אורלנדו-לייקרס 2 (פוסט חי)

שלוש דקות לסוף המשחק, ורק עכשיו נעלמו כל הבעיות הטכניות שמנעו פוסט חי למשחק (בעיקר חוסר המיומנות של הבלוגר ששכח לעשות פוסטינג לכל מה שכתב עד עכשיו)

. הנה למה המשחק צמוד: 63 נקודות לשלושת הגדולים של אורלנדו–גם הרבה יותר טוב מהמשחק הקודם, וגם פער די גדול מהשלישיה של הלייקרס. וגם שיפור של כמעט עשרה אחוזי קליעה מהשתיים. ובעיקר: מייקל פיאטרוס החזיר את ברייאנט ליקום הרגיל.

אחד מהסיפורים המעניינים של המשחק הזה היה המעבר הכואב של אדם מוריסון וג'יי ג'יי רדיק מהמכללות לאנ.בי.איי. דווקא מוריסון היה פוטנציאל. היו לו הרבה מרכיבים, בכדורסל ובאישיות שהזכירו קצת בירד. אבל אולי הכשלונות של תאומי בירד או ג'ורדן מבהירים כמה קשה האחרונים עבדו כדי להיות מה שהם, אחרי הכשרון הבסיסי. רדיק דווקא התאים למשבצת הקלע המדהים שנעלם אחרי קולג' שאוניברסיטת דיוק מייצרת בהצלחה כבר שני עשורים.
מתברר שרדיק הוא שחקן של עבודה קשה. השלשה שלו בסוף המשחק היא שלשה של עבודה קשה. לא רק בזריקות, אלא גם בבטחון העצמי ובמוכנות למשחק.

הנה סיפור של קבוצה שדי חדשה למעמד: הכוכבים שלך מצויינים, טורקגולו ולואיס קלעו את שתי הזריקות האחרונות שלך, ודווקא הרוקי קורטני לי לקוח את הזריקה האחרונה, ועוד זריקה כזאת קשה.

הארכה. ייקחו עוד כמה שנים עד שניקוי הרעלים העצמי שלקח על עצמו ברייאנט יסתיים. שלושה שחקנים של הלייקרס נופפו בידיהם כשברייאנט לקיח את הזריקה האחרונה. מצד שני אם מישהו רוצה לבחון את זילות המשחק שעברה על הליגה בעשור האחרון, אז הנה עוד עובדה על מנפנפי הידיים: שוויון, תשע שניות לסוף ושלושתם עומדים מאחורי קו השלוש.

מבחינה טכנית, יש פה עבירה נגד גאסול בנסיון הקליעה האחרון של לי–אסור לגעת ברשת. אבל אני חושב שיש כאן מקרה של פירוש נכון לחוק: הזריקה של לי החטיאה את הסל ואתה לא רוצה לסיים משחקים בסדרת הגמר על פרשנויות טכניות.

סטן ון גנדי מצא פתרון לרוטציה של הרכזים שלו: שניהם לא מסיימים את המשחק ולא מתחילים את ההארכה.

הסל של ברייאנט שמעלה את הלייקרס ליתרון 91:92, הוא סל של שחקן גדול. לא ויתר על החדירה, הלך למגע אבל לא חיכה לשריקה אלא הפריד את עצמו מטורקגולו וקלע סל ג'ורדני.

הלייקרס מנצחת בהארכה לא בגלל שהם עושים דברים מדהימים בהתקפה, אלא בגלל שחזרו לכדורסל פיל ג'קסוני בהגנה: אתלטיות שמאפשרת להם לסגור קלעים פנויים, מניעת קווי מסירה ודאבל טים מהיר על הווארד. שלוש נקודות בארבע דקות לאורלנדו בהארכה.

אורלנדו בטוח לא יכולה להתלונן על השיפוט. בלי הזברות וההרשאה לדחוף באיזור המותן, טורקגולו לא יכול להישאר עם ברייאנט.

והנה כאב הראש של ון גנדי: הוא הצליח להחזיר את הכוכבים שלו למשחק ולסדרה, אבל הוא חייב למצוא דרך להוריד את התפוקה של שלושת הגדולים של הלייקרס. אודום יותר מדי טוב מכדי שכל קבוצה בליגה תנצח את הלייקרס (והוא שומר מצויין על לואיס בסוף המשחק)

השלשה של לואיס וההחטאה בסיום המשחק של קורטני לי, מראות עד כמה הכדורסל יכול להיות משחק פשוט ויפה. שום דבר מסובך לא שיחרר את השחקנים לקליעות החופשיות שלהם, רק ביצוע נכון ולא עצלני של אלף בית של כדורסל.

שלוש דקות לסוף המשחק, ושלושת הגדולים של אורלנדו הובילו באחת עשר נקודות על שלושת הגדולים של הלייקרס. עד סוף ההארכה, שלושת הלייקרים צמצמו את הפער לנקודה אחת (72 לעומת 73). נדמה שהבעייה של אורלנדו היא, שלפחות בלוס אנג'לס, הם יצטרכו לתת משחקים כמעט מושלמים, בעיקר באיזון. ון גנדי לא קיבל שום תפוקה מהקו האחורי שלן (הקלע המצטיין שם היה רדיק שהשיג את הנקודות הראשונות שלו שתי דקות לסיום החוקי של המשחק.

ון גנדי יסתכל עכשיו על עמודי הסטטיסטיקה, ישמח לגלות שאורלנדו היתה אגרסיבית יותר בעיקר בקטגוריה של הריבאונדים, ירים גבה עצבנית אל מול אחוזי הקליעה של הקבוצה משלוש, ואז יגיע לשתי עמודות שיגרמו לו להקיא: 20 איבודי כדור לאורלנדו ו-12 חטיפות ללייקרס. מדובר במספרים שאוקלוהומה לא אמורה לרשום בעונה הרגילה נגד הלייקרס, אז בסדרת גמר. אני חושב שיש לאורלנדו בעייה במערכת קבלת ההחלטות, ואני חושב שון גנדי די מודע לבעיה הזאת: טורקגולו טיפל הכדור בדקות האחרונות של המשחק וכמעט לאורך כל ההארכה.

וגם השורה הסטטיסטית של אודום אמורה לקחת שעות שינה מון גנדי. שמונה מתשע מהשדה, שמונה ריבאונדים ורשארד לואיס לא גרם לאודום לקחת שום זריקה של איבוד ראש (אף נסיון מהשלוש).

מצד שני, פיל ג'קסון צריך להיות מאוד מרוצה. חמש עבירות ב-16 דקות לביינום, אבל גם מול גאסול ברוב המשחק, הווארד לא הצליח לשים מספרים שאורלנדו צריכה ממנו כדי לגנוב משחק בלוס אנג'לס. אולי גאסול הוא לא רך כמו שעשו ממנו, אבל האתלטיות, הכוח ועבודת הרגליים של הווארד חייבים לאפשר לו יותר מעשרה נסיונות זריקה.

ובינתיים, אני מנסה לחשוב לאיזה מקום נכנסת הזריקה האחרונה של לי (בסוף 48 הדקות) בקטגוריית ההחטאות הגדולות ביותר בסדרות גמר.

הפוסט נסגר בהתנצלות ובפקפוק גדול לגבי האפשרות שאורלנדו יכולה לנצח ארבעה מתוך חמישה משחקים נגד הלייקרס (או אפילו שלושה ברציפות), מצד שני האוהד מספר אחד שלהם סיים את הטורניר שלו עם שני בירדי'ס כדי לנצח עוד טורניר.

למה הנצחון בצרפת לא הפך את פדרר לגדול בהיסטוריה
אתיקה ונקניקיות

4 Comments

גיל 8 ביוני 2009

אני אישית הייתי מבטל את קו ה-3. זה פוגם בכדורסל הקבוצתי וזה פשוט משעמם. במכללות זה בכלל נורא, אבל גם במקצוענים זו פשוט מגיפה. כשזורקים 45 פעם ל3 זה לא כדורסל. מה עוד שכבר שנים אין לאף אחד ג'אמפ שוט.

zeevny 8 ביוני 2009

גיל, הייתי לוקח מאי.אס.פי.אן את הרשות להראות קליעות משלוש בהיי לייטס של המשחק. אני באמת מאמין שהערוץ שינה את המשחק: אם אתה רוצה להיכנס לתוכנית סיכום היום כדאי שתטביע, או תקלע משלוש או שתחסום את הכדור לקיבינימט (חסימה רגילה לא עוברת את מבחן העריכה). זו הסיבה שקליעה מחצי מרחק הפכה לאמנות אבודה לגמרי.

אבל לא הייתי מבטל את זה לחלוטין. זה דווקא מוסיף עניין ומתח למשחק, וגורם לו להתרווח.

גיל 8 ביוני 2009

להזכיר את טייגר עם אורלנדו זה הומור שחור. אם כבר, הם יותר כמו מיקלסון שמגיע לבאר ואז בועט בדלי.

hhmrtghwlj 15 במרץ 2017

אורלנדו-לייקרס 2 (פוסט חי) | Debuzzer.com
[url=http://www.g57l1w8be9c3eon741771us59y41rrmes.org/]uhhmrtghwlj[/url]
ahhmrtghwlj
hhmrtghwlj http://www.g57l1w8be9c3eon741771us59y41rrmes.org/

Comments closed