פרק ז' ובו מקבץ נדיר ומרהיב של פניני חכמה ותובנות שכל אחת מהן שווה הררי מילים. נעשה כמיטב יכולתנו במסגרת המקום והזמן:
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ׃
שמן טוב (בושם אם תרצו), עושה רושם טוב לזמן קצר ומתנדף, שמו הטוב של האדם הולך לפניו כל ימיו. יום המוות טוב מיום היוולדו, כי לאחר מותו של אדם אפשר לראות ולדעת במה זכה לשמו הטוב ואיזו מורשת השאיר אחריו בעולם.
טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל־לִבּוֹ׃
טוב שאדם ייתן דעתו על כך שהחיים הם סופיים – ובית האבל נותן תזכורת מוחשית לכך – זה גורם לו להרהר במעשיו, ליצוק בחייו תוכן ומשמעות ולא רק לעסוק בתענוגות העולם הזה (בית המשתה) כדי להדחיק ולהשכיח מלבו את עובדת ארעיותם של החיים.
טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים׃
מי שבאמת רוצה בטובתך יאמר לך גם דברים שאתה לא תאהב לשמוע, זה עדיף על מחמאות וחנפנויות חסרות תוכן של כסילים.
טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ טוֹב אֶרֶךְ־רוּחַ מִגְּבַהּ־רוּחַ׃
טוב להסתכל לסופם של דברים ולא להתלהב או להתאכזב יותר מדי בתחילתם. בקיצור, אל תפטרו את המאמן אחרי שני הפסדים, תתנו זמן ל"תהליך".
אַל־תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה.
"נוסטלגיה היא מחזור של העבר וצביעתו בוורוד" (מרי שמיץ)
טוֹבָה חָכְמָה עִם־נַחֲלָה וְיֹתֵר לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ׃ כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ׃
טוב שלאדם חכם יהיו גם נכסים חומריים, לפחות ברמה מספקת. כך הוא לא יהיה תלוי בבעלי ממון ולהיקלע למצבים בהם יאלץ לשקר לעצמו וללכת נגד מה שהוא מבין ורואה בחכמתו בכדי לשרוד.
בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה.
מקסים בעיני. כשטוב לך תהנה מזה, אל תעסיק את עצמך יותר מדי בשאלות מתי זה יגמר ומה יכול להשתבש. זה ישתבש ויגמר. אבל לפחות תהנה מזה כל עוד זה ישנו, אחרת תצא מופסד פעמיים. כשרע לך, תתבונן – מה אתה יכול ללמוד מזה? אל סתם תנציח את המסכנות שלך ותשקע ברחמים עצמיים.
אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ׃
אין צדק מוחלט בכדורגל, בטח לא בחיים. אפילו לא עם VAR.
אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם׃
אל תגזים בכלום. אפילו במידות טובות כמו צדיקות וחכמה יש מינון נכון שצריך לשמור עליו. נטייה להקצנה, בכל תכונה, מעידה על בעייתיות וחסך.
טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ.
טוב להיות באמצע ולא בקצוות. להיות קצת מזה וקצת מזה. יאיר לפיד, מאחוריך!
כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא׃
אין אדם מושלם. אל תתאמץ לחפש כי לא תמצא. מכאן גם ניתן ללמוד שיעור בענווה והמעטה בשיפוטיות כלפי הזולת.
וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ, טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ׃
"קהלת אינו מטיף לנזירות, אלא קורא לגבר להתבונן בפיכחון ובזהירות בתשוקתו ובעצמת השפעותיה של האשה עליו, פן יילכד באשת מצודים." (הרב עדין שטיינזלץ)
חג שמח!
11 Comments
נפלא. ממש תודה.
בשמחה. חג שמח רן!
איציק
שמתי לב שאתה נוהג לצרף גרש בסוף כל אות סידורית של פרק.
הנ"ל למעט פרק ה שבו בחרת להשמיט את הגרש.
האם אתה מודע לכך ? האם הסיבה הינה דתית ? (גם אני מצאתי את עצמי מתלבט בסוגית פיסוק האות ה בגרש לא פעם).
בכל אופן, הוספת הגרש הינה מיותרת על פי כללי הניקוד בעברית וניתן להסתפק בכתיבת פרק א, פרק ב וכן הלאה.
חג שמח.
אכן כך. הרגל שנשאר אתי עוד מביה"ס היסודי…
תודה רבה איציק וחג שמח.
בשמחה. חג שמח!
מכיר פירוש קצת שונה ללמה טוב יום המוות מיום ההולדת- כי הכל הבל. יום המוות משחרר אותנו מטרדות העולם. הוא אינו נותן לנו דבר
חבל שיאיר לפיד השרלטן (מתאפק להוסיף עוד שמות תואר) מלכלך לך את הפוסט הנהדר.
אני קורא את כל הפוסטים שלך על קהלת, אין ספק שיש בהם הרבה חוכמה שהלוואי והיו משתמשים בה יותר.
רציתי לשאול אותך, למה אתה עושה את זה דווקא עם קהלת?
מהסיבה שציינת.. שיש בו הרבה חכמה שרלוונטית גם מחוץ להקשר האמוני.
המון!
נע מבודהיזם ועד שפינוזה.