האם יש קשר בין פיל ג'קסון לפלגריני?

המבקרים של פיל ג'קסון אוהבים להגיד שההצלחות שלו הן לא חוכמה גדולה, שהוא תמיד אימן את הסופרסטארים הכי גדולים במשחק. זה נכון בחלקו: ג'קסון אימן ארבעה משלושים השחקנים הגדולים ביותר בהיסטוריה של הליגה, אבל את ג'ורדן-פיפן ואוניל-ברייאנט אימנו מאמנים אחרים לפניו ואף אחד לא לקח אותם לשיאים שהם הגיעו אליהם תחת ג'קסון. בוא ונאמר זאת אחרת. אם ג'קסון הולך לאמן היום את מיניסוטה או פילדלפיה האם למישהו יש ספק שמאזן הנצחונות שלהן היה גדול יותר ממה שהוא היום?

אני לא הולך להיכנס לכל הפרטים שעושים מאמן גדול. אני רק רוצה לומר שאין היום שום גורם חשוב יותר, כמעט בכל ענף ספורט, מתפקיד המאמן. פרגוסון הוא דוגמא מצויינת (האם עוד מאמן או קבוצה היו מתגברים כך על העזיבה של השחקן הכי טוב בפלנטה?), ג'ו טורה הוא עוד דוגמא, גם מוריניו ברמת הליגות. ובליצ'יק. ובטח שבספורט המכללות.

ככה שמי שרוצה לחפש את הסיבה שריאל מדריד לא עוברת את ליון, צריך לחפור בהחלטה של ולדאנו ופרז למנות מאמן שההתאמה היחידה שלו לתפקיד היא שהוא יעשה מה שהם יגידו לו לעשות.


מוסר השכל של ערב גדול. שלום לך ריאל
מחשבות בעקבות סגירת "שם המשחק"

8 Comments

שמרלינג 11 במרץ 2010

יפה דרשת. אבל זה לגמרי לא מסתדר עם מה שכתבת על דנבר-לייקרס לא מזמן. רק חמור לא משנה את דעתו :)

zeevny 11 במרץ 2010

שמרלינג, טענתי שההבדל בין ג'קסון לקארל הוא לא כזה גדול בכדי להכריע סדרת פלייאוף כזו.

אלון 11 במרץ 2010

רוב המנהלים לא הבינו שבשלב הראשון מביאים מאמן, אח"כ נותנים לו לבנות קבוצה ובשלב השלישי משאירים אותו כמה שנים. בד"כ זאת הדרך היחידה.
רנדי לרנר ומרטין אוניל באסטון וילה זאת דוגמא מצויינת. נראה לי שלרנר מתחיל לעשות את זה גם בקליבלנד.

גיל 11 במרץ 2010

אני מסכים חלקית. ג'קסון הוא אכן מאמן על ועם הצלחה אי אפשר להתווכח. עם זאת, פעמיים הוא הגיע כפייבוריט ברור לגמר הנבא והפסיד. אפשר גם לומר שהוא אולי נתן לבולס את הדחיפה האחרונה אבל הם ללא ספק היו קבוצה בעלייה וסביר שהיו זוכים באליפות גם בלעדיו (אם כי אולי לא 6 פעמים). לגבי האליפויות הראשונות של הלייקרס זה כנראה נכון, אבל עד הטרייד השערורייתי עם גאסול ואחרי שאקיל הוא לא הגיע רחוק. אפשר גם לומר שעם הכישרון שיש לו בקבוצה היום שעולה על כל קבוצה אחרת הוא עדיין לא מראה דומיננטיות כמו בימים של הבולס.

תשווה אותו לפרגוסון שמוציא מים מהסלע שוב ושוב ומצליח תוך שינויים קיצוניים בקבוצה לשמור אותה תחרותית. כאן אין ספק בכלל שהמאמן הוא הגורם הראשי.

zeevny 11 במרץ 2010

גיל, זו קצת אגדה ספורטיבית: הייקרס לא היו פייבורטים נגד בוסטון, ונגד דטרויט הם היו קבוצה משוסעת חברתית ובכל זאת 10 מ-12. אני דווקא חושב שעבודות האימון היותר משמעותיות שלו היו בשנה שבה ג'ורדן פרש ובשנה שבה חזר ללייקרס. הוכיח שזו עוד אגדה שהוא יודע לאמן רק קבוצות מבושלות.
לגבי פרגוסון: קטונתי, אבל הכשרון תמיד היה שם.

גיל 11 במרץ 2010

העונה בלי ג'ורדן לדעתי הייתה עונה מדהימה. ניצחו 2 משחקים פחות בעונה הרגילה ואילולא שריקה שערורייתית נגד הניקס היו כנראה שוב בגמר.

גיא אלון 12 במרץ 2010

אני ממש לו מחובבי ריאל, אבל אתה עושה פה עוול למאמן.
ריאל משחקת השנה הרבה יותר טוב ומהנה מהקבוצה של השנה שעברה.
למועדון הזה ישנה תרבות ארגונית מסויימת, וללא קשר להאם אני מסכים או אוהב אותה, על מנת להצליח מאמן חכם צריך לדעת להנחיל את הידע שלו לקבוצה במסגרת התרבות הארגונית הזו.
אני חושב שפלגריני עושה את זה מצויין.

ולגבי ההדחה ? יש כאן בעיה אחרת. גוטי אמר אתמול משהו מעניין: אנחנו כבר לא יודעים לנצח משחקים גדולים".
זה מאוד נכון. זה ידע שיש למשל לקבוצות כמו מנצ'סטר יונייטד, אבל מספיקות כמה עונות רצופות ללא תואר על מנת שהידע הזה יישכח, וקשה מאוד להשיג אותו בחזרה (ראה ליברפול).
קבוצות טובות רבות בהסטוריה לא הצליחו לזכות בתארים מכיוון שלא השכילו לחצות את הסף של לקחת את המשחק הגדול. ב NBA אפשר לחשוב על פיניקס של ברקלי או יוטה של מלון וסטוקטון, בכדורגל אפשר לחשוב על צ'לסי באלופות למשל.

zeevny 12 במרץ 2010

גיא אלון, אני לא עושה עוול למאמן. הוא עושה את מה שצריך, כמעט. הבעיה היא בהנהלה. הם לא רוצים להביא לשם מאמן חזק, כי הם צריכים מריונטה שהם יכולים להגיד לה מה לעשות.

Comments closed