גביע עולמי 7- פבלו מסי

מחצית בין ארגנטינה לדרום קוריאה. אין פה שום ספקות למרות השער המצמק של דרום קוריאה. ארבעת הקדמיים של ארגנטינה הולכים לסייט פה הרבה מאמנים יריבים. גם מפוצצים בכשרון וגם רצים, לא אנוכיים. כאילו שנפלו מפס הייצור של פרימדונות לפני שהמפעל התקין עליהם את התכונות הנלוות. ואחרי שהיגואין, מסי, טבז ומריה גומרים לרוץ, ולהציק וליצור ולתקל ולגעת בכדור כמו שפיקאסו נוגע במכחול, אפשר עוד להעלות את מיליטו מהספסל בדקה השבעים.

פתאום גם ההחלטה שלא לקחת את קמביאסו לא נראית טפשית כל כך. לארגנטינה אין שום צורך לבזבז עוד מקום בסגל על קשרים הורסים. המשחק שלה כמעט מדלג על העמדה הזו.

שלושת השערים הארגנטינאים הגיעו אחרי מצב נייח. זו רק תוספת. מתישהו גם המצבים מתוך המשחק השוטף יביאו לשערים. זו המסקנה הכי ברורה שלי מהמשחק וחצי של ארגנטינה: כל יריבה שתתקיף עם יותר מארבעה  שחקנים, עדיף שתדאג שהכדור ייצא החוצה כדי שההגנה שלה תתארגן מחדש. אין חמישה שחקני הגנה בטורניר הזה שיכולים לעצור את הרביעיה הארגנטינאית הקדמית אחרי איבוד כדור.

ועוד שני דברים קטנים: מישהו לעזאזל יכול ליזום חיבוק עם מאראדונה. קצת נשרף הלב מלראות אותו מחפש חיבוק אחרי כל שער. והאם יש מצב שגבריאל היינצה, העוגן של ההגנה הארגנטינאית (אוי!), הופרד בלידתו מברי סחרוף?

###

ופוסט חי כמובן הלילה, חצי שעה לפני המשחק.

גביע עולמי 6-נאצר מחכה לבקנבאואר
גביע עולמי 8-מחיקו, מחיקו!!

7 Comments

אסף 17 ביוני 2010

טוב, דייגו השלים את מכסת החיבוקים היומית שלו בסיום המשחק.
במסיבת העיתונאים אחרי, כשנשאל על זה, הוא הדגיש את ההטרוסקסואליות שלו ואף פירט ( אני יוצא עם ורוניקה, בלונדינית, יפה, בת 31 ). נפש של משורר.

tsad2 17 ביוני 2010

הדבר הטוב ביותר בארגנטינה זה חוסר האנוכיות (שציינת). נראה שהם ממש נהנים לשחק יחד.
והגדולה של מסי מתבטאת בפירגון שלו. הוא לא מפסיק למסור ולסדר לאחרים. עד שבא לו להבקיע ורק אז הוא הולך קצת לבד. לא הבנתי רק למה פבלו?

zeevny 17 ביוני 2010

ניר, כי הוא נוגע בכדור כמו שפיקסו נוגע במכחול

tsad2 17 ביוני 2010

אה, ברור! (עד רוזנברג הגעתי ולפיקסו לא). אני איתך לגמרי.

אורי ב. 17 ביוני 2010

יש סיבה מאד טובה שבגללה ארגנטינה נראתה כמו ארגנטינה היום. קוראים לה סבאסטיאן ורון. במציאות שפויה יותר קאמביאסו, כמו מקסי רודריגז היום, תורם את הריצה, המסירות והפרגון שחיוניים לשטף המשחק שגורם להתקפה לפרוח, ולהגנה הכבדה להנות מהזמן הדרוש להתארגן כראוי. עם ורון ההתקפה תקועה וההגנה בצרות, ואני חושש מקריסה כבר בשמינית הגמר אם הוא יתאושש ויחזור להרכב.
ולגבי מראדונה, אין סיכוי שמישהו יזום איתו חיבוק בקרוב. בני תמותה לא יוזמים חיבוק עם אלוהים.

zeevny 17 ביוני 2010

אורי ואריה, כיוון שאני אופטימיסט חסר תקנה, אני עדיין מאמין שזה לא חשוב מה ההגנה של ארגנטינה תעשה. ובניגוד להתנפצות הרומנטיקה שלי במונדיאל הקודם, הפעם המאמן לא ישאיר את מסי על הספסל בשלבי ההכרעה. מה שאני מנסה לומר הוא: כן, ההגנה חלשה וצריך קישור אחורי, אבל ניצול הזדמנויות יהיה פקטור הרבה יותר חשוב. ארגנטינה צריכה להיות עם מאזן שערים של 15-4 אחרי שני המשחקים הראשונים.

ואכן, כפי שהעידה שאגת הקהל כשעצר את הכדור בעקבו, טוב שיש דייגו.

אריה 17 ביוני 2010

אני חושב שהחיסרון של קמביאסו יהיה משמעותי יותר בשלבים הבאים. מול ניגריה ודרום קוריאה עם כל הכבוד (ויש כבוד) להם לא צריך קישור הורס, אבל זה לא המקרה מול ברזיל, גרמניה ודומותיהם (אפילו דרום קוריאה תפסה את ארגנטינה לא מוכנה מספר פעמים),אז החיסרון של קמביאסו עלול להיות משמעותי- הם חייבים שחקנים בולמים לפני קו ההגנה החלש יחסית שלהם וזה יכול לעשות את השינוי. אגב, גם אני שמתי לב לנסיונות הנואשים של מארדונה לצוד חיבוק- זה נראה כאילו הוא אחד האפסנאים שלא מעניין אף אחד לחבק אותו (זה השתנה כמובן בסיום), אני מאשים את התרבות האירופאית המעונבת בזה- אנשי הספסל לא רגילים שהמאמן רוצה להתחבק (ראה מקרה קאפלו וכו')- טוב שיש מאמן כמו מראדונה להראות לנו איך אמורה להיראות שמחה של מאמן במונדיאל.

Comments closed