דנבר-לייקרס 6 (פוסט חי)

הנה המספרים. ברייאנט: 35 נקודות בשישים אחוז מהשדה, עשרה אסיסטים, איבוד אחד ב-41 דקות. גאסול: 20 נקודות בשישים אחוז מהשדה, 12 ריבאונדים, שישה אסיסטים. אריזה ברבע הראשון, וולטון ברבע השלישי, אודום כל המשחק (17, 10 ו-20 נקודות בהתאמה). 119 במשחק חוץ מכריע. 56 אחוז מהשלוש, 57 אחוז משתיים, 100 אחוז מהקו, נצחון מוחץ באגף הריבאונדים. 

אבל הנה הגישה. חמש דקות לסוף, עשרים הפרש. ברייאנט מתנגב ואז מתחיל לצעוק לאוויר. "לשחק מיואשים, לשחק כדי להרוג, לשחק כדי להרוג".

הלייקרס שנה שניה ברציפות בגמר. פעם שישית בעשור. היא עדיפה על שתי היריבות מהמזרח ולראשונה בפלייאוף היא נתנה שני משחקים טובים ברציפות ולאמאר אודום נכנס לפלייאוף. כתבתי כאן שהלייקרס ייכנסו מתישהו לפורמה וייתנו רצף של חמישה או שישה משחקים טובים. אני עוד אכתוב על סדרת הגמר, אבל בינתיים, אני אהיה מאוד מופתע אם הלייקרס לא ינצחו את השניים הראשונים. 

 

אי אפשר לנצח כשמנהיג ההתקפה שלך קולע 30 אחוז מהשדה, כשמנהיג האנרגיה שלך תורם אפס נקודות ושני ריבאונדים וכשהמנהיג הרוחני שלך עושה פאול חמור ופאול שטותי על זריקה משלוש תוך שתי דקות ברבע הרביעי.  ג'יי אר סמית הוא שחקן שאמור לתרום מהספסל, לא אחד שאמור לסחוב קבוצה במשחק הדחה בגמר איזורי. 

 

ארבע נקודות רצופות של דנבר, 16 הפרש, הקהל בשמיים. הלייקרס הולכים פעמיים רצוף לפוסט אפ (ברייאנט, גאסול) ועוצרים את הדימום. שמונה וחצי דקות לסוף ודנבר הולכת על טקטיקה מעניינת: הם זורקים רק מהשלוש!! שתי שלשות רצופות והקהל שוב בעננים (רק 14 הפרש). אבל לסמית יש חמש עבירות והוא מסרב לשמור על שחקן ההתקפה הכי קטלני בליגה, בטח ברבע הרביעי. חמש נקודות רצופות של ברייאנט ותשע עשרה הפרש. 

 

דנבר קלעה שמונה נקודת רצופות (27 ברבע השלישי) כדי להוריד את היתרון ל-12. הכדור בידיים שלה וזה מה שקורה: פאול בהתקפה של כריס אנדרסן בנסיון לחסום את השומר של בילאפס, הליקרס מחטיאים שלשה, אבל מרטין מחליט להחזיק לווייצ'יץ' את הרגל בלפיתת נלסון וחוטף פאול רביעי. שתי קליעות עונשין ו-14 הפרש. בהתקפה הבאה דנבר מנסה האלי-אופ ונכשלת, ווייצ'יץ לוקח את הכדור החופשי וסמית מיד עושה עליו פאול. שתי קליעות עונשין 16 הפרש. סמית, עם שש שניות על השעון, מצליח לסדר רק זריקת התאבדות משלוש. צריך לשים את הדברים על השולחן: מדובר בחבורת מטומטמים. 

אבל קרדיט ללייקרס: הם לא החטיאו זריקת עונשין עדיין. וולטון קלע את זריקות החוץ שלו וגאסול נתן רבע שלישי ברצלונאי. 

דנבר מורידה ל-11 הפרש, ברייאנט זורק איירבול מהשלוש ודנטה ג'ונס חוטף עבירה טכנית. דנבר מוצאת דרכים חדשות לירות לעצמה ברגליים. מצד שני, פאו גאסול מתחיל למלא את השורות הסטטיסטיות שלו. דנבר פתחה את הרבע השלישי בצורה אגרסיבית: 11 נקודות תוך ארבע דקות והם הצמידו כבר חמש עבירות קבוצתיות ללייקרס (כולל רביעית לאריזה). 

 

קצת לפני סוף המחצית הלייקרס מובילים 40:50 (למעשה שני הרבעים הסתיימו באותה תוצאה). ברייאנט מקבל את הכדור, השחקנים מפנים. אנתוני שומר על ברייאנט, ברייאנט עובר כאילו אין שומר (אנתוני לא בליגה של הברייאנטים והלהברונים גם בגלל שהוא לא מוכן לכופף את הברכיים שלו בהגנה), אנתוני דוחף, ברייאנט מחטיא, גאסול משתלט, מוציא לברייאנט שמוודא שהוא מחוץ לקשת השלוש ומוודא הריגה. 

משחק מפואר של ברייאנט. מסר כשהגיע הדאבל אפ, התחיל לזרוק שכדנבר הפסיקה לשלוח אליו את השחקן השני, ואחרי שתי קליעות רצופות פינה את הבמה לפיק אנד רול בין פישר לגאסול. 

40 נקודות לדנבר במשחק בית אומרות הכל על ההגנה של הלייקרס. מצד שני הלייקרס קלעו 60 אחוז מהשדה, 60 אחוז מהשלוש ו-100 אחוז מהעונשין. כיוון שכדורסל הוא משחק של ממוצעים, ברור שהלייקרס לא ימשיכו לקלוע ככה. אבל אם ההגנה שלה תמשיך לשחק כמו בחצי הראשון (3 מ-10 לאנתוני, אף שחקן לא במשחק חוץ מסמית) היא לא תצטרך להיות כל כך מדוייקת בהתקפה, בטח לא בלילה שבו אריזה ואודום באו לשחק. 

 

דרך אגב, למי שרוצה לראות את המשחק באיכות ממש גבוהה צריך להיכנס לכתובת הזו.  

 

פישר מחליף את פארמר, מקבל מסירה מהדאבל טים על ברייאנט ותוקע שלשה (4 מ-8 ללייקרס משלוש). 12 איבודים ללייקרס, 4 ריבאונדים בהתקפה לדנבר והלייקרס מובילים בשש. 

 

פיל ג'קסון ערך חילוף מעניין: הוא החזיר את ברייאנט למשחק והוציא את ווייצ'יץ'. המטרה היתה שברייאנט יעצור את סמית. אני דווקא חושב שזאת טעות. את אומרת הכניסה של ברייאנט נכונה (ברייאנט הוא השחקן היחיד של הלייקרס שמבין שהם צריכים לנצח הלילה), אבל מי שהיה צריך לצאת היה פארמר. ווייצ'יץ קלע את השלשה הראשונה שלו, חשוב שהוא ייכנס לסדרה מתישהו ובמצב הרוח הפילנתרופי של ברייאנט הוא היה יכול לקבל כמה מבטים חופשיים על הסל. 

 

השדרים מתלהבים מאוד מג'יי.אר.סמית. 11 נקודות בתשע דקות, משחק המסירה, כאלה. בשבילי, סמית, הוא המנהיג של דנבר במדור הפרחחות. לסמית אין בעיה באגף המקצועי, במנטליות הוא הפסיד לדנבר שני משחקים בסדרה. 

 

צ'ונסי בילאפס אמר לפני המשחק כי המפתח למשחק הוא הרבע הראשון, שדנבר חייבת לבוא אגרסיבית, נחושה, להחזיר לעצמה את השליטה מתחת לסלים ולהתחיל לקלוע מבחוץ. בינתיים, טרבור אריזה הורג אותם עם עשר נקודות ברבע ואודום נראה כמו אחד שהתעורר עם חשק לשחק כדורסל הלילה. 

אריזה הוא סיפור מעניין. עד הפציעה שלו בעונה שעברה הוא היה בעיה בהתקפה וגרם להגנה להתכווץ. הפציעה הכריחה אותו להתאמן על הקליעה. הלילה (וזו לא הפעם הראשונה שאריזה עושה את זה בפלייאוף) הוא אחד הגורמים שבגללם ההגנה של דנבר לא יכולה להתכווץ. 

בילאפס הרוויח את הלחם שלו בפלייאוף כדי לדעת כמה חשוב הרבע הראשון במשחק הדחה. הבעייה היא שלפיל ג'קסון יש יותר מיילים מבילאפס בפלייאוף.

חידון מספר 131 על הרולאן גארוס
אורלנדו-קליבלנד (פוסט חי)