"וזה לא מצחיק יותר!"

בארבע מילים, אנדי הרצוג סיכם את כל מה שצריך לדעת עלינו

"It's not funny Anymore!"

כשהייתי תלמיד תיכון קיבלתי באחד המקצועות, שלא ממש אהבתי ולא ממש השקעתי בו, ציון מגן 75 לקראת בחינת הבגרות. למרות שידעתי שלא מגיע לי יותר, ניגשתי למורה וניסיתי את מזלי בבקשה שיעלה לי את הציון. להפתעתי, לאחר שיחה קצרה, הוא הסכים להעלות אותו ל-85.

אותו מורה היה מורה מצוין, הוא לימד את המקצוע שלימד אותנו היטב. אבל באותו מקרה, למרות שכוונתו הייתה טובה, הוא עשה לי עוול. הקלות שבה העלה לי את הציון מבלי שהגיע לי, העבירה לי מסר לא טוב: שמכיוון שאני בחור נחמד ואינטליגנט בסך הכול, אני בסוף אמצא דרך להסתדר גם אם לא אתאמץ מספיק.

"It's not funny Anymore!"

המטלה הראשונה שהייתי צריך להגיש בלימודים לתואר השלישי באנגליה הייתה סקירת ספרות של 5,000 מילים בנושא הקשור לתחום המחקר שלי. השקעתי במטלה מה שסברתי הייתה השקעה רבה. לאחר שהגשתי אותה, הייתי מבסוט מעצמי מעצם העובדה שאחרי מספר שבועות בלבד הצלחתי לכתוב חמשת אלפים מילה באנגלית.

יצא שלמחרת נסעתי לליברפול לכמה ימים לראות משחק. כאשר חזרתי, חיכתה לי על השולחן במשרד העבודה עם הערות של המנחה שלי.

ובכן.. אומר זאת כך יונית: מרוב הסימונים וההערות שרשמה באדום בוהק, לא יכולתי בכלל לראות את הטקסט שלי.

ניגשתי לשוחח איתה בכדי לנסות ולהבין את הפער בין איכות הטקסט כפי שחשבתי שהיא, לבין המשוב שלה. ואז היא שאלה אותי, ואני לא אשכח את זה אף פעם: "תגיד איציק, אתה באמת רוצה להיות פה?!"

לא הבנתי למה היא בדיוק מתכוונת, אפילו קצת נעלבתי.

"ברור.. נראה לך שהייתי עוזב את המשפחה והחברים וכל החיים שהיו לי בישראל ומגיע לבד למדינה זרה אם לא הייתי רוצה להיות פה?!"

"לא", ענתה ביובש. "אתה באמת רוצה להיות פה? או שהגעת לאנגליה בשביל לראות משחקים של ליברפול?!".

חזרתי מהמשרד שלה עם הפנים בין הידיים, כמו שאומר השיר ההוא. הבנתי שאני צריך לחשב מסלול מחדש, ומהר.

בשבועות ובחודשים שלאחר מכן הייתי מגיע בבוקר למשרד באוניברסיטה, פותח קובץ וורד ומתחיל לרשום "…According to attachment theory" ואז נתקע. בוהה במסך במשך שעות. שובר את הראש מה בדיוק אני רוצה להגיד ואיך הכי מדויק לכתוב את זה.

הייתי מסיים ימים שלמים עם משפט אחד על המסך. חוזר למחרת ומתחיל מאותה נקודה. כך יום אחרי יום. עד שלאט לאט המשפטים התחילו להתחבר. הפסקאות התחילו לקבל צורה. דבר הוביל לדבר. היה סדר והגיון, והטקסט היה קוהרנטי (אם יש סטודנטים שלי שקוראים את זה עכשיו ותוהים מאין האובססיה שלי למונח הזה, אז מכאן).

כעבור ארבע שנים, כאשר ניגשתי להגנה על התזה של הדוקטורט, יושבת ראש הוועדה שבחנה אותי פתחה את הדיון ואמרה ש"לפני שנדבר על המחקר עצמו, אני רוצה לומר שהדיסרטציה כתובה ממש טוב. נהניתי לקרוא אותה".

קשה לתאר במילים את תחושת הגאווה והסיפוק שחשתי באותו רגע.

"It's not funny Anymore!"

בדקה ה-90' של המשחק בסלובניה כדרר בירם כיאל 30 מטר מהשער הישראלי. כל מי שרואה כדורגל יודע שזה האזור הכי מסוכן לאבד בו כדורים. רוב השערים במשחק פתוח מגיעים מלחץ וחטיפות כדור בחלק הזה של המגרש. כל תורת המשחק של יורגן קלופ, למשל, בנויה על זה. כך הוא הפך את דורטמונד וליברפול, האחת לאלופת גרמניה והשנייה לאלופת אירופה.

בעודו מתהלך עם הכדור להנאתו, התקרב אל כיאל במהירות יסמין קורטיץ' הסלובני. במצב הזה, מה שכיאל היה צריך זה לגונן על הכדור ולמצוא אופציית מסירה בטוחה. במקום זה, הוא ניסה להשחיל את הכדור בין הרגליים של קורטיץ', שחקן שפותח כעת את העונה התשיעית שלו בסרייה A. לדבר כזה לא קוראים "טעות", זה נקרא רשלנות.

הרגע הזה, של כיאל מנסה להשחיל בין הרגליים של הסלובני, זה ההוא שעוקף בתור ונותן לך מבט של "באמאש'ך, ממילא אתה מחכה פה כבר שעה, אז מה זה עוד חצי דקה?", ההוא שחותך את הפקק בפנייה ימינה, שעובר ברמזור שנייה אחרי שהתחלף לאדום, שמשלם בשחור, שמעתיק במבחן, שמוריד עבודה מהאינטרנט, שאומר לי " אלפסי, אל תהיה קשה אתנו, תעשה מבחן קל".

"It's not funny Anymore!"

לפני כמה ימים, סטודנטית שכתבה אצלי השנה עבודת סמינר, אמרה לי את אחד הדברים הכי יפים ששמעתי עד עכשיו בקריירה המקצועית: "אתה הכרחת אותנו ללמוד לכתוב, לא היינו רגילים לזה".

"תודה", השבתי לה. "בשביל זה אני קם בבוקר ויוצא לעבודה".

וזה לא היה קל. ההתעקשות שלי נתקלה לא פעם בהתנגדות. כי הם לא רגילים שמישהו לא נותן להם לוותר לעצמם. והבנתי אותם, לא כעסתי. כי גם לי וויתרו. אבל ידעתי שאם אני מוותר להם אני חוטא לתפקיד שלי, ועושה להם עוול. ומכיוון שאני אוהב אותם ורוצה מאוד שהם יצליחו, לא יכולתי לעשות את זה.

נדמה לי שאנשים התחברו כל כך לדברים של אנדי הרצוג אחר המשחק בסלובניה מכיוון שאי אפשר היה לטעות בהם – הם הגיעו ממקום של אכפתיות. לא ממקום של התנשאות או עוד איזו פרשנות על "המנטליות של השחקן הישראלי", שנועדה להסיר את האחריות מהמאמן.

אנדי הרצוג באמת רוצה שנבחרת ישראל תצליח. לא בגלל שהוא ציוני גדול, הוא לא אמור ולא צריך להיות, אלא בגלל שזו העבודה שלו – לגרום לכך שהשחקנים שלו יוציאו מעצמם את הכי טוב שהם יכולים. והוא לוקח את העבודה שלו מאוד ברצינות.

וכשהוא רואה את בירם כיאל, או את אוראל דגני, או עמרי בן הרוש, מוותרים כך לעצמם, הוא יוצא, בצדק גמור, מדעתו. והוא יוצא מדעתו דווקא בגלל שהוא מאמין שהם יכולים. דווקא בגלל שהוא חושב שכן יש בהם משהו. והוא לא מוכן לוותר להם.

"It's not funny Anymore!"

בארבע מילים אנדי הרצוג שם לנו מראה מול הפרצוף: אי אפשר רק להיות "נחמדים" ו"מוכשרים" ולצפות שזה כבר יכסה על הכול. לתת איזו קריצה של "עזובת'י באמאש'ך" ולחשוב שהכול סבבה.

וזה לא מצחיק יותר. זה לא מצחיק בכלל.

בית"ר. אחרת
מלקוש

תגובות

  • יוניק

    פשוט מעולה.
    כשאני חושב על זה, כל מה שהשגתי הוא בזכות האדם שהדברים החשובים לעולם לא ויתר לי, וזה האדם שהכי אוהב אותי.
    אבא שלי.

    הגב
    • איציק אלפסי

      תודה. מאוד מזדהה. אבא שלי תמיד אומר לי "או שתעשה את זה כמו צריך או שעדיף שלא תעשה בכלל". ולא משנה אם זה לפנות ולנקות את השולחן אחרי ארוחת שישי או לכתוב דוקטורט בפסיכולוגיה.

      הגב
  • איציק

    אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל כדי לתאר כמה אתה צודק.
    הדבר העצוב הוא שמה שאתה מתאר באקדמיה זה דבר שהולך ונעלם. המרצים מותרים יותר ויותר לסטודנטים כדי לא לקבל על הראש. מודדים אותם לפי ממוצע הציונים, אחוז מעבר, סקר סטודנטים, כמה הסטודנטים בוכים לרמ"ח בגללך. כן, צריכה להיות בקרה, אבל לא כמו שהיא עכשיו (רק שתבינו, במוסדות מסוימים בסקר הוראה יש שאלה "עד כמה המרצה שולט בחומר?" וזה בנוסף לשאלה "איך הסטודנט מעביר את החומר?" כלומר, סטודנט סמסטר א' שנה א' יכול לקבוע האם המרצה מכיר את החומר או לא, ולא רק איך הוא מעביר אותו). במצב הנוכחי המרצים אומרים "באמאש'ך תעזבו אותי, לא רוצים לבקר אצל הרמ"ח, הדיקן או כל דבר אחר. שהסטודנטים יהיו מרוצים ולא איכפת לי מהם." כואב לי לומר זאת, אבל זה מה שקורה יותר ויותר (אני לא מדבר עלי, אני מדבר על מרצים שקיבלו שנה אחרי שנה מרצה מצטיין ונשברו). עם השנים, אם לא יהיה שינוי קיצוני, האקדמיה שלנו תגיע לרמה של הכדורגל שלנו במקום שהכיוון יהיה הפוך.
    ורק כדי להרגיע את כולם, אני נמצא בשבתון בצרפת ושם שומעים את אותם הקולות, אנחנו לא לבד.

    הגב
    • איציק אלפסי

      מאוד מזדהה עם הדברים איציק. האקדמיה, וכנראה זה בכל העולם, נמצאת בבעיה. היא לכאורה מוסד חינוכי, אקדמי, אבל בפועל צריכה להתנהל לפי עקרונות שוק חופשי. ושם, כידוע, הלקוח תמיד צודק. וכאשר הופכים את הסטודנטים ללקוחות מגיעים התופעות שתיארת. הבעיה היא, שאם רק סטודנטים שבאמת מתאימים וגם יש להם את המוטיבציה ללימודים אקדמיים יתקבלו, לחלק גדול מהמוסדות לא תהיה זכויות קיום. וצריך לומר את האמת, זה שיש הרבה יותר מוסדות אקדמיים ממה שבאמת צריך, מאפשר לי ולאחרים למצוא עבודה בתחום, שגם כך זה מאוד קשה. אז אני אמביוולנטי, וכמו שאתה רואה מנסה לתמרן בין האינטרסים השונים ולעשות כמיטב יכולתי כדי בכל זאת לשמור על סטנדרטים סבירים.

      הגב
  • יואב

    המראה הזאת מול הפרצוף היא חדשות ישנות של לפחות 40 שנה. במסר הזה אין חדש. המרתק הוא לראות אדם כנה בצערו בזמן אמת ולא נוכל בלפן.
    מהבחינה הזאת, זה רגע קולנועי נהדר שלגמרי חורג מהמסר הידוע מראש של הכדורגל. לא המראה היא המעניינת(היא ידועה) אלא הכנות ומטבע הלשון.

    הגב
    • איציק אלפסי

      אכן רגע טלוויזיוני חזק ביותר. והכנות הזו של אנדי הרצוג זה מה שכבש את לבבות האנשים. הרי כבר ראינו מאמנים (שלמה שרף) שמאבדים את זה אחרי משחקים ומפילים הפסד מרגיז על השחקנים (רפי כהן נגד ספרד בר"ג). אבל אנדי הרצוג לא חיפש להסיר מעצמו אחריות ולא נפל על שחקן ספציפי. במסיבת עיתונאים בארץ יומיים אחרי הוא גם אמר "האחריות היא שלי, אני המאמן ואני צריך לעשות עבודה טובה יותר בפעם הבאה".

      הגב
      • צחי

        אלפסי ,
        פרנקו בפוסט שלו ציין את הכעס של הרצוג על עצמו לאחר ההפסד,והעלה כמה דוגמאות,
        רשמתי לו שעבורי המשפט הכנה והספונטני - "It's not funny Anymore!" משקפת בעיניי גם את הכעס שלו כלפיי עצמו,
        משל להורה שכועס על ילדו , באיזשהו מקום הוא יודע שגם לו חלק במצב בכך שאפשר אותו או לפחות לא עמד על חומרתו.

        הגב
    • yaron

      ההתנהגות זהה אבל המראה חדשה.
      הרצוג לא אמר את מה שאמר כדי לנקות את עצמו, זה לא היה הבלנדר הישן והמוכר.

      הגב
  • Matipool

    מקסים ואפילו מרגש בחלקים מסוימים, איציק. ממש נהניתי לקרוא וכמובן שזה כל כך נכון.

    הגב
    • איציק אלפסי

      תודה מתי

      הגב
  • S&M

    הלוואי והיו לי מורים כמוך בתיכון

    הגב
    • איציק אלפסי

      קטונתי, אבל תודה

      הגב
    • yaron

      לי היו מספיק מורים כאלה לאורך הדרך. זה לא עזר...
      לא הייתי בעניין, רציתי את "התארים" בלי לעבוד קשה ולמרות שזה לא באמת עניין אותי. גם "השגתי" חלק מהם. כך לפחות חשבתי...
      לקח לי יותר זמן להסתכל בעצמי במראה, בלי מורה וגם בלי מטרה.

      בסוף הכל שאלה של לקבל את עצמך, לבדוק מה אתה באמת רוצה מהחיים. זה לא חייב להיות הישגי בשום צורה, זה רק חייב להיות אותנטי.

      פוסט נהדר איציק!

      הגב
      • איציק אלפסי

        כל כך נכון. מימוש עצמי המשמעות שלו היא למצות את מלוא הפוטנציאל של מי שאתה, במה שזה לא יהיה.

        הגב
  • שמעון פנדלוביץ

    טור מלמיליאן.

    הגב
    • איציק אלפסי

      תודה

      הגב
      • Matipool

        יש מחמאה יותר גדולה מזו לאוהד בית״ר ותיק?

        הגב
        • איציק אלפסי

          אין

          הגב
  • אדם בן דוד

    מה שיפה שזה אותו אדם שהדיח את "הנבחרת הכי מוכשרת שלנו" בדיוק על טעות כזאת מפגרת דקה 90
    וכשהלך, כמו שספורטאי אמור, ללחוץ את היד לברקוביץ הנ"ל, ברגע שמעיד לא רק על התפוח הרקוב שהוא, אלא על רבות הספורט פה בכלל, סירב ללחוץ לו את היד.

    באיזה גילגול מקרים מוזר ופלאי בעיניי - הרצוג הוא מאמן הנבחרת ולא הליצן הנרקסיסט.
    הלוואי שיהיה פה התבונה להשאיר אותו ולקבל את דרכו ולא לחזור לקרקס הרגיל שלנו

    הגב
    • איציק אלפסי

      אכן, סוריאליסטי.... איך הוא אמר "עכשיו אני מבין איך זה מרגיש להיות אוהד של נבחרת ישראל".
      ונגעת בנקודה מאוד מדוייקת לטעמי לגבי ההבדל בינו לבין ברקוביץ', למשל. הרצוג בסיום המשחק ניגש למאמן הסלובני, לחץ את ידו בחום ובירך אותו בחום על הניצחון. ברקוביץ', ובכן...

      הגב
      • אליכ

        אבל תודה שעשינו להרצוג על מה שעשה לנו לפני עשרים שנה. אם זו לא נקמה מושלמת אני לא יודע מה כן.

        הגב
    • צביקה

      זה נכון אבל גם זה לא יעזור, גם שישה הרצוגים לא ישנו את המנטליות הרופסת של הספורט בארץ ובפרט של היצור העגום שקורא לעצמו כדורגלן ישראלי, אין מקצוענות, גם לא תהיה

      הגב
      • איציק אלפסי

        אני מסכים, אבל צריך לעשות את המקסימום עם מה שיש.

        הגב
      • רומן

        רק שהשחקן שעשה את ה"טעות" כבר 10 שנים מקצוען רציני באי הבריטי ששם אי אפשר ממש לחפף.

        הגב
    • wazza

      משווה ומעלה: כאשר מינו את הרצוג ברקוביץ' אמר שמי שמינה אותו צריך פסיכיאטר..

      הגב
  • פרלה

    אמיתי וכואב כמו ההפסד.
    אמרתי פעם לשופט שרק אצלנו יכולים לשחרר אדם לחלופת מעצר ולהתרות בו שייעצר מחדש אם יפר את תנאי החלופה (בדרך כלל יציאה מהבית כשאתה במעצר בית היא ההפרה הרלוונטית) ואחר כך כשהוא יוצא הוא לא נעצר מחדש עד תום ההליכים אלא משוחרר מחדש.
    אצלנו בודקים אם ההפרה היא ״בוטה״. אם ההפרה היא ללא עבירה נוספת או פעם ראשונה או השד יודע מה, אז מחליקים לך. בקטנה.
    נראה לי שכולנו מחליקים. לפעמים זה יפה ונעים ונהנים מזה אבל כשמדרון הופך חלקלק... אלוהים ישמור

    הגב
    • איציק אלפסי

      אני חושב שיש משהו טוב באנושיות הזו. אני לא רוצה לחיות במקום שבו לאנשים שחורצים את גורלם של אנשים אחרים אין שיקול דעת (לכן אני גם לא אוהב את ה VAR). מצד שני, חייבים להיות גבולות ברורים. אחרת, כמו שכתבת בצדק, זה מדרון חלקלק. ואז זה לא מצחיק יותר.

      הגב
  • 7even

    נהדר, איציק!

    אוף טופיק קל(או שלא): שמעת על תופעת JOLT? אלו שמכשירים אנשים בסוג של עוקף אקדמיה?
    מה דעתך עליהם?
    לא שאני צריך זאת (את הבאט שלי קרעתי באקדמיה ותודה לאל אני במקום טוב), אבל אשמח לדעתך.

    בימינו רואים יותר ויותר סטודנטים שהולכים ללמוד כי
    1. זה מגניב
    2. גאווה להורים
    3. לסמן וי

    בשביל זה הרי לא צריך להשתעבד ל 3-4-5 שנים ולהוציא ים של כסף.

    הגב
    • איציק

      אני האיציק הלא נכון (כפי שאחד הכותבים באתר הגדיר אותי),
      אני לא מכיר את התופעה, אז אענה תשובה כללית.
      השאלה מה רוצים להשיג, ולאיזה תפקיד מכוון המוסד והאם הלומד שם יודע לאן הוא הולך.
      יש המון תלמידי אקדמיה, במיוחד במכללות, שחושבים שגם אם ייסימו עם ממוצע 72-75 יקבלו עבודה בהיי-תק עם שכר התחלתי של 20 אלף. זה כמובן לא מעשי ולא ריאלי. העניין הוא שגם אין צורך בכמות כזו של מהנדסים, בטח לא באיכות זו. רבים מהם לבסוף עובדים בתפקידים של הנדסאים או אפילו טכנאים. תעשייה לא יכולה להתקיים בלי תפקידים אלו, אבל המכללות הטכנולוגיות כמעט ונאלמו כי כל אחד צריך להיות מהנדס. מהנדסים לא מקבלים הכשרה עבור תפקידים אלו. אז לא צריך 4 שנים כדי לעבוד בתפקיד שלא הוכשרת אליו ואתה מתוסכל בגלל זה. אז הכל עניין של ציפיות.
      אם הם מלמדים באינסטנט להיות אנשי היי-טק אז לרוב זו חרב פיפיות. אולי זה נותן דריסת רגל התחלתית אבל יוצר תקרת זכוכית כי לרוב הם מדלגים על הלימוד של מקצועות היסוד שצריך אותם בהרבה מקומות כדי להתקדם לשלב הבא. יש לי כמה מכרים שהלכו להיי-טק בדרך הקצרה ואחרי 2-3 שנים מחפשים דרך ללימודים מסודרים כי מרגישים שנעצרו בגלל חוסר ביסודות. הבעיה שלהם זה הקושי שהם לא מוכנים לוותר על השכר הטוב כדי ללמוד באופן מלא, מצד שני בלי למודים מסודרים קשה להם לעבור לתפקיד מעניין יותר עם דרגת שכר גבוהה יותר. קל יותר ללמוד מלא לפני שהתרגלת לחיים הטובים. הרבה יותר קשה לותר עליהם.
      מקווה שעניתי ולו במעט.

      הגב
    • איציק אלפסי

      מצטרף לכל מילה של איציק. לגבי Jolt, גיסי מלמד שם ושוחחתי אתו על זה. לטענתו מצד אחד יש בזה יתרון, משום שזה מקנה כלים מעשיים באופן מהיר יחסית. מצד שני, חסר עומק ויסודות (שוב, מה שאיציק). אין קיצורי דרך בחיים, אבל זה מה שכולם מחפשים הים. פעם כדי להיות מנהל היית צריך להתחיל לעבוד כמחסנאי ולא לאט להתקדם, ואחרי שלושים שנה היית מגיע לתפקיד ניהולי. היום בחור בן 21 שבקושי סיים צבא, חושב שאחרי שלוש שנים בביה"ס למנהל עסקים הוא יהיה מנכ"ל של חברה עם משכורת של שבע ספרות ורכב צמוד.

      הגב
  • אלעד כץ

    האמת איציק, אני קצת אמביוולנטי לגבי הדברים. מצד אחד, מסכים עם הכל. אני מה זה מתעצבן מכל החיפופי פינות, ה"יאללה מה קרה" ודומיו, הרי בכל יציאה מהבית אני נתקל בלפחות 20 מקרים כאלה.
    מצד שני, ואין פה כל תעמולת בחירות, בתכלס, תראה איזה יופי המדינה שלנו מצליחה להקיים ולהתפתח (רציתי לכתוב להתנהל, אבל זה הרי לא כתוצאה של ניהול נכון, אולי דווקא של העדרו).
    דווקא חוסר המחוייבות הזה שעליו דיברת, נותן פתח לגמישות ויצירתיות, ולהצלחה שנובעת לא כתוצאה של דבקות בשיטה קבועה ומוצלחת אלא מהעובדה שה"יהיה בסדר" המעצבן הזה, בסופו של דבר בד"כ נהיה בסדר.
    ובאמת, עם כל העצבים על איך שדברים מתנהלים פה, זו אחת המדינות הטובות בעולם לחיות בה.

    הגב
    • אדם

      אתה שולח את הילדים שלך לשלוש שנות חובה בשירות צבאי עם סיכון גבוה. זו לא יכולה להיחשב מדינה שנפלא לחיות בה.

      הגב
      • איציק

        כן, שוויץ, מדינה שממש מכה לחיות בה.
        יש בה גיוס חובה ושרות מילואים. וכן, רבים מהם מאמינים שהם בסיכון גבוה, ולכן יש להם מקלנים ממוגני התקפה גרעינית ומחליפים בהם מיים כל חצי שנה. ולא, אני לא משווה.
        בצרפת שנים רבות היה שרות חובה והיא הפכה למדינה נפלאה ברגע שחוק זה בוטל.
        אני יודע, תספר לי את הבולשיט שזה תנאי הכרחי אך לא מספיק. אז אל תכתוב.
        גן עדן, זה במקום אחר, לא על כוכב לכת זה. אנחנו בוחרים בין בחירות לא אידאליות. המקום האידאלי היחיד שקיים היא צפון קוריאה, אבל קשה לישראלי להגיע לשם.

        הגב
        • אדם

          איזה נחמד שאתה מגדיר את מה שאני הולך לורמ כבולשיט - אני אוותר על להתדיין איתך.
          בכל אופן, כל הדוגמאות שכתבת הן דמגוגיות ללא קשר למה שכתבתי.

          הגב
          • איציק

            בדיוק, כי מה שכתבת זה דמגוגיה... לדמגוגיה כך צריך להראות את הפרצוף האמיתי.
            מתנצל, אבל הסיבה היחידה לכך שקראתי לזה בולשיט, כי זה בולשיט.

            הגב
            • אדם

              הטענה שלך שקולה לזה שאני אומר שכל מה שאתה אומר זה בולשיט - עכשיו בוא נוכיח מי צודק, זה יעבוד ממש טוב.

            • איציק

              אתה יכול להגיד מה שבא לך.
              אני לא צריך להוכיח כלום. אתה זורק סיסמאות ריקות בלי לגבות אותם. אתה רוצה, נסה להוכיח ואז אולי נקיים דיון.

    • Matipool

      אחת המדינות הטובות בעולם לחיות בה??? זו תחושה סובייקטיבית שלך או שאתה מתבסס על מדד האושר המזויף?
      מניח שלאנשים שמאד מאד מבוססים כלכלית ברמה שגם הילדים שלהם לא צריכים לדאוג, זו באמת מדינה לא רעה בכלל לחיות בה אבל לא הרבה יותר מזה.

      הגב
      • Matipool

        אגב, זו לא רק הלקאה עצמית. זה קשור גם לשכונה שאנחנו חיים בה ולתקציבים המטורפים שהולכים לביטחון ע״ח כל שאר הדברים (״החיים עצמם״ לעומת ״איכות החיים״).

        הגב
        • אלעד כץ

          מתי, ועדיין תסתכל סביב. אנשים בגדול חיים טוב. הכל יקר, זה נכון, אבל אנשים קונים. ואוכלים במסעדות. וטסים לחול. אז כנראה לאנשים יש כסף לכל הדברים היקרים האלה. הרוב הגדול במדינת ישראל חי טוב.
          יש המון מה לעשות, זה נכון. במיוחד בדאגה לאוכלוסיות מוחלשות. אבל הסה"כ טוב.

          הגב
          • matipool

            חלק מאד מאד גדול מהחיים הטובים הם ע"ח אשראי שהבנקים וחברות האשראי נותנים לנו ולא מכסף שבאמת יש לנו (אני בפנים) ואנחנו מתגלגלים מהלוואה להלוואה כי מה - לא ניסע השנה לאיזו חופשה קצרה בחו"ל? לא נצא לחגוג במסעדה את היום הולדת של הילד הגדול (6 אנשים כולל ילד קטן = 600 ש"ח במסעדה סבירה ומזל שלא מזמינים אצלנו יין במסעדות).
            אכול ושתה היום כי מחר נמות וכו'.
            אגב, קראתי / שמעתי לא מזמן שהדור הצעיר של בני 25-35 חיים טוב יחסית מהיבט של בילויים ונסיעות כי הם פשוט מוותרים מראש על אפשרות של רכישת נדל"ן ומבזבזים את הכסף שלהם על מה שאנחנו קוראים "החיים הטובים" והם חלק גדול מהקהל של אותן מסעדות ושל חופשות בחו"ל.

            הגב
            • איציק

              ובהחלט יתכן והם צודקים. באירופה המון אנשים לא קונים נדל"ן (למרות שהוא זול בהרבה) ומעדיפים לחיות בשכירות. יש טענה שזה נכון יותר כלכלית וזו השריטה שלנו שחובה לרכוש דירה/בית. אז אולי הם מנצלים את הכסף נכון יותר ולכן חיים טוב יותר. מה רע?

          • Shadow

            חשיבה נאיבית על גבול המיסטית. העיניים שלך ומה שאתה רואה סביבך הם לא מדד לכלום וזה שכולם קונים לא אומר שיש להם כסף אתה חי בעולם של אשראי ובעולם כזה קשה לדעת מה המצב האמיתי של כל אדםץ. בכל מקרה החיים לא נגמרים היום והמבחן של הדור הזה יהיה עוד 30 40 שנה כשהוא יצא לפנסיה עד אז מי יזכור איזה סיפורים סיפרו ב2019

            הגב
    • צור שפי

      אלעד, אין לי מושג מה קנה המידה שלך להשוואה וגם לא בן כמה אתה אבל תאמין לי שבכל גיל שתהיה יש לא מעט מדינות שיותר קל לחיות בהן מאשר בישראל. אם אתה זקן מספרן גדל.

      הגב
      • אלעד כץ

        נכון צור יש מדינות שקל יותר לחיות בהן. (לא כל כך הרבה לדעתי אבל יש).
        אבל העובדה שלא בהכרח קל פה מוציאה יותר מאנשים, והגורם העיקרי לכושר ההמצאה ולכסף של המדינה.
        מסכים שכשאתה יותר מבוגר אתה מחפש יותר את השקט הנפשי ש.... לא כל כך נמצא פה.

        הגב
        • matipool

          אני בן 51 והדבר שאני הכי רוצה זה שקט נפשי וביטחון כלכלי. את שניהם אין לי כרגע.

          הגב
          • אמיתי

            אתה לא שוכח איזה משו יא אוהד מהולל שכמוך?..(;

            הגב
            • Matipool

              המשהו הזה בהחלט יעזור לשקט הנפשי..

          • אלעד כץ

            גם לי אגב... אני אמנם צעיר ממך אבל לא בהמון.
            אבל זה בגלל הבחירות שאני בחרתי ובוחר בחיים ולא בגלל המדינה.

            הגב
    • איציק אלפסי

      אלעד, יש הרבה במה שאתה אומר. אני גם חשתי את זה בלימודים באנגליה. מבחינת גמישות מחשבה ויצירתיות, בלי להשתחצן, הרגשתי שאני דרגה מעל. אבל בלי יסודות זה לא שווה הרבה. מה שהלימודים נתנו לי באנגליה, זה לשלב עם היצירתיות הזו גם טכניקה ודיוק בתחום שלי.
      ואתה יכול לראות זה גם בכדורגל, במה שעושים עם הכדור ברגל , אנחנו לא נופלים מהאירופאים, אבל איפה אנחנו נופלים? בסגירה האלכסונית, בהנעת כדור תחת לחץ, בכיסוי במצבים חופשיים. דברים שלומדים בילדים א'.

      הגב
      • ציון

        איציק, פוסט גאוני, וגם תשובה מבריקה. איך, איך כל הדברים בעולם בסוף מתחברים לכדורגל?:-)
        וסיפור משלי (בערך), הייתי בהרצאה של נשיא מכון ויצמן, שסיפר שהוא נפגש עם הנשיא הגרמני (או קייזר או איך שהם קוראים לו, לא אנגלה מרקל בכל מקרה) והוא שאל אותו איך זה שבישראל עושים מדע (או מחקר לצורך העניין) כל כך טוב למרות שהמדינה קטנה והתקציבים מוגבלים וכו'. אז נשיא מכון ויצמן אמר לו - אדוני הנשיא, נסעת פעם בכביש בישראל? אנחנו עושים מדע באותה צורה שבה אנחנו נוסעים בכביש.
        לדעתי זה מסכם את האופי הישראלי, לטוב ולרע, כל אחד חושב שהוא מלך ומאלתר בלי סוף. יצירתיות, רעיונות, ותעוזה בלי סוף (להעביר בין הרגליים שלושים מטר מהשער זה אמא של התעוזה.. ) אבל בלי סדר ומשמעת.
        באופן אישי אני מסכים עם אלעד וחושב שלא רע פה בסך הכל (בתנאי שלא יבטלו את הדמוקרטיה ביום שלישי הקרוב.. ) לכל מקום ולכל אופי יש את הבעיות שלו, זה לא שבשוויץ/צרפת/ארה"ב מסתתר לו המקום/השילוב המושלם. הם בסה"כ הכל קצת יותר טובים ממנו בכדורגל..

        הגב
        • איציק אלפסי

          ציון, כל מילה!

          הגב
      • אלעד כץ

        גם לי אגב... אני אמנם צעיר ממך אבל לא בהמון.
        אבל זה בגלל הבחירות שאני בחרתי ובוחר בחיים ולא בגלל המדינה.

        הגב
      • אלעד כץ

        זה לא שאני מתנגד למה שכתבת אבל אני חושב גם שחוסר הרצינות יוצר בדרכו איזושהי נעימות וקלילות שפחות נמצאים במדינות שלוקחות הכל מאוד ברצינות.

        הגב
      • רומן

        עוד דמגוגיה וקלישאה חסרת קשר לספורט.
        אני לא מבין מאיפה הקלישאה על השחקן הטכני הישראלי. ג'ל בשיער זה לא טכניקה. טכניקה זה לשחרר פצצה בשתי הרגליים עם קרסול מתוח, זה נגיעה ראשונה לכיוון הנכון, פאס בנגיעה, תזמון המגילה וכו' וכו'. זהבי טכני בטירוף, גם נאתכו ודאבור, כיאל ודסה גם סבבה חוץ מזה לא עולה לי מישהו בראש ששיחק מול סלובניה.

        הגב
    • אליכ

      אלעד האופי הישראלי הלאומי, אפשר לומר, זה אחד הנושאים שהכי מעסיקים אותי מידי פעם. למרות מה שנדמה זה הרבה עניין של חינוך ודעה רווחת. בארץ יש מין כזה טרנד שאם לא המצאת משהו מקורי לא עשית כלום. כל תלמיד תיכון רוצה 8200 ואחרי זה להקים סטארטאפ של משהו. אז נכון שזה הביא לא מעט הצלחות מצד שני כמה חברות גדולות רב לאומיות הוקמו פה ? כלום.
      סיפור קטן: אני גר במושב. בשנים הראשונות גרנו בשכירות באחד המשקים. במשק השכן גרה רווקה מבוגרת שגדלה בבית כתשעה חתולים. אחד מהם, פיקח במיוחד, סרב לחיות בבית והעדיף את החצר. אבל בחצר יש סכנות, כלבים בעיקר. החתול למד להתחמק. בכל פעם שהלהקה של הכלבים רדפה אחריו הוא טיפס על העץ או נכנס מתחת לבית. לשם רק הקטנים יכלו להגיע ואיתם הוא הסתדר. אם תרצה אז החתול בעצם אמר "יהיה בסדר", נשמע מוכר?. היה לי ברור שכמו תמיד במוקדם או מאוחר הוא יעשה את הטעות. שאלה של זמן. וכך היה.
      הדוגמה הכי טובה ל"יהיה בסדר" היא מלחמת כיפור. אנחנו, כמו החתול, לא יכולים לעשות טעות. עזוב את זה שהופתענו. הצבא היה במצב ירוד בימחים ועוד. תאמר בצדק שרק יכולת האילתור והחשיבה מחוץ לקופסה הצילה אותנו. ועל זה נאמר "חכם לא נכנס למצב שפיקח נחלץ ממנו".
      בסופו של דבר סדר וניקיון והתמדה מנצחים. החוכמה היא לא לדכא יכולת אחת על חשבון השניה אלא לשלב בין הדברים.

      הגב
  • אחד העם

    amen

    הגב
  • אחד העם

    בחדר המבצעים של ה sas, יש את ה sven p's:
    proper preparation planning prevent poor pissed performance
    אגב, כאחד שהכיר והוקיר את הפרפקציוניזם והדרישות הגבוהות מצד אביו מולידו, אני תוהה
    איך קרא שהכוחות הללו לא הטביעו חותם על דמות המדינה? והיא נידונה להישאר "פארטצ'יה אהובתי" , בלשונו של קישון

    הגב
  • Notorious NBA

    אתה יודע מה עוד לא funny? לפתוח עם שחקנים של ירידת ליגה כמו דגני בן הרוש במשחק שמשוחק מחוץ לליגה א' תוך כדי שכל אוהד נאור מטעם עצמו במדינה מאונן על איזה גאון אתה.

    הגב
    • Matipool

      מודה שאין לי כל כך מושג מה קורה בכדורגל הישראלי בשנים האחרונות אבל אני מניח שאם הרצוג היה יכול לזמן את ואן דייק ורוברטסון לעמדות הללו, הוא היה הולך על זה.

      הגב
      • Notorious NBA

        עוד סימפטום של מאונני הרצוג היא התגובה האוטומטית על ואן דייק כאילו דגני זה אחרון הבלמים במדינת ישראל...

        הגב
        • איציק אלפסי

          למה שפה כזו אבל? אי אפשר לכתוב "מעריצי הרצוג" או אפילו "הסוגדים להרצוג"? זה מעביר את הנקודה פחות טוב?!

          הגב
          • אליכ

            לטעמו פחות טוב

            הגב
          • אליכ

            זה מזכיר לי, אגב סיפורי גבורה מהקריירה, איך קיבלתי את ניהול הפרוייקט הראשון שלי: אמרתי לבוס שלי שבמקרה הכי גרוע אני אצטרף לשורה ארוכה של ראשי פרוייקטים לא מתאימים שכבר עברו פה ועוד יעברו.
            דגני באמת לא מושלם. אני מניח שהוא שם בגלל שהוא הבלם הכי מהיר בארץ והוא יכול להתמודד עם החלוצים האירופים המהירים. אבל ברצינות, האם התוצאה הסופית של הסיבוב הזה שונה במהות מסיבובים קודמים, מה דגני תרם לנזק הכללי יותר מבלמים קודמים? זה הכול עניין של גיאוגרפיה ופורנוגרפיה.

            הגב
        • Matipool

          נו נו, חמוד אתה.. ״מאונני הרצוג״. אני אפילו לא רואה את המשחקים של הנבחרת אלא רק תקצירים.
          יכול להיות שלטעמו ואחרי די הרבה זמן שהוא כאן, דגני הוא הרע במיעוטו מבחינתו?

          הגב
        • רומן

          הבעיה פה שרוב המגיבים פה בכלל לא צופים בכדורגל ישראלי. אין להם מושג על מה אתה מדבר, הם לא יכולים למנות 5 בלמים בליגת העל והם פה רק בשביל הפסיכולוגיה בשנקל ובשביל לתפלצף/להתנשא/להתמרמר.
          כן זה בדיחה שדגני בלם פותח, מקסימום שהייתי נותן לו זה לפתוח זה את ברזי ההשקיה.
          עדיף את עפרי ארד או אפילו את דן מורי ביי פאר.
          ובלי קשר הרצוג מאמן מצוין שעושה עבודה מצוינת בנבחרת וכלום לא גמור, נעשה מעכשיו 12/12 ועולים בעזרת השם.

          הגב
  • ארז

    מעולה איציק

    הגב
  • שחר ע

    איזה פוסט עצוב,
    אפילו טיפת אופטימיות אין בו.
    הכדורגל הוא פשוט מראה לחפיפניקיות שלנו בהרבה. תחומי חיים,
    תיקון יש בו אופטימיות אבל הוא דורש עבודה קשה לאורך זמן

    הגב
    • Matipool

      דווקא מלא באופטימיות עד לפסקה האחרונה בנושא הנבחרת.

      הגב
  • מעיין אוהד מכבי

    מישהו אמר לי פעם משפט חכם - בינוניות היא מחלה מדבקת שמתפשטת כמו אש בשדה קוצים.
    ברגע שאתה מתחיל להתפשר, לחפף ולעגל פינות בדבר אחד, זה יהפוך לכמה דברים מהר מאוד ובהמשך יתפשט וישתלט על הכל.

    כתוצאה מכך, אני פיתחתי נטייה פשוט לא לעשות דברים אם אין לי יכולת לעשות אותם כמו שצריך (שזה לא דבר חיובי), אבל משתדל, גם בזמנים קשים, להיות יסודי בכל דבר (מהודעת וואטסאפ ועד מסמך חשוב בעבודה).

    נהוג לכתוב רבות על בריחת המוחות מישראל לחו"ל (וכותב שורות אלו מתגורר בשנים האחרונות, באופן זמני, בארה"ב), אבל מעבר לערך הכלכלי והמקצועי שתושבים חוזרים מביאים עימם מחו"ל, אחד הדברים החשובים שלומדים כאן (ולכן התחברתי כל כך לדוגמה מהאוניברסיטה הזרה) הוא אובדן הנטייה לעגל פינות. כאשר מתמודדים בכפר גלובאלי מול אנשים מוצלחים מאוד ממדינות אחרות, תנאי המשחק שווים, ואי אפשר לחפף. מי שמחפף, נענש או נפלט החוצה.
    כולי תקווה שמספיק מאיתנו יחזרו לארץ וימשיכו בניכוש עשב החפיפניקיות ועיגול הפינות.
    יש לכך אפילו תימוכין במורשת ישראל - "השם נמצא בפרטים הקטנים". אולי למען השם ובעזרתו נעשה ונצליח.

    הגב
    • ארז

      +1

      הגב
    • איציק אלפסי

      מזדהה מאוד מעיין

      הגב
  • באבא ימים

    מצוין

    הגב
    • איציק אלפסי

      תודה

      הגב
  • אסף רביץ

    נהדר.
    כל סיפור הצלחה בכדורגל הישראלי בעשור האחרון הוא סיפור על היכולת להתנתק מהבינוניות הבולענית שמסביב.
    לגבי החברה הישראלית אני חושב שהסיפור מורכב יותר, אבל גם בה אני מרגיש שהמטאפורה של איים בודדים שמצליחים להישאר מנותקים יותר ויותר מדויקת.

    הגב
  • צור שפי

    פוסט מעולה באמת. ואת המשפט של הרצוג צריך לכתוב על טישירטים, אולי אפילו על חולצת הנבחרת.

    הגב
    • איציק אלפסי

      תודה. הבאת רעיון!

      הגב
  • דובינסקי

    אני מתחבר למה שכתבת על הגישה לדוקטורט בחו"ל, אבל חולק לגבי ההשלכה על הרצוג. הוא עלה בלי דור מיכה לצד זהבי, ו... הפתעה גדולה, כמו כל מאמן אחר בעשור האחרון שבנה קמפיין שלא מבוסס על מיכה וזהבי ביחד סיים בתוצאה מאכזבת. הראיון בסיום היה חוצפה בעיני. בכלל לא התחברתי לדברים שלו. למזלנו, עדיין לא מאוחר לתרגל הרכב עם מיכה וזהבי ביחד בשני המשחקים שלפני הפלייאוף כדי להגיע מוכנים.

    הגב
    • איציק אלפסי

      יואב, גם אני חושב שמיכה שחקן מוכשר, אבל לא צריך להגזים... כנראה שיש סיבה שעם כל הכישרון שלו הוא לא הוביל את מכבי להישגים באירופה ומאמנים אירופאים גם במכבי הושיבו אותו לא מעט על הספסל. ובלי קשר, גם עם שחקנים הרבה יותר טובים ממיכה כל הקמפיינים בעשור האחרון היו מאכזבים.

      הגב
  • אזרח ותיק

    מצויין

    הגב
  • רומן

    אני מרגיש שהרגע קראתי טור של יאיר לפיד.
    עשית דוקטורת בתורת הקלישאות?
    אתה אומר את מה שאתה אומר על ביראם כיאל? שחקן שכבר קרוב לעשור משחק בבריטניה.. שחקן מקצוען מחויב ואהוב בכל קבוצה בה שיחק.
    איזה ערימה של שטויות כתבת פה תסלח לי על השפה.
    סלובניה חשבה לנו על השער 10 דקות לפני הגול, והחמיצה כמה מצבים מאוד נוחים, אז ביראם עשה טעות, אגב לא כזאת נוראית כמו שמנסים לצייר אותה, הוא ניסה לצאת קדימה ואיבד כדור, קורה.. מפה ללהגיע למה שכתבת צריך לעשות שגיא כהן.

    הגב
    • Srtest - ארטסט

      איציק, הגעת ממצב שבנית פרויקט שכולם מהללים ועושה לאנשים טוב בלב למצב שרומן צודק. תראה מה הלאום עושה לך. עזוב תחזור לבית"ר.

      הגב
    • Ollie Williams

      כן ולא.
      האיבוד הזה של כיאל הוא לחלוטין רשלנות. כשאתה נזכר שזה קרה לו גם לפני כמעט עשור - משהו מהותי פה כנראה קצת דפוק. אישית כעסתי לא פחות על הכיסוי המזעזע של טאהא ודגני. רשלנות.
      מסכים שמכאן למסקנות מרחיקות הלכת בנוגע למוסר העבודה של כיאל יש פער גדול מאוד. ובכל זאת, כנראה שיש סיבה שהוא לא הצליח להחזיק בפרמייר ליג. הצ'מפיונשיפ הוא מקום מאוד מכובד להיות בו, בטח לישראלי, אבל זה לא הליגה של הגדולים באמת.
      וכשאתה חושב על כל הפעמים שזה קרה לנבחרת, על אותה "מסירה מרושלת של דגני" והמקרים הדומים...משהו שבור בכל המהות.

      הגב
      • רומן

        כשקבוצה יותר טובה ממך מפעילה עליך לחץ, אז אתה עושה טעויות זה הכדורגל... כך היה גם מול יוון בטעות ההיא, ביראם קשר מרכזי שמתוקף תפקידו נמצא יותר מהאחרים באיזור ההתרחשויות עם הכדור. התפקיד שלו זה להוציא את הקבוצה קדימה ולשבור את הלחץ, לכן יותר סביר שהוא יעשה טעות מהאחרים (בהינתן שנעשתה טעות). לא צריך דוקטורת בשביל להבין את זה, קצת קוממון סנס.
        אין פה לא מנטליות ולא שמנטליות ולא שער הקשקישיאדה של הפסיכולוגיה בשנקל.
        כולם שכחו כמה פעמים לאורך השנים ישראל יצאה מפיגור בדקות האחרונות בניגוד למהלך המשחק שהיינו פחות טובין? סתם עכשיו קופץ לי לראש שוויץ, אירלנד, צרפת ואני בטח יכול למצוא עוד מלא דוגמות.
        אז תפסיקו לבלבל במח עם החרטא הזה, ותביאו עובדות

        הגב
        • Ollie Williams

          השנים האחרונות האלה היו ב 2004-2006 זה בערך רלוונטי לימינו כמו שלמה שרף.
          אני באמת לא זוכר מתי ישראל ניצחה או השוותה בדקות הסיום ועוד במשחק שאשכרה קבע משהו (אז ה 2-1 של עומר גולן על רוסיה מ 2007 גם לא ממש עוזר פה)
          אני מבין שבעולם האלטרנטיבי שלך לא יכול להיות שקשר בוגר מכבי חיפה (יצואנית השחקנים מס' 1 באירופה כידוע) ששיחק באי-פי-אל שלך עשה טעות של טירון, אבל זו העובדה היחידה וזו לא הפעם הראשונה. אתה בעצמך אמרת ש 10 דקות לפני כן סלובניה כבר ישבו לנו על השער, אין בנאדם שפוי אחד שיגיד לך שלנסות להשחיל 30 מטר מהשער שלך זה רעיון טוב.

          הגב
          • רומן

            רעיון רע מאוד..
            אבל בטח שלא קשור למנטליות וחפיף והיה בסדר.
            סתם רעיון רע, שגם יכל לעלות בראש של עוד מלא קשרים מעולים ממדינות גדולות מאיתנו
            ראיתי את ראדג' נאינגולן הענק עושה משהו מאוד דומה לזה שנה שעברה, אין מה לעשות זה הכדורגל.
            כשלוחצים אותך, אתה עושה טעויות.

            הגב
            • צחי

              "סתם רעיון רע..."
              יכולה להיות השגה מעניינת, רק שאתה מנתק אותה מול המציאות לפחות ב - 30 שנה האחרונות,
              את הגול הזה חטפנו בכל כך הרבה קמפיינים וגם מול נבחרות הרבה פחות טובות,
              גם שהיינו עם דור הזהב של אמצע-סוף שנות ה -90 ורבות הדוגמאות (פולין - מוקדמות יורו 96 לדוגמא ועוד ועוד)
              היסודות דפוקים וכתוצאה מכך קבלת ההחלטות בהתאם.
              לרשום ראיתי את נאינגולן עושה טעות דומה זה אחלה , אבל לנתק את זה מהקשר שזה קורה אחת ל...בעוד שאני רק בקמפיין הזה יכול לראות את נאתכו טועה באיבוד באמצע וגורם למתפרצת נגדית משחק אחר משחק זו טענה
              בעייתית משהו

            • רומן

              צחי גם היום במשחק בין ווטםורד לארסנל היתה טעות דומה לקראת הדקה ה90.
              למעשה זה קורה כמעט בכל משחק, כי זה חלק מהמשחק.
              נאתכו גם טעה, אתה יודע מה? זה לא טעות זה פשוט חוסר כח, חוסר חמצן, זה קורה כשאתה פחות טוב ולוחצים אותך.
              זה פשוט לא קשור למנטליות, נטו רמה.
              אני בטוח שאם תסתכל במשחקים של אנדורה כשהיא חוטפת 7-0 בכל גול אפשר למצוא מישהו באנדורה ש "טעה" בפעולה בסיסית שברמתו בתנאים סטריליים הוא לא אמור לבצע.

            • צחי

              רומן ,
              מסכים שהנבחרת(כיום)לא מספיק טובה, אבל גם שהיינו בסגל טוב יותר(בהרבה)כפי שרשמתי,
              חטפנו את אותם הגולים ולאו דווקא בדקות ה - 90.
              תסתכל על מה שרשמתי לגבי היסודות - לדעתי משליכות גם על האופי\מנטליות ,
              אולי אם היינו בונים נבחרת ושמים דגש על הגנה חזקה יותר, עם קו אחורי איכותי, ולא שמים את כל הקלפים על כישרון קדמי , היינו מגרדים קמפיין או יותר ,אבל לצערי אנחנו רוצים כאן ועכשיו ולכן תמיד תקועים באותו מקום.

          • רומן

            צפון אירלנד בחוץ (ובבית) ב2013 בניגוד למהלך המשחק.
            אבל למה ללכת רחוק? אוסטריה בבית לפני חצי שנה, אחרי שכבר היינו בפיגור.
            לדבר על מנטליות זה כל כך משעמם.
            פשוט פחות טובים בכדורגל כרגע.

            הגב
        • איציק

          רומן,
          אני לא מבין גדול של המשחק המסובך הזה, ואחרי מספר שידורים חוזרים לא ראיתי אסון גדול במהלך שלו. גם חשבתי שלשאר שחקני ההגנה היה מספיק זמן לתקן את הנעשה. אלה מהי, כיאל עצמו טען שעשה טעות חמורה. יתכן ואמר זאת כדי להוריד לחץ מאחרים ולקחת אחריות כדי להקטין את הרעש. מצד שני, יתכן וזו באמת טעות חמורה שגם הוא מודע לה ומודה בה. אני מניח שהוא כן מבין את המשחק לא רע ואני נוטה לקבל את דבריו כפי שהם. כנראה שטוקס עשה טעות חמורה יותר בנבחרת שלו, ועדיין כיאל כנראה טעה טעות לא קטנה.

          הגב
          • Srtest - ארטסט

            מי שלא עושה לא טועה. מצד שני, מי שמטריל מחפש את הטעות בעשיה. לחשוב שאני מדבר על זה בינך לבין רומן אז בכלל הזוי... מזל שיש בחירות כדי להכנס לפרופורציות.

            הגב
  • מאשקה

    אנדי הרצוג יודע על מה הוא מדבר.
    הוא זה שהכניס גול בדקה ה - 90 לרשת נבחרת ישראל כשחקן נבחרת אוסטריה.
    ומה בכלל ביקשו ? לעבור פעם שלב לפחות באירופה.
    נתנחם בלינוי אשרם

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *