הידד להמשכיות (והפחד מהסוף)

בשלב מסויים, בין כל הגולים, נפל לי האסימון שון דר סאר,ביתרון זעיר על שמייכל, הוא השוער הכי גדול שאי פעם שיחק אצלנו. חשבתי על זה גם בהקשר של הניסוי הצרפתי הכושל והבנתי שהדבר הגדול ביותר, המלבב ביותר, היחיד שיש במנצ'סטר זה העניין של ההמשכיות. הלך שמייכל יבוא ון דר סאר, הלך בקהאם בא רונאלדו, הלך רונאלדו באו רוני וולנסיה, סקולס מתחיל ללכת וכבר יש פלטשר, יילכו האמריקאים יבואו בעלים חדשים. יילך נוויל יבואו תאומים מברזיל. יילך נאני? יבוא נאני חדש, מבוגר יותר, מהיר וחד יותר. נח רוני? יעלה ויבוא המבקיע השני בטיבו שלנו העונה.

כבר מזמן אני טוען שקבוצות ספורט, כמו ארגונים ובתי עסק, מקבלות את הזהות של העומדים בראשם. ארסנל נראית בדיוק כמו ונגר. פרסומת מלוקקת ונטולת תוכן. מהבחינה הזאת ברור כמה השליטה האמריקאית ביונייטד שולית. לפעמים אני מתעורר בלילה שטוף זיעה מעוד חלום ממסיבת העיתונאים שבה פרגוסון נפרד מהקבוצה ("אחרי האליפות ה-25 כבר אין לי אתגרים"). המחשבה הזאת מטרידה אותי הרבה יותר מצ'לסי שבוע הבא.

בולטון. הפנים האחרות של מנצ'סטר יונייטד
בטלר

4 Comments

בני גלובינסקי 27 במרץ 2010

הבעיה של יונייטד מגיעה כשהרצף הזה נפסק. בין שמייכל לואן דר סאר היו יותר מדי שוערים בינוניים שעירערו את ההגנה ואולי עלו בתארים. מאסימו טאיבי, רוי קארול וחבריהם נתנו 6 שנים לא יציבות בין הקורות באולד טראפורד עד שהגיע ההולנדי הנהדר.

zeevny 27 במרץ 2010

בני, התכתבתי עם חבר אוהד יונייטד במהלך המשחק (אני חושב שאתה מכיר אותו) ואמרתי לו שניצחנו קצת בגרמניות. מהבחינה הזאת גם זה מזכיר לי את הגרמנים: בתקופות הזהב תמיד יש להם שוער ענק (ובדרך כלל גם מבקיע גדול)

גיל 27 במרץ 2010

בני, הלוואי על קבוצה 6 שנים לא יציבות כמו אלו. אין מה לעשות, אי אפשר תמיד למצוא מחליפים לכולם ויש את העניין של ניסוי וטעייה. אבל כל עוד פרגוסון על הקווים זה לא יקח הרבה זמן. תשווה את זה לתקופת בניטז למשל ואני בטוח שאוהדי ליברפול היו שמחים על 6 שנים לא יציבות כאלו כתחליף.

בני תבורי 28 במרץ 2010

נכון מאוד.

Comments closed