פייבוריטית, להקיא ממנה

In כללי

1. (השתעלות, קבס קל שמטפס ממעמקי הבטן, עושה סטופ בגרון ויורד שוב). מיאמי היא הפייבוריטית הברורה לזכייה.

2. מבט לטבלאות הסטטיסטיות של הסדרה בין מיאמי לבוסטון מבהיר על מה אנחנו מדברים כאן. בוסטון היא קבוצה. מיאמי היא אוסף של שלושה כוכבים ועוד שני עוזרים ברוטציה. גם ההירואיות של ג'יימס בסופי המשחקים היא לא תוצאה של מהלכים קבוצתיים שובי עין, אלא יכולות אינדיבידואליות עילאיות. מי שרוצה, יכול לחיות עם מיאמי כאלופה ראויה. רק שהקונטקסט חייב להיות ברור: אליפות של מיאמי היא סופו של תהליך בן שנים שהחזיר את הכדורסל לשכונה. כדורסל של שלוש על שלוש.

צריך להיות עוד משהו ברור וזה הדחיפות שבהישג. הדרך שבה נבנתה מיאמי דורשת אליפות עכשווית. כשבריונים לא מצליחים לנגף יריב, הם יפנו את האלימות בינם לבין עצמם.

3. הצורה שבה נבנתה מיאמי בולטת אל מול הקבוצות שיישארו איתה בגמרים האיזוריים. קבוצות שנבנו מהדראפט, ועוד דראפט, ועוד שחקנים חופשי ועוד שחקנים שישלימו את מה שכבר יש. נגד הסדר הזה תתמודד מיאמי נגד שיקגו. בכדורסל היא יותר מוכשרת.

4. ממפיס, בלי רודי גיי, כמעט עשרים נקודות ויותר משישה ריבאונדים למשחק, במשחק שביעי על הזכות להיות בגמר המערב.

5. כל עוד היא תמצב את עצמה בעמדת האנדרדוג, המפתיעה, אני אוהב את הסיכויים של דאלאס ונוביצקי.

121 Comments

40 שנה 14 במאי 2011

זהו בדיוק. תירוצים. אם מיאמי לוקחים אליפות זה בזכות. בסופו של דבר הם מתמודדים מול קבוצות שלמות

אילן 14 במאי 2011

שיקאגו לא מוערכת מספיק, היא תקח את האליפות.

יריב 14 במאי 2011

אני הולך עם דאלאס (בעיקר כי אשמח לראות את נוביצקי זוכה), אבל אני לא רואה פייבוריטית *ברורה*. אגב, אוקלהומה היא כן קבוצה בטבלאות הסטטיסטיות שלה? היא נבנתה אחרת, אבל מה לגבי התוצאה?

אני לא מבין למה להשתמש במינוח "בריונים" לגבי השלישיה של מיאמי, תוכל להסביר למה הוא נראה לך מתאים? אני גם לא חושב שצפוי שם שבר אם ייקח להם עוד שנתיים להשיג אליפות.

תושב חוזר 14 במאי 2011

לא רואה מי עוצר את מיאמי, לא חושב ששיקאגו חזקים מספיק, ולמעשה הם הקבוצה הפחות מנוסה במעמדים הללו. חזרה של דאלאס מיאמי בגמר, וזה יגמר בחמישה משחקים (חוששני)

גיל 14 במאי 2011

אני לא מסכים עם כל אלו שרוכבים פתאום על הגל והפכו את מיאמי לאלופה. היו לה שני סיבובים קלים למדי עם מאצ'אפים שמתאימים בדיוק להם. אם בוזר ישחק כמו במשחק האחרון, ונואה ילחם כמו שהוא יודע להלחם אז יהיה למיאמי קשה יותר לקלוע. מספיק שאתה פוגם במשחק של וייד או לברון שכל הקבוצה נפגעת. בשביל לעבור את שיקאגו מיאמי יצטרכו לנצח כנראה פעמיים שם ואני לא רואה איך זה קורה. אני מהמר על שיקאגו ב6.

עומרי 15 במאי 2011

אני איתך. להיט, לדעתי, אין תשובה לאינטנסיביות ההגנתית ולאנרגיות של הבולס בריבאונד. ודריק רוז הוא חתיכת בעיה בשבילם. יותר משלברון ווויד הם בעיה בצד השני.

דורי גיל 14 במאי 2011

אני באמת שלא מבין למה מיאמי פייבוריטים מול שיקגו. מיאמי ממש התקשו (למרות שבסופו של דבר ניצחו ב-5) את בוסטון הפצועה פיזית ומנטלית שלא קיבלה שום תרומה מהספסל. אני לא רואה אותם עוצרים את רוז מלהשתולל ולקלוע 30 נקודות למשחק בנוסף לפיטום בלתי פוסק של החברים שלו. אם בוזר משחק כמו שהוא שיחק במשחק האחרון מול אטלנטה, ואני מאמין שתהיה לו סדרה טובה כי הוא ישחק מול בוש (אלא אם כן אנת'וני ישמור עליו ואז מה, בוש ישמור על נואה? נואה יסיים עם 7 ריבאונדים בהתקפה למשחק), מיאמי תהיה בצרות.

שיקגו ב-6.

מנחם לס 14 במאי 2011

לא משנה מה יקרה עם מיאמי. תנצח או תפסיד. אבל לכתוב "להקיא ממנה" על קבוצה שלא עשתה דבר אחד קטן ביותר שאחרים לא עושים (ועוד יעשו! חכה כשדווייט הואורד יגיע ללייקרס וכריס פאול יגיע לניקס), ולא עשתה שום דבר מחוץ לחוק, זה בור הביוב הנמוך ביותר שכותב בלוג יכול להגיע אליו.

גיל 14 במאי 2011

מנחם, כבר היינו בסיפור הזה. אכן הסיפור של גאסול היה מגעיל וגם של גארנט ואלן. אבל לא היה תקדים לשלישייה בשיא הקריירה שמאחדת כוחות ככה ועוד בצורה הכל כך מכוערת שלברון עזב את קליבלנד. חוץ מזה, שנאה ספורטיבית קיימת גם בלי סיבות רציונליות ואני גם מקווה שהם לא יקחו אליפות.

מולי פריילוף 15 במאי 2011

למה להגיד ככה?

נכון שהשחקנים מחוץ לשלישיה לא בפוקוס, אבל אתה לא יכול בעונה אחת גם להרים כזה גרעין וגם לתפור היטב את כל המסביב. אני ממש לא נגד האיחוד של השלישיה כי אני חושב שכל התגובות נגד הן סתם מהבטן. הכל מותר באהבה, מלחמה וספורט. יש עוד מיליון סטארים בליגה – שיתאחדו עם מי שהם רוצים וירמסו קבוצות אחרות.

מי שמכיר NBA מספיק שנים ויודע אלגברה של כיתה א רואה ליגה עם כמעט 30 קבוצות, שבסך הכל כן מעבירות בינהן סטארים ומגדלות סטארים ובסך הכל נמצאות בוויסות. הנה תסריט שבעשר השנים האחרונות היה נחשב למדע בדיוני: ממפיס ואוקלוהומה נלחמות על עליה לגמר המערב. אני חוזר: ממפיס ואוקלוהומה. לא הספרס, לא הלייקרס, לא יוטה, לא פיניקס, לא יוסטון ולא פורטלנד. ממפיס ואוקלוהומה! במונחים ישראלים מדוברי בשני חורים נידחים (ממפיס היא חור מגניב, אגב).
מה נעשה אם בעונה הבאה יתחזקו הקליפרס באיזה פרנצ'ייז פלייר ענק, ויחד עם בלייק גריפין יקרעו את כל האיזור המערבי? נגיד תודה ונהנה. יש איזון, ולא יעזור לכל המתבכיינים.

תמיד יש את אלה (שהם בסה"כ צופים בטלויזיה כמו כולם), שיבואו עם האמוציות כמו של אברהמי. כאילו מישהו שינה את החוקים בשכונה שלו, כאילו משחקים לא טוב בתיק ההשקעות שלו. מנחם לס צודק במאה אחוז במקרה הזה. שאברהמי יכין לעצמו שני ליטר מים ויקיא כאוות נפשו.

אלון 15 במאי 2011

תמיד משגע אותי שמשווים בין העסקה המבישה בין ממפיס לליקרס על גאסול לבין העסקה על גארנט.

מינסוטה קיבלה תמורה מלאה על גארנט שכללה חוזה נגמר, אולסטאר צעיר, בחירת לוטרי גבוהה (שהפכה לקווין לאב) ושחקנים משלימים- וכל זה על שחקן מבוגר שכבר התחיל בירידה שלו. להשוות את זה לביזיון של גאסול זו בדיחה.

גיל 15 במאי 2011

היא לא קיבלה שום תמורה מלאה. לוותר על שחקן פרנצ'ייז בשביל נזיד עדשים. מה זה חוזה נגמר ותקרת שכר או בחירת דראפט גבוהה? זה הכל ספקולציות. זה שהם ניצלו אותם טוב או שאחרי כמה שנים הם התאוששו לא מצדיק ויתור על שחקן כמו גארנט.

אלון 15 במאי 2011

גיל- באמת קיוותי להימנע מזה, אבל בוא נעשה השוואה. אני אשתדל לעשות את זה קצר.

רק נקודה לפני- בדיקה של טרייד לא יכולה להעשות בדיעבד, אלא רק על סמך מה שהיה ידוע באותו זמן- הרי גארנט יכול היה להיפצע יום אחרי הטרייד ואז מה היו אומרים?

נתחיל עם הטרייד של גאסול. תמורתו ממפיס קיבלו חוזה נגמר, שחקן בשם קרינטון שאף אחד לא שמע עליו עד אז או מאז, בחירת דראפט (מס 29) ואת הזכויות לשחקן אירופי עלום בשם מארק גאסול, שבאותו זמן לא היה כוכב אפילו באירופה (ואף אחד לא ישכנע אותי שממפיס חשבו שהוא יהפוך לסנטר לגיטימי).

תמורת זה ממפיס נתנו אול סטאר מצויין בסנטר, שנמצא בפריים שלו (בן 26). אבל זה לא כל התמונה. גאסול, בניגוד לגארנט (או אנתוני הקיץ) לא היה חוזה נגמר ולמעשה לממפיס לא הייתה שום סיבה למהר ולמכור אותו. בנוסף הם עשו את העסקה זמן רב לפני הדד ליין, שקבוצות רבות הצהירו שהן היו מוכנות לתת יותר.

ועכשיו לגארנט. תמורתו מינסוטה קיבלו:
1) חוזה נגמר גדול (ראטליף)
2) אל ג'פרסון- שחקן צעיר (אז בן 22), עם חוזה זול שכבר משחק כמו אולסטאר ויש לו פוטנצייל בשמיים. ובאמת במשך 2 עונות עד שנפצע ג'פרסון נתן למינסוטה 2 עונות של 20 נק' ו10 רב'. למעשה, מבחינה התקפית המספרים שלו טובים משל גארנט.
3) שחקנים נוספים. ראיין גומז שהוא אחלה שחקן רוטציה (ונתן 13 נק' למשחק עונה אח"כ במינסוטה), טלפייר שהוא סוג של באסט אבל היה הרכז הפותח בבוסטן ובעיקר ג'ארלד גרין, שהיום כשהוא משחק במזרח אירופה זה נשמע מצחיק, אבל בזמנו הוא נחשב לכישרון עצום והרבה חשבו שהוא הפרס הגדול למינסוטה בטרייד.
4) מה שכמעט כולם שוכחים. מינסוטה קיבלה חזרה את הזכויות לבחירת הדראפט הלא מוגנת שלה שהייתה שייכת לבוסטון (כחלק מטרייד ישן, נדמה לי שוולי שרביאק היה מעורב בו). מינסוטה הייתה מאבדת את גארנט בכל מקרה וכולם ידעו שמדובר בבחירה טופ 5 לפחות (ובאמת הייתה, אפילו עם ג'פרסון). מינסוטה בחרה את קווין לאב, אחד הפאוור פורדים המלהיבים בליגה.

בתמורה לזה בוסטון קיבלה את אחד הפאואר פוורדים הטובים בהיסטוריה, אבל בגיל 31 וכאשר הוא באופן ברור נמצא כבר בהתחלה של הירידה ביכולת. למעשה, למעט העונה הראשונה, גארנט ממש לא נראה כמו השחקן שהוא היה ובוודאי שאינו שווה את חוזה המקסימום שהוא מקבל.

עוד צריך לזכור שבניגוד לגאסול, גארנט התחיל את העונה האחרונה בחוזה והצהיר שאין לו כוננה להישאר, אז למינסוטה לא הייתה ברירה. לפחות הם בניגוד לממפיס דיברו במשך שבועות עם כל הליגה ולא הצליחו למצוא עסקה יותר טובה.

אז נכון ג'פרסון נפצע ומינסוטה ביזבזו את תקרת השכר ועשו דראפטים רעים ולכן לא התקדמו, אבל הטרייד עצמו מאוזן ביותר ובטח לא דומה לטרייד של גאסול, שעד היום אני בטוח שהיה בו משהו שאנחנו לא יודעים.

ואתה יודע מה? לאור השנים האחרונות אפשר לומר בבטחה שהיום מינסוטה היו מקבלים אפילו פחות, רק תראה את הטריידם על שחקנים שנמצאים בשיא כמו כרמלו או דרון וויליאמס.

גיל 15 במאי 2011

תשמע, אתה גם מנתח את הטרייד של גארנט בדיעבד ורואה מה קרה מאז. אין שום מחיר שיכל להשתוות לפאוור פורוורד בקליבר שלו גם בגילו. אל ג'פרסון הוא השחקן היחיד שהיה שווה משהו בעיסקה וגם הוא שחקן משלים (עובדה שעשו עליו טרייד 3 שנים מאוחר יותר). לדעת כל מי שהיה אז מינסוטה יכלו והיו צריכים לקבל הרבה יותר, אבל בליגה הזו פינוי מקום תחת התקרה ובחירות טרייד עתידיות נחשבות לעיסקה מוצלחת. בלי קשר, הניהול במינסוטה הוא כישלון ואפשר להבין את המרמור של גארנט.

אלון 15 במאי 2011

אלון, תוסיף את שם המשפחה שלך. כמעט חשבתי שאני כתבתי את זה.

Elad 14 במאי 2011

Hi
My name is Elad and I am a fan of the Heat. I'm the manager of Ron Seikly restaurant in Miami Beach, so of course I'm a fan of the Heat. But to describe them as TO THEW UP is just AOFUL. I secone Mel in what he wrote. Maybe you hate the miami heat so much because you hate Mel Less so much? AVRAMI! need a shrink TODAY!

אילן 14 במאי 2011

שיקאגו-מיאמי אישית מזכיר לי את גמר הנבא של 2004.
גם שם הלייקרס הגיעו כפייבוריטים כבדים בזכות הכוכבים שלהם וגם שם כולם התעלמו מהפיסטונס שעשו בשקט בשקט את העבודה שלהם עם הגנה עילאית ממש.
בסוף הלייקרס היו בכיס של דטרויט לאורך כל הסדרה וללייקרס היה מזל שזה לא נגמר בסוויפ.
גם פה, מיאמי באים כפייבוריטים (אני לא כל כך מבין למה, אני מהמר על שיקאגו ב-6) נגד הבולס ועם ההגנה האדירה שלהם.

פאקו 14 במאי 2011

יש בכל זאת הבדל אחד משמעותי, היות והשלד של הלייקרס 2004 (קרי קובישאק, המאמן ג'קסון ועוד מס' שחקנים) היווה חלק מקבוצה מוכחת שזכתה במספר אליפויות לפני כן, מה שלא נכון לגבי מיאמי דהשנה.
ואגב, בסדרה ההיא, קובי התייחס לשלשה המשוגעת שלו שאיזנה את הסדרה ל 1-1 כאחד הסלים החשובים בקריירה שלו (לאחר אותו משחק). הסתבר שהשלשה הזו הצילה אותם מסוויפ בסדרה…

מנחם לס 14 במאי 2011

מאחר והיום גלשתי לגולף, זה המקום היחידי שאני יכול להוסיף כדורסל.

אז ככה: לקבוצה מלאת הקיא יש את לברון ודוויין. לשיקגו יש רק את רוז. זה כבר 1-2 לטובתנו. אבל האחד ששמו רוז קלע 29 ממוצע בשלושת משחקי הנצחון שלו על מיאמי. אז כמובן שהבולס פייבוריטית. אם לא, איך זה שהיא ניצחה את מיאמי 3 רצופים? ספואלטרה ניסה כל שחקן היט מתחת 2.08 לשמור עליו, והוא BLEW BY ALL OF THEM. אחרת הוא לא היה ה-MVP של הליגה בגיל 22.
שיקגו משחקת משחק שאני יכול לתאר בע"פ בשינתי: רוז פורץ לסל, משתחרר וקולע. אם הוא מחמיץ, קרלוס בוזר ויואקים נואה כבר חיים ברפלקס מותנה של עלייה מיידית לריבאונד. זה מצופה בדיוק כמו זריחת השמש מחר בבוקר מעל הרי אדום.
אבל…למרות שדוויין אמר הבוקר בכל הרצינות, ובלי נסיון להיות "חנפן", "ROSE IS AN AMAZING PLAYER", אסור לשכוח שבכל שלושת ההפסדים של מיאמי, ההפרש היה 4 נק' ומטה, ולברון לא שיחק במשחק אחד, ובוש נפצע במשחק שני ולא סיים. המשחק המפליא ביותר של רוז היה בנצחון 99-96 כשהוא קולע 34 ויש לו מלחמה 'מאנו-טו-מאנו' עם דוויין על כל צעד ושעל.
אבל מיאמי היט היא קבוצה הרבה יותר טובה מאשר לפני 3 ו-4 חודשים. לברון ודוויין למדו כיצד לשחק אחד עם השני, והקבוצה כולה עלתה מדרגה. גם רוז הוא טוב יותר היום מאשר לפני 3 חודשים. ספואלטרה סרב לגלות כיצד ישמור על צ'אלמרס, והיום בכל העתונים כתוב שצ'אלמרס יעלה, אך לי ישנם סטודנטים לשעבר בהיט שמגלים לי דברים. אז היום אמרו לי בעילום שם כמובן שספואלטרה החליט לעלות שוב עם ביבי. אם רוז יאכיל אותו, מריו צ'אלמרס מיד ייכנס. אם גם הוא יובל לטבח, דוויין יהיה השומר הבא. ואם גם עליו יגבר רוז, אז לברון יהיה האחרון.

אבל לא לשכוח: הבולס צריכים שני שומרים על דוויין ולברון, ולדוויין יהיו חיים הרבה יותר קלים כי הוא לא יצטרך לרוץ מרתון כפי שרץ נגד הסלטיקס במרדף של 42 דקות אחרי ריי אלן שלמרות גילו לא מפסיק לרוץ, כאילו היה איזה אבה אייטוליוסף מאיטיופיה.

להיט אין שחקן צהיר כמו רוז. אך לבולס אין אתלט כמו לברון, ולוחם מטורף וכוכב-על כמו דוויין. אם רוז יזרוק 25, כמה ייכנסו. אם הוא יזרוק 6 שלשות, שתיים ייכנסו. זה ייתן לו משהו בסביבות 25-28 נקודות. אני לא חושב שהפעם זה יספיק.
זה יהיה "שניים נגד אחד" זה נראה לי כמו MISMATCH. אך על הפארקט בפלייאוף קורים תמיד דברים מוזרים ביותר!

אילן 14 במאי 2011

מנחם, זה לא עובד ככה.
כדורסל זה משחק קבוצתי (למרות שלאינדיבידואלים יש השפעה גדולה יותר כיחידים מאשר בספורט אחר כמו כדורגל למשל).
בהמשך לתגובה האחרונה שלי, גם בגמר של 2004 לייקרס הייתה עדיפה על הפיסטונס בכל עמדה ועדיין הפיסטונס teared them a new one.
קבוצות ההגנה הטובות ביותר באמת הן אלה עם team defense, ולא שחקנים בודדים שיודעים לשמור אחד על אחד (למרות שגם לפיסטונס ההם וגם לבולס של היום יש שחקנים כאלה – בוגנס וברואר שומרים על הפרימטר טוב מאד, רוז ודנג גם ממושמעים מספיק וגם יש להם את התכונות הפיזיות כדי להגן טוב, ובוזר, נואה וטאג' גיבסון יסגרו את הצבע. אסור לזלזל בהגנה של קבוצה של ת'יבודו).

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 15 במאי 2011

מנחם עדיין מקווה שתטעה.
אבל מה כל הבכי שלך נגד "שונאי" ההיט? מיאמי הפכו במהלך בודד לגברתן הגדול בליגה (רק בעיניהם או שלא). וככזה ירבו לו השונאים (כן כמו הלייקרס).
למה זה לא קרה בבוסטון אתה תוהה? כי השחקנים שם היו בתחילת הירידה ולא בשיאם. בוסטון נעלמה מהפלייאוף ופתאום חזרה. העיתנות ודעת הקהל יושבים בבוסטון את ניו יורק.
מיאמי זה לעשירים שרוצים חיים טובים ולפנסיונרים, מה להם ולכדורסל? זה כל הסיפור בפיסקה אחת. אז תפסיק "להרים להנחתות". וקבל את זה, שאולי אתה החכם באדם, אבל יש אנשים שחושבים אחרת.

פרננדס 14 במאי 2011

יש לי שאלה לכל שונאי ההיט? תגידו גם את בוסטון שנאתם לפני 4 שנים שהטריו פירס-גרנט-ואלן התאחדו תחת קורת גג אחת?
לזאב אברהמי-את כל הדברים שאתה כותב על ההיט אפשר לומר גם על הבוסטון.
את דעתי על המעבר של לה ברון למיאמי כבר כתבתי ואתמצת אותה בצורה הכי מעודנת שאפשר: עם חבורת הנגרים והרתכים בקליבלנד הוא לעולם לא היה זוכה באליפות! אז אחרי 8 שנים נמאס לו והוא עזב. לכל השונאים-תתקדמו כבר .
בעניין סגנון המשחק של מיאמי- די דוחה. אני יודע שמנחם לס טוען שככה משחקים גברים אמיתים במזרח ועוד כל מיני שטויות, ואני ממש לא מקבל זאת-ראו 4 אליפויות של סן אנטוניו לדוג'. לשיקגו יש כושר גופני הטוב ביותר בנ.ב.א ואחריהם מיאמי לכן זה הולכת להיות מלחמת התשה יוצאת מן הכלל שבסיומה מיאמי תנצח בנק' אך תהיה חבולה ומותשת.
ובעניין אחר: ממפיס שיחקו כמו גברים הלילה ואני מקווה שהם יעיפו את הנמושות מאוקלהומה. מסתבר שהרבה פרשנים וכותבים (כולל אני) הערכנו יתר על המידה את הת'אנדרס. עדיף שממפיס תתיש ואולי תפתיע את דאלאס מאשר שדוראנט וחבריו ישמשו כשטיח לרגלי נוביציקי

פרננדס 14 במאי 2011

יש לי שאלה לכל שונאי ההיט? תגידו גם את בוסטון שנאתם לפני 4 שנים שהטריו פירס-גרנט-ואלן התאחדו תחת קורת גג אחת?
לזאב אברהמי-את כל הדברים שאתה כותב על ההיט אפשר לומר גם על הבוסטון.
את דעתי על המעבר של לה ברון למיאמי כבר כתבתי ואתמצת אותה בצורה הכי מעודנת שאפשר: עם חבורת הנגרים והרתכים בקליבלנד הוא לעולם לא היה זוכה באליפות! אז אחרי 8 שנים נמאס לו והוא עזב. לכל השונאים-תתקדמו כבר .
בעניין סגנון המשחק של מיאמי- די דוחה. אני יודע שמנחם לס טוען שככה משחקים גברים אמיתים במזרח ועוד כל מיני שטויות, ואני ממש לא מקבל זאת-ראו 4 אליפויות של סן אנטוניו לדוג'. לשיקגו יש כושר גופני הטוב ביותר בנ.ב.א ואחריהם מיאמי לכן זה הולכת להיות מלחמת התשה יוצאת מן הכלל שבסיומה מיאמי תנצח בנק' אך תהיה חבולה ומותשת.
ובעניין אחר: ממפיס שיחקו כמו גברים הלילה ואני מקווה שהם יעיפו את הנמושות מאוקלהומה. מסתבר שהרבה פרשנים וכותבים (כולל אני) הערכנו יתר על המידה את הת'אנדרס. עדיף שממפיס תתיש ואולי תפתיע את דאלאס מאשר שדוראנט וחבריו ישמשו כשטיח לרגלי נוביציקי.

גיל 14 במאי 2011

כן. שנאתי את מכירת החיסול של מינסוטה וגם של ממפיס על גאסול. ההבדל הגדול בין שלושת המקרים שבמקרה של לברון ומיאמי השחצנות שלו והצורה שהשפיל את קליבלנד הפכו אותו לשנוא ולכן גם את מיאמי.

ודי כבר עם השקר הזה שהוא לא היה זוכה שם בגלל חבורת הנגרים. אותם נגרים הובילו את קליבלנד פעמיים למאזן הטוב בליגה וההפסדים בפלייאוף בשנתיים האחרונות רשומים בעיקר עליו שהוא לא התעלה. במקום זה הוא החליט שעדיף שלא יהיה הכל תלוי בו והלך למיאמי ובמו ידיו הרס את המורשת האפשרית שלו.

פרננדס 14 במאי 2011

איזה שחצנות ואיך הוא השפיל? 8 שנים הוא ניסה וזה לא הלך, מה אתה רוצה ממנו, שבכוח ייכנס לרשימת ה"שחקנים הכי טובים שלא זכו זכו באליפות" ?? וכל זה כי הוא חייב לשחק אותה הקדוש המעונה של קליבלנד קאבלירס…
שים לב לדיכוטומיה הדמגוגית שאתה עושה: הנגרים הובילו את קליבלנד פעמיים למאזן הכי טוב וג'ימס כשל בפלייאוף. אולי זה ההיפך? ואולי זה גם וגם וגם?
גיל, העלית נקודה מעניינת לבדיקה: האם יש קשר בין המאזן הטוב ביותר בעונה הסדירה לזכייה באליפות? האם ברוב המקרים יש מתאם בין השניים? זה משהו ששוה בדיקה

גיל 14 במאי 2011

הוא כולה בן 27, אפשר לחשוב שהוא מחר עומד לפרוש. תסתכל על הסדרה של שנה שעברה ותגיד לי שזה לא באשמתו שהם לא היו יריב לסלטיקס. קליבלנד הייתה קבוצה טובה מאוד אבל הוא חירב לה את העונה. לברון אכן נעזר בקבוצה להגיע למצב שהוא יכול לנתח אבל ברגע האמת הוא תפקד גרוע ולכן עיקר האשמה עליו.

לגבי ההשפלה אני באמת צריך להזכיר לך? להודיע להנהלה של קליבלנד חמש דקות לפני מסיבת העיתונאים הביזיונית שלו אחרי שהוא מרח אותם חודשים? ומה עם מסיבת העיתונאים נוסח הוליבוד שהיה לו לוייד ובוש? מסיבת עיתונאים שבה הוא דיבר על לא 5, לא 6, לא 7 אליפויות.

יריב 14 במאי 2011

גיל, אתה ראית את אותה סדרה נגד אורלנדו שאני ראיתי?
במשחק הראשון, ג'יימס קלע 49 על 37 התקפות עם 8 אסיסטים, חולשה של מו וויליאמס ודלונטה ווסט בהתקפה לצד משחק גדול של הווארד ולואיס עלו לקליבלנד במשחק.
במשחק השני ג'יימס היה בינוני, עם 35 נקודות אבל 6 איבודים (35 התקפות), אבל קליבלנד ניצחו.
משחק 3, לברון 41 על 40 התקפות, לא מבריק אבל לא מבוטל. מו וויליאמס 15 נקודות מ 16 זריקות ו5 איבודים. דלונטה ווסט 12 נקודות מ 16 התקפות (כולל 4 איבודים). זי וורז'או יצאו ב 6 עבירות (ורז'או שיחק רק 20 דקות), ואורלנדו ניצחו מהקו (39 מ 51).
משחק מספר 4 היה הגרוע של ג'יימס פרט למשחק 6, 8 איבודים. אמנם 44 נקודות מ 45 התקפות, אבל זה לא מספיק. מו וויליאמס שוב שיחק רע מאוד וקליבלנד הפסידו ב2.
משחק מספר 5 לברון סיים עם 37 (באחוזים רעים), 12 אסיסטים ו14 ריבאונדים. מו ויליאמס סוף סוף נתן משחק טוב, וקליבלנד ניצחו ב10.
רק במשחק האחרון ג'יימס היה חלש, סיים עם 25 נקודות, מ28 התקפות, פלוס 7 ו7. אף שחקן אחר בקליבלנד לא נתן משחק טוב, אם כי אף אחד גם לא היה נורא.

אם זה אומר שהוא היה גרוע בסדרה, למה אתה מצפה ממנו? לקלוע 50 נקודות למשחק מול ההגנה הכי טובה בליגה באופן עקבי? אתה זוכר שחקן שכן עשה דבר כזה?

בסופו של דבר, מי שכשל בסדרה הזו הם קודם כל וויליאמס וווסט, ובמידה פחותה זי.

לגבי הסדרה מול בוסטון, סיפור אחר. שם היו לו כמה תצוגות חלשות (לצד כמה תצוגות גדולות), וזה לא הספיק. גם שם היו שותפים מרכזיים לכשלון, אבל הוא היה, בממוצע, רק *טוב*, ולא מדהים.

גיל 14 במאי 2011

בוודאי שראיתי. הוא היה יותר טוב מהסדרה שנה שעברה ללא ספק, אבל פספס שתי הזדמנויות לנצח ובמשחק ההדחה נתן את המשחק הכי גרוע שלו בפלייאוף.

כן, עלק היה טוב בסדרה נגד בוסטון. 3 מ14 במשחק בית שהם היו חייבים לנצח זו באמת תצוגה טובה.

יריב 14 במאי 2011

אתה יודע, כשאני כותב "היו לו כמה תצוגות חלשות" אני מתכוון, בדרך כלל, שהיו לו כמה תצוגות חלשות. זו אחת מהן, וגם במשחק ההדחה הוא היה חלש (טריפל דאבל עם 19 ריבאונדים, אבל 9 איבודים). עם זאת, במשחק 3 הוא היה ענק.
ממוצע זה ממוצע, ובממוצע בסדרה היו לו הנתונים הבאים:
26.8 נקודות, 19 זריקות מהשדה(44.7%), 11.6 מהעונשין (70%), 9.3 ריבאונדים, 7.2 אסיסטים, 2.2 חטיפות, 1.3 חסימות ו 4.5 איבודים ב 42.5 דקות. לא נתונים מעולים, אבל בהחלט טובים.

גיל 14 במאי 2011

אלו לא תצוגות חלשות שאפשר לסלוח עליהן אלא תצוגות מחפירות לשחקן ברמתו. שחקן ברמתו לא צריך להתחבא מאחורי ממוצעים אלא לגבות את הגדולה שלו במגרש. מעבר לזה, הוא נראה מאוד אדיש ואפתי וזה באמת בלתי נסלח. מה שקרה לו בשנים האחרונות היה פשוט הדרדרות ברמה בפלייאוף. מהשנה שהגיע לגמר נגד הספרס אז באמת היה אדיר בסדרה נגד הפיסטונס, להדחה בסיבוב קודם נגד אורלנדו ואחרי זה נגד בוסטון.

יריב 14 במאי 2011

נכון, אי אפשר לסלוח על תצוגות חלשות כל כך.

אלא אם כן, כמובן, הקבוצה שלך מספיק טובה כדי לנצח בכל זאת ב 20 הפרש את זו של יואינג.
http://www.basketball-reference.com/boxscores/199305290CHI.html

גיל 14 במאי 2011

די נו, אל תגחיך את עצמך. כל השוואה של קליבלנד לשיקאגו לא רלוונטית פה, מה עוד שהדבר החשוב הוא הניצחון ואת זה קליבלנד לא השיגו.

יריב 14 במאי 2011

"אלו לא תצוגות חלשות שאפשר לסלוח עליהן אלא תצוגות מחפירות לשחקן ברמתו", זה לא אני אמרתי, זה אתה אמרת. אז אני מביא לך דוגמה למשחק גרוע במידה דומה של שחקן גדול, בו הקבוצה שלו היתה חייבת נצחון (בפיגור 2-0 בסדרה). אני לא משווה בין קליבלנד לשיקגו או בין לברון לג'ורדן, אני משווה בין המשחק ההוא של ג'ורדן, למשחק ההוא של לברון.

זה שהנצחון הוא העיקר זה ברור, אבל אתה לא אמרת שהוא היה גרוע כי הם הפסידו, אלא שהוא היה גרוע כי הוא קלע באחוזים מחרידים. אז במשחק ההוא ג'ורדן קלע באחוזים מחרידים, כנראה שהיה לו משחק גרוע. עכשיו, להגיד שלברון גרוע כי שהוא משחק גרוע הוא מפסיד זו נקודה מעט בעייתית, בעיקר כשמקור הדיון היה חוסר היכולת שלו להצליח עם שותפיו בקליבלנד.

אם הטיעונים שלך למה אין להשוות בין הרמה שהציג לברון במשחק 5 בחצי הגמר האזורי 2010 לרמה שהציג ג'ורדן במשחק 3 בגמר האזורי 1993 היא שקליבלנד הפסידה ואילו שיקגו ניצחה, אז אני מניח שאין טעם להעלות שוב את העובדה שהמשחק הזה משוחק בין שתי *קבוצות*.

גיל 14 במאי 2011

די נו, אתה בכלל קורא מה שאתה מביא? זה שלג'ורדן לא היה ערך קליעה מוצלח מהשדה לא אומר שהוא לא שיחק טוב במשחק הזה. תסתכל טוב על השורה הסטטיסטית שלו ותשווה אותה ללברון ואחרי זה תדבר. וזה עוד לפני שנדון בחוסר האיכפתיות שלו ובעובדה שהקבוצה שלו קיבלה 32 הפרש בבית כשהוא הכוכב שלה.

אסף 14 במאי 2011

על מה אתם מדברים לעזאזל? 27 נקודות,9 ריבאונדים, 7 אסיסטים, 2 חטיפות – זה לא מספרים בינוניים ולא מספרים טובים. אלו מספרים מדהימים.
עד הקיץ של שנה שעברה אפשר היה לטעון שקליבלנד קבוצה מצוינת, ולברון הוא החולייה החלשה שם.
לטעון את זה היום, אחרי שהיא הפכה בין לילה לקבוצה השניה הכי חלשה בליגה זה זילזול באינטילגנציה. לברון לקח קבוצת לוטרי והפך אותה לקונטנדרית 3 שנים ברצף. אף אחד, מעולם, לא עשה דבר כזה. גם לא ג'ורדן. ולצורך ההשוואה – לג'ורדן היה לצידו דווין וייד כזה, רק שאז קראו לו סקוטי פיפן.

יריב 14 במאי 2011

אתה יודע מה, צודק. ג'ורדן הרי באמת מעולם לא הוביל את שיקגו להפסד בית בפליאוף בהפרש גדול מ26 (קליבלנד, משחק 2 בגמר האזורי 1992).

השוויתי את השורות הסטטיסטיות, וזו של ג'ורדן טובה יותר, אבל עדיין גרועה ממש. מה שאתה אומר הוא שבין שתי השורות הללו נמצא הקו המבדיל בין "לא יכול לטעות" ל"שחקן משלים"?

גיל 14 במאי 2011

שוב, המספרים לא אומרים הכל כשמסתכלים על המשחקים עצמם. כשהוא משחק בצורה מבישה במשחקי הדחה כאילו לא איכפת לו אז זו בעייה. זה ברור שהוא היה הבעייה העיקרית שנה שעברה בפלייאוף.

ולגבי קליבלנד, כבר דיברנו על זה. לקליבלנד היו פציעות והמאזן שלה מרמה. יותר מכך, אם הוא כזה שחקן מדהים ושיחק עם נגרים, אז איך זה שעם וייד ובוש הוא השיג 3 ניצחונות פחות בעונה הרגילה? הטיעון הולך לשני הכיוונים אתה יודע.

גיל 14 במאי 2011

גרועה ממש? 22, 11 8, כמעט טריפל דאבל זה ממש עלוב. והנקודה הוא לא משחק זה או אחר אלא המאמץ והסדרה כולה. לברון בייש את עצמו בסדרה נגד בוסטון ושיחק בצורה שאני מעולם לא זוכר משחקן מוביל במצב דומה. אם היה לפחות מתאמץ אז היו פחות תוקפים אותו אבל לא היה נראה שאיכפת לו במיוחד.

יריב 14 במאי 2011

קשה להתווכח עם כך שהוא קלט שני ריבאונדים יותר ומסר ארבעה אסיסטים יותר מלברון בתצוגה המבישה שלו, אני מסכים. אגב, אולי שמת לב שתיארתי את משחק 6 של לברון, עם אותו טריפל דאבל שכלל 19 ריבאונדים משחק חלש? טריפל דאבל זה טוב כדי להרשים, לאו דווקא כדי לנצח.

לברון שיחק טוב בסדרה נגד בוסטון, גם עם הנפילה של משחק 5, ואפאטיות זה משהו שאני ראיתי רק ברגעי הסיום של משחק 6 (קליבלנד ויתרה מעט מוקדם מדי, לטעמי), כמובן כל אחד רואה מה שהוא רואה.

בנודע למיאמי, אני חושב שציינתי בעבר שכדורסל הוא ספורט קבוצתי. בניית קבוצה חדשה זה תהליך שלוקח זמן, ואני מאמין שמיאמי ישתפרו בהרבה בשנתיים הקרובות. אני לא אופתע משבירת השיא של שיקגו לפני 2015, צריך בעיקר סנטר הגנתי טוב עם יכולת ריבאונד.

גיל 15 במאי 2011

הטריפל דאבל שלו במשחק האחרון הוא כל כך לא מרשים וכל כך חסר השפעה. זה רק מראה עד כמה הסטטיסטיקה מטעה לחלוטין. כל מי שעיניו בראשו ראה לברון עייף, חסר חשק שעושה טובה. תסתכל על המשחקים שוב ותשווה אותם לכל סדרה של ג'ורדן אם אתה מתעקש כדי לראות עד כמה לומר שלברון שיחק טוב זה אבסורדי.

עומרי 15 במאי 2011

יריב אתה דוגמא מצויינת לאמרה האלמותית של בנג'מין ד'יזרעאלי: "יש בעולם שלושה סוגים של שקרים. שקרים, שקרים נאלחים וסטטיסטיקה".

התצוגות של לברון בצמד משחקי ההדחה מול אורלנדו ובוסטון הם כתם בל ימחה על הקריירה שלו. העובדה שהוא בחר להגיב להם בחבירה לסופרסטאר אחר בשיא הקריירה שלו והתפרקות מאחריות היא אמנם צעד אמיץ ברמה האישית- לא קל להודות בינך לבין עצמך שאתה לא מסוגל כשאתה לברון ג'יימס. אבל זה יהיה עושה דיאטה משמעותית למורשת שלו גם אם יסיים עם 3 טבעות ויותר, מה שלדעתי לא יקרה.

ג'ורדן מעולם לא היה כל-כך חלש כשהכסף על השולחן. מעולם.
והוא נתקל ביריבות קצת יותר אדירות מדוויט הווארד וחבריו.
הייתה קבוצה בשנת 86, קראו לה בוסטון סלטיקס. היה שחקן, קראו לו לארי בירד. 3 פעמים ברצף MVP. לידו הקו הקדמי הגדול בהיסטוריה. דרסו את הליגה. השואו-טיים לייקרס בכבודם ובעצמם נמנעו ממפגש עימם ע"י הפסד מביש ליוסטון בגמר המערב. ג'ורדן קלע להם על הראש 63 נקודות. והפסיד. תראה שידור של המשחק הזה ביו טיוב ותבין למה אני מתכוון.

יריב 15 במאי 2011

האמירה הזו של ד'יזרעאלי היא דוגמה רטורית נהדרת, אבל היא שקר בעצמה. סטטיסטיקה היא לא פחות ולא יותר מהדרך היחידה שיש לנו לטפל בכמויות גדולות של נתונים. בגדול, כשיש לך כמות גדולה של נתונים (כמו הקריירה של שחקני כדורסל, בהקשר זה) אתה יכול לנקוט רק אחת משתי גישות, סטטיסטית או אנקדוטלית. אם אתה בוחר בגישה האנקדוטלית אתה כמובן מסתכן בזה שקובי ברייאנט, שסחב כידוע את קבוצתו לנצחון במשחק של 81 נקודות, מספר הנקודות הגבוה ביותר במשחק צמוד בליגה (כי ה 100 של צ'מברליין היה המטרה של הקבוצה שלו, אחרי שהם הבטיחו את הנצחון), יאפילו על מהלכים אחרים. אם אתה מתעקש על הפליאוף, אתה מסתכן בזה שביילור, שיאן הנקודות למשחק בסדרת הגמר וגם למשחק פליאוף באופן כללי בלי הארכות, שקלע 61 נקודות על הקבוצה של ביל ראסל במשחק שהעלה את הלייקרס ל3-2 בסדרה יאפיל על אחרים. זה כמובן, אם אני מקבל את הרעיון (המגוחך, בעיני) שקליעת נקודות היא המדד הטוב ביותר לתרומתו של שחקן לקבוצה, אחרת אני יכול למצוא כל מיני אנקדוטות קיצוניות.

כמובן, כולם טוענים במידה רבה תוך שימוש בסטטיסטיקה, גם גיל הפנה אותי לממוצעי הנקודות של ג'ורדן כדי לשכנע אותי שהוא רמה בפני עצמו.

אגב, העובדה שלא התעניינתי בNBA בתקופת ג'ורדן אין פירושה שלא ראיתי משחקים שלו, תודה. את ההופעה של ג'יימס מול דטרויט ראית?

נ.ב. מאוד משעשע אותי שאנשים טוענים שההדחה של שיקגו ב 1995 היא בגלל שג'ורדן לא שיחק מספיק בעונה, אבל במקביל מהללים את ביצועיו בפלייאוף של עונה בה הוא שיחק עוד פחות…

דורי גיל 14 במאי 2011

אני זוכר דווקא את אברהמי קוטל את הסלטיקס אז במאמרו המפורסם, בוסטון עלקלקטיקוס (או משהו כזה).

גיל 14 במאי 2011

מנחם, החוזק של ההיט היא גם החולשה שלה. היא תלויה בלבדית בלברון ווייד. אם אחד מהם תופס משחק חלש או ששומרים עליו טוב אז אין מי שיקלע את הנקודות שלו. אני חושב שתיבודו מכין כמה וכמה הפתעות למיאמי ויהיה מעניין לראות איך הן יעבדו.

גיל 14 במאי 2011

אגב, אופרה וינפרי גרמה להזזת המשחק ביום אחד למחר בגלל שהיא הייתה צריכה את האולם ביום שני.

ג'ו 14 במאי 2011

הלילה אין משחק מה עושים?

גיל 14 במאי 2011

רואים הוקי.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 14 במאי 2011

אברהמי, אני איתך. ההיט מזכירים לי את הפעמים האלו שבאים לשחק כדורסל עם החבר'ה, וכל השחקנים הטובים מתאחדים ביחד לקבוצה ודורסים את כל השאר. איפה האתגר? לשם מה נפגשנו מלכתחילה?

פרננדס 14 במאי 2011

הי חבר, למה אתה עושה העתק והדבק לכתבה של אלון עידן מ"הארץ"?אולי תנסה להגיד משהו מקורי משלך? אלא אם כן אתה באמת אלון עידן ואז זה בסדר, רק עשה טובה- תרשום שאתה אלון עידן.

אלעד 14 במאי 2011

מקבל את מה שאתה אומר, ותרשה לי להתנצל – זכרתי שקראתי את זה איפשהו ושכחתי איפה, כך שלא יכלתי לתת קרדיט. אבל אלון עידן פגע בול לדעתי במה שהוא כתב.

אלעד 14 במאי 2011

אברהמי, אני איתך. ההיט מזכירים לי את הפעמים האלו שבאים לשחק כדורסל עם החבר'ה, וכל השחקנים הטובים מתאחדים ביחד לקבוצה ודורסים את כל השאר. איפה האתגר? לשם מה נפגשנו מלכתחילה?

ג'ו 14 במאי 2011

תגידו, מה יהיה עם ווסטברוק? הוא הופך את אוקלהומה מקבוצה סימפטית לקבוצה שאפילו לא כיף לצפות במשחקים שלה. הבנו, הוא חושב שהוא דרק רוז. רק שהוא לא דרק רוז, ושמהלכי הכניסה של רוז הם מהלכים מתוכננים שבאים לפרק את ההגנה, ולא סתם השתוללות אגואיסטית עם הכדור.

כשאני מביט בפניו של דוראנט כשווסטברוק עם הכדור, יש לי פלאשבק לילדות למשחקי הכדורגל והכדורסל בשכונה – כשהיה מישהו אגואיסט, חבריו לקבוצה תמיד התמרמרו בשקט וכל הזמן חשבו לעצמם "בפעם הבאה שאני מקבל כדור, אני זורק, לא משנה מה".

אני לא מצליח להבין איך המאמן בעלים לא קם ואומר enough is enough.

אסף 14 במאי 2011

הדרך של מיאמי לבנות קבוצה היא לא טובה או רעה יותר מזו של אוקלהומה או שיקאגו.
מה זה משנה אם אתה בוחר שחקן בדראפט, מביא אותו בטרייד או מחתים אותו כפרי אייג'נט? כל קבוצה מנסה להתחזק כמה שאפשר, ואם היא לא עוברת על חוקים אז אין עם זה שום בעיה.
מישהו ציפה שאוקלהומה לא תביא את ווסטברוק כי ביחד עם דוראנט הם יהיו טובים מידי? אם שיקאגו היתה יכולה להחתים את לברון בקיץ היא היתה אומרת:" לא, זה יפגע בערך התחרותיות. אנחנו ניקח את בוזר, הוא פחות טוב"?

אלון 14 במאי 2011

רוז לא יכול לנצח לבד את מיאמי. אם דנג לא ישמור על יציבות ונואה ובוזר לא יטחנו מתחת לסל אז אין לשיקאגו סיכוי.

מנחם לס 14 במאי 2011

יש לי כמה מילים לומר:

מה שקומם אותי בפוסט של אברהמי היא המילה "להקיא". לתאר ככה את היחס שיש לאדם לקבוצה זה חולני לדעתי. ואם גם אתם מקיאים ממיאמי, שייערב לכם.

על זה בעיקר דברתי.

ואמנם זה לא קשור ואין לאיש צורך לאהוד או לשנוא את מיאמי היט, אבל היא הקבוצה המקצוענית היחידה בעולם (אלא לאיזה מהאולגרגים הרוסיים שהם בעלי קבוצות באנגליה יש דרכון ישראלי) בבעלות אדם שנולד בישראל, וישנה לו אזרחות ישראלית. גם רענן כץ שרב כל כך עם מכבי (ודי סחט אותם כספית) שרובכם כל כך שןנאים ולכן אתם צריכים לאהוב אותו, היא בעל מינורי של ההיט (6%). עוזר המאמן (שהיה פעם מאמנה של ההיט) הוא אוהב ישראל, ויש לו נכדה שהיא מתנחלת. (זה מספיק בוודאי לגרום להקאה לכמה מהגולשים). מקדו, עוזר המאמן, הוא אחד האנשים החביבים ביותר בכל הנבא.

עכשיו, מה שלברון עשה היה שגיאה והוא התנצל עליה.

גיל, וכל האחרים שלא מפסיקים לקשקש בקשר למיאמי, אתם חבורת היפוקריטים במקרה זה: מה לדעתכם קרלוס בוזר עשה כשעבר לשיקגו להתחבר לרוז? מה כרמלו אנטוני עשה כשהתחבר לאמארה?? מה הואורד יעשה כבר הקיץ? מה כריס פאול יעשה עוד עונה? מה הסלטיקס עשתה לפני שלוש שנים.

תסתכלו על התמונה שלי מהפוסט בגולף. אתם לא מעדיפים לחיות על אי קטנצ'יק עם מים כאלה ויאכטה במקום להיתקע בבוץ ובשלג וקרח של קליבלנד? לברון הוא צעיר. יש לו עוד עשר שנות משחק. הוא היה מטומטם אם לא היה עובד לגור ליד מיאמי ביץ', אחד המקומות היפים בעולם עם קיץ מתמשך כל השנה. מי אתם שתחליטו בשביל לבארון וכריס בוש מה הטוב ביותר להם, למשפחתם, ולילדיהם?

אתם לא הייתם דואגים לעצמכם ולילדים שלכם דבר ראשון? מי אתם שתנסו בכלל להחליט בשבילו? אלה חיים שלכם? זה כסף שלכם? כל מה שאתם (כמה מכם כמובן; גיליתי שלמיאמי ישנם כמה אוהדים) יכולים לעשות זה ללכת להקיא כשמיאמי תסיים 0-4 ו-0-4

די הנושא הזה מעייף. עכשיו אני מקווה אפילו יותר שמיאמי תתעלה ותקבור את שיקגו ואח"כ את המערבית, כי הביקורות הבלתי מוצדקות והבלתי הוגנות שלכם רק מקוממות אוהד מיאמי כמוני.

אלעד 14 במאי 2011

אני מתאר לעצמי שהייתי מרגיש אותה תחושת בחילה, אם לפני 30 שנה מג'יק ג'ונסון היה מחליט להצטרף ללארי בירד, ולא לנסות לגבור עליו עם קבוצה משלו.

יריב 14 במאי 2011

סתם מתוך סקרנות, איך הרגשת ביחס למעורבים בפרשת פירוק קבוצת האליפויות של הלייקרס לפני 7 שנים?

מנחם לס 14 במאי 2011

הרגשתי נפלא. כי מי פרק אותה אם לא קובי בריאנט בכבודו ובעצמו!

יריב 14 במאי 2011

השאלה כוונה לאלעד, מנחם.
הסיבה היא שהמהלך ההוא נראה כמו היפוכו של המהלך של לברון, וייד ובוש בקיץ, אבל גם הוא הביא לתגובות שליליות (על האנוכיות של ברייאנט, מאבקי האגו וחוסר היכולת לשים את אלו בצד כדי להביא תארים).

אלעד 15 במאי 2011

התשובה שלי זהה לזו של מנחם. אני, ככלל, לא אוהב שושלות. שמחתי כשג'ורדן לקח אליפות ראשונה, התחלתי לשנוא את שיקאגו החל מהשנייה. אותו דבר הלייקרס של שנות ה-2,000 וגם הספרס. בשנות ה-80 הייתי צעיר מדי

גיל 14 במאי 2011

מנחם, לא ממש משנה לי מי הבעלים ומי בהנהלת החשבונות. אתה באמת משווה מעבר של MVP שנתיים רצוף עם הקבוצה בעלת המאזן הטוב בליגה לשחקן שהוא טופ 5 או טופ 10 לבוזר? בוזר הוא שחקן משלים וככזה מחפש את הסיטואציה הטובה עבורות ואגב גם הוא היה חרא כשעזב את קליבלנד בפרשת החוזה המפורסמת.

גם כרמלו אגב אפס גדול אבל העונש שלו זה לשחק בניו יורק עם אמארה ודאנטוני.

ושוב, זכותי לחשוב שהמעבר שלו היה מעשה נבלה גדול הרבה יותר ממה שהיה אי פעם בליגה הזו. יופי שהוא התנצל בחצי פה, בעיניי הוא שחקן חסר קלאסה. אגב, ממתי צריך בכלל לתת הצדקות לשנאה ספורטיבית?

אלעד 14 במאי 2011

בדיוק. זכותו לעבור לאן שבא לו, זכותנו כאוהדי ספורט לתעב ולגנות את הפעולה הזאת

מנחם לס 14 במאי 2011

אלעד, כמה קיבוצניקים עזבו את שער העמקים? האם הם התחשבו בקיבוץ כשעזבו?
אגב, מה עם עוזי רוזן (אלוף הארץ בשחיית גב)? האם הוא עדיין בקיבוץ? ומה עם אחותו? היינו פעם ידידים טובים.

אלעד 15 במאי 2011

מנחם, אתה חייב לי איזה פוסט על קבוצת השחייה שהייתה פה פעם. יש לך מספיק ידע בנושא? ברצינות

מנחם לס 15 במאי 2011

איבדתי קשר. לשער העמקים היו אלופי הארץ ב-100, 200 גב, 100, 200 חזה גברים, מקום שני-שלישי ב-100 חתירה, ובאליפות ישראל אחת מקום שני ב-4X100 מעורב.

אתה רוצה לומר לי שבקיבוץ איבדו את כל האינפורמציה הזאת?

אבל נדמה לי שכמה מהאליפויות הושגו כשהם שחו עבור "גוש זבולון".

אלעד 15 במאי 2011

האינפורמציה בטוח קיימת, אבל דבר לא ישווה לכתבה מאת מנחם לס. אני אדפיס ואתלה בכניסה לחדר האוכל, ואפילו לא אספר לאף אחד שירדת מהפסים לפני כמה חודשים כשלברון עבר למיאמי…:)

מנחם לס 14 במאי 2011

בעצם אתם צודקים. רשותכם לתעב את מי שאתם רוצים. אבל בהסברי התיעוב פשוט תגידו "אנחנו שונאים את מיאמי" וזהו. אל תתחילו להסביר את השנאה בכל מיני ספורי קקהמאניה. מה זה משנה כמה לברון היה טוב וכמה בוזר היה רע? שניהם רצו את הדבר הטוב ביותר עבורם.
ואם אתם לא עושים בעצמכם מה שהכי טוב לכם – בלי להתחשב בשום דבר אחר – אז הרימו ידיכם. אני, כל חיי, עשיתי רק מה שהיה הטוב ביותר לי, לאשתי, לבנותי, והיום לנכדותי ולניני.
מי שאומר שהוא לא עושה מה שטוב ביותר לו הוא או מטומטם או שקרן.

(גיל, כשעברת להיות פרופסור באוניברסיטת ניו-מכסיקו חשבת על כך שישראל מאבדת איש אקדמאי?)

ויינר 14 במאי 2011

בעיני הסיפור בכלל לא היה לברון . אוקיי, אז הוא לא עשוי מהחומר שג'ורדנים עשויים ממנו, אבל זה לא משנה. זכותו לעבור ושיהיה בכיף. בעיניי הבעיה היא הליגה שמאשרת מעברים כאלה שפוגעים בתחרותיות. אין מילה אחרת לסופרסטארים שמחליטים להתאחד חוץ מקרטל. ואם עוד 5 שנים יהיו 4 קבוצות טובות בליגה והשאר נמושות, נדע היכן זה התחיל.

ניר 14 במאי 2011

תראה, כולם כבר יודעים ללגלג על "אוהדים של הצלחות", איזה יפני (או רמת גני) שפתאום אוהד מושבע של ברצלונה כאילו נולד בקטלוניה. אבל פה בדה-באזר יש תופעה הפוכה של אנשים שתופסים טרמפ על שנאות – נוטרים טינה לפארב כאילו גדלו על גבינות וויסקונסין וללברון כאילו הוא היה נקודת האור היחידה שלהם בחורפים המדכאים של קליבלנד.

זה מצטרף לבלבול הכללי שיש לנו בישראל בין ציניות לאינטליגנציה. אני מאמין שיום אחד נבין שציניות היא בדרך כלל כסוי לרדידות ועצלות, אבל יקח זמן.

שי לחג 15 במאי 2011

ניר,
אחת התובנות המדהימות שקראתי לאחרונה…

ג'ו 14 במאי 2011

אני חושב שחלק מהאנטי-מיאמי נובע מה(אנטי-)כדורסל שהם שיחקו בחלק הראשון של העונה. בסדר, לברון, אז עזבת בצורה לא יפה, אבל לפחות תן להנות מכדורסל יפה, ולא רק "עכשיו תורי, עכשיו תורך".

אבל עכשיו הם השתפרו, בין היתר הביאו התקפות מתפרצות לידי שלמות (כשריי אלן וקווין גארנט לא הצליחו לגמור התקפה מתפרצת במשחק האחרון, הבנתי שלא מגיע להם להמשיך הלאה) ומה אתם יודעים – הם אפילו מבצעים תרגילים (כפי שמודגם כאן בצורה יפה – http://www.youtube.com/watch?v=Le1TZrmZ9N0&feature=channel_video_title).

ונקודה למחשבה – תמיד מתייחסים אל מיאמי, ובצדק, כאל קבוצה של שלושה שחקנים וחבורת נגרים. אבל אם להיות הוגנים, נגרים לא חסרים בקבוצות צמרת רבות אחרות. לדוגמא, במשחק האחרון במשחק האחרון מול הסלטיקס, דקות רבות שוחקו כאשר שני השחקנים הגרועים על המגרש לבשו מדים ירוקים (גלן דיוויס לטעמי אפילו לא ברמה של היורוליג), ושחקן נוסף (רונדו) לא מהווה פקטור בהתקפה (והשדרנים עשו איתו חסד כשתירצו זאת ביד שמאל שלו. מול הלייקרס שנה שעברה, עם ה(אי-)שמירה של קובי עליו, זה היה בדיוק אותו הדבר), כך שזה אפילו לא היה שלושה על שלושה, כפי שאברהמי ציין, אלא שלושה על שניים וחצי.

(*הבהרה: אינני אוהד ההיט. להיפך).

אורן 14 במאי 2011

להקיא זה רפלקס טבעי, אין קשר לתיעוב. למה נדבק לי דווקא למיאמי, באמת אין לי מושג.

אדם 15 במאי 2011

ווייד הוא מהשחקנים האהובים עלי בליגה, את היכולות של לברון אי אפשר שלא להעריץ, אין לי משהו נגד האיחוד של השניים – ובכל זאת יש לי בעיה עם מיאמי.

נדמה לי שזה בגלל שמיאמי לא נותנת לי תחושה של קבוצה. זה שני שחקני על, אולי שניים וחצי אם סופרים את בוש, נגד העולם.
רק להם יש מה להוכיח, האחריות עליהם, המשחק עליהם, רק עליהם. כל השאר הם אפילו לא שחקני מישנה. הם סטטיסטים.

בקבוצות אחרות, כולל הקבוצות הגדולות ביותר עם הסופרסטרים הגדולים ביותר, זה לא ככה.
בשיקגו של ג'ורדן ופיפן, בלייקרס של קארים, וורת'י ומג'יק, בבוסטון של בירד פאריש ומקהייל – שחקני המישנה היו שחקני מפתח.
הפאקסונים, ג'ונסונים וחבריהם ניצחו משחקים. היה להם תפקיד מרכזי למרות היו שחקני מישנה. הם היו חשובים. היתה להם אישיות.
במיאמי זה לא ככה.

אז אני תמיד שמח לצפות בשניים מגדולי השחקנים שהמשחק הזה ידע. ואני אפילו הרבה פעמים שמח שהם מנצחים.
אבל מיאמי לא קבוצה.

מנחם לס 15 במאי 2011

היום (שבת) גם לברון וגם דוויין, בשני ראיונות רציניים ובלי כל התחכמויות, סיפרו כמה קרובים הם היו לחתום עם שיקגו. אז כל הסיפורים שהכל היה מתוכנן עוד מבייג'ינג מצוצים מהאצבע.

נ.ב: למה ישנה לי תחושה מוזרה שאם הם היו חותמים בשיקגו, איש לא פוצה ומצפצף?

ליאור 15 במאי 2011

אני חושב שאנשים שונאים את מיאמי בגלל לברון ולאו דווקא בגלל מיאמי כמיאמי.

נראה לי שבשביל כמה אנשים לברון היה אמור להיות ה ג'ורדן של שנות ה2000 שחקן שיכול להביא קבוצה לאליפות כמעט לבד, שחקן שיכל להגיע לרמה שהוא שני רק לג'ורדן או בסיטואציה מסויימת משתווה אליו ולבנות את המורשת.

הוא שחקן שאנשים שילמו ומשלמים כסף כדי לבוא לראות אותו משחק.
בתור אחד שהעריץ אותו(ובכל אפשרות הלך לראות משחקים שלו,וקיווה לראות כוכב על בדור שלו התאכזבתי מהבחירה שלו ללכת דווקא לקבוצה שתמיד תהיה הקבוצה של וייד ושתמיד תהיה לו אליפות אחת פחות מוויד.

לכל קבוצה אחרת שהם היו עוברים המעבר היה הרבה יותר קל ועם פחות אנטגוניזם, בכל קבוצה אחרת זאת גם הייתה הקבוצה שלו והאחרים היו מצטרפים אליו.

הבחירה שלו בדרך הקלה(שהיא לא כל כך קלה) כביכול (ואולי הלגיטימית במידה ולא היה לוקח אליפויות בקבוצה אחרת בשנים הבאות) פגעה בתדמית שלו ובמורשת שהייתה אמורה להיות לו.

גיל 15 במאי 2011

מנחם, לא שונאים את מיאמי אלא את לברון ובגלל הקשר שלו למיאמי אז גם אותה. דורפן כתב אחרי העזיבה שלו שהוא פחדן וזה בדיוק גם התחושה שלי. הייתה לו קבוצה שנבנתה סביבו, שאותה הוא הוביל למאזן הכי טוב בליגה ואיתה הוא זכה בשני תארי MVP. בפלייאוף הוא פחות הצליח וזו במידה רבה באשמתו. אז במקום לנסות להשתפר, לבנות צוות קצת יותר יעיל, הוא בחר להרוס הכל ולבחור בפתרון הקל של לחבור לעוד האל אוף פיימר ועוד אולסטאר. אני חושב שאם היה נשאר בקליבלנד היה לו סיכוי טוב מאוד לזכות באליפות שהייתה רשומה רק על שמו ולכתוב את שמו בספרי ההיסטוריה. הוא נכנס עכשיו לשיא הקריירה שלו ואין סיבה לחשוב שקליבלנד הייתה נסוגה אלא להפך. הוא טוען שבוסטון היו הסיבה שהוא עזב. באמת? חבורה של זקנים שמקסימום עוד שנה היו מתפרקים גרמה לו לשבור את כל הכלים?

עכשיו, זה לא רק שהוא בחר לעזוב אלא גל הצורה ומה זה אומר. מרגע שנכנס לליגה מפמפמים לנו פירסומות כמו הוא מיוחד, מלך, ואיך אנחנו עדים למשהו היסטורי. הוא דיבר גבוהה גבוהה על השחקנים הגדולים ששיחקו בליגה ואיך היה רוצה להצטרף אליהם. אני לא מכיר שום שחקן גדול שבשיא הקריירה החליט לעזוב קבוצה מצליחה ככה (שאקיל עזב כשהיה ברור שאין מקום לו ולקובי באותה קבוצה). לאורך השנים הוא מדבר על כמה קליבלנד חשובה לו וכמה אליפות שם תהיה משמעותית ועוד כל מיני דיבורים גבוהה גבוהה על מורשת. אם הוא לא היה מזיין את השכל ואומר מראש שהוא יעשה מה שטוב לו לא היו מתנפלים עליו ככה.

בנוסף, לעזוב בצורה הכי מכוערת שרק אפשרית בטח לא יקנה לו אוהדים. תוכנית ריאליטי שעוקבת אחרי הראיונות שלו בקבוצות, להודיע לקבוצה שלך 5 דקות לפני מסיבת עיתונאים בתשלום, לערוך מסיבות ענק במיאמי שבהן הבטיח 5,6,7 אליפויות מעיד על שחצנות ואגו של מגלומן. שלא ימכור לנו תדמית של איזו אישיות ערכית ויגיד שמה שחשוב לו זה רק לברון ויעזוב אותנו בשקט.

יריב 15 במאי 2011

שאקיל עזב את הלייקרס בגלל סכסוך עם ברייאנט, למה הוא עזב את אורלנדו?

גיל 15 במאי 2011

לא מסיבות מקצועיות אלא בגלל ההילה של לוס אנג'לס והשוק היותר גדול שם.

יריב 15 במאי 2011

וזה לא נכנס תחת ההגדרה של "לעזוב קבוצה מצליחה ככה"?

מאיר 15 במאי 2011

מנחם, אם המעבר של (לפחות) לברון למיאמי לא היה סגור מראש, אז פט ריילי הוא המנג'ר הכי גרוע בהיסטוריה.

אין לי כוח לשחזר את מהלכי מיאמי לפני הקיץ שעבר, אבל זה היה נראה שהפרנצ'ייז ישאר בלי אף שחקן סביר ועתידו היה לא ברור…

אלון 15 במאי 2011

מנחם, היינו מקיאים גם אם הם היו חותמים בשיקגו. אף אחד לא נולד שונא של ההיט ואפילו רענן כץ לא הפך אותנו לכאלה.

ליאור 15 במאי 2011

לא בטוח בכלל, לאורך כל הדרך של המשאים ומתנים שהוזכרו המילים ניו יורק או שיקאגו לא זכור לי שאנשים הגיבו בצורה שלילית לאופציות הללו כמו השנאה אחרי הבחירה במיאמי.
יותר מזה להרבה זה נשמע לגיטימי

גיל 15 במאי 2011

אני חושב שחלק מזה קשור לעובדה שנראה שלברון בורח כמו מאש ממה מלחצים נוספים. בשיקאגו הוא היה כל הזמן מושווה לג'ורדן ובניו יורק התקשורת המקומית הייתה מקשה עליו. ללכת למיאמי לקבוצה שוייד כבר חבר בה נתפס הפתרון הקל ביותר וזה לא הוסיף לו נקודות.

galo 15 במאי 2011

אין לי כוונה לדבר בשם אברהמי, אבל לא התרשמתי שכוונתו היא להקאה בגלל הצורה שבה הקבוצה נבנתה (באמת כבר נושא נדוש), אלא פשוט בגלל הצורה שהם משחקים.ומה לעשות, הם באמת משחקים מגעיל. מסכים עם כל מילה שלו.

קורא 15 במאי 2011

אם וייד היה עובר לקליבלנד לא נראה לי שהיה כל כך אנטי-קליבלנד. לא היה בעבר (או לפחות לי לא זכור) עוד מקרה ששחקן מהשלושה הטובים בליגה עובר כי כשל להשיג אליפות. כמובן שהצעד לגטימי, כשם שלגיטימי שקבוצה מוכשרת של מוריניו תעשה בונקר ותשחק מלוכלך. מסכים עם אדם על אופי הקבוצה שהיה לכל הקבוצות עם 2-3 סופרסטארים בעבר ואין למיאמי.

עידן 15 במאי 2011

מה שהדהים אותי במשחק השישי מול אטלנטה זו היכולת של רוז לעשות התאמות במשחק שלו. לראות אותו לוקח צעד לאחור ונותן אסיסטים לבוזר, שלא הבריק עד אז, כדי שיקלע ג'מפרים קלים ויצבור בטחון, זה לראות שחקן ומאמן שיודעים מה צריך כדי להשיג את המטרה. אני חושב ששיקגו פייבוריטית כי למרות חוסר הנסיון בפועל, גם תיבודו וגם רוז מתנהלים כאילו יש להם נסיון של אלופים ותיקים.

לגבי מיאמי אני רואה עין בעין עם אברהמי, אבל מתקשה שלא להתפעל מגודל הכשרון של ג'יימס ווייד, שכבר הוכיח את עצמו. אישיותית אני סולד מלברון, אבל הנתונים הפיזיים שלו והכדורסל שיש לו בידיים זה באמת משהו מיוחד.

שי לחג 15 במאי 2011

מנחם וכל השאר, אני חושב שאני יכול לזקק את מה שמעצבן אנשים במעבר של לברון.
כחובבי NBA אני חושב שאנחנו מדרגים את הגדולים ביותר בהיסטוריה לפי כל מיני פרמטרים. החשוב בהם הוא "מספר האליפויות כפול מידת החשיבות של השחקן בקבוצה שלקחה את האליפות". למשל, אם אנחנו רוצים להשוות בין ג'ורדן לבין קובי, ברור שחמש האליפויות של קובי, לא נספרות כמו השש של ג'ורדן, כי שלוש הראשונות של קובי, באו כשהוא היה השחקן מס' 2 בקבוצה אחרי שאקיל (לא הרבה אחריו, אבל אחריו). ברור היה ששתי האליפויות האחרונות של קובי חשובות מאוד ללגסי שלו, כי אותן הוא לקח "לבד".
עוד דוגמא? ברור שהאליפות של דייויד רובינסון ב-99', או של פול פירס ב-08' אינן נחשבות בעינינו כמו האליפויות של איזיאה או של אולג'ואן, או של וולטון עם פרטלנד, או של בירד עם בוסטון. זאת מהסיבה הפשושה שהאחרונים עשו זאת כפרנצ'ייז פליירז ברורים והראשונים, לא.

מה שמעצבן במהלך של לברון הוא שמדובר למעשה בויתור. הוא בעצם שם תקרת זכוכית ללגסי שלו בעצמו! הוא מוותר על האפשרות להיזכר כמי שלקח שלוש אליפויות "לבד", כמו ג'ורדן, ומסתפק באליפויות ש"ערכן" נמוך יותר…

שי לחג 15 במאי 2011

כשבארקלי עבר ליוסטון, ומלון עבר ללייקרס ואלן וגארנט עברו לבוסטון, זו גם הייתה התפשרות.
אבל זה לא כל כך הרגיז, כי כל החברה היו בסיטואציה כזו שלא הרגשנו שהיה להם סיכוי לעשות את זה לבד (חלקם בגלל הגיל, חלקם פשוט לא נתפסו כטובים מספיק וחלקם שניהם).
לברון נתפס על ידנו ככזה שיכול "לבד" ומוותר על ההזדמנות הזו. לי זה מרגיש כמו מהלך לוזרי, לא?

יריב 15 במאי 2011

אני חושב שאתה טועה לגבי כלי ההערכה. קודם כל, אף אחד לא חושב שמאלון הוא 0, כי זה מה שתקבל מהכפלת מספר האליפויות שלו במה שבא לך. כנ"ל לגבי נאש או נוביצקי, אם תעדיף דוגמאות מודרניות. כמו כן, מעטים מאוד האנשים שמדרגים את ראסל לפני ג'ורדן, למרות שלראסל יש כמעט כפול אליפויות, וכנראה שהוא היה חשוב יותר לקבוצה, כפי שאפשר לראות מהצורה בה הקבוצה התמודדה עם פרישתו (במקרה של ג'ורדן, הפרישה הראשונה, לא פירוק הקבוצה שנעשה סביב הפרישה השנייה).

חוץ מזה, להגיד על ג'ורדן שהוא לקח אליפויות "לבד" מוציא אותי מדעתי, אף שאתה לא סופר את אלו בהן שיחקו בקבוצה 3 השחקנים הטובים בליגה בתפקידיהם. לקחת אליפות עם פיפן זה לא "לבד", איך שלא תסתכל על זה. בכלל, ההשוואה בין קליבלנד 2011 לשיקגו 1994 מראה שהסיטואציה היתה שונה לחלוטין.

שי לחג 15 במאי 2011

לא התיימרתי לדייק בניסוח הפרמטר אלא רק לתארו בכלליות. ברור שגם הגעה לשני גמרים של מלון שווה לא מעט. חוץ מזה, שים לב שכתבתי שזה הפרמטר השוב ביותר, ולא היחיד.
שים לב ששמתי את ה"לבד" במרכאות. מה אתה חושב, ששכחתי מי זה סקוטי פיפן? כשאני אומר "לבד", אני מתכוון לכך שהוא לקח אליפות בעונה שבה ברור שהוא השחקן הכי טוב בקבוצה.

אני חושב שזה פרמטר מצוין כי הוא הפרמטר האובייקטיבי היחידי (נדמה לי), שמראה באמת שג'ורדן הוא הגדול בכל הזמנים. אני גם באמת שכל האליפויות האלה הן הסיבה שבגינה אנחנו חושבים שהוא הגדול מכולם.

לגבי ראסל, א. להשוות דברים לשנות השישים זה יוצר עיוותים. רמת התחרות בנבא בשנים האלה היא לא כזו שניתן להשוות אותה לעידן המודרני. ב. ראסל הוא אכן דוגמא מצוינת לשחקן שנתפס כאחד הגדולים ביותר (כנראה הסנטר השני בטיבו בהיסטוריה) בגלל שהשיג המון אליפויות. ג. אי אפשר להגיד באמת שראסל היה השחקן הבולט ביותר של הסלטיקס בצורה ברורה, כמו שג'ורדן היה בשיקגו, ואתה יודע את זה טוב מאוד. אם איני טועה, הוא אפילו לא הוביל אותם אף פעם בנקודות… הם היו קבוצה שבנויה מהרבה הרבה מאוד שחקנים טובים שלא נפלו ברמתם ובתרומתם ממנו. אחד הדברים המיוחדים בראסל הוא זה שהוא היה מהבולטים לאורך תקופה ארוכה. גם בדור הראשון של השושלת (עם קוזי, שרמן והיינסון בשיאם) וגם בדור השני שלה (עם סם ג'ונס והבליצ'ק בשיאם).

יריב 15 במאי 2011

הוא לא הוביל אותם אף פעם בנקודות, אבל הוא הוביל אותם באופן קבוע בריבאונדים, אז מה? ההגנה, כידוע, חשובה לא פחות מההתקפה, ובהגנה לא קולעים נקודות. יתר על כן, לפי כל הדיווחים הסלטיקס של ראסל היו הראשונים לעשות שימוש משמעותי במשחק מעבר, שהתבסס במידה רבה על היכולת ההגנתית הפנומנלית של ראסל (גם לחטיפות, וגם לחסימות. להבדיל מהווארד בימינו, למשל, הוא לא היה חוסם ומעיף החוצה אלא, לרוב, חוסם ומעיף את הכדור על שחקן אחר של בוסטון).

ההתייחסות לנקודות כמהות היא תופעה בעייתית בעיני. אשאל אותך שאלה שאני יודע את התשובה לה: איזה נתון מתואם יותר עם ההצלחה (מספר נצחונות) של קבוצה, נקודות למשחק או אחוזי ריבאונד? זה כנתון קבוצתי, אבל יש גם עדויות שכנתון אישי אחוזי ריבאונד קשור יותר לנתון הקבוצתי מאשר בנקודות למשחק. אני מציע לקרוא את זה: http://skepticalsports.com/?p=920, אני מצאתי את זה מעניין מאוד.

לגבי היותו של ג'ורדן השחקן המוביל של הקבוצה, הוא היה מרכז ההתקפה, כמובן, אבל מה לגבי ההגנה? מוביל ההגנה חשוב פחות ממוביל ההתקפה? יש מוביל להגנה? שאלות שאני מציע לחשוב עליהן. באופן כללי, אני חושב שממעיטים בחשיבותו של פיפן לשיקגו, ואגב כך גם בחשיבותם של ה 4 שלהם, גראנט ורודמן.

עוד מילה לגבי חשיבותו של ראסל, אתה יודע שבסדרה האחת בה הוא נפצע בוסטון הפסידו, ודאי. אתה יודע שכשהוא פרש הם הפכו מקבוצה של 48-34 לקבוצה של 34-48? כל שאר השחקנים (פרט לסם ג'ונס, שפרש עם ראסל) פרשו ללא תוצאות ברורות, כל עוד הוא שיחק. בזמן שהוא שיחק הוא זכה בחמישה MVP, ומכל חבריו לקבוצה זכה רק שחקן אחד בתואר, קוזי בשנה בה ראסל נכנס לליגה. ראסל לא יכל לזכות בפרסים אישיים באותה שנה, מכיוון ששיחק רק כחצי עונה, בגלל שהיה צריך לחכות עד אחרי האולימפיאדה (הוא היה קפטן הנבחרת שם). להגיד שהוא לא היה השחקן המרכזי, שהוא לא הוביל את הקבוצה, זו בדיחה.

אגב, אני מסופק גם לגבי עניין התחרותיות, כאילו הליגה היתה פחות תחרותית בשנות ה60. אני מציע מדד לתחרותיות לפי מידת הפיזור של תוצאות העונה הרגילה, זה נשמע לך מדד סביר? אם אתה מסכים לקבל את זה כמדד (לאו דווקא יחיד, אבל אינדיקציה), אני אבצע בדיקה ודירוג של כל עונות הליגה לפי זה (כמובן, אני מצפה לתנודות גדולות של המדד, בעיקר בשנים הראשונות של הליגה).

גיל 15 במאי 2011

יריב, אתה שוב מבטא חוסר ידע עצום. ג'ורדן נחשב לאחד משחקני ההגנה הגדולים אי פעם ובטח בקבוצה שבה הוא שיחק. זה מה שבין השאר הופך אותו להכי גדול. תסתכל על השתי דקות האחרונות במשחק נגד יוטה. זה ממצה את הקריירה שלו בצורה מושלמת.

יריב 15 במאי 2011

גיל, אני מודע לזה. אם כי הבנתי שהכניסות המאוחרות שלו לחמישיית הההגנה לא היו הרבה יותר מתאימות מזו של קובי השנה. אני לא מתכוון להתווכח על זה, בכל זאת.

בכל מקרה, לפי כל האזכורים שאני ראיתי, בקבוצה של 96-98 הוא לכל היותר השחקן השלישי בחשיבותו בהגנה (אחרי רודמן ופיפן). אתה מביא שוב ראיות אנקדוטליות, אני לא מתכוון להיגרר לזה יותר מדי, רק לציין שאף שתי דקות לא ממצות קריירה של אף אחד בצורה מושלמת.

גיל 15 במאי 2011

כניסות מאוחרות שלו? אתה בודק מה שאתה אומר? הוא היה 9 פעמים בחמישיית ההגנה. החל מ88 כל שנה ששיחק במלואה כולל שחקן ההגנה ב88. הוא לא רואה את קובי ממטר בהקשר הזה. רודמן למשל היה רק פעם אחת בתריפיט האחרון, אלו ראיות אנקדוטיות בעיניך?

יריב 15 במאי 2011

רודמן הוא, כנראה, השחקן הכי אנדררייטד בהיסטוריה של הליגה, והוא היה כזה גם כששיחק.

וכן, אני בודק מה שאני אומר. כניסות מאוחרות שלו – אחרי שחזר מהפרישה הראשונה. אז אולי אתה חושב שהבחירות לחמישיית ההגנה מייצגות, בהגדרה, את מיטב שחקני ההגנה של הליגה, אני חולק על כך. אני חושב שהבחירות הללו מוטות מכמה דברים שאין להם דבר וחצי דבר עם הגנה, והכניסה של קובי לחמישייה הראשונה השנה היא דוגמה יפה. אגב, עכשיו קובי גם הוא בחמישיה פעם תשיעית, אף שפעמיים הוא היה בחמישיה השניה, ובעונה אחת כלל לא נכנס. כמו שהבחירה עד כה, תן לו עוד שנתיים והוא יגיע אל ג'ורדן בבחירות לחמישיה הראשונה גם כן.

גיל 15 במאי 2011

אז אתה צריך להחליט, או שסטטיסיטקות כן חשובות בהשוואה בין שחקנים או שלא. אתה לא יכול לשנות את ההעדפה שלך כתלות באם הן תומכות בתיזה שלך. בלי קשר לרודמן, ג'ורדן נחשב לאחד משחקני ההגנה הגדולים אי פעם אם לא הגדול שבהם. קובי לא קרוב לזה.

יריב 15 במאי 2011

סטטיסטיקות הן, באופן כללי, הדרך היחידה לבדוק את מכלול הנתונים. עם זאת, השאלה אילו סטטיסטיקות ואיך משתמשים בהן היא השאלה החשובה, המקום המתאים למחקר. כלומר, צריך לברר לאילו מדדים סטטיסטיים יש קורלציה לנצחונות, איך בנויה הקורלציה ומה חוזקה. אני מבין שאתה אקדמאי, אז לא ברור לי למה אני צריך להסביר את זה.

בסקירה של חמישיות ההגנה, נראה שהקורלציה שלהן ליכולת התקפית גבוהה מאוד, במיוחד אצל גארדים ופורוורדים (אצל סנטרים הרבה פחות). על פניו זה נראה גבוה בהרבה מאשר הקורלציה בין יכולת התקפית והגנתית (כפי שהיא נמדדת, למשל, ב Ortg, Drtg, או בנתוני on/off court). יש לך הסבר לתופעה אפשרית כזו?

ג'ורדן היה שחקן הגנה מצוין, אבל ראסל היה הבסיס לקבוצת ההגנה הטובה בהיסטוריה. נושא ההגנה עלה מכיוון ששי לחג ציין שראסל לא היה קלע מוביל בסלטיקס, מה שנכון.

גיל 15 במאי 2011

שים לב שאתה ממשיך בקביעות שרירותיות. על סמך מה קבעת שקבוצת ההגנה של ראסל הייתה הטובה בהיסטוריה? אני בספק מאוד עם זה נכון ורוב המומחים לא יסכימו עם קביעה כזו.

יריב 15 במאי 2011

אני לא יודע מה ההגדרה שלך למומחים.

הסלטיקס של שנות השישים היתה הטובה ביותר בפער בין הספיגה שלה (למהלך) לממוצע בליגה, זאת למרות שהממוצע בליגה היה נמוך יותר אז, הפער אפילו גדול יותר באחוזים. הקבוצה הבאה אחריהם היתה סן אנטוניו של פופוביץ'.

קרא את זה:
http://www.basketball-reference.com/blog/?p=7239

גיל 15 במאי 2011

זה לא הקריטריון היחיד וקריטריון כזה מטעה בליגה פחות תחרותית שבה אין קבוצות התקפה עילאיות כמו בתקופות מאוחרות יותר. אגב, זה מוביל לכל מיני אבסורדים בדירוגים של שחקני הגנה הכי טובים כפי שאפשר לראות ברשימה.

שי לחג 15 במאי 2011

אני מגיב כאן למה שכתבת לי.
שים לב יריב, אתה כותב הרבה מאוד דברים שמנוגדים לקונצנזוס. אם אתה צודק, אם ביל ראסל אכן היה השחקן הכי טוב של בוסטון, ברמה אחת מעל שאר חבריו, במשך 11 אליפויות, ואם התחרותיות הייתה באותה רמה כמו בשנות ה-90, אז הוא היה הגדול בכל הזמנים. יותר מג'ורדן. אם הוא לקח כמעט פי שתיים אליפויות ממנו והיה דומיננטי בקבוצה כמו ג'ורדן והייתה לו תחרות באותה רמה, אז הוא יותר טוב מג'ורדן.

אני בכל זאת חושב שאתה טועה בכמה עניינים ואסביר זאת:
א. אתה אומר שאחוזי ריבאונד הוא נתון רלוונטי יותר ממספר נקודות, כדי למדוד הצלחה קבוצתית. אני מניח שאתה מתכוון לכמה אחוזים מהריבאונד הקבוצה שלי לוקחת פר משחק לעומת היריבה שלה. נראה לי שההשוואה הזו היא קצת מצחיקה לא? למה כשזה ריבאונד אתה מדבר על אחוזים מהסך שנלקחו וכשזה נקודות אתה מודד סך כולל. הנתון הכי חשוב זה "אחוז מהנקודות שנקלעו", לא?
ב. אתה אומר שהגנה חשובה לא פחות מהתקפה וזה נכון. אבל, כל מי ששיחק כדורסל אי-פעם יודע שאת שחקן ההתקפה הטוב יעריכו יותר מאת שחקן ההגנה הטוב. הדוגמא הטובה היא באמת דניס רודמן -לא סתם שחקן הגנה וריבאונדר מצוין, אלא ריבאונדר שהיה ברמה אחת גבוהה יותר מכל האחרים בדורו. ובכל זאת, אננו לא מחזיקים ממנו כאחד הגדולים באמת ורק בתור השקן מס' 3 בקבוצה שלו. למה אנחנו מעריכים שחקני התקפה טובים יותר משחקני הגנה? כי בהכללה, התקפה זה יותר עניין של כשרון והגנה זה יותר עניין של השקעה ופחות של כשרון יחודי. שחקני כדורסל ואוהדי כדורסל מעריכים יותר שחקן טוב בהתקפה מאשר שחקן טוב בהגנה. ועוד משהו: הרבה מאוד פעמים יש סיטואציה של שחקן טוב, שמגיע לקבוצה גדולה שבה יש סקוררים טובים ממנו ואז הוא מתרכז יותר בהגנה (ע"ע דורון פרקינס, שהיה שחקן הגנה לא רע גם במכבי חיפה, אבל נהיה המנהיג ההגנתי של מכבי ת"א מכיוון שברור לו שיש סקוררים טובים ממנו או דניס רודמן, שאחרי שקלע מעל 20 נקודות למשחק בדיוויז'ן 2, הבין, כך הוא כתב בעצמו בביוגרפיה שלו, שבגלל שהכשרון ההתקפי שלו הוא מוגבל, הוא צריך להתרכז בהגנה – אני מבטיח לך שבקולג' הוא לא היה כוכב הגנתי). בקיצור, שחקן טוב בהתקפה זה משהו יותר ייחודי ויותר מוערך משחקן הגנתי טוב (שוב, אני מדבר בהכללה). אם ביל ראסל, בעידן של סקור גבוה, בעידן שבו הגבוהים שלטו, קלע רק 15 נק' בממוצע, זה אומר שהוא היה שחקן מוגבל שקשה לראות אותו באמת כגדול מכולם ובגלל זה אף אחד לא חושב שהוא טוב כמו ג'ורדן.
ג. לגבי התחרותיות, עצם העובדה שהם לקחו 11 אליפויות ב-13 עונות, זו אינדיקציה חזקה לחוסר תחרותיות, לא?

יריב 16 במאי 2011

שי, אני חושב שעדיף לכתוב דברים שמחוץ לקונסנזוס, אף אחד לא צריך אותי שאחזור על מה שבקונסנזוס שוב ושוב…

לגבי הנקודות שלך:
א. הנתון המתאים יותר מ PPG הוא משהו כמו ORtg, שהוא מספר נקודות שנקלעו להתקפה שהסתיימה אצל השחקן (לא אחוז הנקודות שנקלעו, אלא מספר הנקודות להזדמנות. שיעור ריבאונדים הוא בעצם מספר ריבאונדים להזדמנות, כי כל הזדמנות לריבאונד מסתיימת בריבאונד לאחת הקבוצות, גם אם לא אצל אף שחקן). זה כמובן נכון, ואני בטוח שיש מתאם גבוה יותר בין נתון זה לבין נצחונות, אם כי אני לא בטוח שהוא יותר גבוה משיעור ריבאונדים, שווה לבדוק (אבל זה דורש עבודה, אז אני לא אעשה זאת כרגע). הסיבה שהתייחסתי ל PPG היא שדווקא זה הנתון הכי משמעותי בהערכת חשיבותו של שחקן אצל כלל הציבור. זה הנתון שמתואם הכי טוב עם שייכות להיכל התהילה, למשל. מעבר לזה, אני לא אומר שיכולת לייצור נקודות פחות חשובה מיכולת ריבאונד, אני בעיקר אומר שלא ברור איזו מהן יותר חשובה.

ב. אני חושב שהעובדה שהתקפה מוערכת יותר מהגנה היא בעיה. הסיבה היא כנראה אסתטית, אנשים נהנים אסתטית יותר ממהלכי התקפה טובים, ולכן הם משכנעים את עצמם שאלו גם יותר מועילים. אני לא מקבל את הטענה שהתקפה היא עניין של כשרון יותר מהגנה, ואני חושב שרודמן הוא דוגמה מצוינת לזה שריבאונד הוא (גם) עניין של כשרון. אם ריבאונד היה עניין שעיקרו עבודה קשה, היינו כבר רואים מישהו שמגיע לקרסוליו של רודמן כריבאונדר, ולא ראינו כזה עד היום. לא לפניו ולא אחריו (אגב, זו נקודה חשובה בעיני, רודמן לא היה ברמה גבוהה מכולם בדורו, הוא היה ברמה גבוהה מכולם אי פעם, והפער נראה גדול במידה מגוחכת). בכל מקרה, זה לא מיוחד לכדורסל, גם בכדורגל אוהדים מעריכים יותר שחקני התקפה משחקני הגנה, גם בפוטבול אמריקני ואני חושב שזה נכון אפילו בבייסבול (אם כי לגבי זה אני בכלל לא בטוח), זה לא מעיד על המשחק, אלא על האופי האנושי. לגבי שחקנים המתרכזים בהגנה, זו אכן נקודה חשובה. אני חושב שהיא חלק מעניין של "תפוקה שולית פוחתת" באופן כללי, או ליתר דיוק נסיון להתמודד עם בעיה זו. בקבוצת כדורסל יש מספר מוגבל של תפקידים ומשאבים, אחד הבולטים הוא הכדור, וכשאתה משלב שחקנים שזקוקים לכדור כדי לתרום אתה בבעיה, התרכזות בתחומים בהם אינך צריך להתרכז הוא פתרון אפשרי. עם זאת, שחקן התקפה זה משהו יותר מוערך, אבל לא יותר חשוב משחקן הגנה, ובאופן כללי אני מסופק אם יש יותר שחקני הגנה ברמה הגבוהה ביותר משחקני התקפה כאלו, פשוט היכולת שלנו להעריך את הרמה הגבוהה ביותר הרבה יותר מוגבלת. ביל ראסל אמר שבעקבות הנסיון שלו בקולג' עם פרסים אישיים (הועדות שחילקו אותם העדיפו שחקנים לבנים נחותים ממנו על פניו, מן הסתם בגלל שיקולי גזע) הוא קיבל החלטה להתייחס רק להצלחה של הקבוצה, ולהתעלם מפרסים אישיים (לא מכסף, רק מכיבודים). בעיני זה עשה אותו לשחקן כדורסל טוב יותר, ואין ספק שזה עבד.

ג. לא בהכרח, על פי המדד הזה גם שנות ה90 לא היו תחרותיות במיוחד, וגם לא שנות ה80. אתה תסכים ששנות ה70 היו שיא התחרותיות של הNBA? אני לא חושב שזה מדד מוצלח, אני חושב שמדד שמבוסס על מכלול משחקי העונה הרגילה יהיה טוב יותר, ולו בגלל ריבוי הנתונים, אם כי צריך לחשוב על הדרך הנכונה לבנות את המדד, לתכנן ולנתח איזה מודל.

יריב 16 במאי 2011

גיל, זה לא מדד טוב לאיכותם של שחקני הגנה, אבל זה מדד מצוין ליכולת של קבוצות הגנה. מטבע הדברים זה בנוי ביחס לליגה באותה עונה, ואין שום דרך אחרת למדוד, ולו בגלל שהמשחק השתנה (החוקים השתנו), לפני שמדברים על השינויים האחרים. הסלטיקס של שנות ה60 ספגו מעט ביחס לליגה בצורה מובהקת יותר מכל קבוצה אחרת בהיסטוריה, אם זו לא ההגדרה של קבוצת ההגנה הטובה ביותר, אני לא יודע מה כן. אגב, רמת ההתקפות לא רלוונטית, כי הקבוצה נמדדת ביחס להגנות אחרות. אם היתה קבוצת התקפה עילאית, כמו פיניקס של נאש או הלייקרס של מג'יק, הסלטיקס היו סופגים יותר למהלך, אבל גם הממוצע של הליגה היה עולה בצורה דומה.

עכשיו, דוגמה לנתונים מאחורי הטבלה ההיא אתה יכול לראות פה:
http://www.basketball-reference.com/blog/?p=6205
שים לב שאין לקחת קל שורה בנפרד ברצינות רבה מדי, בגלל עניין המובהקות. ברגע שאתה מנסה להתייחס לכמה עונות, ברור שאין אף קבוצה שמתחרה בדומיננטיות ההגנתית של בוסטון של ראסל. עכשיו, אתה יכול לטעון שההגנות ככלל היו יותר חלשות אז, ולכן ההגנה של הסלטיקס בולטת ברמתה, אבל זה יהיה טיעון מוזר לאור העובדה שנקלעו הרבה פחות נקודות למהלך אז מהיום (היו הרבה יותר מהלכים, לכן נקלעו יותר נקודות למשחק).

גיל 16 במאי 2011

המדד הזה הוא רק מודל סטטיסטי מסוים ולא תורה מסיני. הוא שם דגש גדול על ריבואנדים שלבוסטון בשנות ה60 היה יתרון גדול בהן. אני באמת לא חושב שזה בר השוואה לתקופה המודרנית אבל בכל מקרה בוודאי שלהתקפות טובות יש השפעה. אתה מניח שהתקפות טובות יעבדו באותה צורה כנגד כל הגנה אבל סביר שדווקא ישפיעו יותר על הגנות חזקות ביחס לאחרות. באופן כללי היה הרבה יותר אי שיוויון בתקופה ההיא בגלל חוסר תחרותיות ומקצוענות ולכן הסטטיסטיקות הללו לא יכולות להיות מושוות לאלו של התקופה המודרנית.

יריב 16 במאי 2011

בוסטון מובילה בהרבה בסטיות תקן, לא רק במספר נקודות, כך שהטיעון על פיזור גדול יותר בתקופה מוקדמת אינו תופס (ואני כלל לא בטוח שהוא נכון).

נקודות להתקפה, ביחס ליעילות ההגנתית, היא תורה מסיני. מטרת ההגנה היא להביא לכך שהיריבה תקלע כמה שפחות נקודות. עכשיו, אתה יכול לטעון שהערכה של מספר פוזשנים לא מתאימה, אולי זה נכון. עם זאת, כדי לתמוך בטענה כזו הייתי רוצה לראות שמידת ההתאמה של המדד הזה נמוכה אצל קבוצות ריבאונד מובילות, אני לא רואה נתון כזה.

בשורה התחתונה אני מציג נתונים שתומכים בטענה שבוסטון ההיא היתה קבוצת ההגנה הטובה בהיסטוריה (ויש לזכור, הם לקחו את כל האליפויות האלו בלי התקפה יוצאת דופן, ובחלק השני של שנות השישים עם התקפה חלשה). אתה אומר בתגובה שהנתונים הללו אינם אמינים, בלי להציג טיעון ברור למה. אם כך אני אשאל רק שאלה אחת. טענת שרוב המומחים לא יסכימו עם הקביעה שזו קבוצת ההגנה הטובה בהיסטוריה, על סמך מה אתה אומר דבר כזה?
"שים לב שאתה ממשיך בקביעות שרירותיות"

גיל 16 במאי 2011

אני טוען את זה על סמך מה שהמומחים אומרים. תשאל את הדוקטור למשל או אחרים שראו מספיק כדורסל. סטטיסטיקות זה דבר נחמד אבל כשהמשחק כל כך השתנה הן לא רלוונטיות. הטענה הנכונה היא שביחס לתקופתה זו ההגנה הכי טובה אבל זה לא רלוונטי. כשהכדורסל הפך למקצועני יותר ואתלטי, להגנה של בוסטון אין סיכוי זו כל הנקודה. לעומת זאת, ההגנות של שנות ה80 וה90 היו טובות בהרבה מאלו שרואים היום.

יריב 16 במאי 2011

ביחס לתקופתה זה המשמעות היחידה להשוואה. ההגנה של בוסטון דאז גם לא סגרה את קשת השלוש, זה עושה אותה פחות טובה? כל קבוצה משחקת בזמן שלה, עם החוקים שלה ועם הכלים שלה, בוסטון עשתה הגנה בצורה הטובה ביותר עם הכלים האלו.

אם אתה רוצה להעריך את ההגנות הכי טובות בלי זה, אז הן ללא ספק ההגנות של היום. שמת לב שכל הזמן משנים את החוקים כדי להקל על ההתקפה? זה בגלל שההגנות משתפרות בלי הפסקה. הליגה מנסה, ומצליחה לא רע, לשמור את מספר הנקודות להתקפה באותה רמה (1.02-1.08), והיא עושה זו על ידי שינוי החוקים שהזכרתי. השינוי האחרון היה ההקלה בצעד וחצי (שיש לקרוא לו היום "שני צעדים").

גיל 15 במאי 2011

האמת שאותי זה גם הרגיז. לדעתי, טבעת לשחקן גדול כשהוא שחקן משני פחות מרשימה מאי זכייה באליפות. נראה שמאלון ופייטון מנסים ללכת על הגב של שאקיל וקובי כדי לזכות באליפות. בכל מקרה, זה לא היה משנה משמעותית איך היינו רואים אותם בתור שחקנים.

עידן 15 במאי 2011

זה לא כל כך מורכב. לברון מעצבן כי הוא שחצן ויהיר, והוא היה כזה עוד כשנכנס לליגה והודיע שמה שמעניין אותו זה להיות הכי עשיר.

יריב 15 במאי 2011

אני לא זוכר שהוא אמר את זה, אבל זה עושה עוד יותר משעשע את העובדה שאנשים זועמים עליו בגלל מהלך שכולל ירידה בשכר (כן, אני יודע שעם ההבדל במיסוי והפרסום יש כנראה עליה בהכנסה הכוללת, אבל זה משעשע בכל מקרה).

MOBY 15 במאי 2011

מנחם אני לא אוהב את מיאמי.
עד כדי כך שבפעם הראשונה אני אולי אשמח על נצחון המערב על המזרח בפעם הראשונה בחיי.
מיאמי הפכו להיות הענק שצריך לנצח, וויד ולברון שחקני כדורסל כלכך טובים ומוכשרים שהיה משמח אותי לראות משחקים אחד נגד השני ולא עם השני (בשביל זה יש אולימפיאדות). אנטוני ובוזר לא באותה הרמה (לדעתי). גם אלן לא, וגם כשגארנט עבר לבוסטון הוא כבר היה האלפא דוג לשעבר.
זה הכל.
אני מתפלל להפסד של מיאמי כי אולי כך תתפרק החבילה. והכשרון יעבור מזרח מההדסון, או מערבה לגראנד קניון, או לאנשבא לו.

מנחם לס 15 במאי 2011

ומה יקרה כשדווייט הואורד יעזוב את המג'יק ויעבור ללייקרס? למה הוא לא נישאר במג'יק ומנסה לקחת שם אליפות?
אני חוזר לאותה נקודה שהזכרתי ואנשים מתעלמים ממנה: מי רוצה לבלות את עשר השנים הבאות בקליבלנד (שלי, אישית, יש רגשות חמים אליה כי מ-1962 עד 1965 היא היתה 'בירת הספורט' שלי כשגרתי בווסטר, ואח"כ בקנט, אוהיו, והיה קליבלנד בראונס וקליבלנד אינדיאנס) עם רוחות א-לה סיביר מאגם ארי, שלג עד המתניים 4 חודשים בשנה, כשאתה יכול לגור עם שני חבריך הטובים ביותר דוויין ובוש, בארמון עם יאכטה על שפת הים, ושמש כל השנה?

ודבר שני: תסתכלו כל אחד על עצמכם: האם אתם מרגישים חובת הישארות למקום עבודתכם, או מחפשים כל הזמן להתקדם, וחוטפים כל הצעת עבודה שנשמעת לכם עליונה למצבכם הנוכחי?

אנחנו חיים בעולם קפיטליסטי בו כל אחד רשאי לעשות מה שהטוב ביותר לו ולמשפחתו.

ודבר אחרון: (אני אדם שתמיד כותב דוגרי מה שהוא חושב ומרגיש): יש לי רושם שהרגזתי, הרתחתי, התגריתי, העלבתי, הקצפתי, ואולי אפילו השפלתי (לא התכוונתי, אבל זה לפעמים סגנוני בתגובות) וגרמתי כאן לכאלה פרובוקציות, שיש כמה וכמה שמתים שמיאמי תפסיד רק כדי להכניס לי חזרה באבי-אבי!

למזלי זה לא יקרה!

יאללה, הולכים לדוג ולהירגע באוקיאנוס.

גיל 15 במאי 2011

מנחם, ממש לרחם עליו שעם המיליונים שלו הוא נאלץ לגור בקליבלנד. ומה עם איזייאה ואחרים, גם הם סבלו כשגרו בדטרויט?

לגבי ההשוואה למקום העבודה אני יכול להקביל את זה לאנשים שעובדים בסטארט אם ושיש להם משהו מיוחד ביד. הם מעדיפים ללכת עד הסוף עם המוצר החדשני שישנה את העולם, מאשר לעבור למיקרוסופט או גוגל תמורת משכורת בטוחה וחיים נוחים. רוב האנשים יבחרו באפשרות הראשונה.

ולגבי קפיטליזם, אף אחד לא מבקר אותו מבחינת החוק אלא מבחינת המוסר. ובעולם קפיטליסטי מותר לנו גם לשנוא.

מנחם לס 15 במאי 2011

עם "המיליונים שלי"? מהפה שלך לאוזן של אלוהים. לו רק ידעת מה הפסדתי אצל מאדוף היית שולח לי תרומה של עשרים דולארים.

גיל 15 במאי 2011

מנחם, אני מדבר על המיליונים של לברון לא שלך. אתה יכול להנות בשקט במיאמי.

גיל 15 במאי 2011

זה באמת יהיה מכוער עם הווארד יעזוב אבל הוא תמיד יוכל לומר שמיאמי עשו את זה לפניו כך שהוא רק עושה מה שאחרים עושים.

רוי 15 במאי 2011

למה נראה לי שאם חס וחלילה לברון נפצע(הוא אף פעם לא נפצע) היום וגומר את העונה מיאמי מקבלת מיד עוד מיליוני מעריצים שמקווים שייקחו את האליפות!!!

החוסר חיבה למיאמי בעיקר בגלל לברון.

מנחם לס 15 במאי 2011

מציע שתסתכלו על טניס מאיטליה ותשכחו קצת מכדורגל וכדורסל

קורא אדוק 16 במאי 2011

אברהמי עוד טור מעולה. אתה כותב מצויין עם סגנון כתיבה אישי ומיוחד.

תתעלם מאנשים שטוענים שאמירה בודדת שלך היא "בור הביוב הנמוך ביותר שכותב בלוג יכול להגיע אליו." האמירה עצמה מתאימה למי שרשם אותה ולא מכבדת את האתר הזה שפעם כשהיה קטן ומצומצם יותר היה טיפה יותר אלגנטי.

עוד קורא אדוק 16 במאי 2011

מסכים לחלוטין עם הקורא האדוק.

Comments closed