מאניה-דיפרסיה

In כללי

איסטנבול היא עיר עוצרת נשימה. יופיה ברור. הגשרים, המיצרים, הארמון, המסגדים. אפילו שלא תעצור תקבל אוכל של חמישה כוכבים במישלן. אם מישלן לא היה סנובים בשביל לעצור בדוכנים של איסטנבול.

אבל היופי האמיתי של איסטנבול הוא הדמוגרפיה האקלקטית שלה. כל רחוב, כל פינה, כל חנות, ערבוב עצום של דמויות, מחשבות, מאוויים, מראה חיצוני, דפוסי התנהגות.

אתם רשאים להאמין לכל מה שהתקשורת הישראלית מאכילה אתכם לגבי טורקיה, אבל קיים כאן מאבק אמיתי, יומיומי, לקביעת זהותה של המדינה הזו. על כל הפגנה נגד מדיניות ישראל ותמיכה בפיליסטין, פגשתי פה אנשים שמעריצים את ישראל. מעריצים, לא פחות.

חלק אחד של טורקיה הוא מערבי לחלוטין. נשים מערביות יפות תואר, פתיחות ורצון להשתייך למערב ולקלוט לטורקיה את אופיו. לפעמים מדובר בנסיון יתר. במלון שאני ישן בו, דפקו הבוקר חמש פעמים כדי לוודא שאני לא רוצה שינקו לי את החדר. ואחר כך צלצלה האחראית לוודא הריגה.

ויש את החלק שרוצה לקחת את טורקיה אל הדת, בחזרה לאוריינט. ובתוך החלק הזה יש את החלק שהוא אוריינט בילט אין. המלצרים שמזמזים סביבך בלי הרף, הנהיגה המטורפת בכבישים, נהגי המונית במבקשים ממני עשרה אירו אפילו שהמונה ספר רק חמישה.

ובכל מקום, מבית קפה טרנדי ועד סנדלריה מצ'וקמקת, יש מסך שמשדר כדורגל, או ניתוחים על כדורגל, או שעשועונים על כדורגל. אני לא מבין מילה, אבל תענוג לראות כמה כבוד נותנים פה לכדורגל–הפרשנים אפילו לא נכנסים אחד לדברי השני באמצע המשפט, וכל משפט הוא שבע דקות לפחות.

אם אתה רגיש מספיק, טורקיה מכניסה אותך לדכאון קיומי מסויים. אפילו אחרי יומיים, ברור ששני החלקים הללו לעולם לא יוכלו להתחבר.

**

ויש גם קשר לספורט. אתמול, אחרי שעות של המתנה לפינוי השלג בברלין, הגעתי לאיסטנבול. לקחתי מונית, פתחתי את הדלת ומהמלון יצא פרצוף מוכר. "אהלן", אמרתי בידידות למישהו שלא פגשתי מעולם, ואחרי חמש דקות פיני בלילי רשם לי את מספר הטלפון שלי, אם אני צריך טיפים איפה לקנות דברים.

הערב, ישבתי באולם "קולה טורק". מאחורי המזכירות, שורה שלוש, כיסא ארבע. בכסא שלוש ישב אלן אייברסון.

14 Comments

moby 22 בדצמבר 2010

טורקיה היא גן העדן שגורשנו ממנו. המדינה הכי אנדר רייטד באירופה ובעולם (כמה רחוק ישראלים יכולים לסוע בשביל טרקים כשהם ממש פה ממול) . רק לבטל את תרבות ה"קלאבים" – גיהנום עלי אדמות והיא מושלמת.
מה שלום אלן? ולאן מעלם אייברסון?

גיל 22 בדצמבר 2010

איסטנבול עיר מדהימה ואני מת לחזור לשם. אייברסון לידך ואין איזה ראיון איתו? דורפן יש לו מקורות בשמיים ואצלך מישהו נוחת לידך כמו משמיים. אגב, הוא לא שיחק או שזו לא הקבוצה שלו?

אברהמי 22 בדצמבר 2010

גיל, דורפן חי בשמים. אני אכתוב בקצרה על אייברסון ועל הביקור, אבל לא לפני שאני אכתוב את הכתבה עבור החברה מבריסטול, קוניטקט.

גיל 22 בדצמבר 2010

וואלה? תשים לינק כאן כשהיא תעלה.

תבורי 22 בדצמבר 2010

זאב,
יתכן ומגמת השיבה לאוריינט היא תוצאה של הסירוב לקבל את טורקיה לאיחוד האירופי, עובדה שהוחמרה עוד יותר לנוכח קבלתה של יוון לשם.

אברהמי 22 בדצמבר 2010

תבורי, גם, אבל אני חושב שיש גם מגמה פוליטית של הצטרפות לכוחות פוליטיים, אחרים, יותר בסביבה הקרובה של טורקיה.

יואל 22 בדצמבר 2010

מה לא הייתי נותן בשביל לשבת ליד אייברסון במשחק… :(

יוני 22 בדצמבר 2010

זאב, ראיינת אותו? אני מניח שזה לא צירוף מקרים…

אברהמי 22 בדצמבר 2010

יוני, ראינתי אותו קלילות, הוא די אנטיפת ושומרים עליו בכל עת הטורקים ועובדים שלו כי יש הסתערות מטורפת עליו

אריאל 22 בדצמבר 2010

חוסר החיבור בין שני החלקים מזכיר מדינה אחרת במזרח התיכון, לא?
טור יפה

אברהמי 22 בדצמבר 2010

אריאל, כן, למרות שבישראל קיים מכנה משותף אחד (שלכל אחד יש הסבר אחר למהותו).

יריב 22 בדצמבר 2010

המכנה המשותף המקובל בישראל כולל רק כ75% מהאזרחים. אני מניח שהלאומיות הטורקית היא מכנה משותף לחלק גדול יותר מהטורקים. גם אם חלקם נושאים עיניהם אל אתא-טורק וחלקם אל מהמט השני.

ניימן 22 בדצמבר 2010

לפחות אצלך הצליחו לפנות את השלג בטיסה. אצלי פשוט ביטלו אותה ואני נשארתי בברלין לחגים :]

הופ 23 בדצמבר 2010

לייק על מה שנאמר, ולייק נוסף על כל מה שלא נאמר.

Comments closed