המודל ההתפתחותי של יורגן קלופ

הגיעה לפרק(ה)

בדיון שעורר הפוסט הקודם, המגיב Kirma Der Faux (מודה שאני סקרן לדעת את משמעות הכינוי) האיר את עיני עם נתונים שמערערים את התזה שלי לגבי סגנון המשחק של ליברפול. בעודי טוען שוב ושוב, שהמנבאים המשמעותיים ביותר של ניצחונות של ליברפול בעידן קלופ הם החזקת כדור נמוכה והתקפות מהירות, הוא הביא נתונים לפיהם העונה ליברפול מחזיקה יותר בכדור, ביחוד במשחקים אותם היא מנצחת.

וזה החזיר אותי ללוח. ואכן, כפי שממחישים היטב הנתונים מהמשחק אתמול, ליברפול אכן מנצחת, ומנצחת בקלות, גם כאשר כשהיא מחזיקה בכדור חלק גדול מהזמן. אמש היו לליברפול 64% החזקת כדור, והיא יצרה מהם 36 בעיטות לשער (לעומת 6 של יונייטד) ו-11 בעיטות למסגרת (לעומת 2 של יונייטד).

בראיון לאחר המשחק מול בורנמות' אמר יורגן קלופ דברים מעניינים. הוא שיבח, כהרגלו, את משחק הלחץ והמעברים ה"counter pressing game"-, אבל התייחס גם למשחק המסודר, ה"control "game – "אנחנו מתחילים להתרגל גם לזה", אמר.

בתחילת העונה שעברה כתבתי פוסט שבו טענתי שליברפול של קלופ היא "וואן טריק פוני": קבוצה שטובה בעיקר בשיטת משחק אחת – לחץ ומעברים מהירים. כבר באוגוסט ניבאתי ש"ליברפול הולכת לקראת עונה טובה מאוד בליגת האלופות אבל הרבה פחות בפרמייר ליג". ואכן, כך בדיוק היה – ליברפול הגיעה לגמר ליגת האלופות אבל התקשתה בליגה, והצליחה להבטיח את המקום הרביעי רק במחזור הסיום.

הסיבה לכך הייתה שליברפול הצליחה היטב יחסית מול קבוצות איכותיות יותר שבאו לתקוף מולה – כפי שהיה במרבית המשחקים באירופה ובמשחקים נגד קבוצות הצמרת בליגה – אבל איבדה הרבה נקודות מול קבוצות איכותיות פחות, שהתגוננו מולה במספרים ואלצו אותה למשחק מסודר של הנעת כדור.

מה שמרשים בליברפול של קלופ זה שניתן לראות היטב תהליך סדור של בנייה – בכל שלב קלופ נותן מענה לחולשה אחרת שקיימת במערך. תחילה הוא בנה חולייה התקפית דינמית ואינטנסיבית, שמאפשרת ליישם בצורה כמעט מושלמת את משחק הלחץ והמעברים. בהמשך, באמצעות הרכישות של וירג'יל ואן דייק ואליסון (אליהם אגיע בהמשך), הוא יצב את ההגנה, ואז הוסיף אלמנט חיוני נוסף לתהליך ההתפתחות של הקבוצה – קשרים המסוגלים לייצר מהלכים התקפיים במשחק עומד.

נבי קייטה ופביניו הם בשורה גדולה. הם מאפשרים לליברפול אופציות התקפיות בקישור – שעד כה היה מבוסס בעיקר על קשרים הגנתיים שממעטים ליצור מצבים או לאיים על השער במשחק מסודר. הם אלו שאפשרו לקלופ להפוך את ליברפול מקבוצה של "וואן טריק פוני", לקבוצה שגורמת גם לאוטובוס של מוריניו להיראות כמו טיולית. הבישול המרהיב של פביניו לסאדיו מאנה בשער הראשון היווה המחשה נפלאה לכך.

האפשרות של קלופ להעדיף קשרים בעלי אוריינטציה התקפית על קשרים שעיקר אומנותם גרזנותם, נובעת גם מייצוב (שלא לומר ביצור) ההגנה באמצעותם של ואן דייק ואליסון. עם עוגן הגנתי שכזה, ליברפול יכולה הייתה להרשות לעצמה לשבת על השער של יונייטד במשך דקות ארוכות, כאשר היא תוקפת עם 6-7 שחקנים (השלישייה ההתקפית, קייטה ופביניו, ואחד המגנים לפחות), עד אשר נפרץ הסכר.

גם העובדה שעל הספסל יושב שובר שוויון בדמותו של שאקירי הנפלא – ה"גניבה" הגדולה של הקיץ לטעמי – מאפשרת לקלופ להוסיף מסה נוספת בהתקפה בשלבים מאוחרים יחסית, כשהאוטובוס שחונה ממול כבר עייף ויגע ולא ירא אלוהים.

טענה נוספת שעלתה בדיון הקודם, היא שאיומים למסגרת אינם מדד מדויק ליכולת התקפית, משום שנספרים בהם גם דרדל'ה משלושים מטר שהתגלגל לידיים של השוער. זה נכון – איומים למסגרת נמצאים במתאם גבוהה עם כמות השערים שקבוצה מבקיעה, אבל הם אכן מדד "גס".

לשם כך נברתי בנתוני ה-Xg של ליברפול העונה. מדד-Xg מבוסס על אלגוריתם שמחשב "שערים צפויים" (expected goals): כמה קבוצה הייתה קרובה להבקיע מניסיון כיבוש. זאת עפ"י: מיקום הבועט, זווית מהשער, קירבת שחקני הגנה לבועט, רגל חזקה של הבועט, סוג ההתקפה שמובילה לבעיטה ואיכות המסירה אליו.

ליברפול כבשה העונה עד כה בליגה 37 שערים, כאשר לפי מדד ה-Xg הייתה אמורה לכבוש 34.6 – הבדל שאיננו מובהק סטטיסטית. מה שמלמד על כך שכמות השערים הגבוהה יחסית של ליברפול העונה מעידה אכן על משחק התקפי אפקטיבי, שמייצר כמות גבוהה של מצבי הבקעה איכותיים.

הנתון המעניין נוגע לכמות הספיגות: ליברפול ספגה העונה עד כה 7 שערים, אולם לפי מדד ה-Xg הייתה אמורה לספוג 13.6. זהו כבר הבדל מובהק סטטיסטית – ליברפול לא רק שסופגת כמות שערים נמוכה באופן חסר תקדים, היא גם סופגת בערך חצי מהשערים שהייתה אמורה לספוג בהתאם לאיכות המצבים שהקבוצות היריבות מגיעות מולה.

אז יהיו כאלה (מוריניו) שיאמרו "מזל". אבל נדמה לי שהנתון הזה ממחיש היטב את התרומה של אליסון בקר. למרות השער שהיה אחראי לו אתמול, אליסון הוא מה שהיה חסר לליברפול בשלבים הקודמים של התהליך – שוער שמביא נקודות. יחד עם ואן דייק, שבנוסף לאיכויות העילאיות שלו עצמו, גם גורם לכל בלם שמשחק לידו – אם זה גומז, מאטיפ או אפילו לוברן המושמץ – להיראות הרבה יותר טוב, הם מרכיבים בליברפול את אחת מחוליות ההגנה הטובות בעולם, אם לא ה…

התקפה ידענו שיש. הגנה ושוער יש ויש. וגם קישור – הורס ומייצר – ישנו כעת.

הפאזל הושלם. הביאו את היום.

תנו ליורגן לנצח
נזקי הטכנולוגיה

תגובות

  • אריאל גרייזס

    ניתוח טוב, רק רוצה לציין ששנה שעברה ה-XG נגד יונייטד היה הרבה יותר גבוה ממה שהם באמת ספגו ודה חאה קיבל המון קרדיט - והשנה אנחנו רואים שהנתון הזה מתאזן לכיוון השני כי ככה זה סטטיסטיקה - מתיישרת בסוף.
    לא הייתי בונה על זה שנמשיך בקצב ספיגת השערים הזה אבל זה לא אומר שאי אפשר להמשיך לנצח כל עוד ההתקפה עובדת

    הגב
    • D! פה ועכשיו

      כל פעם שאני רואה את דה-חיאה אני תוהה כמה קבוצה צריכה להיות גרועה כדי לספוג 30 שערים בפחות מחצי עונה. הוא מדהים.

      הגב
      • Matipool

        אני חושב שדה חאה פחות טוב העונה. בעונה שעברה הוא הביא ליונייטד ים נקודות ונתן תצוגות מופלאות. העונה (כמובן של הגנה המקרטעת של יונייטד יש חלק גדול בזה) הוא סופג המון ולפחות בעיניי, הוא כבר לא מחסום פסיכולוגי כמעט בלתי עביר.

        הגב
        • D! פה ועכשיו

          יכול להיות, יש לי הרגשה שהעומס עליו בלתי נסבל, אבל אני לא צופה בהם קבוע. יש גבול לסבל של מי שאינו אוהד שלהם. גם אתמול הוא הראה מה יש לו.

          הגב
    • איציק אלפסי

      לפי ה-Xg יונייטד הייתה צריכה לספוג עונה שעברה 43.5 שערים וספגה בפועל 28. זה היה שווה לה עוד כמעט 19 נקודות!

      הגב
    • גיא זהר

      באירופה, אומנם נגד שתי קבוצות מצוינות, ספגנו בשישה משחקים אותה כמות של שערים.

      הגב
  • D! פה ועכשיו

    זה פוסט ארוך ויהיו פה הרבה תגובות יותר מעניינות משלי
    אבל - את הכדור שמאנה קיבל אתמול מפביניו הוא יכול היה (וקיבל בעונה שעברה) ממילנר והנדרסון.
    גם בשנה שעברה הגיע אוקס, שעבד חזק על התנועה קדימה כמו קייטה. כמו שאצ'ירי.

    אכן אליסון את ואן דייק מאפשרים לקבוצה מעט יותר שקט מקדימה, וגם ללחוץ בלי לחשוש להפקיר את החלק האחורי.

    עד נאפולי ראינו קבוצה שלומדת להגן כקבוצה, בלי הלחץ המטורף ומה שקרה לנפולי זה שהם היו הראשונים העונה "לזכות" בשילוב של לחץ מטורף ומשחק ההגנה הסגור הרמטית.

    הקישור הנוכחי הוא כמובן מגוון בהרבה ויכול גם לשלוט במרכז באגריסיביות , גם להניע קדימה במהירות וגם לנעול את המשחק. הוא גמיש ויש בו משספיק שחקנים לשרוד את הפציעות.

    הגב
    • איציק אלפסי

      מילנר והנדרסון נהדרים, ועוד נהיה חייבים להם הרבה, אבל לקייטה ופביניו יש יכולות התקפיות טובות יותר לטעמי.
      אוקסלנד-צ'מברליין בהחלט חסר, ושאקירי יושב על המשבצת הזו מצוין. הלוואי שגם לאלנה יחזור לכושר שלפני הפציעה, ואז יהיה לנו עוד כוח משמעותי בעמדה הזו.

      הגב
      • רני

        קודם שקייטה ישפשף זוג נעליים או יבקיע גול בכורה, אחר כך תשקול בזהירות להשוות אותו למילנר. להזכירך מלך הבישולים של ליגת האלופות בשנה שעברה וגם בליגה טומן ידו בצלחת וגם מבקיע שערים חשובים.

        לגבי הנדרסון זו לא חכמה, כל אחד מהמגיבים כאן שמשחק או שיחק בשכונה בצעירותו, יכול להתחרות איתו במדד ההתקפיות.

        הגב
        • אוהד

          אתה בטח מתכוון ל"לא טומן את ידו בצלחת".
          טומן ידו בצלחת = נמנע ממעשה.

          הגב
          • רני

            בכללי הצדק איתך אבל כשמבשלים מומלץ כן לטבול ידיים בצלחת.

            הגב
        • קווין קיגאן

          קייטה עדיין מאוד זהיר ולצערי לא דוחף את עצמו לתוך המשחק.
          אבל יחד עם זאת אני חוזר ואומר, שהוא הסיכוי שלנו לקחת אליפות.
          יש לו את האיכות והפוטנציאל להיות מנהל משחק יצירתי ואגרסיבי שגם מאיים מאוד על השער.
          למרות שהוא לא היה במיטבו, קלופ חייב להמשיך לתת בו אמון ולחזק אותו.
          פביניו, אני מקווה, כבר כבש את המקום שלו בהרכב.
          וכמה זה כיף להשפיל את היונייטד ולגרום להם לתוהו ובוהו במערכת (למרות שהייתי שמח אם מוריניו היה נשאר לאמלל אותם עוד כמה שנים)

          הגב
      • D! פה ועכשיו

        א. מה שרני אמר על מילנר.
        ב.גם להנדו היו בישולים יפים בעונה שעברה.

        בכלל מאמץ התקפי, כמו מאמץ הגנתי, זה לא דבר שתמיד רואים במספרים. נכון שסלאח הבקיע 600,000 שערים אז זה מתעלה על כל מה שלא מישהו יגיד על הנדו אבל ..

        אני חושב שפביניו זה סוג אחר של משחק, אפילו לא סוג אחר של התקפה.
        לאלאנה כבר לא ישוב להיות מה שהיה. זו תהיה הפתעה מאד מאד גדולה אם כן.

        הגב
        • משה

          אני רואה את ווילסון מחליף את לאלנה בדגל בשנה הבאה. הוא נותן עונה אדירה בדרבי.

          הגב
          • אבי גלברט

            הלוואי...קלופ כבר הוכיח שהוא מקדש עבודה ותרומה הגנתית. ווילסון ימדד בזה. התקפית אין ספק שתרומתו תהיה אם ישחק יותר מלאלנה.
            לדעתי להשאיר את לאלנה אם חזרתו של אוקס תהיה מיותרת ועדיף לעשות עליו כמה גרושים.
            יש הרבה צעירים שהושאלו שלא יחזרו כבר כנראה.
            עיין ערך וודבורן וכו.
            קנט פוטנציאל מעניין .

            הגב
            • משה

              גם אג׳אריה חזר מריינג׳רס בצורה די מפתיעה אחרי חצי עונה לא רעה בכלל.

            • matipool

              סטיבי אמר שאג'אריה "לא התאקלם".
              את ווילסון היה צריך להשאיר כבר העונה. היה יכול לתרום כמחליף באגפים.
              הפציעות הרסו ללאלאנה את הקריירה אצלנו. בעונה הבאה הוא ישחק בקבוצת אמצע טבלה.

  • Kirma der faux

    תודה על הקרדיט, והרחבת יפה מאוד את מה שכתבתי.
    נראה לי שלקלופ יש השנה שתי תכניות שהוא עובר ביניהן במהלך המשחקים והמינון משתנה בהתאם ליריבה. מול קבוצות שמתגוננות עם הרבה שחקנים מאחורי הכדור ומנסות לעקוץ בכדורים ארוכים לשחקני אגף מהירים אנחנו רואים יותר התקפות סבלניות ומתודיות עם דגש על מחזור הכדורים שנהדפים מההגנה, מה שמביא לאחוזי החזקת כדור הגבוהים. מול קבוצות טכניות שמתקיפות עם הרבה שחקנים אנחנו רואים יותר את הגרסא משנה שעברה עם לחץ על הנעת הכדור בין ההגנה והקישור ויציאה מהירה להתקפה.
    אני חושב שנגד סיטי, טוטנהאם, נפולי בבית ופסז' בבית ראינו את הגרסא הלוחצת עם כח האדם המשופר בהגנה.

    לגבי הכינוי, ההסבר מטופש. סוג של ינתי פרזי.

    הגב
    • איציק אלפסי

      אכן כך. היכולת של ליברפול להשתמש בשתי השיטות הופך את ליברפול לאפקטיבית נגד קבוצות עם סגנונות ומערכים שונים, והשילוב של שתיהן הוא הקטלני ביותר - כמו נגד נאפולי שהיה צריך להיגמר הרבה יותר מ 1:0.

      הגב
      • אריאל גרייזס

        שזה חוזר לתחילת הפוסט שלך, על נושא ההתפתחות. בעונה המלאה הראשונה של קלופ, ליברפול פירקה את הגדולות אבל הפסידה מיליון נקודות לקבוצות התחתית. שנה שעברה, קלופ שינה את השיטה וניצחנו די בקלות את הקטנות אבל לא הצלחנו כמעט להתמודד עם הגדולות. השנה קלופ משלב יפה בין השיטות ומצליח גם מול אלו וגם מול אלו (קצת קשה לומר לאיזה קבוצה יונייטד השתייכה אתמול..). עוד דבר מעניין השנה לגבי ליברפול לדעתי, זאת הסבלנות שלה. לא מעט משחקים אנחנו מסיימים את המחצית בלי שערים או עם גול בודד ואז בחצי השני, כשהקבוצה השניה התעייפה, אנחנו מכריעים את המשחק. ליברפול של השנה הרבה יותר אופרטיוניסטית והרבה יותר מנוהלת טקטית. קלופ מתפתח משנה לשנה, זה מרשים

        הגב
        • רני

          זאת נקודה מא נכונה ומאד חשובה. השנה כבר לא משחקים בטירוף לגמור את המשחק במחצית הראשונה, סטייל עונת הסוארז וחלק מהמשחקים בשנה שעברה. בשנה שעברה האטרף הביא באותה קלות ליתרון 3-1 וגם לחזרה של הקבוצה השניה תוך דקותיים לשיוויון או פיגור מינימאלי. השנה, פירות הלחץ שמופעל במחצית הראשונה נקטפים במחצית השניה. זה קצת מזכיר טקטיקה שרואים במשחקי כדורסל, כשהכוכב של הקבוצה היריבה, לברון לדוגמא, מותש בשלושת הרבעים הראשונים ומגיע לדקות הסיום עם הלשון בחוץ. אתמול, אחרי הגול הראשון של שאקירי (השני של ליברפול), ליונייטד כבר לא היתה שום טיפת אנרגיה או מוטיבציה לפתח מומנטום נגדי.

          הגב
          • D! פה ועכשיו

            לגמרי רני.
            ואריאל.

            פפ וסיטי דוחפים אותנו ואותו אל הקצה.

            הגב
    • אוהד

      הכוונה ל mother f****r?

      הגב

      להגיב על אוהד לבטל

      האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  • no propaganda

    הגיוון במשחק של ליברפול מזכיר את באיירן 2012-13. גם יודעים לנהל משחק, גם יודעים ללחוץ וגם יודעים לצאת למתפרצות.
    ההרכב של באיירן היה קצת יותר טוב אבל בגדול יש מצב לטרבל.

    הגב
    • dk

      והמשותף זה שאקירי?

      הגב
      • no propaganda

        אכן :)
        מה שכן בליברפול הוא שחקן יותר משמעותי.

        הגב
  • רן מפעם

    כל ההסברים פה מצוינים ומאיריי עיניים ועדיין אילוליי הצלה מדהימה של אליסון דקה לסיום ליברפול הייתה היום במקום אחר ובדה באזר שאני מאוד אוהב לקרוא היו עדיין פוסטים מאיריי עיניים אך אחרת.
    ספורט הוא אלגוריה נפלאה לרנדומליות הבלתי נסבלת של החיים שלנו.

    הגב
    • Srtest - ארטסט

      תראה זה דווקא המקום שבו הסטטיסטיקה של איציק כן עובדת משום שהאיומים הליברפוליים מבטיחים יותר... תכלס מאשר האין איומים של יונייטד. בשנים הטובות של מוריניו הוא הצליח לייצר איומים באמצעות התקפות הנגד שלו. הפעם גם ההתקפות וגם התקפות הנגד היו של ליברפול...

      הגב
    • אוהד

      אבל גם אם מאנה ושאר השחקנים היו מבקיעים אז גם אליסון לא. היה עוצר זה לא היה עוזר לנאפולי.

      הגב
    • איציק אלפסי

      זה תמיד נכון...

      הגב
  • גלעד

    נאפולי הייתה עולה בהפסד של 2:1. כמובן גם ב1:1.

    הגב
  • איציק מהקיבוץ

    ועל זה נאמר " אם לסבתא היו גלגלים..." כדור שנכנס או עצירה מרגשת הם לפעמים כל ההבדל בין ללכת עם תואר ביד לכלום. זה קשור ליכולת לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון וזה קורה יותר (לפעמים לא) לשחקנים או קבוצות טובות.
    ככה זה כדורגל.

    איציק
    פוסט מענין ומלמד.
    תודה

    הגב
    • dk

      היה לבית"ר חלוץ שאמר פעם "the more i practice the luckier i get" :)

      הגב

להגיב על אוהד לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *