דירק נוביצקי. סיפורו של אלוף
הסיפור הזה היה מיועד לגניזה. הכנתי אותו למגזין סוף שבוע של עיתון יומי, אבל הזמנים לא עבדו. ואז ראיתי את הפוסטר הזה של הגאונים מאורגון, והחלטתי להדביק עליה את הסיפור של נוביצקי, מיד אחרי המשחק השני נגד מיאמי.
**
הולגר גשווינדר היה אדם די מתוסכל ב-1993. גשווינדר, 1.92, שיער לבן ועיניים כחולות בורקות, למד כדורסל מחיילים אמריקאיים שהוצבו בגרמניה אחרי מלחמת העולם השניה והיה קפטן נבחרת גרמניה בכדורסל במשחקים האולימפיים של 1972.
לגשווינדר היתה אז חברה לניהול פרוייקטים, אבל כדורסל היה התשוקה שלו. הוא התלונן על הזלזול של רשויות הספורט הגרמניות בענף, והיה מבקר כל יום במגרש האימונים כדי לחזות בתוצאות של הזלזול הזה.
גשווינדר פיתח אובססיביות לכדורסל. הוא למד מתמטיקה ופיזיקה, ופיתח, לדבריו, את הזריקה המושלמת – זריקה שלפיה כל שחקן, בהתאם לנתונים שלו, יכול לשים בסל, אפילו אם יעשה את כל הטעויות האפשריות במהלך הזריקה.
"כל סטודנט מתחיל יכול לבנות את הפורמולה הזאת", טען גשווינדר, "זה בסך הכל חשבון דפרינציאלי ואינטגרלי, עקומה ונגזרת. ובעזרת הפורמולה הזאת אפשר להפוך כל זריקה לסובלנית לטעויות אנוש".
גשווינדר פיתח שיטות אימון לא קונבנציונליות, רשת קשרים, תיאוריות, סכימות. עכשיו היה חסר לו רק שחקן שעליו היה יכול ליישם את כל הכדורסל הזה.
אבא, אפשר?
וורצבורג היא עיר בבוואריה על גדות נהר המיין. עם טירות מימי הביניים וארכיטקטורה בארוקית מדהימה, היא גלויה לקסם אירופי. היא מקום הולדתם של המשורר יהודה עמיחי ושל המדען המקומי וילהלם רנטגן שהמציא את האקס ריי בעיר ב-1895.
וורצבורג היתה העיר שבה החליטה משפחת נוביצקי להקים את ביתה. ליורג נוביצקי, שחקן לשעבר בנבחרת גרמניה בכדוריד, והלגה נוביצקי, כדורסלנית לשעבר בנבחרת הלאומית, היו שני ילדים: סילקה (שחקנית כדורסל מקצוענית לשעבר) ודירק.
עד גיל 13 דירק לא נגע בכדור הכתום. הוא ניסה את מזלו בכדוריד, בטניס וכדורגל, אבל היה מושא ללעג בגלל ממדי גופו הגדולים. בקיץ של 1991, כשדירק התחיל לעזור בפעם הראשונה בעסק המשפחתי לצביעת בתים, הוא התחיל גם את הרומן שלו עם כדורסל.
שנתיים לאחר מכן, לאחר שהתפתח לגובה של 2.01, נסע נוביצקי למשחק נוער בכפר רטלסדורף, 80 קילומטר מוורצבורג. המשחק נכנס להארכה שבגללה התעכב משחק הבוגרים שהיה מתוכנן להתקיים בסיומו. אחד האנשים שיצאו מחדר ההלבשה כדי להתכונן למשחק הבוגרים היה גשווינדר.
בראיון לאתר האנ.בי.איי נזכר גשווינדר בערב הזה. "אני זוכר שפתאום ראיתי שחקן שעשה באינסטינקטים את כל הדברים הנכונים למרות שלא היה לו מושג בכדורסל".
אחרי המשחק ניגש גשווינדר לנוביצקי ושאל אותו מי מאמן אותו, נוביצקי ענה שאף אחד. גשווינדר שאל אם הוא רוצה להתאמן אצלו. נוביצקי אמר שהוא צריך לשאול את ההורים.
משקלות למוח
ההורים נתנו את הסכמתם ונוביצקי נסע פעם בשבוע 80 קילומטר כדי ללמוד כדורסל לא קונבציונלי. הסלוגן של גשווינדר היה "כדורסל הוא ג'ז" ("כי זהו מאמץ קבוצתי שבו לכל אחד ניתנת האפשרות לתת סולו בקדמת הבמה") ולכן הוא הדגיש את התורה לפיה המאמן ייתן לנוביצקי את הכלים כדי לממש את הפוטנציאל שלו.
איך זה קרה בפועל? גשווינדר הוריד מנוביצקי את המחשבות על פרישה מלימודים, ושכר עבורו מורים פרטיים לכימיה ולמתמטיקה, הוא הכריח את נוביצקי ללמוד לנגן על גיטרה, סקסופון ותופים, נוביצקי התאמן נגד אלופים בחתירה ("כדי לספוג את ריח האליפות ואת ההקרבה הדרושה כדי להיות אלוף") ובסייף ("כי בסייף אתה חייב לדעת להגן לפני שאתה תוקף").
אחרי שנה, גשווינדר הציב בפני נוביצקי ומשפחתו תנאי: או שמפסיקים או שהולכים עם זה עד הסוף. לנוביצקי, טען גשווינדר, יש את כל היכולות לשחק עם הגדולים ביותר. המשפחה הלכה עם המאמן. האימונים הפכו לאינטנסיביים יותר. מרפק מכוון את הזריקה, שעות של שכיבות סמיכה על האצבעות והליכה על הידיים לאורך ורוחב המגרש ("האצבעות הן הדבר החשוב ביותר לזורק. זו הפעולה האחרונה במהלך הזריקה ושם מבצעות הטעויות הגדולות ביותר בתאוצת הכדור לזריקה, כי שם הזורק כבר עייף").
גשווינדר ידע שנוביצקי יצטרך מסה של עוד עשרים קילו של שרירים ואימן אותו עם אפוד של עשרים קילו עליו. "באמריקה קודם כל בונים את השרירים ואחר כך עובדים על הטכניקה, והרבה קריירות נגדעות בגל פציעה בגלל הגישה הזו", הסביר גשווינדר. "הייתי חייב לאמן את הקרסוליים, הברכיים ועמוד השידרה של דירק לעמוד בעומס הצפוי כשהוא יעלה על עצמו מסה של שרירים, אבל קודם כל הייתי חייב לוודא שהטכניקה שלו לא תיפגם מהשינוי".
במשקולות נוביצקי לא נגע עד שהגיע לאנ.בי.איי. במקום משקולות, הוא היה מאמץ את המוח שלו במשחקי שחמט נגד גשווינדר ("כי שחקן טוב צריך להיות אדם טוב, ואדם טוב חייב ללמוד איך ללמוד").
דירק חוצה את האוקינוס
בין 1996 ל-1998, נוביצקי התפתח לכוכב כדורסל בקנה מידה גרמני כשחקן בוורצבורג אקס רייס מהליגה השניה. בעונה האחרונה (תחת הדרכתו של גשווינדר) נוביצקי עזר לקבוצה לעלות לליגה הראשונה. הוא נסע לאמריקה למשחק בין כוכבי אירופה לכוכבי תיכון אמריקאיים וריסק את האמריקאיים עם 33 נקודות ו-14 ריבאונדים.
קולג'ים ירדו על הברכיים כדי שיחתום על מלגת הספורטאי שהציעו לו, מאמנים באנ.בי.איי השוו אותו ללארי בירד והבטיחו לו גבעות אם רק יבוא לאימוני קליעות אצלם לפני שהם לוקחים החלטה איזה שחקן לבחור בדראפט. אבל קודם נוביצקי היה צריך לסיים את שירות החובה בן תשעת החודשים בצבא הגרמני.
יורג נוביצקי חשב שדירק צריך ללכת, הלגה חשבה שהוא צריך להישאר באירופה. גשווינדר שכנע את האינסטינקט האמהי שדירק כבר מוכן. הוא הוריד מדירק את הרעיון ללכת לקולג' ("כי הם יראו שחקן בגובה 2.13 ויבקשו ממנו לשחק עם הגב לסל"). עכשיו השאלה היתה איזו קבוצה היתה מוכנה להמר על טינאייג'ר גרמני ששיחק עד אז בליגה השניה בגרמניה, ואיזה מאמן יהיה מוכן לתת לשחקן בגובה הזה לשחק רחוק מהסל כדי למקסס את הכשרון שלו.
אינטגרציה
גשווינדר חשב שפרוייקט נוביצקי יימשך חמש שנים. ביוני 1998, שנתיים וחצי בלבד אחרי האיחוד ביניהם, בליל הדראפט, החליפה דאלאס מאבריקס את הבחירה שלה במקום השישי, רוברט טריילור, עם מי שמילווקי בחרה במקום התשיעי. נוביצקי.
שני דברים טובים קרו לנוביצקי בתחילת הקריירה שלו בדאלאס: הקבוצה העבירה אליה את הרכז הקנדי סטיב נאש, והשניים, שני זרים בתחילת דרכם שהיו אמורים להעלות את דאלאס מאשפתות, הפכו לחברים צמודים ("היינו הופכים לחברי נפש גם אם היינו נפגשים בסופרמרקט", אמר נוביצקי בראיון לספורטס אילוסטרייטד לפני מספר שנים). הדבר השני היה שדון נלסון הוא המאמן. נלסון הוא פרופסור משוגע, אחד שנהנה מניסוי המעבדה הרבה יותר מהתוצאה שלו. 2.13 שקולע שלשות היה משהו שהפרופסור המשוגע חלם עליו בלילות.
אבל בשנה הראשונה של נוביצקי בליגה התחוללה שביתה, לאחר שהמשא ומתן בין השחקנים לבעלים התפרק. נוביצקי חזר לשחק בוורצבורג, וכשעונת האנ.בי.איי המקוצרת החלה לבסוף, התקשה להתרגל למהירות שבה שוחק המשחק. "הרגשתי כמו אדם שנופל ממטוס ומקווה שהמצנח ייפתח לו", הוא אמר אחרי העונה. מאמני דאלאס העיפו את נוביצקי לסוף הספסל, והתישו אותו באימוני הגנה לפני משחקים מתוך ידיעה שלא יטול בהם חלק.
ההלם התרבותי לא עזר לנוביצקי. הוא הרוויח מאות אלפי דולרים, אבל במקום לקרוע את דאלאס הוא יצא למוזיאונים ולקונצרטים, הוא גר בדירה צנועה בת שני חדרים ושמר על מערכת יחסים טלפונית עם חברתו הגרמנית.
אוהדי הקבוצות היריבות הדביקו לו את הכינוי דירק דילגר (שם של כוכב פורנו), שחקני הקבוצות היריבות לא כיבדו את המשחק הרך שלו, ושחקני הקבוצה שלו כינו אותו "אירק" (הם השמיטו את האות ד' משמו הפרטי, מפני שד' בסלנג הכדורסל האמריקאי היא קיצור למילה דיפנס, הגנה, וכיוון שנוביצקי, כמו כל שחקן אירופאי שהגיע לאנ.בי.איי, לא ידע לשמור, האות הורדה משמו הפרטי). וזה עוד לפני שהזכרנו את העובדה שנוביצקי נכנס למקום עבודה שבו המרקם הדמוגרפי היה שונה לחלוטין ממה שהכיר עד אז.
אפגרייד
נוביצקי חזר לרטלסדורף, ביצע עוד שכיבות סמיכה, הלך על הידיים, סייף, חתר, ניגן בסקסופון, החליק על רולרבליידס וזרק אלפי זריקות שבהן השתחרר הכדור בזווית של 47 מעלות, הזווית המקסימלית לזריקה של מושלמת עבור שחקן בגודל של נוביצקי, לפי החשבון הדפרנציאלי, העקומה והנגזרת של גשווינדר.
דאלאס עברה באותו קיץ שינוי בעלות, כשהקבוצה עברה מידיו של רוס פרו לביליונר האינטרנט מרק קיובן. קיובן השקיע עשרות מיליונים בקבוצה וביצירת מקום עבודה שייתן לשחקנים שלו את כל התנאים כדי שייצאו וישחקו את הכדורסל הכי טוב שהם יכולים לשחק, מרמת המגבת בחדר ההלבשה ועד המטוס הפרטי שקנה לקבוצה עבור משחקי החוץ.
נוביצקי ענה בשיפור קיצוני: מממוצעים של 8 נקודות ו-3 ריבאונדים הוא עלה ל-17.5 ו-6.5. בעונה השלישית שלו בליגה הממוצעים כבר צמחו ל-22 נקודות ו-9 ריבאונדים. דאלאס הגיעה לפלייאוף, שם השיג נוביצקי ממוצעים גבוהים יותר מאשר במשחקי העונה הרגילה.
ב-2001 חתם נוביצקי על חוזה בסך 90 מיליון דולר לתקופה של שש שנים (והפך לאתלט הגרמני שמרוויח הכי הרבה כסף אחרי מיכאל שומאכר). גשווינדר שנשא ונתן עבור נוביצקי, היה זכאי לעמלה של ארבעה אחוז מסך כל החוזה. הוא בחר להגיש לנוביצקי רק חשבון הוצאות.
ב-2004, דאלאס החליטה לותר על נאש והפכה את נוביצקי לסופרסטאר המוביל של המועדון. נוביצקי ענה במספרים גבוהים יותר בכל קטגוריה ובטיפוס מתמיד לשלבים מאוחרים יותר בפלייאוף. בכל שנה הוא נסע בקיץ לגרמניה ועבד עם גשווינדר על עוד תנועה, עוד הטעיית ראש, עוד דרך למצוא את הסל, או את השחקן החופשי מתוך השמירה הכפולה. "זו הסיבה שאני לא לוקח ממנו כסף", הסביר גשווינדר, "הוא גורם לי להנאה מפני שהוא לא מפסיק לרצות ללמוד ולהשתפר".
ב-2006, הוביל נוביצקי את דאלאס לגמר האנ.בי.איי. דאלאס הובילה 0:2, אבל הפסידה את ארבעת המשחקים הבאים ומיאמי זכתה בתואר. התקשורת קטלה את נוביצקי וטענה שהוא רך, לא יודע לשמור, לא מנהיג, לא מתפקד ברגעי הלחץ המכריעים ולא מסוגל לנצח את המשחקים הגדולים.
נוביצקי חזר לגרמניה, נסע עם גשווינדר לאסיה לחודש כדי לנקות את הראש. לאחר החופש הם חזרו לאולם הצנוע והמחניק ברטלסדורף. נוביצקי עמד לפני העונה הגדולה ביותר בקריירה שלו. ולפני הרגע הגרוע ביותר בקריירה שלו.
פרלירר
נוביצקי לא רשם מספרי קריירה בעונת 2006/7, אבל בהנהגתו דאלאס רשמה 67 נצחונות, מספר שיא לקבוצה והמאזן הטוב בליגה. נוביצקי נבחר לשחקן היעיל ביותר בליגה, אבל הקבוצה הודחה כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף נגד גולדן סטייט (אותה אימן דון נלסון), המדורגת הראשונה שעפה אי פעם מהפלייאוף בסיבוב הראשון בסדרה של שבעה משחקים. בשנה לאחר מכן, דאלאס שוב עפה בסיבוב הראשון, וגם אשתקד.
פתאום כל המספרים לא שינו דבר: לא העונות הרצופות עם 50 נצחונות, לא העליות הרצופות לפלייאוף, לא ממוצעי הנקודות והריבאונדים, לא הבחירות למשחקי האולסטאר או ההכרה בו כאחד הקלעים הגדולים בהיסטוריה של המשחק, לא בהשוואה לגובהו, אלא בכלל. בפרפרזה הידועה על נבחרת הכדורגל הגרמנית: כדורסל באנ.בי.איי משוחק 82 משחקים בעונה הרגילה, ואז דירק מוצא דרך להפסיד בפלייאוף.
מובן שלפרספציה הזאת לא היתה אחיזה במציאות. נוביצקי השיג בפלייאוף ממוצעים גבוהים יותר מהממוצעים הנהדרים שהשיג במהלך העונה הרגילה, אבל לך תתווכח עם פרספציות, שטוענות שדירק לא יכול למשוך קבוצה, שהוא מחטיא ברגע החשוב ביותר, שכאשר גורל המשחק על השולחן הוא זורק בזווית של 38 מעלות ובאחוזים גרועים יותר.
דירק משתחרר
נוביצקי חזר בקיץ האחרון לכפר. חלון ההזדמנויות שלו הלך ונסגר. הדור הצעיר כבר ערך את חילופי המשמרת, דאלאס לא נראתה מועמדת לשום דבר יותר מאשר הדחה מוקדמת בפלייאוף. נוביצקי עבד על זריקה חדשה: הוא נוטע את רגל שמאל, מרים את ברך ימין ונופל לאחור. זו זריקה בלתי אפשרית לחסימה, אבל גם כמעט בלתי אפשרית לזורק, אלא אם כן מדובר בזורק שנעזר בנגזרת של גשווינדר.
נוביצקי רשם עוד עונת מפלצת סטטיסטית. דאלאס ניצחה ב-75 אחוז מהמשחקים בהם השתתף בעונה הרגילה, ולא הפסיקה להפסיד כשנפצע. ואז, בפלייאוף, קרה הבלתי ייאמן: אחרי השתעלות קצרה בסיבוב הראשון נגד פורטלנד, נוביצקי הטיס את גשווינדר מגרמניה ושיכן אותו בקומה השניה של ביתו בדאלאס. במשחק השישי, בפורטלנד, נוביצקי קלע 33 נקודות והוריד 11 ריבאונדים בדרך לנצחון במשחק ובסדרה.
אחרי שעבר את הסיבוב הראשון, נוביצקי השתחרר. דאלאס הביסה את האלופה לוס אנג'לס לייקרס בארבעה משחקים (נוביצקי חגג את הנצחון בסדרה באכילת פיצה עם גשווינדר), וייצר שני משחקים של יותר מ-40 נקודות כשדאלאס ניצחה את אוקלהומה בגמר המערב.
בין סיום הסדרה נגד הלייקרס לתחילת הסדרה נגד אוקלהומה נמצא רוברט טריילור מת בדירתו בפורטו ריקו. נוביצקי התכונן כבר לגמר. מול דאלאס שוב התייצבה מיאמי.
קרש
מיאמי ניצחה את המשחק הראשון שבו נוביצקי שיחק בינוני. בלילה של המשחק השני יצאתי להסתובב ברחובות ברלין כדי לחפש מקום שמראה את המשחק. "נוביצקי הוא קורבן של נסיבות ושל האישיות שלו", הסביר לי פלוריאן האופט, עיתונאי של המורגנפוסט, העיתון היחיד שפרסם כתבה על הסדרה לפני תחילתה. "כדורסל הוא לא משחק פופולרי בגרמניה, הוא לא מייצג את גרמניה, המשחקים שלו משוחקים באמצע הלילה כאן, ואף ערוץ ציבורי לא ישדר את המשחקים בשעה כזאת, כי אנשים צריכים לעבוד". העובדה הזאת, האופי הצנוע של נוביצקי והפרטיות שהוא שומר עליה, גורמים לכך שנוביצקי לא מעורב בשום קמפיין פרסומי בארצו.
חמש וחצי דקות לסיום המשחק השני, בבר עם עשרה אמריקאים, מיאמי בהנהגתם של להברון ג'יימס ודוויין ווייד עלתה ליתרון של 15 נקודות. נוביצקי היה אפילו פחות טוב מהמשחק הראשון והמקלדות ברחבי העולם כבר חיפשו דרכים קריאטיביות חדשות לתאר את ההתפרקות שלו ברגע הכי חשוב.
אבל אז דאלאס הידקה את ההגנה שלה, אפילו נוביצקי, ובהתקפה הוא הראה את כל הרפרטואר ההתקפי מרטלסדורף והנהיג קאמבק לדפי ההיסטוריה. 30 שניות לסיום המשחק נוביצקי נעמד מאחורי קו השלוש וזרק כדור עם המרפק בכיוון של הטבעת, עם תאוצה מדוייקת מהאצבעות ובזווית שחרור של 47 מעלות, כדי להעלות את דאלאס ליתרון.
מיאמי השוותה. דאלאס קיבלה את הכדור ושמה אותו ואת גורל המשחק בידיים של נוביצקי. הוא כדרר ימינה, עשה סבסוב לשמאל, עבר את השומר שלו והניח כדור רך ביד שמאל החלשה שלו (שבה הוא סובל גם מפציעה לא קלה באצבעו האמצעית) על הקרש.
ושם, על הקרש, נשארו כל האכזבות, וכל המקלדות המרושעות, ונשארו רק ילד בן 15 שהחליט להישאר שלוש עשרה שנה באותה קבוצה, ולא לקנות לעצמו אליפות על ידי התחברות לשחקנים מצויינית אחרים, השחקן שלא לקח את הכשרון שלו לשום מקום חוץ מהמגרש ונשאר בדאלאס חולת הפוטבול כי שם הלב שלו. ואז הכדור צלל פנימה ונוביצקי התקרב יותר מאי פעם לתואר אליפות.
מדהים, פשוט מדהים. אחת הכתבות הטובות שקראתי אי פעם.
כתבה מעולה… רק שאני לא נדהם כשמדובר בזאב. אני מצפה לזה!
תודה
נפלא אברהמי, יופי של סיפור. קצת משנה את הפרספקטיבה על החיים בצל הקוטג'. מעניין איזו התייחסות הוא מקבל עכשיו בגרמניה.
בני, איזה התייחסות, מתחילה אליפות העולם בכדורגל לנשים
נהדר. אני בעד למשוך את ההנאה מהאליפות של דאלאס כמה שיותר.
יוצא מהכלל.מעניין מה היה יוצא מלברון או אפילומווייד אם היו משקיעים באימונים כמו נוביצקי.אני בכל מקרה הייתי שולח אליו את רונדו
ולחשוב שאם פלאש היה איכשהו צולף בסוף המשחק השני לא היינו זוכים לקרוא את הכתבה הנ״ל…
מצטרף למחמאות
מרתק ומרגש
אני אוהד שלו ושל הקבוצה מהשנה השניה שלו בליגה.
חשוב גם להזכיר 11 (!) עונות רצופות של יותר מחמישים נצחונות כשכל השחקנים סביבו – בלי יוצא מין הכלל – מתחלפים ורק הוא והיציבות שלו נשארים.
אין ראוי ממנו ובאמת שהיו לי דמעות בעיניים כשזכו באליפות.
את הסיפור על המאמן איש הרנסנס לא הכרתי
דירק דיגלר, לא דילגר והוא לא כוכב פורנו אמיתי אלא שם הדמות של מארק וולברג בבוגי נייטס
ביליונר זו מילה באנגלית. בעברית אומרים מיליארדר
דוני תודה על ההארות. גם אני הזלתי לא קצת דמעות אחרי האליפות.
אם בדיוקים עסקינן, יש לציין שדמותו של דירק דיגלר מבוססת באופן חופשי על ג'ון הולמס האגדי.
אתה יודע את זה אברהמי כי כבר אמרתי לך את זה לפחות פעמיים – הכתיבה שלך היא הסיבה שהתאהבתי בנבא מלכתחילה. אין אדם דובר עברית שמבין את הליגה הזאת טוב כמוך. רק הערה קטנה, יש לך נטייה מוזרה לחשוב שכולנו דוברי גרמנית. מה כתוב בפוסטר הזה שגרם לך לכתוב את הכתבה הנפלאה הזאת?
אני כבר אמרתי לו שאותו אפקט עבד עליי עם פוטבול. לא בטוח שהייתי חובב פוטבול אלמלא קראתי את הכתבות שלו בוואלה בתחילת שנות ה2000.
תודה לשניכם.
"כל החלומות מטורפים. עד שהם מתגשמים"
מעולה!!!, גם הפוסטר. גם הפוסט. תודה.
מרתק, סיפור מדהים הכתוב היטב.
מה אומר הטקסט בכרזת הפרסומת?
אני חייב להודות, שמכל מיני סיבות (בין היתר התעללות בסאנס שחיבבתי) נהניתי לחושב על נוביצקי כלוזר ואנדר אצ'יבר בפלייאוף. גם אחרי שראיתי אותו קולע חמישים במשחק ששי בחוץ נגד סאנס כדי לגמור סדרה או משווה בסל ופאול את המשחק, שולח אותו להארכה ומנצח משחק שביעי בחוץ נגד סן אנטוניו במיטבה.
כמה תדמיות מושפעות מכל כך מעט, וכמה אנחנו מגבשים עמדה בקלות ועל בסיס הטיה רגשית. בספורט ובכל התחומים. אם מישהו משלה עצמו שנטיות פוליטיות מתגבשות באופן שונה מקונספציות כמו נוביצקי לוזר הוא צריך לבדוק עצמו היטב.
לאחר התמודדות באמצעות גוגל-תרגום, הגעתי למסקנה שהאמירה היא: "בכל חלום יש צליל של שיגעון – עד שהוא מתגשם"
כלומר, בגרמנית חלום = TRAUME. חומר למחשבה
תודה חברים. יודעים לחבר סיסמאות שם בנייקי
תשמע מר אברהמי
הדבר היחיד שחבל לי, הוא שהמאמר הנפלא הזה לא יצא בעיתון, ושלא כל אוהד ספורט המדינה ראה אותו.
פשוט נפלא!
גם לי, אבל היה קושי מסויים עם זמני המשחקים וחג השבועות וזה היה הימור שיכל להיגמר בכתבה מגוכחת ולא רלוונטית
מצטרף למברכים
מדהים!
כתבה מדהימה. מה שבאמת מפתיע זה האפתיה שיש כלפיו בגרמניה. אני מנסה לחשוב אם היה איזה ישראלי שמוביל קבוצת פוטבול לסופרבול, הוא היה כוכב על בארץ.
שמע, זו לא אפטיה. הוא לא מייצג את גרמניה, המשחקים בשעות מטורפות. הם לא אפטיים אליו כשהוא משחק בנבחרת הלאומית (יחסית, כי כדורסל הוא פשוט ענף זניח כאן, וזה דווקא מעניין כי לא ניסו להרים פה עוד נוביצקים).
העניין של השעות המאוחרות נשמע לי תירוץ. מה, אנחנו לא קמנו וקמים באמצע הלילה לראות משחקים גם בלי שיהיה שם ישראלי משחק? יכול להיות שזה בגלל שזה ענף זניח כמו ברוב מערב אירופה אבל עדיין די מפתיע אותי.
"כדורסל הוא ג'ז". שירה, פשוט שירה.
ענק, זאב.
פוסט מדהים !הסיפור על השניים האלה כל כך מרגש ..
מצטרף למברכים.
אתה כותב נפלא וזו אחת הכתבות היותר טובות שלך שקראתי!
תענוג.
דה ג'רמנייטור.
כבוד.
אחלה אחלה אחלה כתבה.
I wish you would post an english copy of this, too
כתבה מרתקת, תענוג צרוב! תודה גדולה.
ענק.
היה ברור כשמש שאחרי כל אלפי המילים שנשפכו על נוביצקי בשבועיים
האחרונים בסוף יבוא אברהמי ויעיף אותנו.
תודה
יפה
מעולה!
אם אי פעם יעשו סרט על נוביצקי צריך לעשות אותו לפי הכתבה הזו…ענק
וואו. סיפור פשוט נפלא.
מעולה כרגיל
פשוט נפלא, כיף לקרוא.
תודה זאב!
מאלף.
לפעמים המציאות מזמנת את הסיפור הכי רומנטי שניתן להעלות על הדעת.
כתבה מעולה!
תענוג לקרוא ולהנות שוב מהנצחון הזה.
תודה.
גם הכתבה הזו כמו קודמותיה היא התגשמות של חלום של ילד שהיכרתי
נפלא!
בתור אוהד של דאלאס עוד מתקופת קיד מאשבורן וגימי גקסון , ובתור מי שראה בחי את המשחק שבו נוביצקי בן ה17 נתן לכוכבי התיכוניים בראש ( מומלץ לבדוק את רשימת השמות שעל הראש שלהם הוא קלע) שימח אותי במיוחד שדירק וקיד עשו זאת יחד ועוד באופן כל כך מתוק עם מהפכים למכביר.
כתבה נהדרת – עוד פסקה אחת בסוף וזה יכול להופיע עכשיו במגזין בלי שום בעייה.
אגב, מה שנהדר בכל הסיפור הזה הוא שדירק נתן פלייראוף בינוני לחלוטין מבחינת מדד היעילות שלו – היו לו טובים יותר – אבל המספרים לא יודעים שכל קליעה שהייתה חשובה נכנסה – הפלייאוף הזה הוא דוגמא לאיך מסמרים יכולים לרמות (למשל הטריפל של לברון שהיה הטריפל הפתטי שראיתי בחיי).
תודה לך אברהמי על עונג צרוף.
פוסט פשוט נפלא, תענוג צרוף לקריאה!
אגב, מעניין למה גשווינדר עדיין לא ניסה לייצר עוד שחקנים…
אברהמי- ריספקט! בומבה של כתבה
אברהמי, זו אחת הכתבות הטובות שקראתי
לא רק בספורט, בהכל.
ג-ד-ו-ל. איך אתה מגיע לכל הסיפורים המרתקים האלה?
כאילו שזה לא סופר כבר בעוד שש מאות אתרים…תרגיע
לא רוצה להרגיע. לא קראתי את הסיפור הזה בשום אתר אחר, ואני קורא בהמון אתרים. אז אני חושב שזה גדול. לא חייבים תמיד לקטול את המגיבים שמפרגנים, אתה יודע.
איזה יופי!
מנחם צהוב.
ייתכן שיש קשר רומנטי בין דירק ומאמנו ?
האם צריך תיקון או שלא הבנתי:
"ביוני 1998, שנתיים וחצי בלבד אחרי האיחוד ביניהם…" – לפני כן כתבת שהתחילו את דרכם המשותפת ב-1993.
בכל מקרה וללא קשר – כתבה נהדרת על שחקן ומאמן גדולים. אגב, ידוע מה עם המאמן הזה – האם לימד עוד שחקנים? האם אימן קבוצה?
תודה על הכתבה המצוינת.
תודה רבה, רבה, רבה
סחתיין אברהמי , כתבה נהדרת ,
נהניתי מאוד.
תודה על פוסט נהדר.
האם יש איזשהו ספר / מאמר של אותו הולגר גשווינדר שבו הוא מלמד את שיטת האימון / קליעה?
נהניתי מכל מילה.
לפעמים המציאות גוברת על כל תסריט הוליוודי אפשרי.
מישהו עוד כאן רואה סרט הולמארק נהדר לאחר הצהריים חורפי?!
מעולה מעולה מעולה.
תענוג.
כתיבה מצויינת, סיפור מרתק!
כל הכבוד!
אולי הכתבה הכי מרתקת שקראתי בחודשים האחרונים. גם לי היו דמעות בעיינים כשנוביצקי ירד לחדר ההלבשה במשחק האחרון במיאמי…הסיפור שממנו אגדות נרקמות.
תודה על הכתבה הזאת
כתבה מעולה ומעניינת מאוד.
מעניין כמה מההצלחה של נוביצקי שייכת באמת לאותו הולגר גשווינדר וכמה ממנה היא בזכות כישרון.
אגב נוביצקי, זכור לי סיפור מלפני שנתיים על ארוסתו לשעבר שהתגלתה כנוכלת- מישהו מכיר את הסיפור ויכול להרחיב?
לכותב – שאפו. החמיאו הרבה לפני, וכולם צודקים. איפה יש עוד כתבות שלך על כדורסל?
לאלון – הסיפור בקצרה:
http://community.walla.co.il/?w=/312/3007/13953144
סיפור מדהים על איש ענק. מאמר כתוב מצוין. מרגש.
לא דדיקטי אבל מכוון לדר…משהו שיצא מהלקסקון כבר מזמן. לנוביצקי יש דרך והוא הולך בה 13 שנה. האליפות זה רק הדובדבן.
דרך אגב, יש כתבה שאפשר להתייחס אליה משלימה
http://www.grantland.com/story/_/id/6692879/dirk-deutschland
יופי של פוסט. שאפו!