלט ייתכן והמצב הפוך ;)

            • אמיתי

              שאדו- ידע אולי (איציק נוטה ללא מהדהד) משמעות לא

  • איציק

    נראה לי שכל מושג משמעות החיים, בכלל, לבני האדם, לחברה, או האני האישי (וכנראה יש עוד) קצת אובריטיד. הרוב המוחלט חיי ללא קשר האם יש משמעות לחיים (כל אחד שיבחר איזו מהן) או אין, הוא פשוט חיי כי ככה זה. משתדל לעשות דברים שנראים לו חשובים, הכרחיים, מהנים, כל אחד לפי הנאתו. מעטים הם שחיפוש משמעות החיים היא מטרה חשובה בחייהם. המשמעות נמצאת בעצם העובדה שמישהו חיי ואין בכוונתו לסיים את חייו באופן יזום. ברגע שאין משמעות לחיים אנשים כנראה נוטים לסיים את חייהם. אם כך, אולי משמעות החיים מוגדרת על דרך השלילה. אם אינך רוצה לסיים את חייך, כנראה עדיין יש איזו משמעות לחיים שלך, לפחות בעיינך.

    הגב
    • yaron

      קאמי טען שהשאלה הפילוסופית היחידה שראויה להישאל היא מדוע לא להתאבד :-)

      הגב
      • Amir A

        ישנה תופעה מוסכמת בפסיכולוגיה (אם כי אני לא מכיר בשליפה מחקר שבדק את זה באופן שיטתי) ולפיה אם תשאל אנשים האם אם ירצו לחיות לנצח התשובה לרוב תהיה לא. אבל אם תשאל את אותם אנשים בכל יום האם הם ירצו לחיות עוד יום נוסף התשובה תהיה כן...
        בנוגע להתאבדות, מעניין מה היה קורה אם היו הופכים אותה לחוקית (בסגנון של חברות שמספקות את השירות, או מערכות ביתיות שנמכרות באמזון), זמינה (במחיר שווה לכל נפש) ובטוחה (יענו, אם אני מנסה אני מצליח ואין סיכוי שאכשל ואמצא את עצמי מוגבל למיטה עם כבד, כליה ולבלב לא מתפקדים). יש לי הרגשה שאחוז המתאבדים (שאגב, גם כיום הוא די גבוה מבחינת גורמי המוות, במיוחד בגילאי ה- 40-60) היה עולה באופן משמעותי.

        הגב
        • איציק

          לגבי החיים לנצח אני חושב על זה לא מעט, והתשובה שלי היא חד משמעית כן, בהינתן ויתקיימו תנאים מסוימים. וכן, כל יום אני אומר שמחר אני רוצה לחיות, ובאינדוקציה זה יוצא לנצח (הוכחת האינדוקציה שמורה במערכת).
          לגבי התאבדויות, אני מניח שהיו יותר התאבדויות, ועדיין, איכשהו יש לי הרגשה שיותר אנשים מעדיפים לחיות אפילו חולים מאד, עניים מרודים, כלואים בגולגים לכל החיים ועוד. כלומר יש משהו בסיסי מאוד בחיים שגורם לנו לא לרצות למות ברוב המקרים ולרוב האנשים.
          דרך אגב, זה שונה ממצב שבו אנשים מבקשים לא להאריך להם את החיים באמצעות מכונת הנשמה או חיבור למכשירים משמרי חיים אחרים שאין חזרה מהם לחיים סבירים. לא היתי רוצה להיות משומר במצבו של אריאל שרון לדוגמא. אלו חיים חסרי תוחלת, ללא קשר למשמעות אם ישנה כזו.

          הגב
  • מו-הר

    כל עוד אתם מזהים עצמכם אם מחשבתכם , רגשותיכם , מי שהייתם או מי שתהיו, כל עוד שאלה שצצה לה תובעת תשובה בהכרתכם, כל עוד תהיה בראשכם תפיסה של המציאות מהי, אתם עבדים, עבדים לרגע , מרגע לרגע. ובשעה שתדעו את השקט שהינכם, את האין שטרם כל יש , אז ידעתם ולתמיד את עצמכם, את הזה, שהוא חופשי , את הכרת החופש עצמו , את הכרת הדבר שאינו תלוי בדבר ואין לו סיבה ואין לו תוצאה. וידעתם את עצמיותכם האחת, וידעתם שכל מחשבה או רגש צליל או מראה, אינם אלא המשל ואין בהם דופי אלא בחשיבתם כנימשל. לא כמחשבה, לא כדעה, לא כרגש נשגב או שפל ככל שיהיה אלא כחיים שאין לתופסם לא במחשבה ולא ברגש ולא במילה ולא בצליל אלא החיים עצמם כפי שהינם טרם תפיסת ההכרה ואחיזתה בהם. והמבין יבין , והכסיל יאבד חוט הכרתו, וזה באמצעית תנסה דעתו להוכיח. מרגע לרגע עד אהיה אשר אהיה.

    הגב
  • אופיר

    מסכים שוב עם אסף, איציק.
    למה לקום בבוקר? כי החיים טובים והעולם יפה.

    הגב
  • ב"פ

    יש משהו יפה בשפה העברית שהיא כרכה מושגים שבלע"ז מחולקים לשנים לכריכה אחת. המשמעות של המילה "משמעות" (כן, נפילה למאורת ארנב וויטגנשטיינית) יכול להיות מתורגם לMEANING ויכול להיות מתורגם לSIGNIFICANCE. שני המושגים קשורים, אבל לא זהים. אני חושב שהאדם מחפש יותר את המשמעותיות מאשר את המשמעות

    הגב
    • איציק אלפסי

      נקודה יפה

      הגב
  • גיא

    מכך שהכל הבל הבלים, מכך שעושר, עונג וידע אינם מקנים משמעות מתבקשת מסקנה נפלאה בעיני.
    כל בני האדם שווים זה לזה באפסיותם ואין יראה כל אדם אדון על אדם אחר

    הגב
    • yaron

      חזק.

      הגב
    • איציק אלפסי

      כפי שכתב ז'בוטינסקי "כל יחיד הוא מלך"

      הגב
  • ערן (המקורי)

    אחלה פוסטים, איציק. קוהלת הוא האהוב עליי בספרי התנ״ך

    הגב
    • איציק אלפסי

      תודה

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *