חצות. להחליף זהות

In כללי

 

הארכיטקט, מהרגע הראשון, לחץ עלי לדחוף עוד שולחנות, לירכתיים. למקסס מקום קוראים לזה בענף המסעדנות.

סירבתי, התעקשתי על שישה שולחנות ועוד ספסל לרביעיה על החלון.

תירצתי בזה שאני רוצה אווירה של בית, סלון. אינטימי, שאיך שנכנסים אליו ישר עוטף אותך הריח מהמטבח. בעיקר החמין של השבת.

שיהיה מקום לישראלים, אמרתי. מקום שבו לא ירגישו זרים.

והתכוונתי בעיקר לעצמי.

אתמול התארחו כאן כמעט 50 ישראלים. דור היורדים הקודם. שלושים שנה באקונומיקה הגרמנית, וטיפה ישראליות לא ירדה מהם. בחוץ, חלק התלוננו בפני המלצרית הדנית זהובת השיער על תמונה עם דגל פלסטין, חלק מהתערוכה במקום. במטבח, לימד אותנו הטבח החדש, בן כיתה של גלעד שליט, איך להרתיח קפה ערבי אמיתי, עם שקיות ירוקות של נחלה. קפה מצויין, אמרנו לו. יש הרבה זמן במחסומים, הוא ענה.

קצת לפני חצות סגרנו והתחלנו לנקות. חציתי את הכביש ועליתי שלוש קומות. פתחתי בשקט את הדלת ותליתי את המעיל.

הוצאתי את השקית קניות מחדר העבודה, והתחלתי לדחוף ממתקים למגף של מאיה. היום, שישי בדצמבר, ניקולאוס אמור להגיע.

בעוד שבועיים, נר ראשון.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

דה באזר בפייסבוק

 

 

6 Comments

ארנון ד. 6 בדצמבר 2011

אבא שלי נולד בגרמניה (קלן) ב-1927. הוא זוכר את היטלר כקנצלר, ואת ההורים שלו מוכרים את החנות המשפחתית במחיר מצחיק ובורחים לאוסטרליה רגע לפני שהשעים נסגרים. הוא לא קונה תוצרת גרמניה, לא מוכן לדרוך שם שוב, ובאופן כללי שונא כל מה שקשור לארץ הזו – חוץ משטפי גראף. בחודשים האחרונים אני מנסה לשכנע אותו לסוע איתי לגרמניה, להראות לי איפה הוא גדל ואולי לסגור את המעגל הזה של כאב והדחקה. אני לא בטוח שאצליח לשכנע אותו, אבל אם זה יקרה המסעדה שלך בברלין תהיה התחנה הראשונה שלנו. תודה על הפוסטים הנהדרים שלך!

ערן לוי 6 בדצמבר 2011

אתמול בערב חזרתי הביתה עם בתי. היא עצרה ליד בית מרקחת שבחלונו הפונה לרחוב עומד עץ אשוח קטנטן המקושט בדובונים ואמרה לי: "אבא, אפשר שבחנוכה בשנה הבאה נביא גם עץ כזה?"
מחר בערב אחרוש את העיר בחיפושים אחר חנוכיה.

גמל (סתם גמל) 6 בדצמבר 2011

אתה יכול גם להכין איתה ביחד חנוכייה

איתן בקרמן 6 בדצמבר 2011

זאביק זאביק, אחרי ששוב פגשתי את מאיה, ברור לי לגמרי שהיא גדולה מכל זה, היא ישראלית וגרמניה ויהודיה ונוצריה ולבנה ושחורה, היא הילדה של העתיד ושל ההווה.. התברכת.

אוהד נתניה 6 בדצמבר 2011

סבתא שלי נולדה בברלין ואהבה את העיר הזאת למרות שהנאצים רצחו חלק גדול ממשפחתה. בטיולה האחרון לברלין בלקראת גיל 90 היא הלכה לבית שבו היא נולדה ועשתה את הדרך עוד פעם מהבית לבית הספר אלא שהפעם הייתה טיפה יותר קשה (היא ברחה מגרמניה לקיבוץ בגיל 17 בשנת 1934) היא לא סלחה לעולם לגרמנים אבל לא נתנה להם לשדוד את ילדותה.
יהיה זכרה ברוך

ברק 6 בדצמבר 2011

אני צריך מחבר שלי שעושה עכשיו פה פוסט דוקטורט שיכתוב על הנושא. יליד ברלין, אמו ישראלית, אביו גרמני. סבו חזר לגרמניה פחות מעשר שנים אחרי. ועכשיו הוא פה (לשנתיים). לו אישית אין משבר זהות, אבל בהחלט סיפור מעורר מחשבה.

לענינינו, סבי ז"ל נולד באימפריה האוסטרו-הונגרית, אבי ז"ל הגיע לגרמניה עם מדים של צבא ארה"ב ושירת שם שנתיים. מעולם לא שמעתי אותי אותו אומר מילה אחת בגנות העם הגרמני. הפעם היחידה שאני זוכר התייחסות לנושא היא שהוא הלך להפגנה נגד זה שהפילהרמונית התכוונה לנגן יצירות של וגנר.

Comments closed