פרויד בטרנינג

בית הספר לפסיכולוגיה ע"ש י. קלופ

"שניים מהחלוצים הכי טובים שלנו לא יהיו זמינים ואנחנו צריכים להבקיע ארבעה שערים. זה לא עושה לנו את החיים קלים, אבל אנחנו ננסה. גם אם אנחנו לא יכולים לעשות את זה, בואו ניכשל בדרך היפה ביותר". (יורגן קלופ במסיבת העיתונאים ערב המשחק מול ברצלונה)

הדברים האלה מתכתבים עם ציטוט אהוב עלי מאוד של המחזאי האירי סמואל בקט:

".Ever tried. Ever Failed. No matter. Try again. Fail Again. Fail better"

בציטוט הזה של בקט, מתוך הסיפור הפרוזאי הקצר "Worstward Ho" שפרסם בערוב ימיו, מסתתרת בעיניי גאונות פסיכולוגית. ויורגן קלופ השתמש בה כאשר ביקש לנטוע אמונה בשחקנים ובאוהדים לפני המשחק.

המכשול המקצועי – להבקיע ארבעה שערים ולא לספוג מול ברצלונה ולאו מסי – יצר מכשול מנטלי: התחושה שזו משימה בלתי אפשרית ואין על מה להילחם. כעת, אל מול המכשול המקצועי לקלופ היו יכולות להיות סיבות מסוימות לאופטימיות: למרות התוצאה במשחק הראשון, ליברפול הראתה בו שהיא יכולה לשחק טוב יותר מברצלונה. אבל כדי שליברפול תוכל לתת לעצמה סיכוי מבחינה מקצועית, היא הייתה צריכה להתמודד עם המכשול המנטלי.

השחקנים היו צריכים מוטיבציה לשחק את הכדורגל הכי טוב שהם יכולים. אם המשימה בלתי אפשרית ואין על מה להילחם – אזי המוטיבציה שלהם תהיה נמוכה מאוד. אז מה שקלופ עשה היה לייצר עבורם משימה אפשרית: להיכשל.

אם הפרמטר להצלחה במשימה שלפנינו הוא לכבוש ארבעה שערים יותר מברצלונה, רוב הסיכוי אכן שניכשל, אמר קלופ. ולכן זה לא יהיה הפרמטר להצלחה. הפרמטר להצלחה יהיה שאנחנו נהיה הכי טובים שאנחנו יכולים להיות. וזו כבר משימה אפשרית ששווה להילחם עליה.

"חבר'ה, תאמינו. שער אחד או שניים. אפילו אם לא נכבוש ב-15-20 דקות הראשונות, תאמינו בדקה ה-65, 66, 67 שאנחנו יכולים להבקיע. ואז, עם אנפילד מאחורינו, תאמינו לי בחורים, אנחנו יכולים לעשות את זה". (יורגן קלופ לשחקנים בשיחת הקבוצה לפני המשחק)

כאשר אדם ניצב בפני הר גבוה שהוא צריך לטפס עליו, פיזית ומטפורית, מבט אל פסגת ההר עשוי לנטוע בו תחושת ייאוש. הפסגה נראית רחוקה ובלתי מושגת והדרך אליה ארוכה ובלתי עבירה.

אבל כאשר הוא מביט רק אל עבר העיקול הבא שניצב לפניו, זה כבר נראה פחות מאיים. הוא יכול להאמין ביכולת שלו להגיע אל אותה נקודה. ואז, כאשר יגיע אל אותה נקודה ויראה שהוא עדיין עומד על הרגליים ויש לו עוד כוחות, הוא יביט על העיקול הבא וזה גם יראה לו אפשרי. וכך, צעד אחרי צעד, הוא יוכל אולי בסוף להגיע אל אותה פסגה שנראתה לו בלתי מושגת ולעבור בדרך מכשולים שנראו לו בלתי עבירים.

וזה בדיוק מה שקלופ עשה. הוא לקח את ההר הגבוה הזה – ארבעה שערים – והפך אותה לגבעה שבהחלט אפשרי להעפיל אליה: שער אחד. ואז נראה…

שוב, כמו בדברים שאמר יום קודם לכן, הוא לקח משימה בלתי אפשרית לכאורה והפך אותה למשהו אפשרי. קלופ נטע בשחקנים ובכל מי שמסביב אמונה. מונח רוחני. מופשט לכאורה. אבל אמונה היא דבר מוחשי מאוד.

אחת השאלות המרכזיות שהפסיכולוגיה מבקשת לענות עליהן היא 'מדוע אנו עושים דברים?' מה מניע אותנו? הפסיכולוגיה של הספורט, באופן ספציפי, עוסקת בשאלה 'מה מניע אנשים לעסוק ולהצליח בספורט?'

ישנן שתי סוגים של הנעות: חיצונית ופנימית. הנעה חיצונית מגיעה מתגמול כלשהו הניתן על ההתנהגות. הנעה פנימית מקורה בתחושות פנימיות חיוביות. הנעה חיצונית לספורט כוללת תארים, פרסים, הערכה ומעמד. הנעה פנימית לספורט כוללת תחושות כגון, ריגוש, הנאה, היכולת לבטא את היכולות שלי ולהיות טוב במה שאני עושה. מחקרים בפסיכולוגיה, של הספורט ובכלל, מראים שהנעה פנימית מובילה לאורך זמן לתוצאות טובות יותר מהנעה חיצונית.

מה שקלופ עשה, לא רק במקרה של המשחק מול ברצלונה השבוע, אלא כפי שכתבתי בפוסט הקודם גם במאבק האליפות מול סיטי בחודשים האחרונים, זה לנטוע בשחקנים מוטיבציה פנימית. המשפט שהוא חזר עליו שוב ושוב בצורות שונות בחודשים האחרונים היה: לא משנה מה תהיה התוצאה בסוף, בואו ננסה להיות הכי טובים שאנחנו יכולים.

ומכיוון שקלופ הוא לא רק פסיכולוג בחסד עליון, הוא גם מאמן כדורגל לא רע. הכי טוב שאנחנו יכולים התברר כלא מעט.

*

נתחיל מהסוף – ללאו מסי לא היה משחק רע באנפילד. למעשה, הוא היה הכי פחות גרוע מבין שחקני ברצלונה:

הוא איים חמש פעמים על השער (כל השאר ביחד איימו שלוש פעמים), בעט פעמיים למסגרת (השאר ביחד שלוש), ומסר שלוש מסירות מפתח (השאר ביחד – אחת בלבד). זאת ועוד, אלו נתונים טובים יותר מאשר הנתונים שרשם במשחק הראשון (ארבע בעיטות, שתיים למסגרת, מסירת מפתח אחת), לאחריו זכה להלל ושבח מקצה העולם ועד קצהו.

אז למה האוהדים של ברצלונה כל כך מאוכזבים ואפילו כועסים עליו?

כתבתי על זה בהרחבה במהלך המונדיאל. ה"צרה" של לאו מסי זה שהוא שחקן כדורגל קרוב למושלם. אולי הכי טוב שהיה. אלא שאין שום קורלציה בין היכולות של מסי הכדורגלן לבין היכולות האנושיות שלו.

מי שציפה שבפיגור של שלושה שערים באנפילד מסי ייקח על עצמו את המשחק ויעביר את ברצלונה בשיניים ובציפורניים לשלב הבא, הסתמך על הנס. אין שום דבר בהיסטוריה של מסי שמעיד על כך שהוא מסוגל לעשות את זה. לא בברצלונה – שם במצבים כאלה היה מגיע לרוב אנייסטה, וגם דמויות כמו צ'אבי ופויול, ולוקחים על עצמם את העניינים כאשר דברים היו משתבשים – וכמובן לא בנבחרת ארגנטינה.

ברצלונה הנוכחית עשתה את הטעות שנבחרת ארגנטינה עושה לאורך השנים – היא סמכה על מסי כמנהיג. מסי הוא בורג נפלא במכונה. קרוב למושלם כאמור. אבל הוא צריך מכונה בשביל להביא את המושלמות הזו לידי ביטוי. כאשר תכנית המשחק של ברצלונה עובדת והכל זורם, מסי משחק כמו בפלייסטיישן. אבל החיים זה לא משחק מחשב. בחיים, בטח בכדורגל, תכניות לפעמים משתבשות, גם למכונות היעילות ביותר. ואז צריך מישהו עם איכויות אנושיות שלמסי אף פעם לא היו ולא יהיו.

וזה מלכודת עבור הקבוצה והמאמן שמסי משחק עבורו. כי באופן טבעי, הראשון להסתכל עליו כאשר צריך לעשות איזשהו קסם דחוף עם הכדור, זה מי שהוא אולי שחקן הכדורגל הטוב בהיסטוריה. אלא שכאמור, זה בדיוק הרגעים שבהם מסי הולך לאיבוד.

ארנסטו ואלוורדה הצטרף השבוע לרשימה ארוכה של מאמני נבחרת ארגנטינה שנפלו כסומים באפלה בדיוק אל תוך המלכודת הזו.

להתחיל מחדש
ידעו להשיב תשובות

48 Comments

באבא לילות 10 במאי 2019

מעולה. תודה!

אסף the kop 10 במאי 2019

האם קלופ יכול לנאום בפני שחקני ברייטון ביום ראשון ?

אלכס 10 במאי 2019

הבעיה היא שאין להם עבור מה לשחק מלבד הספורטיביות (ו\או חיבה חבויה לליברפול או שנאה מקבילה לסיטי), והם כבר הבטיחו את הישארותם בליגה…אם הם רק היו תלויים במשחק הזה בשביל להישאר, הם היו שורפים את המגרש לאורכו ולרחבו, ושוברים את ידי ורגלי סיטי…אבל זה איננו המצב. בוא נקווה שננצח את וולבס, והלחץ של סיטי יגרום להם למעוד.

איציק אלפסי 10 במאי 2019

דווקא בגלל שאין להם על מה לשחק זה יוריד מהם לחץ והם יוכלו להוציא מעצמם את המיטב. ספורטיביות היא ערך קדוש כמעט בכדורגל האנגלי, לא הייתי מזלזל בזה. אם ברייטון תמנע מסיטי אליפות זה יהיה הישג שמשול כמעט לתואר במונחים של תרבות הספורט הבריטית.

רן מפעם 11 במאי 2019

מדויק מאוד. כולם יצפו בברייטון והם ישרפו את המגרש בנסיון להפגין ספורטיביות,סיטי עדיין תנצח אבל ברייטון ילחמו עד הסוף.

Matipool 11 במאי 2019

בראיונות הם אומרים שיתנו הכל ושהם מחויבים למסורת וכו׳.
הבנתי שיש שם כמה שגדלו כאוהדי ליברפול.
אגב – ראול חימנס המצוין של וולבס לא סגור על עצמו והפכפך. הוא התראיין אתמול ואמר שהוא אוהד ליברפול מאז נס איסטנבול והיה שמח אם היא הייתה זוכה באליפות ומצד שני, הוא ישחק פעם ראשונה באנפילד חולם לכבוש שם.. הוא גם חבר של אדרסון מימי בנפיקה והבטיח לו לעשות הכל לנצח את ליברפול אבל הוא גם קיבל המון הודעות מאוהדי סיטי ויונייטד שהם חייבים לנצח את ליברפול וצוחק על זה כי הוא היה מעדיף שליברפול תזכה. בקיצור, או שיש לו קצר במוח או שמישהו לא תרגם נכון לוואלה.

קרסקי 11 במאי 2019

לצערי אתה מתאר עולם של פעם. מרבית הכדורגלנים אינם בריטים וכן המאמנים. הם לא התחנכו על מסורת ארוכה זו ולא שיחקו קריקט בבית -הספר. ספק אם הם מכירים את הביטוי האנגלי "זה לא קריקט". אם כי נכון הוא שעדיין יסודות של הכדורגל האנגלי הקלאסי עדיין נשארו באופי המשחק האינטנסיבי. (ליברפול במשחק נגד ברצלונה הזכירה לי מאד את מנצ'סטר יונייטד במחצית השניה של שנות התשעים בקצב המשחק, ובשאר אספקטים טקטיים.)
לדוגמא, ביילסה עשה דברים שהפרו כל כלל ספורטיבי מקובל ומלבד סערונת קטנה עדיין מוביל את לידס ואף מודיע מראש ללאמפרד, שאת קבוצתו ריגל בסתר באימוניה קודם לכן, שקבוצתו לא תעצור את המשחק אם יפצע שחקן דרבי. רק בגלל ביילסה אני מקווה שדרבי תעלה למרות שאל לידס יש לי פינה חמה שכן ראיתי בשעתו על המסך את לידס הגדולה של ריווי – קופר, ריני, קלארק, ג'ונס, לורימר, ברמנר, וכן אני זוכר את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות נגד ביירן בו קופחה. היא ישבה על שער ביירן במשך 90 דקות, לורימר הבקיע בבעיטה עזה ממרחק 30 מטר והשער נפסל בשל נבדל – אינני זוכר אם השערוריה הייתה כשמדובר בנבדל פאסיבי או שלא היה נבדל בכלל. התקפת-נגד אחת של ביירן הספיקה להם לגנוב גול והגביע.

לגבי התיזה שלך על יכולותיו המופלגות של קלופ כפסיכולוג. נניח לרגע שהיא נכונה (הפסיכולוג עצמו הודה שהוא לא מבין איך שחקניו עשו זאת), כיצד אתה מסביר את פוצ'טינו, ככלות הכל קבוצתו עשתה 2 מהפכים קשים תוך כדי משחק ולא הכנה של שבוע. האם הוא פרויד ונואם כהארי ערב אז'נקור כשהוא מצטט את שקספיר מהנרי החמישי… מהראיונות עימו הוא נשמע מוגבל בלשון ואינו מחמיץ כל קלישאה ידועה. השחקנים מספרים שהם קיבלו נאום מוטיבציה עם השראה במחצית המשחק נגד אייקס דווקא מהארי קיין שנכנס לחדר ההלבשה. בשני המשחקים ניכר לעין שתרומתו של פוצ'טינו הייתה בהתאמות, חילופים, ובניהול טקטי. זה גם מסביר את השינוי באיכות המשחק של טוטנהאם במחציות השניות.

איציק אלפסי 11 במאי 2019

האמת שדווקא ביילסה הוא דוגמא מצוינת לכך שגם מי שרחוק מתרבות הכדורגל הבריטית יודע לאמץ את הערכים שלו:
https://www.youtube.com/watch?v=1hAzIg1du5E

אוהד 11 במאי 2019

בדיוק!
אני חושב שהביקורת עליו צבועה.

רומן 11 במאי 2019

ברייטון תשחק כאילו זה גמר גביע.
מקווה שזה יספיק

Dr.van nostrand 11 במאי 2019

אסף,
שמעתי מנסים לעשות גיוס המוני בשביל להביא את המונית של גרנט למגרש של ברייטוח שיחדיר ציונות לשחקני סיטי…

ג'וש 10 במאי 2019

בסקאלת הניבוי של המדעים: מהפיזיקה קרוב ל-100% ועד הפוליטיקה מתחת ל-50%.
פסיכולוגיה זה 'מדע' של 60% חיזוי.

איציק אלפסי 10 במאי 2019

החמאת לפסיכולוגיה. 60% חיזוי מעולה. ברוב המחקרים שאני מכיר זה פחות.

Matipool 10 במאי 2019

יופי של ניתוח, דוקטור.
מי ייתן וזה רק הפרומו שלך לקראת יום ראשון בשבע בערב, שעון ישראל.

Amir A 11 במאי 2019

סטרופ יתן לך 100% חיזוי בכל פעם. ולגבי ה-100% של הפיזיקה אני תוהה אם זה כולל את ההנחה של הפיסיקאים מסוף המאה ה-19 שהם כבר גילו את הכל וכל מה שנותר זה רק לפתח את המשוואות…

איציק 11 במאי 2019

זו טעות עם מידה אפס, ולכן 100% עדיין נכונים ;)

yaron 11 במאי 2019

כשזה עובד זה עובד (הכוונה לנאומי מוטיבציה).
בשורה התחתונה – מדהים.
לא האמנתי שזה אפשרי והאמת היא שלא התחברתי בכלל לאמירות שליברפול שיחקה טוב יותר מברצלונה במשחק הראשון. הייתי בדיעה שברצלונה פשוט שיחקו בחצי כוח.
אני לא יכול לקרא לעצמי אוהד, אבל שתי הקבוצות האהובות עליה באנגליה הן ליברפול וטוטנהם… :-)
הראש אומר "שהטובה תנצח", הלב אומר "ליברפול".

אוהד 11 במאי 2019

ואחרי המשחק השני?
אתה עדיין חושב שברסה שיחקה בחצי כח או שליברפול גרמה לה לשחק ככה?

yaron 11 במאי 2019

ממש לא, חשבתי שזה היה ברור מדברי :-)
בפוסט הקודם של אלפסי כתבתי שזה לא הזמן ל"מה שחשוב זאת הדרך" אלא ללכת ולהביא תואר. להיות מוכנים להתחייב וגם להתאכזב אבל לא להגיד איזה יופי של עונה היתה כששני תוארים עדיין על השולחן.
לא יודע איך זה ייגמר כי האליפות ברגליים של סיטי וטוטנהם גם עשתה דבר מדהים אבל אני שמח שהשבחים על עונה מדהימה נדחו בשבוע לפחות.

Kirma der faux 11 במאי 2019

מבחינה פסיכולוגית המשחק ביום ראשון מהווה אתגר כפול. מצד אחד השחקנים צריכים לצאת מההיי והאופוריה של השבוע האחרון ולתת עוד הופעה אינטנסיבית כמו ביום שלישי מול הקבוצה שבנויה בצורה הטובה ביותר בליגה לעצירת קבוצות הצמרת, ובלי פירמינו שהוא וסת האינטנסיביות של החלק הקדמי. יש שם יצירה מחדש של מתח, לחימה בתחושה שאנחנו בלתי מנוצחים והתגברות על הכאבים.
מצד שני במידה והמשחק בברייטון יגיע לשלבים מתקדמים כשסיטי לא ביתרון, השחקנים יתחילו להרגיש את כובד המשא ההיסטורי והציפיות האדירות של האוהדים שיכולים להפעיל לחץ משתק של "רק לא לטעות".

אסף the kop 11 במאי 2019

יהיה בסדר.
ניסים מתרחשים.

רני 11 במאי 2019

אסף התחזיות האופטימיות שלך, על סף הזחיחות עושות נאחס כבר חודשיים, הרסת לי את טיפת האופטימיות האחרונה.

Matipool 11 במאי 2019

לזכותו ייאמר שהוא פגע בתחזית לברצלונה. בין הבודדים שהאמינו שאפשר לעשות את זה.

איציק 11 במאי 2019

אפשר לומר פשוט שהוא פגע בברצלונה.

אסף the kop 11 במאי 2019

הבנתי חמוצון…
הגעה לגמר ליגת האלופות והתמודדות על אליפות הליגה האנגלית, עד הרגע האחרון ממש, נחשבת אצלך לנאחס…

אני לא יכול להרוס את מה שלא היה לך מלכתחילה.

רני 11 במאי 2019

מתוקון, החמצת את הכוונה שלי. תבדוק בכל הפוסטים ותראה שאני מההתחלה ועד הסוף הגישה אופטימית. התגובה שלי היתה בצחוק :)

אסף the kop 11 במאי 2019

סבבה
תאמין.

אלכס 11 במאי 2019

"וסת האינטנסיביות של החלק הקדמי" זה אחד הביטויים הגדולים ששמעתי.
Cheers mate

איאן ראש 11 במאי 2019

כמו קלופ והשחקנים גם אנחנו ניתן הכל (לא נשנה מנהגי צפיה, נצעק על המסך, נשתולל כמו משוגעים בבית) ואם ניכשל אז נדע שעשינו הכל.
אבל מאמינים, זה מה שמניע את המועדון הזה.

איציק 11 במאי 2019

ההצלחה והגאונות של קלופ מתוארת רק בדיעבד. היתי רוצה לראות פעם פוסט כזה לפני שיודעים את התוצאה.
הרצאה כזו יכולה גם לפעול הפוך על חלק מהשחקנים, למשל: להיכשל אני יכול גם בלי להתאמץ. מה זה משנה איזה כישלון זה, מפואר או רגיל. יש כאלו שדווקא צריכים תקווה שיגידו להם שהניצחון של ברצלונה היה מיקרי ואנחנו טובים מהם בשישה שערים. להביא להם דוגמא של ברצלונה מול פ.ס.ז'. בשנה שעברה וכו'. כל אחד מגיב אחרת להרצאה כזו. ואולי זו בכלל לא ההרצאה אלה הרפיסות של ברצלונה שהביאה שער, ואז עוד שער ושרשרת ההצלחות הביאה לתוצאה הסופית.
אני לא בא לומר שאתה לא צודק, אלה שאני מאד זהיר עם ניתוחי בדיעבד מסוג זה, ואני גם לא פסיכולוג (אולי קצת פסיכופט).
ואחרי כל זאת, הלוואי ונזכה באליפות, ואז נדבר על הצ'מפיונס.
אסי, בלי עזרתך לא נצליח…

ארם אבירם 11 במאי 2019

טוב, אני כתבתי טור על גדולתו של קלופ עבר ביום שני. הניצחון המטורף מול בארסה הוא מבחינתי רק עוד נדבך בתהליך שמוביל קלופ המנהיג המדהים הזה. גם אם ליברפול לא היתה עומדת במשימה, וכל הסיכויים היו נגדה, זה לא היה משנה כהוא זה. הדרך שבה קלופ מוביל את הקבוצה היא ההצלחה המיתית. כולנו רוצים גביעים אבל מבחינתי, אלו יהיו הפירות המתוקים של התהליך ולא הדבר המרכזי שבו.

איציק אלפסי 11 במאי 2019

בדיוק!

איציק 11 במאי 2019

אני מסכים שקלופ מאמן גדול ועוד לפני שהגיע לליברפול.
אני לא פוסל שהוא יודע איך לדבר לשחקניו ומרגיש אותם, ולכן נקט בגישה שנקט.
אני פשוט אומר שהניתוח של איציק הוא רק בדיעבד, כי קלופ יכל לדבר במספר גישות וכולן הגיוניות וכולן יכלו להצליח או להיכשל (לא מבחינת התוצאה הסופית אלה מבחינת ההתייחסות של השחקנים וההתנהגות במגרש).
זה לא פיזיקה, שבהינתן הפרמטרים 1, 2, 3 והפעלת כח כזה וכזה, התנועה תהיה כך וכך. את זה אפשר לנבא לפני הניסוי, בזמן, הניסוי או לאחריו, ואפשר אפילו לוותר על הניסוי. במקרה של קלופ, חובה לבצע את הניסוי כדי לדעת האם צדק.

yaron 11 במאי 2019

אומרים שקיין נתן וואחד נאום במחצית נגד אייקס.
מי ירצה לקרא נאומי מוטיבציה חוצבי להבות שלא סיפקו את הסחורה?
קלופ וליברפול יכולים לזכות בכל הקופה ולהיכנס לדברי הימים המפוארים של ליברפול או להיזכר כמורה דרך מדהים עם קבוצה נהדרת.

Dr.van nostrand 11 במאי 2019

זכרון ומורשת זה מהדברים היותר אוברייטד שיש בחברה לטעמי.
כלומר, זה מעניין ומעביר מסרים בונים אומנם אבל יחד עם זה חשוב להבין שלצד המנצחים יו גם שותפים נוספים לדרך, אלו שהתחרו בהם ונתנו את כל כולם ועשו אף הם דברים עצומים.

הרוח התחרותית המנשבת היא האספקט העיקרי שמרתק אותנו לספורט.
קשה לי להתחבר למצבים בו שולחים קבוצות אחרות לחזית להילחם מלחמה שלך ולצפות לניסים. זה לא ספורטיבי, לא הגיוני ונגד הרוח האנושית של התחרות.
אז מאחל לאוהדים שכן מתחברים לזה הצלחה מחר. אני לא רואה מהסיבות הנ"ל.

11.5

ארם אבירם 11 במאי 2019

טור מצוין, אלפסי. תודה!

רוני 11 במאי 2019

הבעיה של מסי היא שהוא טוב מדיי ודומיננטי מדיי, הוא גם מוסר גם כובש גם בועט חופשי וגם עושה דריבלים. ואז שאר השחקנים מתעצלים כי הם חושבים (לרוב בצדק) שאין צורך לעבוד קשה, מסי יסדר הכל. ואז כשהוא לא מצליח, בארסה תקועה. אתה חושב שראקיטיץ׳ שכח איך לשחק ? שג׳ורדי אלבה לא מסוגל לשים כדור בשער? (המסירה שלו למסי במצב של שלושה על אחד במחצית הראשונה הייתה מזעזעת) איך אגאורו נראה בנבחרת לעומת בסיטי? בעיניי זו מחלה שסובלים ממנה גם לברון ג׳יימס וקווין דוראנט (איך קליי וקארי התעוררו ברגע שהוא יצא? פתאום היה צריך אותם!), ברגע שיודעים שאפשר לתת להם את הכדור ולעמוד בצד ומשהו טוב יקרה רוב הזמן, למה שמישהו יטרח לעשות משהו אחר?
סחתיין על ליברפול שטרפו את המגרש , מקווה שיזכו בראשון.

איציק 11 במאי 2019

אם הטענה שלך נכונה, הוצאת את מסי מזה קטן.
שחקנים לא פחות גדולים ממסי כמו פלה ומרדונה ידעו לסגור עניינים לבד, ועדיין צמח מסביבם דשה. גם ארגנטינה וגם ברזיל זכו באליפויות כשעוד שחקנים הצטיינו.
ג'ורדן הגדול על כל מי שהזכרת והזכרתי, יד להשתלט ולסגור משחקים טוב מכולם. עדיין צמחו לידו פיפן וקוקוץ', רודמן וגראנט, פקסון וקר, חלקם אפילו במו קליעתם הביעו את הטבעת. מה שאתה מתאר זה מה שג'ורדן עשה בשנים הראשונות שלו ולמד לתת מקום לאחרים, ואפילו לדרוש מאחרים לעלות את רמתם. לפי מה שאתה מתאר, מסי נשאר ברמת השנים הראשונות של ג'ורדן. על לברון כתבתי שהוא כזה (אם אדפטציות מתאימות) כבר פעמים רבות, עכשיו אתה מוסיף גם את מסי לרשימה.

קלבדוס 12 במאי 2019

כל הדיבורים על מסי, במחילה, זה מיחזור של אותן קלישאות, "הוא לא מנהיג".
מה זה מנהיג? וכמה משחקים של מסי ראיתם?
מתקשה לחשוב על שחקן אחד שהכריע כ"כ הרבה משחקים בעצמו, לבד, והמון פעמים בדקות הקלאצ'. איקר קסיאס וריאל מדריד כולה יוכלו לספר לכם על זה. והם לא לבד. רק העונה הזו, ברצלונה תקועה כרגיל, עש שמגיע מסי, ומשום מקום עושה את הקסמים שלו ומביא עוד 3 נקודות.
הציפיה שהוא יעשה את זה ב*כל משחק* היא טרוליזם לשמו, נסיון לניגוח, לחפש את הגרוש האחרון שחסר לו. כדורגל הוא עדיין לא טניס. גם לא כדורגל.
הציפיה לקסם של מסי גם נגד ליברפול, למשל. היה לו משחק טוב בפני עצמו, כמו שציינת. נתן לאחרים מצבים מעולים. וכן, גם החמיץ פעם בעצמו. אז? מה עוד?
חמסי היה צריך למנוע מג'ורדי אלבה למסור פעמיים לשחקני היריבה? מסי היה צריך בטלקינזיס לארגן את שחקני בארסה לפני הקרן? מה? "חוסר המנהיגות" פה נמדד במבחן התוצאה. כי רק משחק קודם – זה היה אותו מסי, שמשום מקום, נגד קבוצה עדיפה, הביא לנצחון 0-3.
אז רגע! הוא היה מנהיג יום קודם – והפסיק להיות יום אחרי? בגלל ג'ורדי אלבה? בגלל היערכות לקרן? בגלל שדמבלה החמיץ את מה שמסי – דאז עדיין מנהיג – בישל לו במשחק הקודם? come on.
כל נושא ה"מנהיגות" הוא הרבה עניין של יחצ, ואיזה אימאג' מקלטת וידאו שחוקה של שחקן עבר כלשהו.
כמה מראדונה היה מנהיג, בתכלס? או שאלה הפריימים עם הרייטינג, מראדונה מתבכיין, "יצטרכו לעקור את הגביע מהלב שלי", פאתוס שמאלצי ארגנטיני, "שחקן נשמהההה" אומרות הקלישאות, "במו רגליו עשהע הכל".
וואלה? לא, זה סטריק באמת יפה במונדיאל אחד, השוד של נאגליה – גניבת שער זה "מנהיג"? – ואז בלגיה וגרמניה, באמת יפה מאוד. אבל זהו. לא "מנהיג" – אלא מבחן תוצאה נקודתי, שנועד כדי לנגח את זה שאין לו את אותו מונדיאל חמקמק.
מעניין שאותו מראדונה עשה הכל כדי להרוס את הנבחרת שלו, מונדיאל קודם ואחרי – אבל זה כבר לא ייחשב לעולם. מישהו קבע: מראדונה נשמה, מסי לא מנהיג – ונורא נחמד לחזור על הקלישאה הזו, מבלי לעצור רגע ולבדוק, מה עשה כל אחד למען הקבוצות שלו. במבחן לא רשמי, התוצאה תעמוד על 80-20 למסי. רק שהוא לא יודע לעשות הצגות, כמו הפוזות של רונאלדו והקוביות (אחרי גול בפנדל בדקה האחרונה במצב של 1-4! מהמם. מנהיג!!! הוא אפילו הנהיג את פורטוגל לזכיה ביורו מהספסל !!!)), או לעודד את החבר'ה בתנועות מצועצעות אחרי ספיגת שער, "קדימה חברים, עוד יש סיכוי", וכל מיני דמיקולו כזה מהעולם הישן של "מנהלת העלאת המוראל". קאט זה בולשיט, פליז.

Dr.van nostrand 12 במאי 2019

קלבדוס,
אם יפסיקו עם הבולשיט על מה נחיה?
כתבת יפה ולעניין וטוב שכך.

יואב 12 במאי 2019

קלבדוס,
לכל אחד יש את הגיבורים שלו. לא הייתי מנסה לגמד גיבורים של אחרים ובעצם בשביל מה?

אסף the kop 12 במאי 2019

קלבאדוס, תודה על הסקירה.
שמסי יהיה מראדונה תקבל הודעה מסודרת.

איציק אלפסי 13 במאי 2019

קלבדוס, יש שני דברים בקריירה שלו שמראדונה עשה ומסי לא התקרב אליהם:
א. לקחת נבחרת ארגנטינאית בינונית, הרבה פחות מוכשרת מזו שמסי שיחק בה לאורך השנים, על הגב שלו כל הדרך לגביע העולמי.
ב. להגיע למועדון כמו נאפולי ולקחת אותו לאליפות. זה בערך כמו שמסי יגיע לחטאפה ויזכה באליפות.
מסי לא צריך להתנצל על כך שהוא שיחק עם שחקנים גדולים לאורך הקריירה, אבל מנהיגות נבחנת במקומות שמסי לא היה בהם ובמקרה, או שלא, לא התקרב אליהם.

פרסלני 12 במאי 2019

אם כבר על פסיכולוגיה, העבודה המנטלית של פפ מהרגע שה var פסל את הגול של סטרלינג ועד לדקה ה90 היום, זה יותר מסתם פרוייד. זה שלוה מגדולי הפסיכולוגים ועד לרבי נחמן מברסלב ….

יואב 12 במאי 2019

פרסלני,
נהדר כתבת.

אלכס 12 במאי 2019

פפ נתן להם שלווה פסיכולוגית?…ייתכן, אבל בעצם, עבור מה עוד נשאר להם לשחק???
היה ברור שייתנו הכל בליגה, וגם עם זה היה להם מזל לא קטן (הניצחון בליגה על טוטנהאם, הפוקס של קומפני נגד לסטר).

פרסלני 13 במאי 2019

אלכס, אם ראית את סיטי הרבה, אז ברור שמייד אחרי טוטנהאם בצ'מפיונס, נקשרו להם שלשלאות של 1000 קילו לרגליים. הם בניגוד לליברפול שמו הרבה יותר דגש על הצ'מפיונס ונפילה מנטלית הייתה נראית (לפחות לי) ודאית. הכי ראו את זה נגד טוטנהאם במשחק של שבת אחרי. לכן אני רואה פה יכולת קוצ'ר לא פשוטה להוציא אותם מקריסה אפשרית. ברור שעוזר שיש לך ותיקים כאגוארו, קומפני והסילבות (ובשבילי במובן הmvp המדוייק ברנרדו הוא הmvp של סיטי העונה). אבל תראה את לפורטה והצעירים יותר- עבודה נהדרת פסיכולוגית מבחינתי.

איציק אלפסי 13 במאי 2019

גם פפ עושה עבודה מנטלית מדהימה, אין ספק.

Comments closed