בעיתה אחישנה

להגיע לפסגה בדרך הנכונה

בתחילת השנה נתנה סימונה האלפ ראיון למגזין Tennis Time בו סיפרה בגילוי לב על מה שעבר עליה מאז סיימה את עונת 2018 והחליטה להיפרד ממאמנה דארן קאהיל (שאימן בעבר גם את אנדרה אגאסי ולייטון יואיט):

"אני אתחיל את השנה ללא מאמן ונראה מה יהיה… אני לא יודעת אם זו ההחלטה הנכונה, אבל החלטתי לתת לזה הזדמנות. עכשיו החיים שלי זה כבר לא רק טניס. אני מנסה ליהנות מהם יותר. להיות שמחה. לעשות דברים אחרים. אני רוצה להירגע. השנים האחרונות היו מאוד מלחיצות עבורי. מתישות מבחינה רגשית. וכשיש לך מאמן את מרגישה שאת צריכה לעשות את הטוב ביותר בשבילו. בששת השבועות האחרונים פשוט לא עשיתי כלום… זה היה נפלא! נהניתי מהחיים. פגשתי אנשים. ביליתי זמן עם חברים והלכתי לכמה מסיבות".

במרץ גם גילתה בראיון לאותו מגזין שהיא עובדת כבר זמן מה עם פסיכולוג ספורט. בתשובה לשאלה מה למדה מכך, ענתה:

"לקבל את עצמי. זה הדבר הכי חשוב. אם את מקבלת את עצמך עם החוזקות והחולשות שלך זה מאפשר לך לצמוח."

האלפ לא סתם נגעה בנקודה הזו. היא סומנה בעבר כטניסאית מוכשרת ביותר, אך כזו שסובלת מקושי מנטלי. קושי – שהיא בעצמה אבחנה אותו – כנובע משאיפה לפרפקציוניזם.

פרפקציוניזם היא תכונה מוערכת מאוד בתרבות בה אנו חיים. אבל זו תכונה שיכולה להיות רעילה לנפש. פרפקציוניזם גורם לכך שכל הפסד, כל אכזבה, כל כישלון יחסי, נתפס כ"סוף העולם". פרפקציוניזם היא תכונה שמאפיינת אנשים בעלי ערך עצמי רעוע, כאלה שזקוקים כל הזמן להצלחות והישגים כדי לתחזק את התחושה שהם באמת שווים משהו.

התוצאה של פרפקציוניזם היא שאתה אף פעם לא מרוצה. תמיד יש "טוב יותר" להשיג. אף פעם אין "מספיק טוב". כתוצאה מכך, המוטיבציה שלך להיות "מספיק טוב" נפגמת אם אתה לא מצליח להיות "הכי טוב".

אבל "מספיק טוב" זה מצוין. זה להיות הכי טוב שאתה יכול. זה להעמיד את קריטריון ההערכה שלך מול עצמך, לא מול אחרים. ולפעמים, הכי טוב שאתה יכול, זה הכי טוב שיש. כמו שראינו אתמול במגרש המרכזי בווימבלדון.

וכל הסיפור הזה הופך את הזכייה של סימונה האלפ בווימבלדון למרגשת ביותר. כי יש כאן סיפור. על התבגרות והתגברות. על תהליך והבשלה. סיפור שגם מי שלא יכול לרחף כמו פרפר ולעקוץ כמו דבורה, כמו שעשתה אתמול האלפ על הדשא באול אינגלנד קלאב, יכול להזדהות אתו.

וזה לא סתם שהאלפ הגיעה להישג הזה בגיל 27. כי את מה שהאלפ מבינה כעת על החיים אי אפשר להבין בגיל 15. ואת הדרך שהאלפ עשתה אי אפשר לקצר, מוכשרת ככל שתהיי. בשונה ממקרים אחרים של זוכות גראנד סלאם בשנים האחרונות, במקרה של האלפ ניתן להניח שגם בשנים הבאות נמצא אותה בשלבים הגבוהים של הטורנירים החשובים בסבב.

כי היא הגיעה לפסגה בשלה. כאשר יכולה להתמודד עם המשמעויות של כך. ואפשר היה לראות ולשמוע את זה בדברים שאמרה אמש בטקס הענקת הגביע. אלה היו דברים פשוטים שיצאו מן הלב, אבל מה שהיה חשוב זה שהם ספרו סיפור שלם וקוהרנטי על תהליך של למידה והתפתחות, והגשמת חלום ברגע שהגיעה העת לכך.

*

במצב של 2:2 ויתרון 30:0 במערכה השנייה, היה נדמה שסרינה וויליאמס לוקחת סוף סוף שליטה על המשחק. העוצמות שלה התחילו לעשות את העבודה, ונראה היה שהיא נכנסת לאזור הנוחות שלה.

אבל אז קרה משהו מוזר… סרינה נראתה לחוצה מאוד. היא לקחה נשימות ארוכות אחרי כל נקודה, ונדמה היה שהיא ממש עוצרת את עצמה מלהתפרק. ובמקום לטייל לשמירה קלילה על משחקון ההגשה, כפי שהיה נראה שקורה, היא הפסידה את המשחקון, ואז גם את שלושת המשחקונים הבאים ואת המשחק כולו.

זהו ההפסד השלישי של סרינה בגמר גראנד סלאם מאז חזרה מחופשת הלידה. הפעם היא אמנם לא איבדה את העשתונות כמו בהפסד לנעמי אוסקה בגמר היו.אס. אופן בקיץ שעבר, אבל היא שוב נראתה שבירה מאוד מבחינה מנטלית.

ברגעים האלה, כמו בהתפרצות שלה ביו.אס.אופן, זה מרגיש שמשהו שמאוד מכביד עליה עמוק בפנים יוצא החוצה. יתכן שבפנים, למרות כל ההישגים והתהילה, מסתתר תסכול גדול. כל מי שמכיר את הסיפורים על הדרך בה אביה בעצם "תכנת" את אחותה ואותה להיות כוכבות טניס עפ"י תכנית סדורה, יכול להבין שמשהו פה יכול ללכת לאיבוד בדרך.

האם סרינה הייתה פעם היא עצמה, או שמהיום שהכירה את עצמה היא הייתה כלי להגשמת המאוויים והשאיפות של אנשים אחרים? והאם הדבר הזה לא מתחיל לתת את אותותיו כעת?!

אני בספק אם אפילו לסרינה עצמה יש את התשובה.

מה שנשים צריכות
בית"ר. אחרת

תגובות

  • זינק

    הכל באמת נשמע נכון ומקסים.
    השאלה הגדולה היא אם הזכייה שלה קשורה לזה, או שהיא עוד חלק במקריות הזכיות שיש בטניס הנשים בשנים האחרונות.

    הגב
    • איציק אלפסי

      האמת שבמקרה של האלפ אשר לראות רצף התקדמות די עקבי לאורך הקריירה. אבל זו בהחלט תהייה במקום ומעניין לראות מה יקרה בהמשך הקריירה שלה.

      הגב
    • DS

      יש מקריות ברמת המיקרו אבל לא ברמת המקרו. אם יש סיכוי דומה למספר נשים לקחת תואר זאת לא הוכחה למקריות אלא התפלגות סטטיסטית.

      הגב
      • איציק

        התפלגות סטטיסטית זו הגדרה למקריות.

        הגב
  • יאיר אלון

    החלק על האלף נהדר והיא עצמה עושה רושם של קסם של בחורה.

    לגבי סרינה הכל מוכן לכך שתיקח את הגביע ה24 בפלשינג מדו נגד אחזקה עוד חודש וקצת

    הגב
    • יאיר אלון

      האלפ כמובן, תיקון אוטומטי מטופש

      הגב
      • איציק אלפסי

        ויש מצב גם שאחזקה זו אוסקה? ביקר לי שעמדתי לעשות חיפוש בגוגל מי זאת טניסאית בשם אחזקה.... :)

        הגב
        • יאיר אלון

          חחחחחחחח לטעות הזאת אפילו לא שמתי לב

          כן אוסקה הידועה בכינוי המקלדת אחזקה :D

          הגב
  • אליכ

    טוב אלפסי, המשך ישיר לטור הקודם.
    בעניין פרפקציוניזם איך אמר מי שאמר "שהוא לא רוצה להיות חבר במועדון שיהיה מוכן לקבל אותו", זה בהחלט יכול להיות הרסני..

    הגב
    • איציק אלפסי

      גראוצ'ו מרקס. אחד הציטוטים האהובים עלי... בכל פעם שמציעים לי לעשות חבר מועדון בסופר זה התשובה שאני נותן :)

      הגב
    • Fluttershy

      לגבי הציטוט הזה - ראיתי ביוטוב סרטון של ערוץ שאני אוהב, שדיבר על הציטוט הזה בהקשר של חוסר הערכה או שנאה עצמית. אני מכיר את הציטוט הזה 30 שנה, ותמיד חשבתי שזה בעצם הפוך: מדובר בהערכה עצמית גבוהה, אולי אפילו גבוהה מדי - אני לא רוצה חבר במועדון שמקבל כל אחד וחברי המועדון הם לא אנשים מובחרים, ומועדון שלא מוכן לקבל אותי - זה לא שהוא לא מוכן לקבל אותי, אולי בהתחלה לא, אבל אחרי vetting מטורף (לא יודע איזה מילה בעברית הכי מתאימה כאן), שאותו עובר 1 מתוך 1000, אם אני עובר אותו אז אני אתקבל, ואז אני אהיה במועדון שהוא הטופ של הטופ. אבל אולי זאת לא הייתה הכוונה בציטוט המקורי, ואני פשוט חי עם הטעות כל הזמן הזה.

      הגב
      • אליכ

        נראה לי שזה יכול לעבוד לשני הכיוונים, תלוי בהקשר. עד כמה שראיתי ברשת מדובר בהערכה עצמית נמוכה. ובכל מקרה כוונתי היתה ללופ האינסופי שבו נמצא מי שאובססיבי לפרפקציוניזם.

        הגב
  • holden

    בראיון לתכנית ספורט סימונה פתחה את דברייה ככה:
    "אני מאושרת מהדרך ומהצורה שבה שיחקתי , שמחה איך הגבתי לארוע כזה גדול וליום כזה חשוב וגדול"
    בהמשך נשאלה מה עשתה בבקר למחרת הזכייה, פה היא ענתה שעשתה את הרוטינה היומית שלה כספורטאית מקצוענית, לא שיניתי מאומה בבקר הזה לעומת בקר אחר"

    בעיקר סימונה שידרה צניעות ומקצוענות ומיעטה לחייך, אמרה שהמשחק שלה בסינגפור ישב לה כל הזמן במחשבות

    https://www.youtube.com/watch?v=CYh9vYQuhe4

    הגב
  • איציק

    אם לא הרפקציוניזם לא היה לך את ג'ורדן, לא היו לך כמה מהמדענים או הסופרים הגדולים שכתבו ספר 30 שנה אבל יצא מופת.
    אני חושב שיש אנשים שהפרפקציוניזם מובנה באישיות שלהם באופן שלא הורס אותם אלה משפר אותם, ויש כאלו שכן. האלפ כנראה היתה מהסוג השני.

    הגב
    • איציק אלפסי

      אתה צודק. יש אנשים ששואפים לשלמות, אבל הם מספיק בטוחים בעצמם כדי להכיל גם את הכשלונות. הפרסומת הזו של ג'ורדן היא גאונית בעיני ולטעמי נוגעת בדיוק בנקודה הזו:
      https://youtu.be/JA7G7AV-LT8

      הגב
      • צחי

        אלפסי (בהנחה שראית את המשחק אתמול של פדרר - דז'וקו)
        הפוסט שלך מתכתב קמעה עם הקריסה השגרתית של פדרר ברגעי לחץ שהכל מוטל על הכף,
        מצד אחד קשה לומר עליו שלא מכיל כשלונות כי עובדה שממשיך בטופ בצורה היסטורית מה שמעיד על אופי והכלה,
        מצד שני הכתובת אתמול הייתה על הקיר ב 40-15 לטובתו שהגיש למשחק , צצות להן עכבות והיסטריה ולא בפעם הראשונה,
        אשמח לשמוע את התובנות שלך כי בעיני זה היה הפסד שנפל רק על הפן המנטלי ואתה האיש כאן בדה באזר לסוגיות נפשיות :)

        הגב
        • איציק אלפסי

          בהחלט חשבתי על זה תוך כדי צפייה במשחק... אני מסכים שאי אפשר לומר על מי שלקח 20 תארי גראנד סלאם שהוא לא עומד ברגעי לחץ.. מצד שני, זה שהוא לא הצליח לגמור את המשחק ב-40:15 במשחקון ההוא במערכה החמישית נראה לי הרבה בגלל קטע מנטלי. בשלב מסויים זה היה נראה שהוא כבר מותש נפשית. הוא ניסה לקצר נקודות בכל מיני דרופ שוטס (היו לו גם כמה מרהיבים שעבדו) והפסיד אותן. נקודת הניצחון בטניס היא הנקודה הכי קשה... כל הלחץ על מי שעומד לנצח כי לו יש הרבה יותר מה להפסיד. היריב נמצא כבר בסטייט אוף מיינד של "כבר הפסדתי, נחזיר את הכדור ומה שיהיה יהיה...". בעיני הדבר היחיד שזה הוכיח זה שפדרר הוא גם בנאדם ולא מכונה. וזה רק הופך אותו לגדול יותר בעיני ואת ההישגים שלו למדהימים יותר.

          הגב
          • אלכס דוקורסקי

            כתבת יפה מאוד.

            הגב
          • אליכ

            גם אני חשבתי על הקטע המנטלי ולא התרשמתי שיש למי משני המתמודדים איזו בעיה מנטלית. פדרר היה צריך לרדוף אחרי יריבו כל המשחק ודווקא הצליח. זה שהוא לא הצליח לגמור את המשחק ב 40:15 קשור גם לעובדה שמולו ניצב מישהו שלא היה בסטייט אוף מיינד המדובר, אלא אחד שיודע להרים את עצמו בדיוק כשצריך. שניהם היו כבר בכל המצבים. נראה לי שככל שהזמן עבר העייפות עלתה והאקראיות הכריעה. יכול היה להסתיים הפוך.

            הגב
            • צחי

              אליכ,
              נעלה שאלה היפותטית לאוויר
              לדעתך אותו מצב בתמונת ראי
              דז'וקו מאבד את המשחק?
              זה הרבה מעבר לאקראיות ולא מסכים לגבי
              רדיפה של פדרר, דז'וקו עצמו אומר זאת בפיו בראיון לאחר המשחק שניסה בכל כוחו לשלוח את המשחק לטי ברייק.

            • אורן השני

              צחי, נולה הוביל בשבירה עם איזה 10 נקודות רצופות ונשבר מיד חזרה.

            • צחי

              אורן השני,
              נולה לא הגיש למשחק...שניהם כל המשחק עשו לא מעט טעויות לא מחויבות ,
              השאלה שהעלתי היא בהתייחס לנולה מגיש למשחק ונמצא ב 40:15
              לא רואה אותו משאיר סיכוי לפדרר , אין כזה סנריו...

          • צחי

            היה שם שוט ענק של המצלמה על פניה של אישתו כאשר הגיש למשחק,
            היא ידעה לאן זה הולך...ושיקפה את מה שעבר
            עליו במגרש בצורה הטובה ביותר,
            לגמרי איתך בקטע האנושי של פדרר,פשוט לאנשים רגילים כמונו קל להזדהות עם זה
            משם לטעמי גם האמפתיה הבלתי מסויגת אליו.
            ועדיין דווקא אחרי כ"כ הרבה סלאמים וניסיון ווימבלדון ואפילו באותם מצבים בגיל 38 זה לא הזמן לומר לעצמו "על ה*** שלי" ופשוט להיכנס לזון נינוח יותר ולגמור את זה.
            קיצר הוא עדיין לא חזר אליי בווטסאפ מאמש, אני אנסה לקדם לך אצלו תפקיד בצוות הפסיכולוגי המסייע.

            הגב
            • איציק אלפסי

              חחחח... חלום שלי בירה עם פדרר :) אגב, אני מכיר אישית ישראלי שגר בניו יורק וזכה לשחק אתו כמה משחקונים (הוא זכה באיזה תחרות של אחד הספונסרים שלו...).
              ונקודה טובה לגבי מירקה, בדרך כלל היא לגמרי פוקר פייס ביציע, אתמול ראיתי אותה מביעה רגשות הרבה יותר מכרגיל, כולל הסיטואציה המדוברת שהייתה באמת חזקה. אין ספק שאם זה מה שהיא הרגישה זה גם מה שעבר על רוג'ר. ייתכן ששניהם הרגישו שזו יכולה להיות אולי ההזדמנות האחרונה שלו לזכות בווימבלדון (ממש מקווה שלא... מקווה שדווקא בגלל ההפסד הוא ירצה לחזור ולנסות שוב בשנה הבאה).

      • matipool

        פרסומת גאונית. כשיצאה לראשונה הייתה גם נונקונפורמיסטית בקטע מעולה.

        הגב
  • Fluttershy

    ת'כלס זה סתם קלישאות, סרינה הייתה גרועה בגמר והאלפ התעלתה, זה כל הסיפור. די מצחיק שעל 56 דקות האלפ קיבלה את אותו הסכום כמו דג'וקוביץ על 4:57, ועוד יותר מצחיק שסרינה על ההופעה המאוד חלשה שלה קיבלה אותו סכום כמו פדרר. אם כבר זכויות נשים, אז צריך קודם כל להילחם על ביטול חצאית המיני, מה זה השטויות האלה, שילבשו ב-2019 מה שהן רוצות. אבל כשגברים משחקים הטוב מ-5 הם צריכים לקבל 50% יותר כסף, בטורנירים של הטוב מ-3 הפרסים יכולים להיות זהים.

    וידעתי שהאלפ רצינית לגבי הטניס שלה כשעשתה ניתוח להקטנת חזה, לא חושב שיש הרבה נשים שהיו הולכות כ"כ רחוק עבור הצלחה בספורט, לא מכיר עוד סיפור כזה. במידה מסוימת אפשר לחשוב שזה אולי אפילו קצת לא הוגן וזה רמאות, אבל אחרי חשיבה נוספת אני חושב שכמעט כולם יסכימו שזה לא, שזה בסדר.

    הגב
    • NoOne

      מה מפריע לך הכסף שהיא הרוויחה? זה יוצא מהכיס הפרטי שלך? אם היא הייתה מקבלת חצי מהכסף של פדרר האם אתה או פדרר הייתם מרגישים יותר טוב כי היא קיבלה פחות כסף?

      אני מבין שכשיש תקרת שכר אז אפשר להתווכח על הכסף שספורטאים מרוויחים(וגם זה בספק כי ברוב הליגות מאפשרים כל מיני לופהולס שמיועדים לבעלי קבוצות ומנהלים אידיוטים שמשלמים יותר מדי כסף לשחקן הלא נכון ואז מתלוננים למה זה תוקע אותם)

      אבל למי איכפת כמה כסף התאחדות הטניס , או ווימבלדון או ספונסרים למיניהם משלמים? רוב הארגונים האלה מאד עשירים ולא יקרה כלום אם קצת יותר כסף ילך לספורטאים במקום לחשבון בנק של ביליונר זה או אחר

      הגב
      • Fluttershy

        זה לא מפריע לי הרבה, אלא ממש טיפה... רק בגלל הצדק. מי שעובד יותר זמן (ובטח לא פחות קשה) צריך לקבל יותר כסף.

        מבחינתי כסף=כבוד, אני רוצה להרוויח משכורת גבוהה בשביל שאני אוכל להגיד שאני מקבל משכורת גבוהה, אבל אני לא רוצה שיהיה לי הרבה כסף, אני מסתפק במעט.

        הגב
  • אלכס דוקורסקי

    איציק, תודה רבה. ספציפית לגבי המצב שתיארת (כמובן שכותב זאת בדיעבד) - שתיים לכל במערכה השניה - לא נראה שסרינה עמדה להעביר את השליטה לידיה. היא פשוט לא היתה במשחק והאלפ היתה נפלאה.

    הגב
    • איציק אלפסי

      לי הייתה תחושה שהיא כן מעבירה אליה את השליטה, וזה גם מה שנאמר בפרשנות בשידור. אבל אני בהחלט מסייג, יתכן וזו היתה "אשליה אופטית". ועדיין, התגובות הלחוצות שלה גם אחרי נקודות שלקחה די בקלות עם ההגשות האימתניות שלה היו נראות מוזרות. לכאורה זה היה אמור לשחרר אותה כי היא סוף סוף התחילה להשיג נקודות קלות בעזרת הנשק הכי יעיל ובטוח שלה.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *