סטנוגרמה של 90 דקות ואגדה (בפרספקטיבה בת יומיים)

אפשר לחשוב על אלף סיבות מדוע צפייה במגרש עולה לעין שיעור על חויית הצפייה דרך המרקע. בשבילי יש כמעט סיבה אחת: היכולת לראות את המשחק דרך המצלמה האישית שלך, ולא לפי החלטות העורך. זה מה שראיתי ביום שלישי בגלזנקירשן בין 20:30 ל-22:30:

בדקות לפני המשחק, כשכל השחקנים מתמסרים או בועטים לשער, ריאן ג'וזף גיגס באימונית אפורה מופשלת שרוולים, רץ ספרינטים אלכסוניים של 20-25 מטר. בהמשך המשחק יתברר לי שזוהי התנועה המשמעותית, הארוכה והתכופה ביותר של גיגס במשחק. זהו המרחק שגיגס רץ ממקומו באגף השמאלי להרמות קרן מימין.

גיגס עולה אחרון למגרש, מאחורי ולנסיה. הוא עומד קיצוני משמאל. בעוד כל השחקנים משלבים ידיהם בעת המנון ליגת האלופות, גיגס עם ידיו על המותניים (האם כבר עייף? מהספרינטים?). בתמונה הקבוצתית הוא עומד שני מימין, בין אברה לפרדיננד.

קצת לפני השריקה גיגס מחליף מילים עם קאריק ומותח את גרביו.

דקה ראשונה. מסירה ארוכה מדי לואלנסיה.

דקה שניה. רץ באלכסון משמאל, משחרר לעצמו את הכדור עם העקב, מאבד את הכדור, מגרד מתחת למרפק ימין.

דקה רביעית. מרים קרן. מתלונן לשופט על עבירה על רוני.

דקה חמישית. קיצוני ימני, משחרר כדור נהדר להרננדז.

אחרי חמש דקות אני שם לב לשני דברים: ההתקפות של שאלקה מתחילות מהצד של גיגס ופארק וגיגס כמעט לא זז מעיגול האמצע.

דקה 11: קושר שרוכים בנעל ימין, נותן הוראות לשחקנים.

דקה 15: מיאוץ ראשון של גיגס על הקו השמאלי, מסתיים באיבוד כדור מטופש של רוני. גיגס מסתכל על רוני במבט גוער.

דקה 17: מסירה ארוכה ולא מדוייקת לולנסיה. לאחר מכן הוא נע באמצע ומוסר כדור קצר לאברה.

דקה 19: חוץ מימין, עמוק בחלק המגרש של שאלקה. גיגס נעמד על הקשת מחוץ לרחבת העונשין.

דקה 22: גיגס רץ באלכסון להרים קרן.

דקה 24: דאבל פאס עם אברה. עבירה של אברה. גיגס מותח את שתי גרביו. תנועה יפהפיה. רגל עולה קצת, הוא מתכופף, יד נגדית נשלחת ומותחת. ועכשיו ברגל השניה.

דקה 26: גיגס חופף את רוני בשמאל, אבל רוני מעביר את הכדור ימינה. גיגס מתלונן, אבל אין אף אחד עם הפנים אליו. המהלך כולו בימין לשם התכווצה ההגנה. גיגס בודד, לבד במדבר רחבת העונשין, מתלונן לאף אחד. מדובר בפריים יפהפה. ההתקפה מסתיימת בעוד החמצה של הרננדז. רוני מתפנה להסביר לגיגס.

דקה 28: גיגס רץ באלכסון להרים קרן. ולנסיה מוציא לו כדור חוזר, גיגס מחזיר. ולנסיה מרים את הכדור לקצה הימני של הרחבה, וידיץ' משתלט עליו, מעביר למרכז, גיגס מגיח בריצה ונוגח, הצלה גדולה.

דקה 30: גיגס נשאר מאחור כדי לעזור בהנעת הכדור אחרי המסירה הראשונה מון דר סאר. אחרי חצי שעת התבוננות אתה מבין שגיגס ער לכל דבר שקורה במגרש. הוא מבין את המשחק באופן אבסולוטי, עד רמת מי אמור לשמור על השחקן שמוציא את כדור החוץ.

דקה 31: חילוץ כדור של גיגס ומתפרצת של היונייטד.

דקה 34: מטרים ספורים מעיגול האמצע, קצת ימינה, מהמקום ובלי שאף אחד ראה את זה מלבדו, גיגס משחרר כדור של ארבעים מטר שאמור לשים את רוני לבדו מול השוער. רוני מפספס את הכדור.

דקה 35: גיגס מריח קצת דם ומתחיל לרוץ אל הכדור. הוא מוסר לפאביו שנמצא באופסייד. הוא משתחרר מדאבל טים עליו עם הקפצה גאונית בקצה של רגל שמאל לאברה. הוא מרים כדור מימין שפארק מפספס בסנטימטר.

דקה 40: מקבל מרוני באמצע, מוסר ימינה, רץ בעקבות הכדור וסוחב איתו שני מגינים, פאביו נכנס לאמצע ומפציץ מ-12 מטר מעל המשקוף.

דקה 43. גיגס חופף משמאל, מקבל מרוני, מקשית ומגן מחלץ לקרן. גיגס רץ באלכסון להרים את הקרן. הוא מרים.

מחצית.

קצת לפני השריקה לפתיחת המחצית השניה, גיגס מחליף דברים את קאריק ומותח את גרביו.

קצת פחות מדקה. גיגס מרים כדור עונשין משמאל, נגיחה של אברה והצלה גדולה. גיגס מרים כדור קרן, ומאבד את הכדור שחוזר אליו.

דקה 49: ולנסיה מעביר כדור מימין שעובר את כל ההגנה של שאלקה ומגיע לגיגס. גיגס מטעה שני מגינים בתנועה אחת, מסדר לעצמו בעיטה ובועט לכיוון הכללי של המבורג.

דקה 50: תיקול נקי של גיגס מתחיל עוד התקפה. גיגס מאחר לכדור הרוחב של ולנסיה.

דקה 52: כדור עונשין קצר לוידיץ' במרכז המגרש. גיגס הוא הצלע השלישית בשני משולשים בינו לבין אברה ווידיץ'. לוקח את הכדור ברגל שמאל, עושה סיבוב של 360 מעלות מסביב לשחקן של שאלקה ומחזיר לוידיץ'.

דקה 53: גיגס בספרינט מרדף מטורף אחרי מספר 17 של שאלקה, על הקו השמאלי, בנסיון לעצור מתפרצת.

דקה 54: מריץ את ולנסיה מימין, כדור רוחב שרוני מבזבז עם העקב. גיגס כועס בביטול.

דקה 55: מחליף מסירות עם אברה מימין. מרים כדור גבוה מדי לפארק.

דקה 57: ספרינט באמצע לכדור ארוך ששלח לו קאריק. המגן מקדים את גיגס ונוגח חזרה לשוער.

דקה 59: גיגס נע ללא הפסקה, אבל לא יוצא מעיגול האמצע במשך שתי דקות רצופות.

דקה 62: שתי קרנות רצופות לשאלקה. גיגס נעמד על קו ה-16 ומחלק הוראות.

דקה 64: מחליף מקומות עם פארק. גיגס קיצוני שמאלי, פארק יותר באמצע.

דקה 65: מחליף מקומות עם פארק בחזרה.

דקה 67: אברה, על הקו השמאלי, למרכז ולרוני, רוני משתחרר משחקן אחד, גיגס מתחיל תנועה מעיגול האמצע. בקו ישר, העיניים שלו נעולות על רוני. הוא לא מטעה אף אחד, הוא מסתנן לרחבה, רוני נע קצת ימינה ומוסר עמוק לגיגס. נויר כבר עצר כדור מימין, משמאל, מעל. גיגס מניף את רגל שמאל ומשחיל אחד דרך נויר. מסתירים לי.

דקה 68: אותה תנועה. גיגס, מהאוויר, מסירה של ולנסיה, מעשרים מטר, קצת שמאלה.

דקה 69: גיגס הוא השחקן החמישי שמגיע כדי לברך את רוני, הוא נותן קפיצה של שני סנטימטר ומחבק את המעגל הראשון מסביב לרוני. בדרך חזרה הוא מנגב את הפנים עם החולצה ומודה לקהל של היונייטד במחיאות כפיים כשידיו מעל לראשו.

דקה 74: אחרי שני החילופים הראשונים גיגס נע שמאלה וכמעט ולא משפיע יותר על המשחק. חילופי מסירות שלו עם סקולס משחררים את ההגנה של היונייטד מהלחץ.

דקה 75: עונשין לשאלקה, 22 מטר וימינה מון דר סאר. גיגס הוא הימני ביותר בחומה של חמישה שחקנים והוא מעביר לחומה את ההוראות של השוער.

דקה 79: גיגס שוב מסתנן, סקולס מנסה להכניס לו אבל הכדור נתקל ברוני. גיגס מקפל את ידיו מאחורי העורף.

דקה 80: נאני נכנס ומקבל תדרוך קצר מגיגס. סוף הרשימה.

**

יש פה תיאור של 37 דקות. לאיפה נעלמו 53 דקות? זה בדיוק מה שמצלמות הטלוויזיה לא מראות לכם. 53 דקות הסתובב ריאן גיגס על קו האמצע. מנתץ את האמירה לפיה תמיד צריך להיות בתנועה ולרוץ. אולי אם רצת כל כך הרבה, אתה מבין שצריך לרוץ מתי שצריך לרוץ. 53 דקות על עיגול האמצע. שני מטר לפה, שני מטר לשם, קצת הסתכלות פאסיבית. בכל פעם שגיגס יצא מהאיזור שלו, הוא מיהר לחזור אליו.

הראתי את זה לזנדר שישב לידי. וזנדר אמר: "כמו ילד שהתרחק יותר מדי מהחוף והמציל קורא לו לחזור". ואני חשבתי: שהוא חייב להיות באמצע. כדי שבככל רגע, שחקן של היונייטד יוכל להסתכל לכיוון מסויים ולראות שם משהו ומישהו קבוע. כמו ילדים בגן משחקים שצריכים רק לדעת שאבא נמצא שם.

מי את ריאל מדריד?
ליגה שניה, 70 אלף צופים, אנחנו אלופים (ערן לוי, ברלין)

24 Comments

אריאל 28 באפריל 2011

נשמע לי קצת כמו אבי נמני, עם כל ההערות והגערות האלו..

אברהמי 28 באפריל 2011

חילול קודש, אריאל יקירי, חילול הקודש

אלעד אחד 28 באפריל 2011

יפה מאוד, אברהמי.
אכן נראה שגיגס הוא יין אדום משובח.
והמשפט האחרון קולע בול. ההבנה שלו את המשחק משתפרת מעונה לעונה והוא מציג כיום (לדעתי) את היכולת הטובה ביותר שלו. כבוד.
רק תיקונון קטן ולא משמעותי – הרפאל הוא כמובן פאביו

אזי 29 באפריל 2011

אני לא חושב שאפילו רפאל (או פאביו) יעיזו להתווכח מי באמת היה שם :)

קורא אדוק 28 באפריל 2011

עוד כתבה מעולה

אברהמי אם אתה לא מכיר (למרות שכנראה אתה כן…) אני ממליץ בחום גם על הסרט הצרפתי ההזוי והגאוני על זידאן
Zidane: A 21st Century Portrait שמראה את זידאן במלוא גדולתו משבע עשרה מצלמות שונות שעוקבות רק אחריו. זה (עוד) משחק טיפוסי שבו זידאן מראה את כל גדלתו בפשטותו,מבשל לרונאלדו המקורי,מוביל קאמבק מופלא וכמובן מורחק לקראת סוף המשחק.

גיל 28 באפריל 2011

קורא, ראיתי את הסרט על זידאן והסרט על קובי בריאנט שעשה דבר דומה. אלו סרטים משעממים ביותר שלא מוסיפים לנו שום תובנה חדשה לגביהם. אני חושב שצריך לראות שחקן בהקשר הכללי של המשחק ובהקשר של ההחלטות שהוא מבצע.

קורא אדוק 28 באפריל 2011

וואלה? כל אחד והטעם שלו :) אני ממש נהניתי
(העובדה שאני מעריץ גדול של שניהם כנראה עזרה….)

גיל 28 באפריל 2011

זה לא עניין של הערצה זה פשוט משעמם פחד.

פולדש 29 באפריל 2011

מדובר על הסרט שמוצג במוזיאון גוגנהיים בבילבאו?

הסרט הוא יותר אמנותי ופחות מועיל לצורך ניתוח טקטי או הבנת תפקוד של שחקן מסויים. ועדיין, הוא מרשים ביותר.

סימנטוב 28 באפריל 2011

טוב צריך שהבמאי יסתדר מצלמה אחת על עיגול האמצע באופן קבוע.

יאיר אלון 28 באפריל 2011

הגיוון והחכמה זו תמצית הגאונות של ראיין גיגס….
משחקן שהיה רץ הכי הרבה על המשחק ושורף את קו שמאל תראה איזה תיאור שונה אתה מביא לנו פה. לא פחות ממדהים.

אם מישהו כבר הזכיר את זידאן אז אומרים עליו שהכל הוא היה עושה פשוט, אבל כשהיה צריך לעשות משהו מסובך אז ב-2002 הוא נתן וולה מהסרטים.
ושבחיים לא היה נוגח אבל כשהיה צריך לנגוח כמו ב-98 אז גם נגח.
באיזשהו מובן גם גיגסו שלא ממש מבקיע שערים מכונן, אבל כשצריך אם זה ב2008 במחזור האחרון נגד וויגאן או נגד שאלקה כשנוייר עוצר כל מה שבא לקראתו אז גם את זה הוא עושה.

צור שפי 28 באפריל 2011

הרגיש לי מאוד זן הפוסט הזה. המינימליזם, הפחות זה יותר. צריך לקרוא את זה עם דיסק של פיליפ גלאס ברקע.

יוסי מזרחי 28 באפריל 2011

ואחרי כל זה, הוא רץ 11.4 ק"מ, יותר מכל אחד אחר על המגרש.
קאריק שני עם 11.2 ק"מ.

ליבר 28 באפריל 2011

אני חושב שהוא היה שני לראול. לא יאמן שני החברה האלה (למרות שראול צעיר ממנו ב5 שנים)

אברהמי 28 באפריל 2011

יוסי מזרחי,

הוא רץ המון, אבל רוב הריצה מתרחשת בקוטר מאוד מאוד מסוים.

מולי 28 באפריל 2011

כתיבת הפוסט הזה היא רעיון גאוני. פעם, כשהייתי ילדון, בימי ראשון בחדשות הספורט היו כותבים את מהלך המשחק, לא כמו היום שהרוב רכילויות.
תודה שהחזרת לי את התחושה של פעם.

תושב חוזר 29 באפריל 2011

מענין ויפה.
שכחת שני דברים – החמצה בשניות הסיום של המחצית באחד על אחד מול נויר (הלכת לשירותים או משהו?), ושתיים – מחליף חולצות עם ראול בסיום…

אברהמי 29 באפריל 2011

תושב חוזר
החמצה בסוף המחצית מול נויר? של גיגס? תן לי וידיאו. אני זוכר את הרננז. בשריקת הסיום כבר הייתי על התחתית בדרך חזרה לברלין.

איש 29 באפריל 2011

אברהמי- דבר שראו בטלויזיה ולא יכולת לראות באצטדיון- אחרי ההחמצה בדקה ה- 68 הוא סינן fuck off. באנגליה בטח היו מרחיקים אותו…

כסיפוביץ 29 באפריל 2011

לצערי ולטעמי כל הפוסט הזה עושה עוול גדול לגיגס.
מגיע לו יותר מדיווח יבש שכזה.
זה מזכיר לי כתבת חדשות על איזה סלב.
7:00 הוא קם
7:15 ציחוח שיניים
7:45 אכל מוזלי
וכו' וכו'

חוץ מהפסקה האחרונה כל השאר לא הובן לי

אברהמי 29 באפריל 2011

כסיפוביץ, כנראה שזה ענין של טעם. החלטתי להסתכל על גיגס כי גאונות הכדורגל שלו נראתה לי מאוד פשוטה, וזה מה שניסיתי לשקף בפוסט. שבת שלום.

כסיפוביץ 29 באפריל 2011

גם לך ידידי

יוסי מזרחי 30 באפריל 2011

וטוב שעשית כך.

Comments closed