העץ של פופוביץ'

In כללי

דורפן כתב אתמול על השילוב האסתטי והמרגש בין טים דאנקן לגרג פופוביץ'. אני רוצה להוסיף עוד מילה על פופוביץ'.

בהשוואה בינו לבין פיל ג'קסון, האחרון מנצח בגדול. 11 אליפויות, שבעה תארי אמ.וי.פי לשחקנים ששיחקו תחתיו, שתי שושלות, סיכוי לארבעה רצפים נפרדים של שלוש אליפויות. אפשר לאהוב או לשנוא את ג'קסון, אבל כשהקריירה שלו תיגמר הוא ייזכר כמאמן הגדול בהיסטוריה של הכדורסל.

אבל ג'קסון הוא פנומן. גם טים דאנקן הוא פנומן. השילוב בין הגנה, התקפה ואישיות עולה על שתיהן ביחד, לא מייצרים יותר דברים כאלה. שזה אבסורד בפני עצמו: הכינוי של טים דאנקן הוא "הפונדמנטליסט הגדול". זאת אומרת שכל שחקן שקיבל מאלוהים את הנתונים הפיזיים של דאנקן, עם חינוך טוב מהבית, ועם אימון טוב לאורך שנות הנעורים שלו, יכול להיות טים דאנקן. לפעמים הדברים הכי קשים הם הכי פשוטים, או להיפך.

פופוביץ' שונה מדאנקן וג'קסון, בעיקר בגלל שהוא הוכיח שאפשר לאמן ולנהל קבוצה תחרותית בספורט המקצועני באמריקה, ועדיין לגדל מוטציות בדמותך. למורשת של פופוביץ', בניגוד לג'קסון, יקח זמן להיכנס לספרי ההיסטוריה, בעיקר בגלל שהמורשת הזו ממשיכה לנשום. טביעות האצבעות של מאמנים ומנהלים שגדלו תחת ולמדו מפופוביץ' נמצאות על לפחות חמש או שש קבוצות בליגה.

פופוביץ', אם כן, הוא גם פנומן. הוא עץ ענק נטול צל.

43 Comments

ניינר 4 בינואר 2011

המאמן הגדול בהסטוריה של הכדורסל??? ממש לא נסחפת. אתה מתכוון השרלטן הגדול בתולדות הכדורסל.
לקחת אליפויות עם השחקנים הטובים ביקום. לטנף וללכלך על אחרים בלי סוף. הוא לא המציא שום דבר בהסטוריה של המשחק ולא תרם דבר להתפתחות של המשחק ואת התקפת המשולש לא הוא המציא.
הוא בכלל לא בליגה של אוורבך, סמית, ששבסקי, וודן, ריילי. שרלטן ואיש מגעיל ששיחק לו המזל להיות בזמן הנכון במקום הנכון ותו לא.

אברהמי 4 בינואר 2011

ניינר, יכול להיות שאתה צודק, מספרית הוא הכי טוב בהיסטוריה. אבל גם דאג קולינס היא במקום הנכון ובזמן הנכון וגם ללייקרס היה מאמן נכון בזמן הנכון. פיל ג'קסון הוא לא ממציא, וכדי להיות מאמן כדורסל גדול אתה לא צריך רק שיטות משחק, אלא גם, אולי אפילו יותר, ידע נרחב ביחסי אנוש. לפטור אותו כאיש הנכון בזמן הנכון במקום הנכון, זו כתיבה מתוך כעס.

זיזו 4 בינואר 2011

אני לא רואה בחדשנות מדד לאיכות.
מאמן כושל יכול לתרום למשחק הרבה ומאמן ענק יכול לשחק כדורסל פשוט וידוע.

פופוביץ' אגב משחק כדורסל מאוד פשוט וידוע ואני לא רואה שום חדשנות טקטית בקבוצות שלו.

מה שחשוב זה מי מפיק קבוצות מנצחות.

במקרה הנ"ל – שניהם!

לגבי דאנקן.
זה קצת מצחיק לחשוב (אני בטוח שזאת לא דעתך) שמה שיש לו זה רק מוסר עבודה.
מדור בעילוי של פעם בדור, אפילו יותר מזה.

צור שפי 5 בינואר 2011

אם נעביר את הדיון לכדורגל ניתן לשאול מי תרם יותר להתפתחות המשחק, בקנבאואר או בוסמן?

יריב 6 בינואר 2011

בוסמן הוא דוגמא רעה, כי ההשפעה שלו היא על המערכת שמקיפה את המשחק. לתת לו קרדיט כמי ששינה את המשחק זה כמו לתת אותו לשופטים בתביעה שלו. לעומת זאת, ההשפעה של קרויף על המשחק בהחלט נזקפת לזכות גדולתו. אז בוא נשאל:
מראדונה או קרויף?

גיל 4 בינואר 2011

ג'קסון לדעתי הוא כן בין השניים שלושה הכי גדולים. כמו שנכתב, עם האליפויות שלו לא מתווכחים אבל לעומת זאת נראה שהשטיקים שלו כבר לא כל כך עובדים. בשנים האחרונות, למרות האליפויות, הקבוצות שלו אנדראצ'ביריות (למשל בסדרה הראשונה נגד בוסטון). הוא איבד משהו מהלהט ונתפס יותר ויותר כטרחן זקן. ואולי זו התכונה הכי חשובה למאמן: לדעת להתחדש עם הזמן ולא להסתמך על טריקים שלא עובדים יותר. אולי אם עובדים על יסודות בצורה טובה כמו פופוביץ' או סלואן אז זה יעבוד תמיד וז אולי הגדולה שלהם.

אסף 4 בינואר 2011

בן אדם! השטיקים של ג'קסון לא עובדים? אצל סלואן זה עובד תמיד ואצל פיל לא?
מה הלאה, אליפויות זה אובררייטד?

גיל 4 בינואר 2011

אצל סלואן זה בוודאי לא עובד תמיד אבל כן, אליפויות הן אוברייטד בדיוק מהסיבות שמנחם לס כתב כאן לפני כמה ימים. זה לא שאין לו חלק חשוב בהן אבל מספיק לראות מה קורה בימים האחרונים עם הלייקרס וחילופי האשמות. זה משהו שלא היה קורה בקבוצה של פופוביץ' ובעיניי זה חיסרון גדול של הקבוצות של ג'קסון.

אלון 4 בינואר 2011

לג'קסון יש עץ? מישהו מהעוזרים שלו מאמן איפשהו? קורט רמביס?

זיזו 4 בינואר 2011

ג'קסון הוא ממזר אנוכי יותר מקובי וג'ורדן ביחד!

יונתן ארבל 4 בינואר 2011

מה זה חשוב כמה עצים יש לג'קסון?!..

נראה כמה להט יהיה לפופוביץ אחרי 11 אליפויות!..
במקרה הגרוע ג'קסון הוא בין 3 המאמנים בהסטוריה, כל דעה אחרת נובעת פשוט משנאה ולא מהבנה.

כאילו כל מאמן חייב להיות מעין מורה למשחק.
בעולם העסקים , "המורים" הם אלה שמרצים איך להצליח בעסקים והגדולים באמת הם אלה שמרוויחים אותו..

עומר 4 בינואר 2011

"טביעות האצבעות של מאמנים ומנהלים שגדלו תחת ולמדו מפופוביץ' נמצאות על לפחות חמש או שש קבוצות בליגה."
למי התכוונת?

rondi 4 בינואר 2011

למאמן כדורסל יש אספקטים רבים. מאמן הוא גם מחנך, גם מורה, גם מנהל וגם פסיכולוג. הוא צריך להבין ביחסי אנוש, להבין בכדורסל ולהבין בתורת הניצחון. בכל מקום המינונים משתנים – מאמן אירופי צריך להיות איש כדורסל מעולה, מאמן מכללות חייב להיות דמות חינוכית, מאמן NBA חייב להיות מנהל מצויין וכו' וכו' וכו'
עם דבר אחד אי אפשר להתווכח – זכייה בתארים. פיל ג'קסון חייב להיות מנהל הכדורסל הכי טוב מכולם!

אני לא מסכים איתך לגביי המורשת שלו. אמנם אין מאמנים אחרים שאתה יכול לראות את טביעת היד שלו עליהם כמו במקרה של פופוביץ' (או ריילי, נלי ואחרים) אבל מצד שני, יש כמה שחקנים שקשה לפספס את הטביעה שלו עליהם (יותר מהקדנצייה שלו בלייקרס). סוג אחר של מורשת אבל בכל זאת…

ניינר 4 בינואר 2011

זאב, אני בטח לא כועס. אני רק חושב שהקביעה שלך מנותקת מהמציאות. מאמנים גם נמדדים באישיות שלהם וג'קסון הוא אישיות מתועבת. אז אולי יש לו יותר תארים מצ'ק דיילי או לארי בראון (למשל), אבל על ידם הוא אישיות קטנה מאד ואני גם חושב ששניהם מאמנים הרבה יותר טובים ממנו. הם ועוד אחרים. למה דיילי לא היה לוקח שש אליפויות עם מייקל? ברור שכן ובהרבה יותר סטייל.

אלעד 4 בינואר 2011

אני זוכר שכשהלייקרס קיבלו את גאסול במתנה, מי שהביע את מורת רוחו באופן מאוד מפורש היה פופוביץ'. אפשר היה להרגיש את הכאב שלו – שנה אחרי שנה הוא בונה קבוצה במסגרת המגבלות, מתוך מחשבה ותכנון, מתוך אינטיליגנציה ארגונית וכדורסלנית במיטבה – ואז מתחת לאף שלו נבנית אלופה אינסטנט בעזרתו האדיבה של ג'נרל מנג'ר כושל.

red sox 4 בינואר 2011

אני תמיד לקחתי את הכינוי של דאנקן למקום קצת אחר: לכיוון המשמעות שהוא דווקא לא האתלט הכי גדול ובעצם לא עושה שום דבר שאף אחד אחר לא עושה-אבל הוא כדורסלן עם יסודות כדורסל מושלמים. כזה שעושה כל פעות-כדורסל כמו שמלמדים בקט-סל ומשתמש במיומנויות שהיו נפוצות לפני 20 ו-30 שנה ונעלמו בכדורסל האתלטי והסוליסטי של היום.

תושב חוזר 4 בינואר 2011

סתם קטנוניות – נדמה לי שהכינוי של דאנקן (שהמציא שאקיל) הוא ה"ביג פונדמנטל" ולא ה"ביג פונדמנטליסט" שזה משהו קצת אחר…לא?

עמית פרוס 4 בינואר 2011

אברהמי
אין ולא צל של ספק שדאנקן שחקן אדיר שבאדירים
אבל כשחקן הוא לא יותר טוב-ואני אומר אפילו פחות טוב -מגארנט
בדיוק כמו שלפיל ג'קסון היה את המזל לאמן כמה מהשחקנים מהטובים ביותר
לדאנקן היה מזל להגיע למועדון שהשחקן פרנצ'ייז שלו היה פצוע לכל העונה
ומראש היה לו עם מי לשחק
+כמובן מאמן עצום

זה כמובן ויכוח תיאורטי
אבל אני משוכנע שסאן אנטוניו הייתה מגיעה לאותן תוצאות עם גארנט .

קצת מזכיר את הויכוח שלא יגמר על מאנינג מול בריידי….

גיל 4 בינואר 2011

עמית, הגזמת. נראה לך שקבוצה עם דאנקן הייתה עפה מהפלייאוף כל שנה בסיבוב הראשון למעט פעם אחת שהגיעו לגמר המערב?

עמית פרוס 4 בינואר 2011

גיל
גארנט במינסוטה שיחק עם קבוצה שבלעדיו הייתה אפילו יותר גרוטאטית מקליבלנד בלי לברון.מתי פעם אחת הוא שיחק עם שחקן ברמה של דיוויד רובינסון?
פעם אחת הוא קיבל סגל סביר
והיה רחוק פציעת גב עצובה ונוראה של קאסל מהלעיף את הלייקרס
וכשהוא קיבל בבוסטון סגל שחקנים רציני-זה נגמר באליפות

וכל זה עם חתיכת אימבציל כמאמן ולא עם פופוביץ' -שאותו אפשר לאהוב ואפשר לא אבל האיש גאון כדורסל ולבטח אחד מהמאמנים הגדולים בהיסטוריה.

גיל 4 בינואר 2011

דאנקן לא שיחק עם סגל הרבה יותר טוב ממנו. רובינסון היה לקראת שלהי הקריירה שלו וזה היא עוד לפני תקופת פרקר וג'ינובילי. כל היופי של דאנקן (ופופוביץ') זה שהם הופכים את השחקנים לצידם לטובים יותרץ היה מישהו שגארנט הפך ליותר טוב?

יריב 6 בינואר 2011

מקובל לתת לגארנט קרדיט בהפיכת שחקני בוסטון (פירס וריי אלן, למשל) לשומרים טובים בהרבה. אם אתה מקבל את זה, אז הנה לך שחקנים שגארנט הפך לטובים יותר.

אורי המקורי 4 בינואר 2011

לא מבין מה רוצים מג'קסון. אני מעריך אנשים שלא שמים זין. ובמקרה שלו יש לו חתיכת.. רזומה. נכון שהוא אומר דברים מעצבנים (כמו מה שאמר על דוראנט בשנה שעברה) ואנשים חושבים שזה סוג של לוחמה פסיכולוגית. אני חושב שהוא פשוט מסוג האנשים שאין להם פילטר. כמו פיני רק בלי הגזענות. ומה לעשות שלשניהם יש את הקבלות להגיד מה שבא להם מתי שבא להם ואנחנו הטמבלים שמטקבקים צריכים פשוט לשתוק.

אביאל 4 בינואר 2011

ניינר – אתה רציני ? שרלטן ? אז מה ? תפסיקו להכניס איזה אמרות מוסר מתחסדות לכל ויכוח שאחרי הכל נמדד בתארים והישגים, האם יש לך הוכחה שהעניין הפסיכולוגי או יחסי האנוש בתוך הקבוצה הם עניין פחות חשוב מלהמציא איזה מהלך או דרך ? מה גם שאתה מדבר כאילו פיל ג׳קסון גם לא מבין כלום בכדורסל והכל בגלל השחקנים שהיו לו.

אלעד – שאלה, האם גם בוסטון היא קבוצת אינסטנט בעינך ? אני מניח שטען שלא, כי מדובר בבוסטון הרומנטית, שהיא הרבה יותר קבוצת אינסטנט מהלייקרס , בכלל עולה כאן המון שנאת לייקרס בתגובות, אנשים כבר הספיקו לשכוח את התלונות שלהם על סן אנטוניו מלפני כמה שנים.

אלעד 5 בינואר 2011

כן אביאל, גם בוסטון נבנתה אינסטנט, וזה היה באותה עונה. בגלל זה התיסכול של פופוביץ' הוא מובן.

שניר 4 בינואר 2011

וזהו ההבדל הגדול לטעמי – שקואוץ' פופ הוא עץ ענק , ממשיך דרכו של לארי בראון –
המאמנים , נוכחיים ולשעבר , והמנהלים שבהם הוא הרביץ את תורתו (ולא נעמוד כרגע על טיבם) –

קווין פריצ'ארד , סמי פרסטי , דני פרי , סטיב קר ,
אייברי ג'ונסון , ויני דל-נגרו , מייק בראון , טרי פורטר,
פיג'יי קרליסימו , מריו אלי , אלווין ג'נטרי.

יריב 6 בינואר 2011

אם אינני טועה חלק מאלו עבדו לצד פופוביץ' תחת בראון, לא תחת פופוביץ'. ג'נטרי, למשל, עבד תחת פופוביץ' רק כמה שבועות, אני לא חושב שסביר למנות אותו ב"עץ של פופוביץ'". הוא בעץ של בראון.

zimmerman 5 בינואר 2011

זאת הפעם השנייה שאני שם לב לכל הכעס והתסכול כלפיי פיל ג'קסון, ואם בפעם הראשונה זה היה קצת מוזר בעיני, נדמה לי שעכשיו אני מבין מאיפה זה מגיע. אנשים לא מבינים איך זה שהוא כל כך מצליח. וכשאנחנו רואים מישהו מצליח כל כך בלי יכולת להסביר מאיפה מגיעה ההצלחה הזאת אנחנו מתעצבנים. ואחר כך אנחנו הולכים אל טיעונים כמו "היה לו מזל" או "לא חכמה לנצח עם שחקנים כאלה". כמובן שחכמה לנצח עם שחקנים כאלה. מבין כל השחקנים הגדולים שעברו תחת ג'קסון אף אחד לא הצליח לזכות עם מאמן אחר, חוץ משאקיל שעשה זאת פעם אחת בלבד.

בגלל שגדלנו במערב קשה לנו להבין פילוסופית משחק שמבוססת על בודהיזם. לימדו אותנו שכדי לנצח צריך להיות הבני זונות הכי קשוחים שיש.ולראות מאמן כמו ג'קסון שמבסס את כל שיטת האימון שלו על תורות מזרחיות שלרובנו אין שום מושג בהם, זוכה בכל כך הרבה אליפויות, ועושה זאת בדרכו הכל כך שונה, יכול להיות מתסכל.

לכן אני מבקש מכל המשמיצים לקרוא את אחד הספרים שלו. אפשר לקבל את התשובות לשאלות שלכם שמה, ולא דרך הבנה של שיטת המשולש (היא רק אמצעי ליישום הפילוסופיה שלו ולא הדבר החשוב), או השמצות חסרות ביסוס. אפשר להתחיל ב SCARED HOOPS

יריב 6 בינואר 2011

אבל צימרמן, השחקנים הגדולים ששיחקו איתו בקושי שיחקו בלעדיו. כלומר, הם לא שיחקו בקבוצות עם הרכב שחקנים ברמה דומה בלעדיו, חוץ משאקיל במיאמי.

גלעד בלום 5 בינואר 2011

הוויכוח על מי הוא המאמן הטוב ביותר או מי יותר טוב ג'קסון או פופוביץ הוא אדיוטי.ברור ששניהם ענקים וברור שאם כבר חייבים לבחור אז הבחירה הולכת עם ג'קסון בגלל כמות התארים הבלתי נתפסת.

גם אני לא חושב שג'קסון תמים או סימפטי כל כך אבל אני כן חושב שהוא גאון כדורסל.למי שלא זוכר הוא לקח את שיקגו כשהיתה קבוצת מרכז טבלה במזרח עם ג'ורדן שהיה מעין דומיניק ווילקינס לעשירים,ווירטואוז שקולע 40 למשחק והקבוצה בד'כ מפסידה.משנה לשנה ג'ורדן ירד בסטטיסטיקה האישית והקבוצה הפכה לזוללת תארים עם שלל שחקני משנה שהתחלפו(חוץ מסקוטי).כשג'קסון גמר את הקריירה בשיקגו ג'ורדן תחת הדרכתו היה השחקן הטוב בהסטוריה.להגיד שהוא היה במקום הנכון זה לא רציני.

נמשיך הלאה,בלייקרס הוא עשה משהו דומה עם קובי ושאק שלא זכו בכלום לפניו עם כל מיני מאמנים כמו דל האריס ואפילו ההוא שהביא אליפות ליוסטון של האקים ודקסלר(אני סנילי שכחתי את שמו) נכשל.

להגיד שמקומו לא בין הגדולים בהסטוריה זה עלבון לאינטיליגנציה,ולאורבך לא היו השחקנים הטובים בתבל כשלקח 11 תארים ב-13 שנה??

לגבי פופ-אני חולה עליו ועל הקבוצות שלו וגם על דאנקן,לדעתי הכינוי שלו הוא "מיסטר פנדמנטל".מה שהוא עשה עם הספרס ראוי להערצה כי הוא בנה מערכת בריאה שמחזיקה מעמד שלושה דורות והשנה הוכיח גם וורסטיליות כששינה את סגנון המשחק והפך לקבוצה שרצה כי יש לו סגל שמתאים ודאנקן הוריד הילוך.

לגבי דאנקן,הנשק שלו זה שיש לו הכל(גם בהגנה וגם בהתקפה) והוא יציב ולכן כמעט בלתי אפשרי לעצור אותו,החולשה היחידה שלו היתה בעונות מסוימות באחוזי קליעות עונשין אבל חוץ מזה הוא מניה בטוחה ויחסית לאורך הקריירה לא נפצע באורח רציני.מה שיפה אצלו זה גם האופי הנוח שלו,הוא לא יוצא מדעתו,מפרגן ועושה הכל באצילות,אחד הספורטאים האהובים עלי מאז ומעולם,מה שמעניין אותו זה יעילות ולא ספקטקולריות,לארי בירד היה כזה,גם גארנט קצת כזה וההשוואה ביניהם במקום אבל גארנט פחות מנהיג בעיני,אולי כי הגיע לליגה כנער.

בקיצור,כל אלה שהוזכרו כאן גדולים,כל השאר זה טעם וריח.

יריב 6 בינואר 2011

גלעד, קובי ושאק שיחקו יחד רק שלוש שנים לפני ג'קסון, ואלו היו השנים הראשונות של קובי. קובי הגיע, כזכור, לליגה כילד ובעונות הראשונות לא היה כוכב. רק בעונה השלישית הוא הפך לקלע השני של הקבוצה. אז אני מוכן לספור את הכשלון בעונה זו (אם כי קובי עדיין המשיך להשתפר בצורה מהירה), אבל גם ג'קסון נכשל איתם בעונה אחת, עם קובי בשיאו.
המצב בשיקגו לא כל כך שונה, ג'קסון הגיע לקבוצה שנתיים אחרי פיפן, והם היו צריכים שנה נוספת כדי לעבור את דטרויט, לרוב השחקנים יש עקומת שיפור בעונות הראשונות, אני חושב שחלק ניכר מהשיפור של הקבוצה נובע מהשיפור של פיפן. אני גם לא קונה כל כך בקלות את האקסיומה של "ג'ורדן הוא השחקן הגדול בכל הזמנים", אם כי הוא בוודאי השחקן המיוחצן בכל הזמנים, על זה סטרן בנה את הפופולריות של הליגה.

בקיצור, אני לא חושב שג'קסון לא מאמן טוב, אפילו אחד מטובי המאמנים בהיסטוריה של הליגה, אבל להכתיר אותו כטוב מכולם כי יש לו יותר טבעות? זה טיעון חלש, בהתחשב בזה שרוב התומכים בו יכתירו את ג'ורדן לשחקן הטוב בהיסטוריה למרות שיש תשעה שחקנים עם יותר טבעות ממנו (ולא כולם שיחקו עם ראסל).

תמיר 5 בינואר 2011

טבעי ומובן,

אם היה מביא אחת או שתיים והיינו שמים לב – דיינו,
אם היה מביא שלוש או ארבע והיינו מתרשמים – דיינו,
אם היה מביא חמש או שש והיינו מפרגנים – דיינו,
אם היה מביא שבע או שמונה והיינו מעריצים – דיינו,
אם היה מביא תשע או עשר והיינו מפחדים – דיינו,

אבל האיש הביא 11 ויהיה רחוק כמה משחקים (אם בכלל) מאליפות 12 במספר. זה הישג כל כך נדיר, חריג ובלתי נתפס הן מבחינה מקצועית והן מבחינה סטטיסטית (במיוחד בליגה של 30 קבוצות) שכנראה לא ישוחזר ע"י אף מאמן בתקופת חיינו.

לכן טבעי ומובן שכל מה שנאמר מעתה ועד בכלל יוכל רק לפגוע ולהפחית.

ככה זה עם דברים נשגבים בצורה בלתי נתפסת.

זיזו 5 בינואר 2011

הוא לקח גם אליפות CBA עם אלבני.

אף אחד לא סופר את זה אבל זה מעיד על הצלחה בכל רמה.

גם בלי מייקל או קובי.

אביעד 5 בינואר 2011

אני לא סובל את פיל ג'קסון. רק המראה של הפרצוף שלו מעצבן אותי. אבל הוא מאמן מצויין. לא יודע אם "הכי טוב בהסטוריה" אבל בטח ש right up there. כל הטיעונים שאפשר לזרוק נגדו, אפשר גם לסובב.
הוא לא לקח אליפויות בלי שחקנים גדולים? טוב, זה לא שפופוביץ' לקח אליפויות עם חמישיית ילדות בנות 12. דאנקן, רובינסון, ג'ינובילי – לא שמות שהולכים ברגל.
היה לג'קסון את קובי וג'ורדן בכל אליפות? טוב, לפופ יש את דאנקן וזה לא שכ"כ קל להסתדר עם סופרסטארים עם אגו כמו של מייקל וקובי. דאנקן זה גן עדן מולם.

אלכס 5 בינואר 2011

הגדולה של ג'קסון היא לדעת להתמודד עם כל האגו שיש בקבוצות "הכוכבים" שהוא מאמן. זה משהו שאף מאמן אחר כנראה לא היה יודע לעשות טוב יותר, ולהפיק מהכשרונות על שהיו בידיו את המקסימום כדי לבנות את השושלות והרצפים.
הוא איש שמבין בכדורסל, לא יודע אם יותר טוב ממאמנים אחרים בליגה, אבל הוא כן ייחודי ביחסי אנוש שלו.

ואגב, למי שכבר שכח, גם את הלייקרס שהיו ONE MAN SHOW עם קובי לבדו, הוא הצליח לקחת לפלאייאוף במערב הרצחני.

יריב 6 בינואר 2011

המערב אז לא היה רצחני, הרבה פחות רצחני מהיום. היתה עוצמה בצמרת המערב (פיניקס, סן אנטוניו, דאלאס) אבל לא באזור המקום השמיני כמו היום. שים לב שבאחת האונות בהן הוא הצליח להשתחל לפלייאוף (ולחטוף מפיניקס בסיבוב הראשון) אפילו הקליפרס העפילו, ומעל הלייקרס.

ניר 5 בינואר 2011

זיזו – אם הוא זכה באליפות ה- CBA כנראה היה לו את השחקן הכי טוב שם…

מנחם לס 5 בינואר 2011

החמצתי את המשחק בגארדן בגלל תקלה במטוס ואיחור בקונקשיון. כשאתה מקבל דיל טיסה של $29 ראונד-טריפ מפאלם ביץ', פלורידה, לניו-יורק, אתה לוקח אותו, ולו רק להריח את מנהטן ולאכול פיצה טובה.
היום אני כל היום בגארדן, באתי לבקר מכרים וותיקים מהעובדים כאן בניקס, בריינג'רס ובבניין עצמו. עוד 4 שעות משחק הריינג'רס נגד קרולינה, וכתבתי על כך עכשיו פוסט.
אבל לעניינינו: עזבו את השטויות עם ג'קסון ופופ. הנבא היא ליגה של שחקנים חד וחלק. השפעת המאמן היא מינימלית ביותר. אמש ראית את פופ חסר אונים ממש כשהזקנים/עייפים שלו דנקן ומנו ג'ינובלי (זוכרים את הויכוח מאתמול בפוסט של רונן על דנקן ופופוביץ?) לא מסוגלים לעשות דבר נגד צ'נדלר וסטודנמאייר. והיחיד שלחם בהם כמו שצריך וב-17 דקות לקח יותר ריבאונדים מכל שחקן ספארס אחר היה דחואן בלייר. הוא גם קלע 17 נק' ב-17 הדקות הללו. למה הוא לא נותן לו לשחק הוא סוד בלתי מובן.
אבל אתמול כשפלטון המהיר משגע את כל הספארס, לפופ לא היתה תשובה כפי שלכל אחד מכם במקומו לא היתה תשובה. הוא ישב בכסאו קפוא (ראיתי זאת ברור בטלוויזיה) כשהוא חושב בוודאי מה מחכה לו בחצי השני של העונה!
הברירה היחידה שלו היא חמשת הצעירים שהזכרתי אתמול (היל, ניל, אנדרסון, בלייר, וספליטר), וטוני פרקר. דנקן וג'ינובלי חייבים לשחק 10 דקות לתפאורה ותו לא. נראה מתי פופ יגלה זאת.

גיל 5 בינואר 2011

מנחם, לא צריך להסיק יותר מדי ממשחק אחד. הניקס הם לא מה שיפריע לספרס, אלא בוסטון ונראה שהם קצת הורידו הילוך לקראת המשחק היום כדי לשמור כוחות.

שניר 6 בינואר 2011

די מתי כבר יפסיקו עם השטות הזו של הבק-טו-בק…

גיל 6 בינואר 2011

זה באמת טמטום.

מנחם לס 6 בינואר 2011

גיל
הייתי במספיק חדרי הלבשה לפני מספיק משחקים כדי לדעת שאין דבר כזה "החליטו". אף פעם לא הייתי עד להחלטה אחת מלבד לעלות ולנצח. אף אחד, אף פעם, לא החליט "לשמור כוחות". ישנם יותר מדי דברים שלדעתכם קורים למפרע (כגון החלטות מאמנים לפני משחק זה או אחר) שקורים רק במחשבתכם.

גיל 6 בינואר 2011

מנחם, וכשנותנים לדאנקן לנוח באחד המשחקים בבק טו בק כמו שפופוביץ היה עושה עד השנה אז זה לא החליטו? פופ הוריד את הכוכבים שלו כמה דקות לפני סוף המשחק נגד הניקס ונראה בבירור שהוא מנסה לשמור עליהם למשחק הבא, למרות שהם יכלו להפוך את התוצאה גם במשחק הנוכחי. אני לא אומר שמי שלא משחק לא משקיע את המקסימום אבל כן נותנים מנוחה לפעמים משיקולים שלא קשורים למשחק הספציפי.

Comments closed