אלבה ברלין-הפועל ירושלים (פוסט חי מהמגרש)

In כללי

די מדהים אותי לראות את דיז'ון תומפסון פה. אני זוכר אותו בקולג'ים ואם אני לא טועה כל השחקנים שהוא שיחק איתם בחמישיה ביו.סי.אל.איי הגיעו לאנ.בי.איי. אני לא חושב שחסר לו משהו באתלטיות בלהיות שחקן תשיעי באנ.בי.איי, אבל אני חושב, לאור מערכת קבלת ההחלטות שלו ברבע האחרון, שצריך לתת קרדיט למקבלי ההחלטות באנ.בי.איי: אפילו מהשחקן התשיעי שלהם הם צפים לאינטיליגנטיית כדורסל מינימלית.

###

פו ג'יטר הוא פאקינג שחקן כדורסל

###

שבע וחצי דקות לסוף: הפעם הראשונה שאחד הזרים של אלבה לוקח את הכדור לפעולה אישית וחודר לסל באקט שנראה הפוך לחלוטין לכל מה שאלבה עושה כל המשחק. אני חושב שזה חינוך של מאמן סרבי.

###

קראתי עכשיו שצוות האימון של ירושלים טוען שלשרון ששון אין גוף לאירופה. בינתיים, השפת גוף שלו פה אומרת שהוא היה מעדיף להיות בכל מקום היום חוץ מאירופה.

###

שלוש וחצי דקות לסוף הרבע השלישי. הקהל של ברלין מאבד את הסבלנות לסובלנות של השופטים ומאבד את כללי הנימוס נגד בירת העם היהודי. הייתי רוצה שאנשים יילחמו עכשיו היסטורית נגד הבוז ההיסטרי אבל אני מתקשה להאמים שקווין פינקני מתחבר למורשת הזו.

###

אני חושב שצוות המאמנים של ירושלים צריך להפוך את המשחק של ירושלים להרבה יותר פשוט. פו ג'יטר (איזה שם ואיזה לב, כאילו שאבא שלו כבש את הר הבית) תריך לכדרר, לחדור ולזרוק או לקלוע או למסור לטרה סימונס. לשאר השחקנים אסור לבצע שום פעולה שדורשת מיומנות. נעימי תוקע שלשה.

###

גודס החליט לפתוח את החצי השני בלי ז'קט. ירושלים עם שלוש נקודות ביותר מחמש דקות.

###

טוב, הפוסט יעבור עכשיו למתכונת פחות תכופה: התחיל ארסנל נגד ברסה.

###

בהפסקת המשחק עולים שישה גברים חטובים בתלבושת כל לבנים ומבצעים על מזרן ענק תרגילי התעמלות, קפיצה ואף התעמלות סינכורנית להנאת הקהל המריע. אין שימוש זול בגוף האישה ואין חלוקת מתנות קפיטליסטית. ספורט בשביל הפולק. אני לא בטוח שזה מה שהזרים של ירושלים רוצים לראות.

###

כיוון שאני לא נמצא הרבה בארץ איני יודע בדיוק מה הסטטוס של גיא גודס כמאמן, כטקטיקן, כמוטיבטור. אני יכול רק להעיד מפה, באולם בברלין, שהוא אשם לפחות שמונה מ-12 נקודות ההפרש של ברלין. ירושלים משחקת משחק מכריע עם יתרון נמוך במגרש מאוד ביתי ורועש. אני חושב שמה ששחקנים צריכים במצבים באלו זה בעיקר רוגע, להסתכל על הקווים ולראות מנהיג שמאמין בהם ובעצמו.

גודס צריך אורך רוח פיל ג'קסוני למשחק כזה. במקום, הוא מגיב בביטול, בתנועות ידיים, פה וראש על כל טעות שהשחקנים שלו עושים.

###

אני חייב לכתוב שאני ממש לא מחבב את חוק זריקות העונשין באירופה. החוק של העבירה החמישית לוקח קבוצה שחטפה פאול בחלק המגרש שלה לשתי זריקות בטוחות. הייתי מעדיף שמהפאול הרביעי ועד הפאול השישי קבוצות יזרקו אחת ועוד אחת בעבירה שלא התבצעה תוך כדי זריקה. זה חוזק שמצ'פר שחקנים שלא עובדים על הדברים הכי בסיסיים בכדורסל.

###

6:17 לסוף החצי וירושלים משחקת כמו קבוצת אנ.בי.איי אמיתית. היא לוקחת כדור חוזר בהגנה ורצה להתקפת מעבר עם יתרון של שחקן וגיא גודס שורק וצועק כדי שיתחילו תרגיל שהוא קרא לו. למזלה של ירושלים פו ג'טר חוזר לשכונה, חודר לסל ומוריד לשמונה הפרש.

###

ובכל זאת מדף הסטטיסטיקה של הרבע הראשון: 4 מ-4 לברלין בקליעות מחצי מרחק, אפס משתיים לירושלים. כדורסל הוא משחק פשוט. (בינתיים ירושלים חוזרת לרבע השני עם שתי צליפות מחצי מרחק).

###

נגמר רבע ראשון. מסוג המשחקים שלא צריך לקבל בשבילם דף סטטיסטיקה אחרי כל רבע. שבע נקודות לירושלים ומי שאני מתרכז בו יותר מכל שחקן אחר הוא יוגב אוחיון. אני זוכר שראיתי אותו לפני בערך חמש שנים בליגת התיכונים והוא נראה כמו אחד שממש יכול להיות כוכב. כדורסל ומניירות. בינתיים, הלך קצת הכדורסל 0בעיקר עוקר) ונשארה קצת מניירה. יוגב אוחיון בדרך הבטוחה להיות קורן אמישה.

###

ירושלים צריכה להרגיש בבית, ולא רק בגלל דגלי ישראל הרבים (אפס דגלים גרמניים) או הכרוז שהחליט לברך את הקבוצה בעברית (אני יודע מנסיון שהם לא מברכים בטורקית קבוצות אורחות מטורקיה). היריבה שלה משחקת בצהוב-כחול והחמישיה שלה מורכבת כולה משחקנים זרים.

###

אחרי האכזבה במינכן החלטתי לפצות את עצמי בדרך הטובה ביותר שיכולתי לחשוב עליה: להתנתק מספורט, וככה אני מוצא את עצמי באולם המפואר של ברלין במשחק שבו גיליתי שאני מכיר רק שלושה שחקנים, משתי הקבוצות.

שתי מסקנות מהירות עוד לפני תחילת המשחק: אתמול, באליאנץ ארנה, המושבים היו צמודים למגרש, ניגוד גמור לאצטדיון האולימפי הישן שבו הפריד מסלול אתלטיקה רחב בין המגרש לצופים. פה בברלין יש מרחק עצום בין האוהדים למגרש. אני חושב שהגרמנים הבינו שאצטדיוני הכדורגל החדשים ממש פוגעים ברמת האתלטיקה.

והבדל גדול ברמת האוכל: במינכן הגישו לעיתונאים ארבעה סוגי בשר, סלטים, חמישה סוגי לחמים, שלושה סוגי עוגות, קפה, מיצים ובירה.

בברלין יש רק מים מוגזים.

מסקנה: בברלין יש רגישות גדולה יותר לחגים יהודיים.