להבין את דני נוימן

[youtube xj5_0daIKIs] מסעדה פלצנית, פיצוחים בלי טעם, כל אבטיח דלוח מלמיליאן ואללה הוא אכבר להשכמת בוקר בשלוש וחצי. הבלוג עולה להר

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אמרו לי סע לירושלים. בקר במסעדה. בשוק, משהו פיוז'ן. נסעתי. אכלנו אוכל בינוני במקרה הנדיב, סבלנו מרעש אימים של מוזיקת חפלות ומלצרים וטבחים שמצטרפים לרעש. חמש פעמים אמרתי לה שאני אוהב אותה והיא לא שמעה. שילמנו 500 שקל כולל מנה שבכלל לא הביאו לשולחן. אני לא מבין גדול בביקורת מסעדות, אבל יש פז"מ נפלא בלהיות פרייאר. אם אתם מגיעים למחנה יהודה, אל תלכו למסעדה שנושאת (בקוליות) את שם המקום.

***

ירדנו מהמסעדה, נכנסנו לחנות פיצוחים. בירושלים הכל שונה, אמר לי חבר בטלפון, החתולים שונים, אפילו התסרוקות. גם הפיצוחים שונים בירושלים, פחות מלוחים. סיימתי את סיבוב הפרייאריות שלי והזמנתי 200 גרם פיסטוק. ומים מינרלים. ברקע שודר חיפה נגד באר שבע. מה יהיה עם בית"ר, שאלתי את המוכר, כורדי חובש כיפה. יירדו ליגה, הוא ענה בשלווה. איזה יירדו, אורי לבד שווה מקום שישי, עניתי. עזוב אותך מאורי, הוא אמר, מאה מטר מאיפה שכל אבטיח היה פעם מלמיליאן, אפילו עזורי יותר טוב. זה חילול הקודש מה שאתה אומר, התחכמתי. הלו, הוא התעצבן, עוד פעם אתה מערב את הקודש עם כדורגל אני מפיל עליך את הקופה הרושמת.

חם גם בירושלים. לאבטיחים כמעט אין טעם, הקוסברה והשמיר לא מפיצים את ריחם. תור ארוך התנחשל מחוץ למסעדת הבלוף. מסעדת חצות היתה רבע מלאה.

***

אם ירושלים היא עולם אחר, העיר העתיקה היא פנטזיה של יהודים עם סינדרום קשה (ומלווים חמושים צמודים), נוצרים מטורפים בויה דולורוזה, מוסלמים פאנאטים וסתם מוכרים בחנויות שמנסים לסגור את החודש. בשלוש וארבעים העיר אותנו המואזין לתפילה. בבוקר הלכנו לכותל וחמישה גברתנים מנעו ממני את הכניסה למקום בלי כיפה לראשי. (אין ספק, כשיטיילו ההיסטוריונים בשבילי הארכיונים הם ייתקלו בתופעה יחידה במינה בישראל: ציבור שלם שחי מכספי המיסים של ציבור אחר ולא נותנים להם שום כבוד, הכרה או אפשרות לחיות לפי אמונתם). כאבי גב עזים תקפו אותי וגם מיחושים בבטן.

***

בקפה ערבי אחד ישב יהודי כבן חמישים וקרא "ישראל היום" (שחייב להיות העיתון הכי ירושלמי בעולם מבחינת הפלא שלו: הוא העיתון הלא נמכר הכי נמכר בארץ). "מה יהיה היום עם הפועל?" התענייין המלצר שנשא על מגש מוכסף שלושה כוסות קפה עם הל. "יפסידו שלוש", הפטיר היהודי. "בעזרת השם", איחל המלצר. עצרנו בשער הגיא לתדלק. הכאבים מלפנים ומאחור נשארו על ההר.

32 Comments

דוד מירושלים 14 בספטמבר 2010

זה ממש יפה.
תודה.
ושיפסידו שלוש היום. בעזרת השם כמובן.

דורון 14 בספטמבר 2010

אברהמי, יפה כתבת.

אם כבר בשוק, מקווה שבפעם הבאה לא תפספס תחנות קולינריות משובחות ולא פלצניות, כמו רחמו, עזורה וגלידה מוסלין.

דרך אגב – ב26 אתה כבר בברלין?

אברהמי 14 בספטמבר 2010

דורון, עזורה לוקת את מחנהיודה לארוחת בוקר. ב-27 אנחנו חוזרים לברלין

דורון 14 בספטמבר 2010

אולי יש לך המלצות למקום נחמד לאכול בו את ארוחת הפסטה לפני המרתון?

(ורצוי לא בסגנון פלצני…)

אברהמי 14 בספטמבר 2010

דורון, נסה את PAPA PANE
אם צריך עוד עזרה, אני אעבור למייל אישי.

דורון 15 בספטמבר 2010

תודה,

כן, אשמח לאיזו עצה או שתיים ממקומי שמבין ענין :-)

נכנסתי לאתר של הPP, נראה מלבב ביותר.

ארז (דא יונג) 14 בספטמבר 2010

ואת הקפה של מזרחי.
הייתי במחנהיודה בביקור האחרון שלי בארץ , והיה לי מאד טעים.
לא זול, אבל ממש טעים. וחווייתי, בעיקר לחיך (השואו מסביב זה נחמד לתיירים בעיקר).
משלוש שנים של עבודה בשוק מחנה יהודה אני חייב לומר שהירושלמים לא שונים מהתל אביבים (חוץ מאלה שחושבים שלאלוהים יש חולצה צהובה עם מספר 8 על הגב) במהירות שבה הם מכתירים גיבורים ומורידים גיבורים. למשל אלי אוחנה כדוגמא אחת, וגיידמאק כדוגמא שנייה (במיוחד לכל מי שחשב שאוהדי בית"ר יצביעו לו רק בגלל הלחם והשעשועים וגילה שמספר הקולות שהוא קיבל לא ממלאים חצי יציע).

הופ 14 בספטמבר 2010

אאוץ'! חד ויפה (וה"העיתון הלא נמכר הכי נמכר" – מעולה)

אנונימוס 14 בספטמבר 2010

איזו עיר מיותרת, אלוהים ישמור

ערן קאלימי 14 בספטמבר 2010

Lick
אחד שלא יודע לכתוב.

יוסי מזרחי 16 בספטמבר 2010

אנונימוס, לא יפה.
אחרי הכל, זו עיר האלוהים ואתה מנאץ בשמו…,

אריאל 14 בספטמבר 2010

ירושלים הופכת משנה לשנה לעיר לירושלמים בלבד – וגם אותם ירושלמים הולכים ומתמעטים לטובת גורמים עוינים.

עומר 14 בספטמבר 2010

מחניודה זו מסעדה בירושלים בשביל תל אביבים שלא סובלים את ירושלים.
אבל השוק שוקק חיים ופעילות שאינה באה לידי ביטוי במדורי הרכילות.

אביאל 14 בספטמבר 2010

זאת הביקורת השלילית הראשונה שאני רואה על מחניודה ככה שכרגע אתה בדעת מיעוט בעניין, לא שאני מת על המסעדה ועל קטע" שלה אבל לא צריך להגזים.

להגיע מערים גדולות לירושלים ולצחקק זה פתטי, ללכת לכותל ולא לשים כיפה ולכבד את המקום ועוד לצחוק על זה, זה הרבה יותר גרוע, מעניין. אם היית הולך למסגד ולא מוריד את הנעליים או מכסה אישה איך היו נוהגים בך.

אותם "פלצנים" שהולכים למחניודה היו באים לפני כעוזרה, חצות ולפינתי, עכשיו מסתבר יותר טרנדי להיות שם, ועצם ההרעיון ללכת למקום טרנדי כביכול ואז ללגלג עליו זו בעיה שצריך לבחון.

איתן בקרמן 14 בספטמבר 2010

אביאל, לצערי זא הביקורת השלילית הרביעית שאני שומע על המסעדה מתוך ארבעה ביקורים שהיו שם. אתה אומר שמי שהולך למקום טרנדי אסור לו ללגלג עליו??

בני תבורי 14 בספטמבר 2010

בקרמן,
המסעדה הזו לא שייכת להטרנד של "לעשות קוק ולזיין בשירותים כי ככה עושים בת"א ?"

אברהמי 14 בספטמבר 2010

אביאל, על מה אתה מדבר? חשבתי שאני הולך לאיזו חוויה קולינרית שמיימית, קיבלתי אוכל בינוני ורעש מפלצתי, מה אני אמור לכתוב שהיה לי כיף. אני "מלגלג" על המקום כי הוא סוג של נפיחה שכולם מתעלמים מהעובדה שהיא נפיחה.
בקשר לכותל: זה ממש לא מצחיק. הייתי רוצה שכיהודי משלם מיסים (בניוגוד לרוב המוחלט שנמנצא בכותל) תהיה לי האפשרות לבחור איך להביע את היהדות שלי. לגבי מקומות אחרים: אין זה מענייני, אבל מדיניות המוסלמים כלפי המקומות הקדושים שלהם, גרמה לי כבר מזמן להגיר את רגליי מהם.

צור שפי 16 בספטמבר 2010

הממ…איך אתה מגיר רגלים? נשמע לי קונספט מהפכני. הייתי במחניודה פעמיים, פעם אחת ממש זמן קצר אחרי הפתיחה נהניתי, פעם שניה כבר ניכר שהשתן עלה לראש.

אביאל 14 בספטמבר 2010

בקרמן – אני קורא בדיוק ההפך, שמע גם אני הלכתי לשם ולא נפלתי מהרגליים, אבל יש לה את הייחודיות שלה וזה מה שמושך אנשים, צריך גם להזמין חודש מראש היום אז זה גם מצביע על משהו.

אברהמי – זה העניין של המקום הרעש, השוק והאוכל לא כזה גרוע, לא צריך להגזים.
בקשר לכותל, מה הבעיה לכבד ?! אם תיסע להודו ויבקשו ממך למשל לחלוץ נעליים או לכבוש כובע או לשים עליך צעיף, האם גם אז תכתוב אותו דבר ? מאיפה הבטחון שהאנשים שנמצאים בכותל לא משלמים מיסים ? אני ממש לא מבין את הקטע הזה לשחוט כל מה שקשור בדת ובדתיים ולהשליך ישר על כך "שהם לא משלמים מיסים", אם אני לא טועה אתה גר בברלין, אולי העיר הכי סובלנית בעולם היום אז אפשר גם לאמץ את זה.

דידי 16 בספטמבר 2010

נכון מאד, (גילוי נאות-אני דתי). אני לא כותב על דברים שאינני מכיר. למה שדתי-חרדי ממוצע לא ישלם מיסים? אין רב אחד נורמלי שהורה דבר כזה, אין מצווה כזאת.
נאורות – זה להבין מישהו ששונה ממך מאד, ולפעמים אתה שונא אותו. דווקא כשקשה לך, דווקא אז זאת מעלה. לאו דווקא לבצע בריחה לברלין, משיקולים אישיים.

נתי 15 בספטמבר 2010

בסדר. כבר אנחנו רגילים לירידות על ירושלים. בדרך כלל זה פוסטים וטורים כאלה מגיעים בסמיכות ליום ירושלים, אבל אני מניח שגם לפני יום כיפור אפשר. כשאתה הולך למקומות לפי המלצת חבר ומתאכזב אין פירושו של דבר שאין מקום אחר טוב אלא שהטעם שלך ושל חברך שונים. במקום לבוא בטענות לעצמך העדפת לתלות את זה בעיר. בסדר. תושבי העיר באמת מצטערים שמוכר הפיצוחים לא ענה לציפיותיך ביחסו לאורי ולביתר. אני מניח שגם כשגאיידמק לא קיבל קולות הופתעת, כי הרי מה ירושלמים צריכים מעבר לאיש שישים כסף בביתר. אני רק יכול לומר שאני ירושלמי, וקשה לי עם המון דברים (כולל בסיסיים כמו סובלנות למשל) אבל הם לא מסתירים גם יתרונות אחרים (כמו חום ואכפתיות למשל). כל ההבדל הוא האם איכפת לך מהמקום או לא. האם כאבי הראש והגב התחילו באמת בירושלים או כבר בעליות אליה בגלל הדעות הקדומות? האם אמירות מטופשות כמו "עיר לירושלמים בלבד" נאמרות בשמחה או בכאב? האם לאחר ההזדמנות החד פעמית עם ברקת מנסים לעזור לו או לקלקל? כיהודי, אני לא יכול להבין את התגובות שהפוסט הוציא ממך ומהאחרים כאן. אתם באמת רוצים שהכל יהיה אותו דבר? נדמה לי שפעם לוינטל כתב על מצעד הגאווה בירושלים. אתם מוזמנים לחפש.
והערה אחרונה בעניין הכותל: אם הכריחו אותך, אז ברור שזה לא במקום. אבל האם מדובר במשהו שקורה לכל אחד שאינו חובש כיפה או שקרה במקרה לך? כי לא נראה לי שלכל תייר חוסמים את הדרך. אבל אולי אני טועה. אני יכול רק לקוות שוב שלא השלכת מכמה גסי רוח שהיו לידך באותו רגע על תחלואי העיר…

סימנטוב 15 בספטמבר 2010

מסכים עם המון דברים אבל ובלי לפגוע התרבות והמציאות שאתה חיי בה כ"כ שונה מזו של ירושלים שראית, מכאן לבוא בלי מסובלנות ואמפטיה לאחר זה מצער.

הופ 15 בספטמבר 2010

אביאל, אני חושב שההשוואה שלך לא נכונה. העניין הוא שזה לא הודו, או מסגד מוסלמי, אלא מקום המקודש לדת שלנו. אני רוצה שתהיה לי את האפשרות להחליט אם אני רוצה לחבוש כיפה בכותל, כי הכותל שייך גם לי ולא רק לבעלי הכיפות. ההשוואה הנכונה היא – האם להודי חילוני מותר להתלונן על החובה לחלוץ נעליים במקדש בהודו? והאם למוסלמי מותר למחות על כך שמחייבים אותו להוריד נעליים בכניסה?)
אני חושב שהדרישה שלך "לכבד" מבטאת בדיוק את הבעיה, כי היא מקפלת בתוכה את ההנחה שהכותל שייך לאנשים מסוימים או למגזר מסוים, אותו צריך לכבד (בתגובה הקודמת כתבת "לכבד את המקום" – ובכן, הכותל עצמו מעולם לא דרש ממני לחבוש כיפה). על בית כנסת עוד אפשר להתווכח, כי הוא "שייך" לקהילה מסוימת שבנתה אותו, אז נניח שיש להם את הזכות לדרוש ממני לעמוד בחוקיהם. אבל הכותל? למי הוא שייך?
למה שאותם אנשים לא יכבדו את החופש שלי להחליט? אני יהודי בדיוק כמוהם. דרישות כאלה "לכבד", כשהכבוד הוא תמיד חד צדדי, הן בדיוק מה שגורם לי לכעס ולדחיה מהיהדות ומנציגיה. ואני חושב שהרגשות השליליים האלה שהם גורמים (לא רק לי אלא להרבה אנשים), בשם הדת כביכול, מזלזלות ביהדות הרבה יותר מאלה שלא רוצים לשים כיפה.

יוסי מזרחי 16 בספטמבר 2010

הביקורת על מחניודה ,נכונה ומשקפת.
אחרי הכל זו מסעדה של תל אביביים שעלו לירושלים ולא נקלטים.
מאה מטר במורד הכביש יש את סימה ואת סמי ושם כדאי להתחיל.

אברהמי, אפילו מה שכתבת, לא מסביר את נוימן.
לדעתי, בשנים האחרונות הוא מסתובב יותר בתל אביב.

וחוץ מזה, איזור מחנה יהודה,הוא איזור בילוי מעולה ,למי שמחפש הווי ירושלמי. לכל השאר יש את עירו של דיזנגוף(ועכשיו גם של טביב).

סימנטוב 16 בספטמבר 2010

עירו של טביב – לייק…

צור שפי 16 בספטמבר 2010

תל טביב

ברט פארב 16 בספטמבר 2010

בוף תמורת ירושלים!!

דידי 16 בספטמבר 2010

כותב נפלא כמו תמיד.
העברת נפלא את האווירה בעיר ירושלים, שבוודאי שונה מהחיים עם ה"ספייס" כמו שתיארת מגרמניה..
ואהיה קצת לא פופולארי.
בקשר לעניין עם "הציבור שלא משלם מיסים" לא רק שזה פשוט לא נכון, זה מריח רע. ולא נאור, אפילו לא בהומור.
גמר חתימה טובה לכולנו.

אברהמי 16 בספטמבר 2010

דידי, אני מצטער אם יש כאן פגיעה אישית. לא ידברתי על ציבור דתי, אלא על הציבור שיושב בכותל. לא מבין איזו זכות יש לו להחליט איך אני אמור ליישם את היהדות שלי, ובכלל ממתי כיפה/לא כיפה הפכה לאיזה סוג של עליונות מוסרית?

דידי 17 בספטמבר 2010

אכן, אך אנשים אלו הם לא ממש ציבור, סתם קבוצה קטנה.

לציבור ההוא, אין שום זכות, כיפה היא לא זכות מוסרית, וכדתי אוסיף ואציין, שאין שום מצווה כזאת, זהו אביזר שמסמן על יראת שמיים, ואינו חובה. רוב הרבנים יאמרו לך שעדיף שתאמין בלב ולא תשים כיפה, מאשר שתשים כיפה ותעשה מצוות ולא תאמין באלוקים.
אני מאד מעריך את תגובתך, זאת הבהרה חכמה.
אני מודה לך.

Comments closed