לידיעת השליחים האמריקאיים

In כללי

אני יושב עכשיו באצטדיון האולימפי בברלין לתחרות הגולדן הליג הראשונה של העונה, תחרות שרבים בה על הישגים, מקומות, שיאים (למרות שאולי מוקדם מדי) ואפילו על יתרון פסיכולוגי, שהרי אליפות העולם באתלטיקה תיערך כאן בעוד חודשיים. ובעיקר רבים כאן קופצת במוט רוסיה נגד עצמה, רץ למרחקים אתיופי נגד הפציעה שלו ושתי קופצות לגובה מקרואטיה וגרמניה וכל האחרים על האפשרות לזכות במיליון דולר זהב טהור שמתחלק בין כל מי שיצליח לנצח בשש תחרויות הגולדן ליג.

מה שמעניין פה במיוחד הוא הצורה שבה הגרמנים מקדמים ספורט שהוא במעמד הביניים של הפופולריות. מחוץ לאצטדיון חנו מאות אוטובוסים שרוקנו אלפי תלמידים מגיל חטיבות הביניים ומעלה לפתח האצטדיון. מתברר שלפני התחרות עצמה מתקיימות עשרות תחרויות בין תלמידים מכל רחבי גרמניה שנחשפים לתחרויות מול קהל עצום ובאצטדיון אמיתי. ככה בונים בסיס אוהדים צעיר עם מיליון פיתויים אחרים וככה כבר מציגים לקהל המבוגר את התקוות הבאות.

ומה שבכלל הפיל אותי מהכסא היתה העובדה שהיו שני מירוצי שליחים שבהם ספרתי סך הכל של 48 חילופי מקלות בין הרצים בלי שהמקל יפול ולו פעם אחת.