דאנטוני הוא בעיה, אבל לא הבעיה

In כללי

דורפן כתב הבוקר על הטאטוא של הניקס ומצא את האשם העיקרי: מייק דאנטוני הוא נטע זר לכדורסל הניו יורקי. אם אני מבין נכון, דורפן לא דיבר על הכדורסל הניו יורקי של מגרשי המשחקים (שלשם דאנטוני הוא מאמן ראוי ביותר), אלא דווקא על הכדורסל הניו יורקי בפעם האחרונה שהקבוצה הזו היתה תחרותית, לפני קצת יותר מעשור.

כתבתי כבר מה אני חושב על דאנטוני והשיטה שלו. בקיצור: מדובר במאחז עיניים מנפח סטטיסטיקות. בפלייאוף זה לא שווה הרבה. אבל זה לא קשור לכדורסל ניו יורקי. הכדורסל שדורפו כתב עליו הוא לא כדורסל ניו יורקי, הוא כדורסל של ריילי (וואן גנדי). זאת אומרת כדורסל אופורטיוניסטי, שהרי לא דין ריילי בלייקרס כדין ריילי בניו יורק או במיאמי. הכדורסל של ניו יורק בשנות התשעים היה כדורסל מכוער, אלים כמו טיימס סקוור לפני ג'וליאני, הוא היה נטול חדווה ניו יורקית. אני חושב ששני השחקנים הכי פופולריים של אותו תקופה, גילמו את אחד הפנים הכי יפים של ניו יורק, העיר שבה הכל באמת יכול לקרות. לשחקנים הללו קראו ג'ון סטארקס ואנתוני מייסון.

ההחתמה של דאנטוני, במיוחד אחרי תקופת השפל של איזייה, היתה סוג של אמירה חדשה בניו יורק. הלכו שם סוף סוף על קו מסויים, וזו ניו יורק לעזאזל, כל קו מחשבה יכול להצליח שם עם קצת מזל וקריאטיביות. אם אני אוהד של הניקס, אני אומר: תנו לדאנטוני עוד שלוש עד חמש שנים, אבל תנו לו אותם באמת.

זאת אומרת, מספיק שדאנטוני צריך להילחם במצב שניו יורק היא לא אופציה רביעית בשביל שחקנים (סטודומאייר, בוא נודה על האמת, היה פרס ניחומים מאוד קטן). זאת אומרת שמדובר במועדון ספורטיבי כל כך גמדי שאפילו כל הקישוטים סביבו לא יכולים לגרות שחקנים לשחק עבור הסמל שלו. אנתוני הגיע לשם, אחרי שהתעסק עם לפחות שלושה מועדונים אחרים. אם היה רוצה להגיע רק לניו יורק, היה מטיל וטו. בינתיים התעסק עם הנטס. מי שרוצה להגיע לניו יורק, לא מתעסק עם הנטס, אפילו לא כתכסיס במשא ומתן. זה מעליב מדי.

מי שהוריד את אנתוני על הקבוצה של דאנטוני, הראה בדיוק מה הוא חושב על המאמן. אנתוני הוא אנטי תזה לכדורסל של דאנטוני. זה כמו להכניס את כריס אנדרסון לפקולטה לנזירות. מהרגע שאנתוני הגיע לניקס היא חדלה להתקיים כמוצר של דאנטוני. היא היתה מוצר בידורי.

דאנטוני הוא לא האיש הנכון לניקס, אבל רק בגלל שהכדורסל שדאנטוני מפיץ הוא לא כדורסל של מועדון עם שאיפות. הוא תקופת מעבר. הבעיה עם הניקס היא לא המאמן או המנכ"ל שלה. הבעיה עם הניקס שהיא אנתי תזה לעיר שלה. שהבעלים שלה לא יודע למנות בכירים לביזנס שלו כדי שיריצו אותו למעלה. הניקס היא אולי העסק היחיד במנהטן שהבעלים שלו לא ממש מחויב לו או להצלחה שלו. זה המרחק האמיתי בין ניו יורק לבוסטון, לא אם צ'אונסי היה משחק או אם הגב של אמרה היה שפיר.

29 Comments

גיל 25 באפריל 2011

הבעייה של ניו יורק היא מה שכתבת עליו בעבר: הייפ חסר פרופורציות ביחס ליכולת בפועל. ניו יורק היא קבוצה במאניה דיפרסיה, או שהם הזבל של הזבל או שהם אוטוטו בגמר הפלייאוף. אין שם אמצע, אין תהליך בנייה, כל שנה מפרקים ומרכיבים מחדש. הלוואי שיתנו למישהו לעבוד כמה שנים טובות ברצינות אבל כמו שזה נראה כרגע, התחנת רכבת ממשיכה כי בניו יורק אין שום סבלנות לתהליכים.

יואב 26 באפריל 2011

זה לא מדוייק, הם נתנו לאיזייה כמה שנים טובות לבנות את החזון שלו…

מנחם לס 26 באפריל 2011

MIKE D'ANTHONY GETS STARS' SUPPORT

http://sports.espn.go.com/new-york/nba/news/story?id=6425723

אז למי להאמין?

אגב, כל מי שכתב שאצל ד'אנטוני זורקים כדור ב-10 שניות, זה היה נכון בסאנס, לא בניקס. עם פלטון הניקס שיחקו משחק איטי ומבוקר, ממש HALF COURT GAME. מייק ד'אנטוני התאים את השיטה לשחקניו, לא את שחקניו לשיטה.

ג'ו 26 באפריל 2011

בינתיים נראה שיש להם בעיקר בעיה של חוסר מודעות עצמית:
"Carmelo:"The one thing they had over us is experience
ורכז. ויותר משני שחקני nba לגיטימיים. והגנה. והתקפה.

מנחם לס 26 באפריל 2011

אילו היה בך קורטוב של הבנה בכדורסל, היית יודע גם אתה שהסלטיקס היו ברי מזל עצום להוביל 0-2 ולא לפגר 2-0 אחרי 2 המשחקים הראשונים, בהם הניקס היו יותר טובים בהכל. ואז נפצעו אמארה וצאונסי וניגמר הסיפור. אז מה אתה מקשקש "והגנה, והתקפה"?

חבל לי רק שתיברח ותיעלם אחרי מה שמיאמי יעשו לבוסטון.

ערן 26 באפריל 2011

אבל למה תמיד כל כך בבוטות, מנחם? אז הוא אמר משהו שאתה לא מסכים איתו, למה לייבש ככה את הבנאדם?

מנחם לס 26 באפריל 2011

ככה כותבים ומגיבים בבלוגים. זה המקום להיות בוטה ולהסביר לחסרי הבנה דבר או שניים בכדורסל. אילו הייתי הם – הייתי עונה בבוטות גדולה אפילו יותר. אחרת הבה נלך ולקרוא את "הארץ".

ג'ו 26 באפריל 2011

אני דווקא חושב שהנישה של "הקשיש הרגזן שחושב שהוא – ורק הוא – מבין כדורסל" היא במידה מסויימת חיננית.

לעצם תגובתך, לאחר שני המשחקים הראשונים חברי בלוג רבים, ואני כלול בתוכם, הערכנו שבוסטון תטאטא את הניקס. דווקא מכיוון שראינו שהניקס הפסידו פעמיים במשחקים עם הרבה רוח רחימה, ואף היו סל מניצחון, אבל לא יותר מידי כדורסל (הפוזישיין האחרון בשני המשחקים ייצג את הכדורסל שלהם – בין אם מדובר בניסיון שלשה כושל על שני שחקנים, ובין אם מדובר בפשוט לתת את הכדור במתנה לגארנט).

לגבי שני המשחקים האחרונים – אנחנו ראינו את אותם המשחקים?
* מבחינת רכז – כפי שכתבת, פילאפס נפצע. אני חושב שבליגה הישראלית יש כמה רכזים שהיו מביאים תוצאות טובות יותר מהדחליל שהניקס שמו במקומו.
* מבחינת הגנה – כשרונדו קולע 30 נקודות זה יכול להעיד משהו על המצב שלך.
* מבחינת התקפה – seriously? יש לך משהו טוב להגיד עליה?

יש הרבה דימיון בין מיאמי בין הניקס, אך אי אפשר אפילו להשוות את כמות הכישרון של לברון-וויד לאמר'ה-אנטוני. לכן, עד כמה שאשמח שבוסטון תשלח את חבורת ה"נבלים מפלורידה" (אני מקווה שהשם יתפוס) לחופשה מוקדמת, אני נשאר עם ההערכה שלי מלפני הפלייאוף – בגמר מיאמי ואוקלהומה תיפגשנה, ואוקלהומה תיקח.

מנחם לס 26 באפריל 2011

ג'ו, ה-"קשיש הרגזן" הוא האדם הנוח והרגוע בעולם. יש כאן מספיק המכירים אותי. אבל אני לא "חושב" שאני יודע כדורסל יותר טוב מכולם. אני י-ו-ד-ע זאת. ולכן אני מתלהט כשגולשים עם מושג בינוני פלוס-מינוס כותבים שטויות.

ומלבד זאת, בבלוג כזה חייב להיות אקשיון. זה לא שבועון 'דבר הפועלת' (פעם בשנות ה-50 היה דבר כזה; חילקו בחינם בבניין וועד הפועל ברחוב ארלוזרוב!)

ג'ו 26 באפריל 2011

אין עלייך, מנחם :)

אסף 26 באפריל 2011

ג'ו, עם כל הכבוד, דבר אחד שאי אפשר לקחת מהניקס זה ההתקפה שלהם. ( מלו ואמרה בין 6 הקלעים המובילים )
לבוסטון, לעומת זאת, אחת ההתקפות החלשות ביותר בליגה, חלשה בהרבה משל הניקס.

ג'ו 26 באפריל 2011

אסף, שמעתי את הטיעון של "אחת ההתקפות החלשות בליגה" מספר פעמים. הכל תלוי במדד של פיו מודדים את ההתקפה. הרבה מדדים נפוצים, כמו מספר נקודות למשחק שאני מניח שאתה מתייחס אליו, מושפעים ממידת הנכונות להפקיר את ההגנה (*שיעול* דיאנטוני *שיעול*) על מנת להגדיל את התפוקה ההתקפית שלה. לשם הקצנה, נניח וריי אלן לא יירד כלל להגנה, ויתמקם לאורך כל המשחק על שלשת היריב – האם בוסטון תהיה קבוצה עם התקפה טובה?

אין ספק שמבחינת יכולות התקפיות של שחקן בודד, הניקס מנצחת בגדול. לאיש בבוסטון אין את הסבסוב המהיר של כרמלו, או את יכולת הלואו-פוסט של אמר'ה (שאותו אני מחבב מאד, אגב). אך התקפה של קבוצה אמיתית עדיין, לצערי, אין לה.

רק תשווה את זה להתקפה טיפוסית של בוסטון, עם 3 חסימות מדורגות לאלן, פירס בצד השני וגארנט מסדר את העניינים באמצע? ממש פלא שרונדו מקודם ראשון באסיסטים – גם אם שמעון פרס יוביל את ההתקפה הוא יצליח לתת כמה אסיסטים.

ולגבי כך שמלו ואמר'ה מהמובילים בליגה – אני לא חושב שאפשר להסיק מכך ישירות על טיב ההתקפה (לפחות, לא תמיד). בהרבה מקרים אפשר להסיק את ההיפך.

אסף 26 באפריל 2011

אני בהחלט מתייחס למדד של מספר הנקודות.
תראה, התקפה ( או הגנה ) היא עניין של בחירה. מי שבונה קבוצה להיות קבוצת התקפה טובה, ובהתאם בוחר שחקנים ושיטות משחק, מקבל , ובכן, קבוצת התקפה טובה.
בבוסטון זו לא הבחירה. וכן, אם אלן יעמוד רק על קשת השלוש בוסטון תהיה טובה יותר בהתקפה.
אפשר להגיד שבוסטון קבוצה טובה יותר מניו יורק גם בלי לטעון שהיא עולה עליה בכל פרמטר, ולראיה שני המשחקים הראשונים בסידרה.
אני מזכיר שעל האובדן של פרקינס מקוננים בבוסטון עד היום, והוא היה שחקן חמישי בקבוצה עם 4 אולסטארים אחרים ( לא בקריירה, השנה! ).
הניקס איבדו תוך כדי הסידרה שניים משלושת הכוכבים שלהם ( שלא לומר, משלושת השחקנים שלהם ).
אז גם את העליונות של בוסטון צריך לקחת בפרופורציה.

ג'ו 26 באפריל 2011

לגבי הדוגמא עם אלן – אני מקבל את מה שאתה אומר. עם זאת, אני לא חושב שמספר הנקודות הוא מדד מספק לבחינת טיב ההתקפה. לשם כך צריך פרמטרים נוספים כמו הפרדה בין נקודות במתפרצת להתקפה מסודרת, מספר האסיסטים, מספר נקודות ממוצע להתקפה ועוד. אם מתייחסים אל זה ככה, אני משוכנע שבוסטון היא איפשהו בחצי העליון.

אני מסכים שצריך לקחת את הניצחון בפרופורציה. יהיה מאד מעניין מול מיאמי, שהיא בעצם גרסה מוקצנת של הניקס – שני שחקנים (וחצי) סופר-מוכשרים, וחבורה של עוברי אורח שנקלעו לאזור בזמן הנכון.

ג'ו 26 באפריל 2011

אני רואה שגם לי קם מעריץ. התגובה של "א מעניין אותי שאתה גר במיאמי איזה 50 שנה ומעשן חשיש" היא לא שלי. התגובה הארוכה יותר היא שלי.

ולצוות האתר – יש אפשרות להוסיף מערכת הזדהות לאתר? זה נהיה כבר ממש לא נעים עם המשועמם פסיכופט שמתחזה לאנשים.

מנחם לס 26 באפריל 2011

גיל, לפני כמה ימים שאלת אותי לפי מה אני קובע שהספארס זקנים ועייפים. הנה תשובתי השנייה:

ממפיס 104 – סאן-אנטוניו 86

מה יש לגרג פופוביץ´ נגד דחואן בלייר? 5 דקות משחק כשהמשחק כבר גמור? אילו הוא וספליטר היו עולים בחמישייה במקום טים דנקן ומקדייס – שני שחקנים מבית הזקנים "כבד את הוריך" שבגבעתיים, הספארס היו היום 2-2, ועם נצחון מחר בבית, היו מובילים 3-2. במקום זה הם עלולים לסיים את העונה מחר.

כפי שאני כותב כבר שבועות על גבי שבועות, הספארס הם זקנים, שחוקים, עייפים, ומדדים. לגרג פופוביץ´ ישנם צעירים נהדרים – היל, ניל, דחואן, ספליטר, שאילו עלו בחמישייה עם טוני פרקר, הספארס היו קבוצה אחרת לחלוטין. במקום זה המאמן הוותיק – שמקומו אף-הוא בבית הזקנים בגבעתיים – מתעקש לשחק עם העלייה הראשונה שלו משנות ה-1900 המוקדמות, ואת התוצאות רואים בשטח.

לזקנים עוד היעה קצת כוח במחצית הראשונה והם אפילו הובילו 50-48 כשברבע הראשון הם קולעים 67% כצעירים. אבל זהו. זה גבול היכולת שלהם. ברבע השני קלעו 47%, בשלישי 40%, וברביעי 36%.

אם הגריזליס מנצחים את הסידרה – ומי שלא מאמין שכך יהיה שירים ידו – הם יהפכו בס"ה לקבוצה השנייה בתולדות ה-NBA הממוקמת 8 בפלייאוף הגוברת על מס´ 1 בסידרה של 7 משחקים.

הם עשו זאת עם 9 שחקנים צעירים שקלעו לפחות 8 נק´כ"א כשליונל הולינס נותן שעור פרטי באימון לפופוביץ´ הפרה-הסטורי, כשהוא מכניס דם צעיר כל 4-5 דקות, ובחצי השני היתה קבוצה רצה נגד קבוצה מתה.

קונולי הוביל קבוצה שוות משקל עם 15 נק´ ו-7 אס´, ורנדולף קטף 9 ריב´.

מנחם לס 26 באפריל 2011

גיל,
כשבחרתי את הספארס להגיע לגמר, ושיהיה להם הכבוד להפסיד להיט, לא חלמתי שמקדייס (אני חושב שהוא מוזכר עוד בתנ"ך) יעלה בחמישייה ובלייר ישחק 5 דקות. כל פעם שבלייר עלה בחמישייה, הוא קלע 20+ עם 15 ריב'. אני עקבתי אחרי זה במיקרוסקופ ממש. גרג פופוביץ' איבד את זה. אני בניתי על הצעירים ניל, היל, ספליטר, בלייר, פרקר, ובונר וטים דנקן עולים מהספסל, והם היו חוגגים ממש היום.
כמובן שאינני יכול להוכיח דבר, אבל ראיתי את המשחק, וכל שחקני החמישייה (ובמיוחד ג'פרסון, מקדייס, ג'ינובלי, וכן, דנקן) נראו עייפים וחסרי כל אנרגיה ומוטיבציה. בלייר הוא חייה. יש לו את החייתיות של בארקלי. שיעשה שטויות, אבל האנרגייה שלו שווה הכל.
ואני כותב זאת מתוך כאב כי תמיד אהבתי את הספארס (ואני מת על ה-RIVERWALK של סאן אנטוניו!)

אברהמי 26 באפריל 2011

מנחם, איזו מין תשובה זאת? חוץ מפציעות, אתה צריך לקחת בחשבון הכל כשאתה נותן תחזית כזאת. טעיתי זו לא קללה.

ג'ו 27 באפריל 2011

זה לא אני, זה המתחזה. מה יהיה.?

גיל 26 באפריל 2011

מנחם, באמת בנית על ספליטר? שחקן ששיחק 12 דקות בממוצע בעונה הרגילה? יכול להיות שמה שאתה אומר עם הצעירים ודאנקן על הספסל נכון, אבל הספרס שיחקו כדורסל מנצח כל העונה הרגילה ופשוט משחקים כדורסל אחר בפלייאווף וחבל. אתה לא יכול לבטל את מה שכל ה"זקנים" כהגדרתך השיגו בעונה הרגילה. גי'נובילי היה דווקא הכי טוב כשהוא משחק, הבעייה העיקרית היא פרקר שלא משחזר את היכולת שלו מהעונה הרגילה. ועליו אי אפשר לומר שהוא זקן כי הוא לא. בלייר עם האנרגיות שלו הוא שחקן משלים כרגע. הוא עושה הרבה שטויות ואין לו את ראיית המשחק של שחקן בוגר. הלוואי שהוא יגמור כמו חצי מברקלי.

גיל 26 באפריל 2011

מנחם, אני לא סבור שהזקנה זו הבעייה ובלייר זה לא הפתרון. הבעייה היא שאחוזי הקליעה שלהם בריצפה כל הסדרה ופרקר שהוא די צעיר הייתי אומר לא מספיק טוב. לבלייר ניתנו ההזדמנויות בסדרה הזו אבל הוא עשה המון שטויות ולא שינה הרבה. הבעייה המרכזית היא שהספרס החליטו לשנות את כל השיטה שלהם שעבדה טוב בעונה הרגילה. הם האטו את המשחק, מנסים לשחק על דאנקן ולא רצים כמו כל העונה.

קצת קשה לי להתייחס למה שאתה אומר ברצינות כי רק לפני כמה שבועות גם אתה היית בטוח שהספרס יגיעו לגמר. נורא קל לנתח בדיעבד. ולמרות הכל, הסדרה עדיין לא סגורה.

ד"ר א 26 באפריל 2011

מנחם –

מזל או לא – הסעלקטיקס הרוויחו יפה וביעילות את המנוחה שלהם לקראת מיאמי. ואם כבר מזל, אז שפילי יגנבו נצחון ויכפו משׂחק שישי, כדי שההיט יגיעו לשלב הבא מרוטים ועצבנים.

ואגב – אם ג'רמיין אוניל מתכנן להמשיך עם הפלייאוף הזה שלו, צפוי לך מפח נפש לא קטן.

יואב 26 באפריל 2011

אם כבר, אז אלילת המזל האירה פנים כאן לניקס בכך שהם התקרבו מאוד למצב שבו הם כמעט וניצחו את הסלטיקס.

ד"ר א 26 באפריל 2011

במשׂחק 1 היתה עזרה פעילה לא רק מצד פורטונה אלא גם מצד הזברות.

אסף 26 באפריל 2011

כן, אבל הזברות דווקא שרקו לטובת בוסטון.

ד"ר א 26 באפריל 2011

בדיוק. זו היתה הנקודה שלי.
אילו הניקס מנצחים בראשון, מי יודע איך היתה מתפתחת הסדרה.

ג'ו 26 באפריל 2011

מי שבונה על ג'רמיין אוניל שלא יתפלא אם הוא קם בבוקר קבור מתחת לבניין ממוטט.

אברהמי 28 באפריל 2011

כי זה האירוע התקשורתי הכי מטופש שאני יכול לחשוב עליו.

גיל 28 באפריל 2011

כל כך צודק. כמה דיבורים יש על הדראפט והמשמעויות שלו וכמה יהיו בשבועות הקרובים. הכל לא חשוב עד שרואים בפועל מה השחקנים יעשו בקבוצות.

Comments closed