בעד מי דייויד?

                  כשחושבים על כך, זה הגמר היחידי שייתכן. סאן אנטוניו ומיאמי הן […]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כשחושבים על כך, זה הגמר היחידי שייתכן. סאן אנטוניו ומיאמי הן מייצגות אפיות למאבק האסכולות שהתרחש בפלייאוף השנה. תרבות האינסטנט שמחייבת הישגים, או מורשת אמיתית שמודדת את עצמה רק מול ההיסטוריה.

ומדובר גם בשתי קבוצות שהולכות לסגור את הדלת על הקריירה של דייויד שטרן.

SAMIA

ובאמת היה מעניין אותי לדעת אחרי סל של איזו קבוצה יקפוץ שטרן מהכורסא בסלונו, וכנגד איזו קבוצה הוא יפעיל את הניחוסים שלו.

זה לא רק גמר בין דאנקן לג'יימס.

זה גמר שהוא הדילמה הפנימית של שטרן.

כי מיאמי היא הכי קרוב למודל ששטרן חלם עליו תמיד. כוכבים, בשוק גדול, קבוצה תחרותית שהיא קודם כל מוצר בידורי.

ומולם הדאנקן הזה. בן אדם שלא צריך שום קוד כדי לדעת איך להתנהג או איך להתלבש כדי לכבד את מקום העבודה שלו. עובד מסור ונאמן, מודל למצוינות, שהכלים שלו הביאו אותו לבטא את התכונות הללו על הפרקט. דאנקן וסאן אנטוניו (עם תבלון שיווקי) הם מודל ששטרן היה רוצה לראות ביותר מקומות בליגה.

זה לא רק מיאמי נגד סאן אנטוניו או ג'יימס נגד דאנקן.

זה גמר סיום תקופת דור.

אם הייתי צריך לכתוב כותרת לעבודת הגמר הזו, זה בטח היה משהו בסגנון של "התהום והחבלים שבין מערכת הערכים של בן אנוש לבין מה שהוא חייב לעשות כדי לשפר את הפורטפוליו של מקום העבודה שלו".

קינג ג'יימס נגד הפונדמנטליסט הגדול.

מחיר הגדולה של להברון
גמביט ג'ינובלי והגנת מילר

תגובות

  • יריב

    הפונדמנטליסט הגדול? אתה ממש גולש למקומות מוזרים בגישה היצירתית הזו לשמות וכינויים.

      • יריב

        תראה מה אתה מוצא כשאתה מחפש
        the big fundamentalist

    • שחר

      זה הכינוי של דאנקן יא גאון

      • יריב

        הכינוי של דאנקן הוא "הפונדמנטל הגדול", לא "הפונדמנטליסט הגדול". אני מציע ללכת לקרוא את ההבדל במילון, נאמר wiktionary (הייתי מצרף לינקים, אבל יש בעיות בתגובות עם לינקים משום מה).

        • תiמר

          יריב צודק במאה אחוז. פונדמנטל ופונדמנטליסט הם שני ערכים שונים במילון. אני דיי בטוח שזאב פשוט טעה

  • רון

    אחרי הסדרה עם אינדיאנה אני בטוח ב99 אחוז שהוא קופץ ממיאמי

  • זורק מילה

    אני אוהד לייקרס כך שאי אפשר לומר שאני ממחנה לברון,אבל מסע הצלב שלך נגד לברון שנמשך שנים על גבי שנים פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש,כל פוסט שלך הוא אנטי לברון,אפילו שפעמים רבות זה נכתב רק בין השורות...

    מעניין אם דאנקן היה נאמן ונשאר קריירה שלמה בספרס אם ההנהלה שלהם הייתה מעמידה לו ליצן על הקווים כמו מייק בראון במקום פופ,ואם אותה הנהלה הייתה מרפדת סביב דאנקן שנים על גבי שנים חבורת נגרים כמו שהייתה סביב לברון בקליבלנד.מי היה הכוכב השני בקליבלנד בתקופת לברון?מו וויליאמס!וואו איתו הוא היה אמור להביא טבעת או להישאר נאמן לקבוצה ? 7 שנים לברון שרף מהקריירה שלו שם וקליבלנד לא מצאו אפילו אולסטאר אחד אמיתי לצוות ללברון,אחד.
    את דאנקן חנך דיוויד רובינסון,ולכל אורך הקריירה של דאנקן סבבו סביבו אולסטרים כמו ג'ינובלי ופארקר ופועלים שחורים הכי טובים בליגה דוגמת ברוס בואן וכדומה.

    • אלכס

      וואלה, חסיד שוטה (במרכאות) של מסי כמוך הוא לא ממחנה לברון...סלח לי, אבל קצת קשה להאמין לדבריך.

      • זורק מילה

        מעניין לי ת'תחת מה שאתה חושב.

        • אלכס

          רק מאושש את טענתי...ולא שהייתי צריך הוכחה.

          • זורק מילה

            אתה תוקף אותי, קורא לי חסיד שוטה,כותב לי שאני משקר שאני לא ממחנה לברון,ועוד מצפה למה בדיוק?

            למה שאני אשקר ואגיד שאני ממחנה לברון,בזמן שאני אוהד לייקרס וכתבתי את זה (שאני אוהד לייקרס)אין ספור פעמים במקרים רבים כאן בבלוג?

            מה מכל ההודעה המפורטת שכתבתי לא נכון עובדתית?לא הגבת מילה על המלל,אלא רק תקפת אישית.מה שעשית נקרא להגיב לגופו של אדם ולא לגופו של עניין.איכסה עליך.

          • אלכס

            לא ממש התכוונתי לפגיעה בגופו של אדם, כולל אותך...מה שהתכוונתי הוא שבתור אחד שמצהיר על עצמו כאוהד לייקרס ולא ממחנה לברון, דבריך הדהדו באופן תמוה בצורה של לברון פאן-בוי במיוחד השורה "מסע הצלב שלך נגד לברון שנמשך שנים על גבי שנים פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש,כל פוסט שלך הוא אנטי לברון" ...בדיכוטומיה שנוצרה בין ההצהרה שלך על הקבוצה שאתה אוהד , לדבריך על לברון(וכאוהד לייקרס בעצמי, אינני מכיר אף אחד כזה, כולל כאלה שלא מסמפטים בהכרח את קובי...דווקא כאלה יש הרבה יותר מאשר אתה חושב), ובהתחשב במינון ועוצמת תגובות העבר שלך על מסי וברצלונה(שבגילוי נאות, ולא ממש חדש, אני מתעב אותם למדי),דעתי היתה שזה מעיד עליך יותר מאשר דבריך עצמם.

            כוונתי לא היתה בפגיעה אישית בך, רק בנטייתך להערצה של סוג מסויים של ספורטאים(שהם בעיני אוברייטד למכביר) ובהיותה מקדם בטיחות ניכר בפני ביקורת, גם אם אתה שולל את זה על הסף.
            מצטער אם ראית בזה פגיעה בגופו של אדם, הכוונה היתה פגיעה בגופה של דיעה,זה הכל.

          • גרבר

            אלכס, אם תרפד את טענותיך במילים גבוהות (על סף המופלצות) לא תהפוך אותן ללוגיות יותר.

            1.ממתי היותך (או כל אדם) מכיר או לא מכיר אוהד לייקרס שהוא שחיבתו נתונה ללברון מהווה מדד סביר, מעוגן ומתקבל כל שהוא?

            2.איך נטייתך לתעב את מסי/לברון ושות' מעודדת שיפוט אובייקטיבי של דעתו של 'זורק מילה' (היא לא. ברור.)

            3. בעולם של מילים (בלוג), כוונתך לא משנה. טענותיך מהתגובה הראשונה (וגם האחרות) יסודן הלוגי קלוש (מסי=לברון...למה?!) ומערבות טענות אד-הומינום.

            אתה רואה מה עשיתי פה? התערבתי בצורה לא נעימה בדיון שלא קשור אלי כלל, זה לא כלכך קשה. נכון?

    • יקיר

      אהבתי מאוד מה שרשמת, זה נכון. לא העמידו לג'יימס קבוצה ראוייה.

      • c web

        "זורק" אני פשוט לא מבין מה פה בטקסט הוא אנטי לברון? זאב כתב את העובדות ואני לא חושב שהוא כתב אותן בצורה שפוגעת באף אחד מהשחקנים או הקבוצות.
        יש שמעדיפים דרך אחת וכוכב מסוג מסוים ויש שמעדיפים דרך אחרת וכוכב מסוג אחר.
        אני פשוט לא חושב שבפוסט הזה יש העדפה לאחדאחת מהםמהן

      • גיל

        מה זה לא העמידו לו קבוצה ראויה, פעמיים עם המאזן הכי טוב בליגה. ממש כמו שארלוט.

        • אסף

          בשנה האחרונה של לברון בקליבלנד, הם סיימו במקום הראשון בליגה.
          בשנה שאחר כך קליבלנד סיימה במקום הלפני אחרון הליגה, ושברה את שיא ההפסדים הרצופים.
          גיל ,בתור מדען - מה את חושב היה הגורם ל"פעמיים המאזן הכי טוב בליגה" - לברון, או שאר הקבוצה ?

          • אלעד

            בפרישה הראשונה של ג'ורדן, שיקגו סיימה את העונה העוקבת עם מאזן שווה לטוב במזרח, והייתה מרחק טעות שיפוט מעלייה לגמר המזרח.
            בפרישה השנייה שלו, הקבוצה התפרקה לגמרי, וסיימה אחרונה בליגה בעונה העוקבת.
            האם אפשר ללמוד משהו מהשנתים האלו על חוזק הקבוצה שהייתה לפני שג'ורדן עזב, ועל אחוז התרומה שלו?
            שינויים מתרחשים בהרבה צורות, לפעמים במקביל. בקליבלנד גם עזבו שחקנים אחרים, לא רק לברון, המאמן התחלף, הקבוצה כנראה קיבלה גם מכה מוראלית, ובשלב מסויים הם פשוט כבר כיוונו לדראפט והפסיקו להעלות את השחקנים הטובים שנותרו להם. כל האינטנסיביות יורדת כשאתה כבר לא מתמודד עלאליפות. זה לא אומר שחומר השחקנים שלהם היה שווה מקום אחרון בליגה.

          • גיל

            אז רגע שאבין, שאר הקבוצה לא עשתה כלום בעונה הרגילה ורק לברון לבדו הוביל אותם למאזן הכי טוב, אבל בפלייאוף הקבוצה לא סחבה מספיק כדי להגיע לגמר כשהם עם המאזן הכי טוב? אי אפשר לאחוז במקל בשתי קצותיו. או שהייתה לו קבוצה גרועה כל הזמן, ואז איך תסביר את המאזן הכי טוב בליגה, או שהקבוצה גרועה ולברון סחב אותם למאזן הכי טוב אבל בפלייאוף פתאום הוא התאדה.

            בכל מקרה, כמו שאלעד כתב למטה זה לא רק החיסרון שלו שגרם להם להתרסק בשנה שאחרי. זו הייתה עונה בלי המאמן הקבוע, עם הרבה פציעות וגם המכה הפסיכולוגית הייתה גדולה כך שאי אפשר לומר שזו אותה קבוצה רק בלי לברון.

          • אסף

            ג'ורדן זו דוגמה מצוינת.
            רק אחרי הפרישה הראשונה שלו, יכולנו לראות את הסביבה האופטימלית בה שיחק ( פיפן, גראנט, ג'קסון ) - ובהתאם הם כמעט חזרו לגמר האיזורי.

            הפרישה השניה שלו שונה לחלוטין, כי יחד איתו עזבו פיפן, רודמן וג'קסון. אין למעשה קשר בין שיקאגו 98 לשיקאגו 99.

            אז סך הכל אפשר לראות שג'ורדן היה החלק העיקרי בשלד יציב ( יחד עם פיפן, ג'קסון, ומספר 4 דומיננטי ). אם הוצאת את ג'ורדן - השלד היה מספיק חזק. אם הוצאת את השלד - לא נשאר כלום.

            עם לברון עזבו שאקיל ואילגאוסקאס, שניהם בדימדומי הקריירה ( פרשו אחרי שנה ), אף אחד מהם לא היה שחקן משמעותי בקליבלנד.
            בעמדת המאמן אני חושב שהם השתדרגו ( סקוט במקום וויליאמס ).
            המכה המוראלית בטח לא היתה קשה יותר מזו שקיבלו בשיקאגו בקיץ 93 ( הפרישה של ג'ורדן היתה הרבה יותר מפתיעה מהעזיבה של לברון ).

            אני לא יודע מי היה השלד של קליבלנד ליד לברון. אפשר לומר, נניח, מו וויליאמס, ג'יימסון, אולי וראז'או. הם נשארו, והקבוצה התפרקה.

            ואני לא מקבל זה שקליבלנד כיוונו לדראפט. הם נלחמו ( ללא הצלחה ) בשבירת שיא ההפסדים הרצופים, ובאמת ניסו לנצח.

          • אלעד

            למיטב זכרוני ויליאמס, ג'יימסון ווארז'או מיעטו לשחק ככל שהעונה התקדמה.
            אבל ההבדל העיקרי הוא זה שאי אפשר לכמת, וזה המעבר התפיסתי מלשחק בקבוצה שהתמודדה על אליפות, ללשחק בסתם קבוצה. אולי מאמן כמו פיל ג'קסון היה מצליח להוביל אותם לפלייאוף. אני לא מסכים שסקוט הוא שידרוג לכלום.

          • אסף

            תראו, נכון שקליבלנד 2011 סבלה גם מחוסר מזל. אבל אין לי ספק שהמיקום הריאלי שלהם היו עמוק בלוטרי, גם אם לא במקום ה 29.

            לגבי שנותיו של לברון שם - הם היו אחת הקבוצות הטובות בליגה, אבל אף פעם לא הכי טובה. הדחה בשלבים המאוחרים של הפלייאוף היתה הכי רחוק שלברון יכל לסחוב אותם, וזה פחות או יותר מה שקרה.
            הם הודחו בפלייאוף פעמיים מול בוסטון, פעם מול סן אנטוניו, פעם מול אורלנדו.

            לטעמי, היו צריכים לגבור על אורלנדו, אבל בוסטון ( כנראה עם 4 HOF ) וסן אנטוניו בשיאה היו טובות יותר, וניצחו בצדק.

            סה"כ - אובראצ'יבריות.

            ושחקן אחד שעושה הבדל מקבוצת לוטרי לקונטנדרית.

          • גיל

            אסף, כמו שכתבת, לשיקגו היה סגל יציב ומאמן על כך שהפרישה כמה שהכניסה את כולם להלם עדיין לא מוטטה אותם. לעומת זאת לברון והצורה שבה עזב גרמו לזעזוע מאוד עמוק. אל תשכח גם שקוקוץ' הגיע בדיוק בזמן הזה והיה שחקן מאוד משמעותי.

            וזה ממש לא נכון שזה הכי רחוק שהיו יכולים להגיע. לברון שיחק לפרקים בצורה מבישה וחסרת מוטיבציה והסדרה נגד בוסטון היא דוגמא אחת לכך ואפילו אחרי החבירה למיאמי, בגמר נגד דאלאס הוא פשוט התאדה. מדהים כמה הזיכרון של אנשים הוא קצר.

          • גיל

            ולהגיע לגמר נגד הספרס זה היה בהחלט מעבר לציפיות אבל זה לא היה כשהיה להם את המאזן הכי טוב. אז תסביר לי איך בשנה אחת הוא משיג הישג גדול בהגעה לגמר אם קבוצה פחות טובה, ואז כשהקבוצה משתפרת ועם מאזן טוב יותר משיג פחות ותוך נסיגה ביכולת בפלייאוף?

          • יריב

            כי בספורט (ובחיים) יש גם אלמנטים מקריים? אני יודע שמפתה להכניס הכל למסגרת של סיפור, אבל העולם האמיתי לא עובד כמו סיפור.

  • טל

    אני בעד הכתיבה הנפלאה הזאת!

  • אלעד

    אני חושב שדאנקן צריך לפרוש (לכשיפרוש) כמו שהדוקטור וקארים פרשו. משום מה המנהג הזה נעלם מהליגה. אתה יודע, שהשחקן מודיע מראש שזו העונה האחרונה שלו, ואז בכל אולם שהוא מגיע לשחק נותנים לו מתנה וכבוד לפני המשחק (הדוקטור קיבל באיזה אולם כיסא גלגלים...).

    • תומר

      מה פורש דנקן צעיר לא?

      • איציק

        כתוב "לכשיפרוש"
        אלעד, אכן זו היתה חוייה לראות את העונות הללו. לג'אבר זו היתה אולי הפעם הראשונה בה הוא הבין כמה באמת הקהל לא רק מעריץ אותו כי אם גם אוהב אותו. גם אני התייחסתי לזה פעם, אבל נראלי שבעולם של היום אין יותר דברים כאלו.

  • דניאל

    אני רק שאלה: הכינוי של דאנקן לא משמעו "היסוד הגדול"?

  • איציק

    אני חושב שסטר לא יקפוץ מסל של לברון או של דאנקן. הוא יקפוץ מכל סל נוסף מלא כסף שיגיע למשרדי NBA. ממש לא חשוב לו בגלל מה, העיקר שיגיע עוד סל. זו המטרה של סטרן וזו המורשת שלו. בשביל מורשת זו הוא עשה המון דברים טובים, כמו המלחמה בסמים (לא סימום ספורטיבי), שיפור שרות וחוייה לקהל. מצד שני הוא מוחר פלקט תלת-מימדי משתנה בזמן וזוהר. הוא בונה על זה שרוב הצופים הם כמו עקעק(תמיד חשבתי שזה עורבנים, אך בשביל התגובה הזו במיוחד חיפשתי את שם הציפור בעיברית, עד היום לא שמעתי על ציפור זו בעיברית), נמשכים לדברים נוצצים.
    לבורן זה הדבר הנוצץ, וגם כרמלו, ולכן אם את ההעדפה של סטרן לברון עוד אפשר להבין, אבל משום מה אני חושב שסטרן יעדיף 100 כרמלו על דאנקן אחד. סטרן הוא איש עסקים שימכור מוצר אותו יהיה קל יותר למכור וביותר כסף. אנחנו יודעים שלא תמיד מה שטוב יותר נמכר יותר, וסטרן יודע זאת לא פחות טוב מאיתנו. אין זה קשור לטעמו האישי בכדורסל, זה קשור לתפיסה העיסקית שלו, ואולי למחויבותו לתפקיד שלו.

    • גיא ד

      איציק, כמו שאתה בעצמך כתבת, שטרן עושה מה שרוב האנשים שצורכים את המוצר רוצים. הנ.ב.א בתקופתו הפך לפופולרי יותר וכלכלי יותר.
      האם הוא לא עושה את עבודתו נאמנה? מפה להסיק על זה שלא אכפת לו מי ינצח, זה כמו לומר שהוא לא מתעניין בכדורסל. למה אתה חושב כך?
      (אתה לא מעדיף 100 כרמלו על דאנקן אחד? אולי התכוונת 100 דאנקן מול כרמלו אחד...)

      • איציק

        גיא ד,
        ראשית, אני חושב שהוא עשה עבודה טובה, מבחינת הכנסות למעסיקיו. שנית, אנחנו באים לתאטרואות בתלונות כאשר הם עושים חלטורות של מיזיקלים עם "שחקנים" שהיו יומים בריאליטי ועכשיו סלבריטי (אני לא מדבר על מיזיקל כמו שעשו את טוביה החולב, או כמו שעושים בלונדון, כי אם במובן הזול). כלומר אנחנו דורשים מהתאטרון הרפרטוארי לא רק לדאוג להכנסות כי אם גם לשמור על איכות המוצר. למה אי אפשר לדרוש זאת גם מה-NBA וסטרן שהוא העומד בראש המערכת לקביעת המדיניות. כאשר אני רואה את כרמלו, זה בידיוק כוכב הריאליטי שלא מביא אף קבוצה לשום מקום. הוא בדיוק הזילות, כיוון שזה ניסיון לחקות פן אחד וגם הוא לא מוצלח. אני מעדיף 100 דאנקנים רק שלא יהיה כרמלו אחד. בעולם מתוקן, דאנקנים הם המובילים ושחקנים כמו כרמלו הם שחקנים משלימים שנותנים להם את הכדור פעם בכמה התקפות כדי שיזרוק, וקלעים יש טובים ממנו, או שיחדור, וגם חודרים יש טובים ממנו. שים לב, אני בכוונה לא רשמתי לברון או וויד שאלו שחקנים שלמים (כמובן שתמיד יש מה לשפר) אך גם יש בהם ניצוץ הכוכבות, אבל כמה כאלו יש בכול רגע נתון בליגה, אפילו כמו ה-NBA. כיוון שהליגה עושה גלוריפיקציה ללברונים, גדלים גם כרמלו ובכמויות גדולות בהרבה, והם מייצגים את הרע בשיטה, ודוחקים למינימום את האפשרות של צמיחת הדאנקנים, שהם שחקנים שלמים אך ללא הזוהר.

        • גיא ד

          אל מי אתה מפנה את הטענה לתאטראות? למנהל התאטרון או לבמאי?
          מה מפריע לך אצל שטרן מדיניות השיווק? הרי הוא לא שולט בסוג השחקנים/מאמנים שמגיעים לליגה. דווקא בכל הפרמטרים שהם לא מקצועיים האיכות מעולה.
          שוב לא הבנתי את ה100 דאנקנים רק שלא יהיה כרמלו אחד, הרי זה ברור שעדיף מאה דאנקנים על כרמלו אחד. גם עדיף דאנקן אחד על שלוש כרמלו, אבל יש כרמלו והוא מה שהוא. הוא לא מכריח אף אחד לתת לו חוזה או לקנות את החולצה שלו.

          • אלעד

            גיא, שטרן בשנותיו הראשונות בהחלט הביא את הליגה למקום טוב, ולמקום בו האוהדים רצו אותה. הוא פשוט נשאר בתפקידו הרבה יותר מדי.
            בעולם העסקי יש תפיסה שלכל שלב בהתפתחות של חברה דרוש מנהל מסוג שונה, עם אופי שונה. יש שלב מסויים שאתה רוצה מישהו עם תעוזה ודמיון, בשלב אחר דווקא מישהו שמרן וסולידי. הכל בהתאם לתהליך ההתפתחותי של החברה.
            ב-נ.ב.א איפשהו באמצע שנות ה-90, פולחן האינדיבידואל השיג את המודל ששטרן יצר בשנותיו הראשונות. לא לשכטוח שהוא לא פועל בואקום - כמו ששחקנים כמו ג'ורדן, בירד ומג'יק עזרו לליגה לפרוח בשנות השמונים, כך ההשפעה שלהם על חיקויים דהויים הביאה לצניחה באיכות המוצר בשנות ה-90. אני חושב שהציבור היום כבר שבע מדאנקים מפוצצים ושחקנים שמשחקים אחד על חמישה, וכשהייתי בארה"ב גם שמעתי את זה מהמקומיים, שת'כלס המוצר הוא קודם כל בשבילם. אז טוב ששטרן עוזב, ונראה איך המחליף שלו יסתדר ולאן הוא ינווט את הליגה. זה רק קורה עשור מאוחר מדי.

          • איציק

            מערכת הפרסום של הליגה מפמפמת לנו את הכרמלו הרבה יותר מאשר את דאנקן. זו מערכת יחצ"נית משומנת היטב, והליגה (קבוצות, מאמנים) האוהדים, מוכרי וקוני המזכרות הולכים כמו אחרי החלילן. אם הליגה היתה מיחצ"נת הרבה יותר את דאנקן, ושחקנים אשר יסודות, הבנת משחק, וקבוצתיות, היתה רואה הרבה יותר שחקנים כאלו בליגה. כאשר אני אומר 100 כרמלו, זה אומר שלליגה יש המון כאלו, אולי ברמה נמוכה יותר, וזאת כיוון שכל אחד רוצה כזה, כי זה מה שמפומפם כרצוי. וזו בידיוק הכוונה, 100 כרמלו יש בליגה, ברמות שונות, 10 דאנקנים, אפילו לא 10. כמה חבל.
            בתאטרון ד"א אני בא תמיד בטענות למנהל או לבעלים, כי הם מחליטים מה יהייה. הבמאי נשכר כדי לבצע את המדיניות. במקרה של ה-NBA, סטרן הוא המנהל, והבעלים נתנו לא את כל הסמכויות ברמה כזו שהוא חזק מהם, ולכן התלונות אליו (גם לבעלים שמתבטלים בפניו בנושא זה).

          • גיא ד

            לאלעד: אנחנו לא חלוקים בכלום.

            לאיציק:
            אני מעדיף את המשחק הקבוצתי על המשחק הסוליסטי (לראייה שחקן הנ.ב.א האהוב עלי הוא רג'י מילר, שגם בשיאו לא היה מסוגל ליצור לעצמו מצב קליעה). אבל אני מבין שזו הבחירה שלי. תראה גם כשהליגה מפמפמת את כרמלו לטענתך ולפני כן את קובי וקרטר וכו' לא גרמה לאהוב אותם קצת יותר. העובדה שהרבה קבוצות הולכות על הקונספט הוא אולי בגלל שהרבה אנשים כן מעדיפים (או העדיפו אותו) או בגלל שהוא עובד וסה"כ פשוט להרכבה או שניהם. זה שאני ואתה אוהבים אותו פחות משנית לא?

          • איציק

            האם האיפון הוא באמת הסמארט-פון הכי טוב?
            האם באמת הרכב מבוסס דלק הוא הכי טוב, ואין חלופות אחרות או לא יכלו לייצר?
            האם המים המינרלים בבקבוקים הרבה יותר טובים ממי ברז שרבים מאיתנו קונים אותם?
            והג'ינס ב-600 ש"ח ודאי עדיף כי היה על התחת של בר רפאלי בפרסומת.
            הבנת את הפרנציפ. אם אני ואתה פלוס עוד כמה לא חושבים כמו שהליגה מפמפמת, עדין הרוב עברו שטיפת מוח.
            תחיי קוקה-קולה, הטעם של החיים!!!

  • אלעד

    לברונים יש לנו הרבה (במהות, לא באיכות).
    דאנקנים אין, ואני גם לא רואה באופק

  • קיש

    העניין הוא שמיאמי הפכה להיות הלייקרס של העידן הנוכחי, או המכבי ת"א של הNBA - כלומר - קבוצה שכל מי שלא אוהד אותה לא יכול לסבול אותה, שונא אותה בכל מעודו ורק מייחל לכשלונה.
    שנים שלא יכולתי לסבול את הספרס, חוץ מג'ינובילי לו זכרתי חסד נעורים, ופתאום כעת אני מחשיב עצמי כאחד האוהדים הגדולים ביותר שלהם. הזייה.
    אני לא מבין איך אפשר לרצות שמיאמי תנצח ותזכה שוב באליפות.
    נכון, אובייקטיבית זו קבוצה פשוט מדהימה - מאוזנת, יציבה, עם היררכיה ברורה וטובה, מאומנת היטב ועמוקה מאוד.
    אבל הזחיחות, היהירות, הבטחון העצמי העודף, התחושה שלא משנה מה יקרה - אנחנו ננצח כי אנחנו פשוט יותר טובים - כל אלו פשוט מגעילים אותי, עושים לי חשק להקיא, ואין דבר שאני אשמח יותר לראות מאשר ניצחון של הספרס בסדרה, ואם אפשר אז כבר הלילה.

    • מתן גילור

      אני לא אוהד מיאמי וממש אין לי שום דבר נגדה.
      נהפוך הוא, זו הקבוצה שאני הכי נהנה לראות והיחידה (למעט בוסטון) שקמתי בשבילה.
      יתרה מזאת, ממש קוויתי שהם יעפילו לגמר (לא אכפת לי עכשיו מי תזכה), כיוון שלא רציתי גמר "אפור" בין הספרס לאינדי.
      משום מה יש לי הרגשה (או יותר נכון ידיעה) שאני לא היחיד בעולם שחש כך.

      • איציק

        מתן,
        כל מה שאתה כותב זה נכון, אך אם נעשה השלכה על מכבי חיפה. איך היתה רוצה לראות אותה, בצלמה של מיאמי או בצלמה של SA, כמובן עם ההתאמות המתאימות לכדורגל?
        אני חושב שבמידה רבה זה כמו לשאול איזה כדורגל "טוב" יותר, של ברסה עם כוכב זוהר, כמה כוכבים זוהרים פחות והרבה חסרונות או באירן שאין לה אף כוכב זוהר ברמות של בארסה אך יש לה כדורגל נכון עם יסודות והמשכיות לשנים.

        • מתן גילור

          איציק, זה ההבדל הגדול בינינו, ולכן אני בספק אם תצליח להבין אותי.
          כאשר אתה אוהד שרוף של קבוצה ולא רק מזוהה כל השקפת העולם שלך לגביה ולגבי שאר הקבוצות שונה בתכלית.
          למשל, אני נהנה לראות את אלירן עטר. בחיים לא הייתי רוצה לראות אותו במכבי חיפה.

          • איציק

            לא הבנתי את ההערה. השאלה שלי פשוטה, אתה יכול להינות מעטר, לברון, דאנקן, מושיק עפיה, אבל היום הגורל נתן לך את הזכות להטוות מדיניות של בניית קבוצתך האהובה מכבי חיפה, איך היתה בונה אותה. אתה תמשיך להנות מעטר ולא תיקח אותו, אבל את מי כן ולמה?
            אני נהינה מהרבה שחקנים ב-NBA וביורוליג, לפעמים לאורך זמן לפעמים להבלחות של רגע, אבל ברור לי שאם היתי בונה קבוצה, ריאל או בארסה לא היו דמויות לחיקוי, ובאירן או דורטמונד כן, גם ליברפול של שנות ה-80. כנ"ל לגבי ה-NBA, SA, בוסטון ו-LA של שנות ה-80 למרות השוני בינהן הן קבוצות שמבחינתי בנויות נכון, ומיאמי, LA הנוכחית ואפילו דאלאס משנת הזכיה, לא.

          • מתן גילור

            הייתי רוצה לראות אותה לוקחת את ליגת האלופות כאשר כל הסגל מורכב משחקני בית והיא משחקת הכי טוב והכי אטרקטיבי בעולם.
            אין לי מושג מי מהשתיים יותר קרובה לזה.
            מי מהן ניצחה יותר משחקי דרבי?

        • גיא ד

          בוא תיקח את בארסה של 2009-2012 עם כוכב זוהר אחד עוד הרבה זוהרים קצת פחות וכמעט ללא חסרונות ואת באירן או דורטמונד של אותם שנים.

          חכמה גדולה לקחת קבוצה בשנה שיש לה לא מעט בעיות (מאמן חולה רוב העונה, שחקנים מזדקנים ופצועים בעיקר בהגנה) ולהששות אותה לקבוצה בשיא שלה.

          ד"א איך אתה מרגיש לגבי הסלטיקס של הbig three? לא היית רוצה שהקבוצה שלך תראה כמוהם?

          • איציק

            1. השאלה לא נכונה. תשאל אותי, מה אני מעדיף את בארסה 2009-2012 או באירן 2013. התשובה בלי למצמץ, באירן 2013!!!
            2. אני מרגיש ניפלא, תודה על ההתעניינות (ללא קשר ל-big three של בוסטון) :-). גם לגביהם אני מרגיש בסדר, ולא רק בגלל התהליך השונה, למשל שהצתרפו לכוכב הגדול ולא הוא עבר. אבל עזוב את זה, הקבוצה של בוסטון אחרי הצרוף שלהם היתה בנויה נכון ומאוזן, שיחקה כדורסל נכון ולא אנוכי. רק תחשוב שבבוסטון צמח אחד כמו רונדו שהוזכר כמצטיין בהמון משחקים לפני השלושה. אתה מתאר לך שלברון ווויד יתנו לדבר כזה לקרות במיאמי, ש"ילד" יהיה המצטיין אם טריפל-דאבל ודאבל-דאבלים, והם יהיו בצל וישבחו אותו תחת כל עץ רענן? זה ההבדל.

          • גיא ד

            אני מניח שגם את הבולס של מייקל לא היית לוקח כמודל, הרי האגו של מייקל יותר גדול משל וייד ולברון יחד.

            לא חושב שללברון או לוויד תהיה איזה בעיה לתת למישהו נוסף לככב. לברון אחד הסופרסטארים היותר קבוצתיים שהיו אי פעם. ווויד כבר הראה שהוא יכול לזוז קצת הצידה ממרכז הבמה. אבל זו רק דעה.
            לגבי באירן ובארסה כנראה נישאר חלוקים. למרות שאני גם מאד נהנה מהכדורגל שלהם, זה לא משהו שלא ראיתי בעבר ומה שבארסה עשו לא ראיתי עד אז וזה שבה אותי.

          • אלעד

            הבולס של מייקל זה האבטיפוס. הם החלוצים של המודל. הבעיה היא שצמחו יותר מדי חיקויים לאורך השנים, אבל מייקל יש רק אחד...

            אגב, כשכתבתי "חיקויים" יצא לי בטעות "ליקויים". אותו דבר

    • איציק

      דעתך מקובלת אך איך אתה יכול לטעון מאוזנת? איזה גבוה יש בקבוצה שיאזן אותה. ראינו מה היברט עשה לה יחסית לשאר העונה, ורק לחשוב שבמקום היברט היה לאינדיאנה שאקיל או אולאג'ואן או אפילו יואינג.

      • אלעד

        נכון, מיאמי היא הכל חוץ ממאוזנת. זאת קבוצה שחיה ומתה על הכוח המתפרץ שלה, ועל היכולת שלה ללחוץ בהגנה ולייצר נקודות קלות בהתקפות מעבר.

        • קיש

          מיאמי בבסיס היא קבוצה מאוזנת, היא פשוט משחקת בשיטה קצת שונה מזו ה"מסורתית". נכון, אין לה גבוה מספיק דומיננטי, אבל זה מה שהופך אותה, עקרונית, לאפילו יותר מאוזנת - בתפקידים 2, 3, 4 ובעצם גם 5 - יש לה המון שחקנים שיכולים לשחק ביחד, בכל רגע נתון.
          האמת שזו שיטה די מגניבה, ועובדה שהיא גם די עובדת... זה, ולברון.
          האיזון מתבטא ביכולת להחליף כמעט כל שחקן בכמעט כל שחקן אחר.
          זה שבפועל בסופו של דבר הקבוצה תלויה מאוד בלברון - זה עניין אחר לגמרי.
          "אם" במקום היברט היה שאק או כל סנטר אחר - זה משחק נחמד מאוד לשחק, אבל כמובן לא רלוונטי. נראה מה יקרה לה מול דאנקן.

          • איציק

            קיש,
            זה כמו לומר שיש לי בית יותר מאוזן, אין לי דלתות, רק חלונות וניתן לצאת מכל חלון כמו מדלת. אצל פיקאסו או דאלי זה יעבוד ואפילו נפלא (מעדיף את הגרסאות של דאלי אבל זה עיניין של טעם). בעולם האמיתי זה לא עובד ככה. אולי מיאמי זה הדאלי של הכדורסל ובנתיים זה עובד לה. לומר שזה המצב המאוזן, ולכן כך צריך להיות (הרי מצנו את נקודת האיזון), זה ממש לא נכון.

          • אלעד

            זה לא אומר שהיא מאוזנת. יש לה הרבה שחקני קומבו, כולל שניים מהטובים שיש בליגה התפקיד הזה. אבל זה לא איזון. זה לא בהכרח רע...

      • אסף

        איציק, גבוה זה לא מוט, לא צריך אותו בשביל איזון.

        מיאמי היא דווקא אחת הקבוצות הכי מאוזנות בליגה, כי היא כמעט הכי פחות רגישה לפציעה או היעדרות של שחקן זה או אחר. זה נובע גם משיטת המשחק שלה, גם מהעובדה שרוב השחקנים שלה יכולים לשחק ב 2-3 עמדות, וגם מהיכולת של לברון להפעיל את השחקנים שלידו באופן אידיאלי.

        ראינו איך בלי בוש ועם חצי ווייד, הם הצליחו לעבור גמר איזורי כשפתאום אנדסון לא מצליח להחטיא והאסלם נהיה צלף מחצי מרחק.

        כמובן שבלי לברון כלום לא יעבוד, אבל כל קבוצה משמעותית בליגה תיפול שתי מדרגות בלי השחקן הכי טוב שלה.

        • איציק

          אסף,
          גבוה זה לא מוט, אך לפעמים אין בררה וצריך אותו בשביל איזון. איזון לא אומר שכולם אותו דבר כמו שאתה מנסה לתאר. כדי להבהיר את מה שפספסת, פשוט אפנה אותך לתגובתו של אלעד, ממש מעליך. הוא סיכם את העיניין יפה.

  • עומרי

    ומהציפיה לשיא יגיע אנטי קליימקס. 4-1 למיאמי. לברון אחד מ-10 הגדולים בכל הזמנים.

  • גיל שלי

    אם סטרן רוצה עוד קבוצות כמו סן אנטוניו בליגה, יש לו דרך מאוד מוזרה להראות את זה. אפרופו הפוסט שלי מאתמול, קם מאמן ומחליט שבריאות שחקניו חשובה לו מהאתוס השיווקי של הליגה, והליגה מחליטה להכנס בו הכי חזק שאפשר. אחרי זה יספרו לי שהשחקנים שלוקחים את החרא שהם לוקחים, הורסים את גופם הם הנבלים, הליגה היא הנבל הגדול. יותר חשוב עוד גרושים לקופה, פחות חשוב הגוף של השחקנים, את מי הם מעניינים אחרי שהם פורשים. אז וויליס ריד יצלע כל החיים, אז מה, העיקר שיש לאוהדי הניקס את הזכרונות, נהלל ונשבח אותו. מיתוס מצדה שולט באמריקה

    • אלעד

      אני עדיין מתקשה להאמין שהוא קנס את ס"א על המשחק ההוא.
      ואז ההיט בשבועיים האלרונים של העונה מושיבים את כל הכוכבים כי הם "פצועים" (והמקום הראשון מובטח), ואין ציפצוף מהמשרדים.

      • איציק

        באותו הגיון שכנסו את SA, למה לא כנסו את אילת אשר השאירו את הכוכב שלהם, הופסון, בחוץ במשחק מספר 2 :-)

  • rondi

    א. ברמה האישית, הגמר הזה הוא בין שני היריבים הכי גדולים של דיוויד סטרן בליגה נכון להיום. מיקי אריסון ו'פופ' הם שני האופוזיציונרים הכי אקטיבים שלו. ההצלחה של שניהם בטוח מעקצצת אותו בבטן...(למרות שברור לי שסטרן שם את תחושות הבטן שלו הרבה אחרי השיקולים היבשים הכלליים)

    ב. להגיד מודל דנקן-סן אנטוניו עם תבלון שיווקי זה אוקסימורון. המודל שלהם מעודד התרחקות מהספוטלייט לשם מיקוד בעבודה...

    ג. לקרוא למיאמי תרבות האינסטנט זה הורדה לזנות. זכייה באליפות ה- NBA זה דבר הרבה פחות מובן מאליו ממה שנוטים לחשוב כנראה. יש דברים שנבנים בתהליך עם גרעין חזק ודרך ברורה (ע"ע ספרס - שדרך אגב אנשים שוכחים שהתחילה בחיבור של שני כוכבי על עם פוטנציאל שיווקי אדיר), יש דברים שמתחברים מיידית (ע"ע הסלטיקס - שהחיבור של הטריו הפך את הפוטנציאל שתמיד היה לכל אחד מהצלעות למציאות ברגע) ויש דברים שאף פעם לא יתחברו (ע"ע לייקרס של 2004 או זו של השנה..)
    מבחינת כדורסל נטו - מה שקורה במיאמי בשלוש השנים האחרונות זה תהליך בנייה לטווח ארוך שלדעתי גם זכה להצלחה מוקדמת מהצפוי עם הגעה לגמר כבר בעונה הראשונה (ובגלל זה ההתרסקות המנטלית בפיינלס), וגם מצליח לשמור על דרך ברורה ועל הגרעין החזק שלו.

    ד. לדעתי האישית, להתייחס לאישיות של לברון כיהיר או של דנקן כשה תמים זה שיח כל כך לא רלוונטי בזמנים של טייגר וודס, לאנס ארמסטרונג, ראיין גיגס ודומיהם. אל לנו לשפוט ספורטאים מעבר ליכולות הספורטיביות שלהם...

    • איציק

      הבעייה לא במיאמי או לברון, כי אם בחקיינים הזולים. החקיינים מנסים לחקות את מיאמי ולברון כיוון שמפמפמים להם שזה הצד הבהיר של הירח ולשם צריך לשאוף. אחרי מוחמד עלי, היתנ תקופת יובש במשקלים הכבדים. כל הכבדים רצו לרחף כמו פרפר, אבל רק עלי יכל. לכן הם אולי קיפצו את לא התאגרפו, עד שבא טייסון ואמר שהוא לא קופץ, לא מרחף וחוזר לדרך הישנה. אותו דבר בכדורסל, יש קופצים ומרחפים לא פחות טובים מלברון, אך כמה מהם יכולים גם לקלוע, גם למסור, גם לשמור? מי שמעודד את החקיינות אשם, ולא לברון. אם יהיה כישרון חדש כמו לברון, הוא יפרח גם ללא כל הפמפום.

      • rondi

        לכל מטבע שני צדדים - לארי הולמס היה מתאגרף מצוין שאפילו ההצלחה שלו חוסה תחת האבק שהשאיר עלי...
        בהקשר הזה שהעלית אני חושב שג'ורדן עשה נזק הרבה יותר גדול לליגה, ולברון הוא מעיין תיקון לג'ורדניזם. ממג'יק ובירד אנחנו זוכרים את הפרונט קורט והשואו טיים, משושלת הבולס אנחנו זוכרים את מהלכי הניצחון של ג'ורדן...
        לברון גם קצת הוריד מהיוקרה של מעמד הסופרסטאר מצד אחד בכך שחבר לסופרסטארים אחרים, וגם מייצג אלמנטים קבוצתיים הרבה יותר מג'ורדן ובטח מקובי.
        למען הסר ספק - ג'ורדן היה השחקן הגדול מכולם ביי פאאאאאאר, וגם עמ"נ להגיע למעמדו של קובי יש ללברון ג'יימס עוד לא מעט עבודה!

        • איציק

          שמעתי פעם מישהו (ויסלח לי, לא זוכר את שמו) אומר שאת העילוים מודדים עם סרגל אחר מאשר את בני התמותה הרגילים, ומה שמותר להם, לא תמיד מותר לאחרים. סרגל המדידה עבור מיקל ועלי, שונה לחלוטין מאשר של אחרים. אפשר לספר מה שרוצים, אבל בפועל זה מה שקורה. זה גם מה שקורה עם פדרר, או קרה עם קספארוב בזמנו. כל מי שאומר שמיקל הוא אב טיפוס, טועה לדעתי. הוא לא אב טיפוס, הוא חריג, ומי שינסה להיתייחס אליו כאל אב-טיפוס יכשל בדרך-כלל והכשלון יהיה כואב. לארי בירד הוא אב-טיפוס, מיקל הוא חריג.

          • אלעד

            לא אתה קובע אם הוא אב-טיפוס או לא. הליגה קבעה זאת בשיווק שלה, ואלפי צעירים שניסו לחקותו וכשלו. אז כנראה התייחסו אליו כאב-טיפוס, גם אם זה היה שגוי.

          • איציק

            אלעד,
            אהבתי את הסיום שלך :-) זה שגוי. הם לקחו אותו כאב טיפוס אבל הוא לא. בגלל זה אתה רואה עכשיו כל מיני יצורי כילאים, אשר רצים, קופצים, עושים הרבה רוח אבל חומר אין מזה. הליגה לא עשתה מג'ורדן אב טיפוס, היר רכבה על גבו ומינפה את הפרסום, עשתה שיווק לא נורמאלי ותו לא. מאב טיפוס ניתן ליצר עוד הרבה דומים לו, היכן הם?

    • c web

      לפי מה שהבנתי הכוונה היא לקחת שחקן כמו דאנקן ומועדון כמו הספרס ולהוסיף לו תבלין שיווקי. משהו שהם לא ממש רוצים.
      למשל אוקלהומה. שחקן צנוע(יחסית) שמהמכללות נועד לגדולה בעיר לא מרכזית.
      נראה לי נסחפת עם ה"הורדה לזנות". מה הבעיה באינסטנט? מהרגע שלברון ובוש הגיעו למיאמי היא הגיעה ל 3 גמרים רצופים. זה לא מיידי? זה לא אינסטנט? זה לא קשור לאיזה כדורסל הם משחקים.
      חוצמזה שאי אפשר להבדיל בין היכולת של ספורטאי על המגרש ולבין האישיות שלו מחוצה לה. גם כי הרבה פעמים הם מתנגשים(הדבר היחיד שממש מפריע לי בלברון אבל גם בדאנקן זו ההתבכיינות המוגזמת שלהם) וגם כי בעולם בו לכל ספורטאי יש אלפי או מיליוני עוקבים בטוויטר ושאר ירקות לפעמים האישיות אפילו גוברת על היכולת.

  • c web

    לי זה ברור שדייויד בעד לברון. הוא ההווה והעתיד של הליגה בעוד דאנקן או אפילו פארקר קרובים יותר לעבר של הליגה(אם ויש היגיון במשפט הזה)
    ברמת הכדורסל אין לי מושג איך מר שטרן אוהב את הכדורסל שלו אבל ברמת הכסף והמורשת הוא מעדיף את לברון. הרי תחת כנפו יש כבר שושלת של הספרס. הוא מעדיף לפרוש בדיוק כאשר נוצרת שושלת חדשה של מיאמי ואליפויות באק טו באק יעשו בדיוק את זה
    למרות שזה שיקול מרכזי זה לא רק כסף(מיאמי היא שוק הרבה יותר גדול מסן אנטוניו ואת זה כולם כבר יודעים)
    אני גם חושב שהוא מאושר שהספרס הגיעו לגמר כי זה נותן לגיטימציה לליגה ברמת הכדורסל היותר קבוצתי ופחות STAR DRIVEN

  • גיל

    אני חושב שאת התשובה שטרן כבר נתן ועלתה לספרס 250 אלף דולר. שטרן לא רוצה קבוצות כמו הספרס שיש להן אג'נדה פנימית משלהן לאיך לנהל קבוצה מצליחה עם פרופיל נמוך שמתרחק מהתקשורת כמו מאש. הוא רוצה כוכבים שמושכים קהל והיילייטס בESPN.

  • dorigil

    ההבדל בין השניים הוא כולה 8 סנטימטר.

  • matipool

    אוף טופיק - קארל מאלון בחר את החמישייה שלו של כל הזמנים .
    סטוקטון - רוברטסון - פיפן - לברון - צ'מברליין .
    אם הוא רציני , אז הוא פרשן הרבה פחות טוב משחקן ( הוא באמת היה שחקן ענק . לדעתי - שני רק לדאנקן בתפקיד שלו ) .
    האפשרות השנייה היא שהוא עדיין לא מצליח להכיל את מה שג'ורדן עשה לו .
    האפשרות השלישית היא שהוא רצה לעשות קצת רעש ( למרות שאני מת על סטוקטון , את התפקיד הזה אף אחד לא יכול לקחת למג'יק ) .

    • יריב

      זו בכלל חמישייה מוזרה, שני רכזים, שני סמול. אני הולך עם האפשרות השלישית.

    • איציק

      אני חושב שזה ריגשי נחיתות שעדין קודפים אותו. חוץ מזה, הוא חלם לעבור את קארים בנקודות וגם בזה נכשל. לא אומר שהאדם כישלון, רחוק מכך, אך מתגובתו נראה שאולי הוא חושב כך. נראה לי שאם ניקח מדגם מספיק גדול בקרב שחקני עבר וסתם מבינים, הסיכוי לחמישיה שלו לחזור פעם נוספת אפסי.

    • בלינדר

      זאת בטח לא החמישיה הראשונה, או השניה, או החמישית אפילו שהייתי חושב עליה אבל אני חייב להודות שזאת חמישיה מאד מאד מעניינת ולדעתי בהחלט תיתן משחק צמוד לכל חמישיה שתרכיב מולה.

    • אלעד

      נראה לי יותר כמו חמישיית הלוזרים....
      מה הייתה השאלה ששאלו אותו?

    • גיל

      חמישיות של כל הזמנים זה שעשוע נחמד אבל המרכיבים מתעלמים מהמרכיב הקבוצתי. מה תהיה בדיוק ההיררכייה בין השחקנים? הרי לא כולם יכולים לשים 30 נקודות במשחק. מי למשל קבע שצריך רכז קלאסי או סנטר? אני למשל הייתי מרכיב חמישייה עם ג'ורדן, פיפן, דאנקן, רודמן ורג'י מילר. מי יוכל על חמישייה כזו במשחק אמיתי?

Comments are closed.