הרגיל

התרשמתי. לא רק שמאמן פורטוגזי לקח 11 זרים ולימד אותם את תורות הכדורגל האיטלקי, אלא שבגמר, נגד קבוצה גרמנית, הוא לימד אותם לנצח בגרמנית.

זו היתה הצגה של מוריניו. הוא הפך את אטו לשחקן טקטי, נתן לגרמנים חופש 25 מטר מהשער בגלל שידע בלי ריברי אין שם שחקן אחד שיכול לאיים עליו, ויצא להתקפות שהן שיעור בכלכלה נכונה. לא רק שלוש-ארבע נגיעות וגול, אלא אחוזי ניצול של הלייקרס נגד פיניקס. חוץ מאיזו הצלה יפה של השוער הגרמני (הצלה של כדור שהיה בדרכו החוצה), ועוד מתפרצת של שניידר, אני לא זוכר את אינטר מסכנת את השער הגרמני.

אני כותב מוריניו בגלל שאני מאמין שהוא עוד עדות לכך, כמו פופוביץ' וג'קסון בכדורסל, בליצ'יק בפוטבול, ג'ו טורה בבייסבול ופרגוסון הכדורגל, שהמאמן הוא כוכב העל היחיד בספורט הקבוצתי העולמי בעשרים השנים האחרונות.

###

אני מבין ש"כיף לראות גרמנים עצובים" הוא משפט פופולרי בלילות מעין אלה, ומעדות ראשונה אני יכול להגיד שאפילו יותר כיף לא לראות גרמנים מאושרים, אבל יש לי הרגשה שהכדורגל הגרמני הולך לחודש קשה מאוד. ההצלחה של באיירן היא סוג מסויים של אסון לכדורגל הגרמני. גומז וקלוזה, חלוצים של עשרים דקות אצל ון חאל, הולכים להיות חוד החנית של הנבחרת הגרמנית. פתאום, שמינית גמר נגד אנגליה זה לא משחק שנראה בשמים.

###

בלוג חי הלילה, לא ברור אורכו. יכול להיות פוסט מלא, או רק של מחצית שניה.

הגמר. המיוחד
5 קושיות יומיות