צפוי, אבל לא קל (ניתוח קצרצר של הסיבוב הראשון)

In כללי

שיקגו-אינדיאנה. אני כותב את הפוסט הזה שניות ספורות לפני סיום המשחק והמהפך הדי מדהים של שיקגו. זה מה שיש לי להגיד על המשחק הראשון: אינדיאנה ויתרה בדקות האחרונות על מה שנתן לה את היתרון (הקליעה מבחוץ של הנסבורו), ושיקגו הלכה חזרה למה שנתן לה את המאזן הטוב בליגה בעונה הרגילה (לתת את הכדור לדרק רוז ולפזר את ההפגנה). אבל הנה מה שכמעט נעלם מהעין בגלל התצוגה של רוז: טום תיבודו, המאמן של שיקגו, לא רואה בעיניים. בוזר היה חור בהגנה? בוזר ישב על הספסל בדקות הסיום עבור קורט תומאס. אם אני אוהד כדורסל של קרוב לעשרים קבוצות בליגה, אני שואל עצמי מה לעזאזל ההנהלה שלי עושה שהיא לא הביאה את תיבודו להיות מאמן ראשי אצלם.

באופן כללי, אינדיאנה נמצאת במקום שבו שיקגו היתה לפני שנתיים. היא נדחפה לפלייאוף ועכשיו היא רוצה קצת קורות חיים בעונה שאחרי. המנהיג של הקבוצה הזו, גרנג'ר, הוא שחקן בשנה השישית שלו בליגה. אבל שיקגו היא קלף גבוה מדי. בשבילי מדובר בקבוצה כמעט מושלמת. רכז כוכב על ששולט לחלוטין במקצב של המשחק, כוכב משנה חסר אגו. הכוכב השלישי שלהם, דנג, הוא הכוכב השלישי הכי טוב בליגה אחרי אודום, יש קלעי מצויין, יש את גיבסון ובוגן מהספסל, ויש את קורט תומאס, האיש למרפקיות מיוחדות.

וההגנה. בסוף הפלייאוף הזה יתברר בכלל שהכוכב ששיקגו לא יכולה בלעדיו הוא דווקא ג'ואקים נואה. נואה הוא סוג של בן וואלאס עם קליעת עונשין משופרת. נואה לא רוצה את הכדור, הוא לא צריך את הכדור. בניגוד לוואלאס, הוא מנהיג את ההגנה הכי טובה בליגה, כשלידו משחק קרלוס בוזר, לא ראשיד וואלאס.

מיאמי-פילדלפיה. אני חושב שמיאמי רצתה את המיקום השני במזרח פחות בגלל יתרון הביתיות בחצי הגמר, ויותר בגלל שרצתה להימנע ממפגש עם ניו יורק. כתבתי את זה כבר כמה פעמים על הניקס–מדובר בקבוצה עם חוסר הבחנה חמור לגבי האישיות שלה, וזה היה טוב לה נגד יריב כמו מיאמי.

זה לא אומר שמיאמי תקבל חיים קלים נגד פילדלפיה. לפילדלפיה יש בדיוק את האתלטים שיכולים לעשות בעיות ללהברון ודוויין ווייד, ואלטון ברנד יכול לתת פייט לכריס בוש. ופילדלפיה עמוקה, עשרה שחקנים עמוקה. הבעיה עם פילדלפיה היא שאין לה מה להציע בהתקפה, שזו בעיה לא קטנה נגד אחת ההגנות הכי טובות בביזנס. שני מץ' אפים ששווה להיות ערים בשבילם: איגודאולה נגד ג'יימס ודאג קולינס נגד מריונטת פט ריילי.

יכול להיות, קרוב לודאי למעשה, שזו סדרה שתסתיים על האפס. אבל זו לא תהיה סדרה קלה. ועוד משהו אחד, זו הסדרה האחרונה שבה תשעת השחקנים האחרים של מיאמי יוכלו להוכיח שהם לא הבעיה של הקבוצה.

בוסטון-ני יורק. הנה הסדרה שבה הטרייד של אנתוני ממש דופק את הניקס. אנתוני נגד מיאמי היה מץ' אפ פצצה, אבל נגד בוסטון היה עדיף לניקס הקצב המהיר שבו שיחקה הקבוצה על הגעתו של אנתוני. הגעה של אנתוני קצת הרסה את התפוקה של סטודומאייר, והעובדה שאנתוני פורח במשחק העומד, היא פשוט אסון נגד ההגנה של בוסטון.

מצד שני, ראג'ון רונדו חייב לצאת סוף סוף מהאבל על עזיבתו של קנדריק פרקינס. אין שום דרך אחרת להסביר את הדעיכה של רונדו.

אורלנדו-אטלנטה. הסיבה שאני מסיים את הפוסט הזה עכשיו היא בעיקר בגלל שזו הסדרה הכי לא חשובה בסיבוב הראשון. אטלנטה ניצחה שלושה מארבעה משחקים נגד אורלנדו השנה (בשלושת ההפסדים אורלנדו לא קלעה יותר מ-82 נקודות), אבל אני לא רואה איך אטלנטה נהייתה קבוצה יותר מזו שהובסה על ידי אורלנדו בארבעה משחקים בפלייאוף אשתקד. קירק היינריך, הוא קירק היינריך.

אני חושב שאורלנדו הולכת לטאטא את הסדרה הזו גם בגלל שזה בלתי אפשרי שאראנס יהיה כל כל רע כל כך הרבה זמן, ובעיקר בגלל שאטלנטה נכשלה קשות בקיץ. היא בנתה קבוצה מסביב לחוזה המקסימום לג'ו ג'ונסון. אטלנטה החתימה את ג'ונסון מתוך הידיעה שאף כוכב אחר לא יגיע אליה, ג'ונסון חתם באטלנטה בגלל שידע שאף קבוצה לא תיתן לו משהו קרוב למה שאטלנטה הציעה לו. אטלנטה היא קבוצה במצב מוזר: היא משלמת את כל הכסף הזה לג'ונסון, כוכב משלים במקרה הטוב (בעיקר באישיות), בעוד שהמנהיג האמיתי שלה הוא אל הורפורד.

סאן אנטוניו-ממפיס. זה היה אחד הסיומים המוזרים ביותר של העונה. ממפיס כמעט והפסידו בכוונה את שני המשחקים האחרונים של העונה, בגלל שהעדיפו להיפגש בסיבוב הראשון עם הקבוצה שהחזיקה במאזן הטוב ביותר בליגה כמעט לאורך כל העונה. למה? בגלל שלממפיס יש את התוצרת הכי טובה בליגה בקטגוריית נקודות בצבע, וזה בדיוק התחום שסאן אנטוניו חלשה בו. זאק רנדולף הוא מפלצת סטטיסטית, ואני לא רואה איך מקדייס או בלייר עוצרים אותו. ואחריו יש את מרק גאסול.

אני לא מת על העובדה שסאן אנטוניו נשארה בריאה לאורך כל העונה. סטטיטסית זה לא עובד. עם רודי גיי, ממפיס היתה יכולה לזעזע את סאן אנטוניו. בלעדיו, ממפיס רק תעזור לאוקלהומה בסיבוב הבא.

לייקרס-ניו אורלינס. הפינג פונג של המיקומים בפלייאוף המערב נמשך עד הלילה האחרון, וכמו תמיד ללייקרס היה את הקלף הזוכה. אם הם לא מקבלים את גאסול בשביל כלום, הם מקבלים קבוצה שאותה ניצחו בכל ארבעת המשחקים השנה, שתשחק בלי המוציא לפועל העיקרי שלה (דיוויד ווסט). ואחרי זה את דאלאס או פורטלנד.

יש גבול עד כמה כריס פול יכול להתעלל בדרק פישר (הגבול הוא המקום שבו נפגשים הפציעות של פול והכבוד של פישר). הלייקרס ינצלו את הסדרה הזו בעיקר כדי לתת לביינום לנוח (מה שייתן לגאסול הזדמנות לחזור לעצמו). ביינום שיחק מאז האולסטאר את הכדורסל הכי טוב בקריירה שלו, אודום עשה את זה לאורך כל העונה. השאלה היחידה אחרי הסדרה הזו היא, באיזה דמות תגיע הלייקרס הסכיזופרנית לגמר המערב.

דאלאס-פורטלנד. סאן אנטוניו קיבלה את היריבה שרצתה לקבל אותה, הלייקרס היו המרוויחים הגדולים. נשאר הדפוקה התמידית, דאלאס.

זהו הדו קרב המרתק ביותר בפלייאוף. פורטלנד יכולה לייאש את דאלאס ולגרום לה לפקפק ביכולות שלה, אבל נצחון של דאלאס יכול להיות משהו שבונה בטחון ומומנטום. לפורטלנד יש יתרון גדול בעמדת הגארדים, במסה ובמהירות, והשילוב של ברנדון רוי וג'רלד וואלאס בסמול פורוורד מנצח את השילוב של סטויאקוביץ' וקורי ברואר.

עם מה זה משאיר אותנו? עם עוד עונה שבה דירק נוביצקי צריך להוכיח, בעיקר לעצמו, שהוא יכול לסחוב קבוצה מעבר לסיבוב הראשון של הפלייאוף. זו משימה ממש לא קלה, בעיקר אם לוקחים בחשבון שהפורוורד בצד השני של המגרש, להמרכוס אולרידג', שרף השנה את דאלאס. נוביצקי יצטרך לעבוד קשה משני צדי המגרש.

אוקלהומה-דנבר. יש לי רק שני דרכים להסביר למה בוסטון ויתרה על קנדריק פרקינס. אחת: בוסטון ספרו רק את מיאמי במאבק על המזרח. אמרו, בשביל מיאמי אנחנו לא צריכים את פרקינס, נביא עוד איזה פורוורד שיעזור בשמירה. יש בזה הגיון, אבל פחות מהסיבה השניה: בוסטון החליטה להקשות על הלייקרס.

אני יודע שדנבר היא הדארלינג של הליגה, בעיקר מאז שאנתוני עזב. הקבוצה ניצחה יותר משבעים אחוז ממשחקיה, ושמונה שחקנים סיימו את העונה עם דו ספרתי בנקודות. שזה סיפור נפלא. כל עוד תוחמים אותו לעונה הרגילה.

דנבר יכלה לעוף בעונה הרגילה כשהיריבה משתנה מלילה ללילה. בסדרה של שבעה משחקים נגד אותה קבוצה, דנבר כבר לא תהיה הפתעה, ואני לא רואה שם אף אחד שדנבר יכולה ללכת אליו כשהיא צריכה סל. זה מסוג הדברים שאתה חייב בפלייאוף.

אוקלהומה, בקונסטלציה מסויימת, היא הקבוצה הכי מסוכנת במערב. פרקינס מוביל ארבעה גבוהים דומיננטים בהגנה, דוראנט הוא דוראנט, ווסטברוק הוא טופ 3 ברכזים, וג'יימס הרדן שיפר בחמש נקודות את ממוצע הנקודות מאז שג'ף גרין עזב לבוסטון. זאת תהיה סדרה הרבה פחות מרתקת ממה שאתם חושבים.

17 Comments

אריאל 17 באפריל 2011

אין שום הסבר לטרייד על פרקינס חוץ מזה שדני איינג' הוא אוויל משריש. נתתי לו להנות מהספק בזכות הטרייד על גראנט אבל עכשיו אני מבין שהטרייד ההוא קרה בגלל שקווין מקהייל הוא אוויל משריש גדול יותר.
ואני בן אדם שהעריץ את האדמה שעליה הלכו השניים האלו.

עמית פרוס 17 באפריל 2011

אריאל-תסתכל אחורה,אחרי שדניאלס נפצע לא היה בבוסטון אף שחקן מספר 3,אפילו לא מחליף.אי אפשר ללכת ככה לפליאוף,ולא,פאבלוביץ' הוא לא פתרון…

עמית פרוס 17 באפריל 2011

נגד הניקס זה לא ממש ישנה-אבל לבוסטון יש בעייה קשה מאוד עם הגארדים.זה לא רק רונדו שמאז האולסטאר לא ממש פוגע,אלא בעיקר רי אלן,שלא רק שלא פוגע בחודש וחצי האחרונים אלא -משום מה-הפסיקו לסדר לו את החסימות המדורגות האלה בהן הוא רץ מצד לצד ויוצא לקליעה חופשית.אם אלן לא יחזור לקלוע ובכך לגרום לוויד להתאמץ,בוסטון לא תעבור את מיאמי.אם כן -ובודאי עם שאקיל יהיה בריא-בוסטון תעבור את ההיט ב6…

גיל 17 באפריל 2011

סימני הזיקנה ניכרים בבוסטון והשנה זה לא יספיק. לדעתי יש סיכוי שהם יעופו בסיבוב הראשון. שאקיל שיחק 5 דקות בחצי שנה האחרונה והטרייד של פרקינס הוא כל כך טיפשי שאין לי שום מושג מה עומד מאחוריו. אם נעזוב את העניין המקצועי שהשאיר את בוסטון פגיעה ביותר בצבע, הקטע המוראלי שנהרס הוא ביזיון שאין כדוגמתו. בקבוצה שמתגאה בכימיה בין השחקנים שלה מה שהם עשו זה פשוט מעשה נבלה. ראיתי לפני כמה ימים תוכנית על בוסטון שראו איך פרקינס בוכה ורונדו בשוק ואיך כל הדינמיקה של החדר הלבשה משתנה.

לפי הכושר הנוכחי, אני לא רואה שום קבוצה לא במזרח ולא במערב מנצחת את הבולס. נכון שאינדיאנה דפקו לעצמם את המשחק אבל עם האחוזים שהיו להם היום שלא יחזרו אין להם מה לחפש יותר בסדרה הזו.

נינו 17 באפריל 2011

יש 3 סיבות, לפי מה שהבנתי, לטרייד של פרקינס:
1) הרצון לבנות עתיד לקבוצה בעמדות 3-4 לאחר שפירס/גארנט יפרשו.
2) בוסטון הסתדרה די טוב בלעדיו במשך רוב העונה (הוא חזר רק בדצמבר-ינואר), והיא סומכת על האונילים.
3) הסיבה המרכזית ביותר – פרקינס לא הסכים להארכת החוזה המקסימלית שהציעה לו בוסטון (בערך 20 מיליון ב-3 עונות, לא יכלו להציע יותר). ואכן, עם נחיתתו באוקלהומה הוא האריך חוזה (33 מיליון ל-4 עונות). אם הם לא היו מעבירים אותו עכשיו, הם היו מאבדים אותו ללא תמורה.
לא מדברים על זה בכלל, אבל לדעתי חלק מהירידה בכושר של רונדו היא גם בגלל ההעברה של נייט רובינסון – דלונטה הוא לא מחליף מספיק טוב

מנחם לס 17 באפריל 2011

גריינג'ר נתן נצחון לבולס במשחק שהפייסרס היו טובים בו יותר בהכל. מה שטיילר הנסבורו בנה, הוא הרס בזריקות מטורפות ממש ב-3 הדקות האחרונות. מיאמי מתחילה כל משחק איום. גם אמש הם נתנו לסיקסרס לברוח ב-12 לפני שהם חזרו למשחק. אם הם לומדים לפתוח חזק כפי שהם מסיימים, אפשר כבר לתת להם את האליפות. לבוסטון אין סכוי הפעם נגד הניקס. הם הזדקנו ביחד, וראונדו איבד את מה שהיה לו. נוביצקי הזקן הוכיח שוב אתמול שלחו לא נס. קלע 18 ברבע האחרון נגד פורטלנד וניצח לבדו. גם ג'ייסון קיד הזקן בן ה-38 שיחק כמו…קיד בן 28.מצויין ממש. אטלנטה החליטה לקחת צ'אנס ולא לשמור על דווייט הואורד בדאבל-טים. לתת לו את ה-35 נק' שלו, אבל לחסל את האחרים. אז הוא קלע 46 וקטף 19 ריב', אך האזורית של אטלנטה ניצחה להם את המשחק כי כל השאר נוטרלו לחלוטין. סטן ואן גנדי הוא מאמן טיפש וזאת אני יודע עוד מהימים שלו במיאמי: בחודש וחצי האחרונים השחקן מס' 1 שלו היה ריאן אנדרסון. פתאום במשחק הפלייאוף הראשון הוא לא מעלה אותו בחמישייה, ומשחקן שלאחרונה נתן לו כל משחק 20 נק' פלוס עם איזה 8-10 ריב', הוא קיבל שחקן שתרם אפס נקודות מהספסל בדקות המועטות ששיחק.

עמית פרוס 17 באפריל 2011

קירק היינריך היה יוצא מהכלל ,שמר מעולה וגם קלע שהיה צריך,ג"יסון קיד היה גם הוא טוב מאוד.
השאלה האם אורלנדו יקלעו קצת יותר טוב מבחוץ.
בכל מקרה אטלנטה שיחקה יוצא מהכלל.
ומנחם-שכח מזה ,הניקס יקחו משחק אחד וגם זה בשביל לתת לשאקיל קצת מנוחה….

מנחם לס 17 באפריל 2011

ג'ייסון ריצ'רדסון היה מתוסכל ושיחק במין אי-חשק. משחקו הגרוע ביותרא מאז הגיע למג'יק. מי יודע? אולי השמועות שהוא האבא של התינוק השחור שילדה אשתו של סטיב נאש מחסלות אותו – במיוחד אם הן נכונות. אבל נא לא לדאוג לסטיב: ראיתם את בת ה-22 שלו שהוא מזיין מהצד כבר כמה חודשים?

מנחם לס 17 באפריל 2011

אני לא כותב עכשיו כי יותר מדי טוב לי בארץ, ואין הרבה זמן לכתיבה. אחדש את הפוסטים כשאחזור הביתה עוד שבועיים וחצי.

בלינדר 17 באפריל 2011

השמועות על התינוק של נאש לא אינן נכונות. פורסמו תמונות של הילד והוא לבן. מי שבגד הוא נאש ונאש בלבד.

בלינדר 17 באפריל 2011

ה'לא' לפני 'אינן' מיותר

כוח הגברה 17 באפריל 2011

במצב של 98-88 לאינדיאנה, שלוש ומשהו דקות לסוף, אמרתי לאשתי "אם שיקגו עומדים לחטוף 100+ נקודות בבית במשחק הראשון של הפלייאוף, כנראה שזו לא כזו קבוצת הגנה גדולה כמו שעשו ממנה". נגמר, כמובן, 104-99 לשיקגו… אני לא יודע אם לקרוא לזה הניחוס הגדול ביותר שלי אי פעם, כי אני לא אוהד אינדיאנה. אבל שיקגו באמת לא נראתה קבוצת הגנה כל כך גדולה במשחק הזה.

שניר 17 באפריל 2011

שיטת הקונפרנסים הזאת עלובה.
הבולס נתנו לפייסרס אבל הם לא לקחו,
קבוצות עדיפות כמו יוסטוןגולדן-סטייטפיניקס
היו מענישות את הבולס על יום קליעההגנה
מחריד כזה.

שניר 17 באפריל 2011

קירק היינריך הוא באמת קירק היינריך.
אמנם שיחק 28 דקות בלבד,
אבל כשהוא היה על המגרש הוא היה אדיר.
כבר לא מייצרים שחקנים כאלו.

rondi 17 באפריל 2011

למה אתה לוחץ לי על נקודות רגישות. שלוש שנים חיכיתי בקוצר רוח ליום שבו טיבודו יקבל את המושכות של הסלטיקס, נשארתי עם ריברס שאומנם הוא מוטיבטור בחסד אבל ממש לא אחד שיודע לבנות קבוצות ובשנה הבאה מי יודע בכלל מי יאמן בזמן שהדוק הולך לטפח את הדור הבא שלו…
עם כל הכבוד לעונת ה-MVP של רוז לי אין שום ספק מי הכוכב הכי גדול של העונה הזו (והוא בכלל גוץ לבנבן)…

בשורה התחתונה, לדעתי שיקגו היא אובראצ'ברית ואני מתקשה להאמין שהם ינצחו את המזרח.

rondi 17 באפריל 2011

נ.ב – לאול דנג שחקן חביב עליי כבר שנים אבל הוא בטח לא ברמה של הכוכבים של בוסטון, מיאמי, סאן-אנטוניו והלייקרס כמובן.

איציק 17 באפריל 2011

לגמרי לא מסכים לגבי מיאמי-פילי. פילי מהווה מצ'אפ אידאלי עבור ההיט.
לא רק שהיא טובה פחות באופן מהותי, אלא שהיא מהבודדות שרכותה בצבע עולה על זו של מיאמי (דטרויט ויוסטון למשל נכללות באותה קטגוריה).

מה שכן, בהפוך על הפוך זה יוצר בעיה עבור ההיט שמתקשה לשמור על מתח חיוני כשהיא מובילה ולא יודעת להביס ולסיים משחקים כאלה כמו שצריך.

Comments closed