לאבא שלי יש סולם

הכי גרוע בכל הענין הזה של לגור מחוץ למקום שאתה הכי שייך אליו, זה הפחד מהטלפון. אפילו יותר גרוע מהחורף (הקדימו בשעה עכשיו את החושך, שנתרגל מוקדם לדכאון). כל טלפון, בטח שממספר לא מזוהה, הוא צרה. רק בלי טלפונים, אתה אומר לעצמך לפני השינה. זו חכה שבסופה תולעת רעל.

ברביעי בנובמבר 1994, חזרתי מהאוניברסיטה בניו יורק, עצרתי לבילוי לילי, זה היה בפארק אווניו בערך ברחוב 19. אודיאון אני חושב שקראו למקום, אבל אני כבר לא בטוח. התחיל על הבר ונגמר בשירותים. חשבתי שנגמר. בבית חיכה האור האדום המהבהב.

בבוקר שמעתי להתקשר הביתה.

אבא מת, קצת אחרי יבנה. תאונת דרכים בעוד אחד מהסיבובים.

##

אני זוכר פרק מ"רצח לאדום בשחור", הסדרה היחידה בהיסטוריה שתרגום שמה בעברית עשה לה רק טוב (וסדרת הטלוויזיה הטובה אי פעם עד "הסמויה"), שהבלש מלדריק והמפקח ג'יארדלו נוסבים במכונית לבנה אחרי עוד מפגש עם לותר מהוני, ואז עוצרים לפני כר דשא ענק, עם מקווה מים עצום לפניו, ואת יפת קוטו מנסה להסביר לבלש שלו על חוסר האונים שתקף אותו כשבתו חלתה והוא לא יכול היה לעשות כלום כדי לסייע לה. ואז הוא מתחיל לבכות את הבכי היפת קוטי הזה, שאתה לא יכול עליו.

##

אני זוכר, קצת אחרי שמאיה נולדה, את הפעם הראשונה שבאמת החזקתי אותה אלי. אני מאז מנסה לשחזר את זה ולעולם לא מצליח, אפילו אם היא נותנת לי חיבוק כוח חמש דקות. אני זוכר את החום. כמו שמישהו משלשל לך קטיפה חמה ישר מהצוואר לקרביים. אין על התחושה הזו בעולם.

##

שלשום התקשרו מהגן. ביקשו שנבוא מהר. מהר. דהרתי עם הרכב. אתה חושב הרבה על כלום בשבע דקות הללו. מאיה שכבה על המזרן בגן. עם דמעות שלא מתייבשות עם מייבש שיער של נאס"א. נפלה מהסולם, לא יכולה לדרוך. הגבהתי אותה, והיא שמה את הראש בשקע שבין הכתף לצוואר. ובכתה בצניעות. ומההידוק הזה קיבלתי שוב את השלשול הקטיפתי.

הרופא לקח רנטגן. רק נקע. אני שונא רופאים שמדברים ברקים. גיבסו את כף הרגל. כבר יומיים שהיא עלי. שלוש קומות עלה, שלוש קומות רד. שש פעמיים ביום. פעם גן משחקים (מאיה על הנדנדה, צועקת-מדקלמת את ביאליק), פעם לפנקייק רק עם קצפת ("לאבא שלי, שלוש פינות"), פעם לקנות ספר, ושלוש פעמים סתם בשביל לזכור שהילדה הגדולה הזו היא עדיין, תמיד הבייבי שלי.

אחרי יומיים של פינוק, מאיה קיבלה את הדכאון של להבין את המוגבלות שלה. אפשר למות מהעיניים העצובות שלה. בלב אני אומר שאני רוצה עוד שבוע.

בלילה אני חולם על ג'יארדלו.

וקם עם דמעה יבשה של קטיפה.

פעם אחת, צריך לקנות קרואסונים.

ושוב שכחתי את העיתון.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

"דה באזר" גם בפייסבוק