תנו לי "פ", תנו לי "י", הפיינל פור בברלין

In כללי

מה למדתי היום מהפיינל פור בברלין? ששחקן שישי של קבוצת אמצע טבלה באנ.בי.איי הוא לכל היותר היום שחקן שלישי בקבוצת צמרת אירופאית. שהשבוע הספורטיבי הגדול של ברצלונה יכול להפוך לחתיכת אסון ספורטיבי (תיקו נגד צ'לסי, הפסד לצסק"א, מחר ריאל וברביעי שוב צ'לסי). שהשנאה בין פאנאתינאקוס לאולימפיאקוס הופכת את דיוק-נורת קרולינה למודל לדו קיום. שהגרמנים ממש לא מבינים מה זה הדבר הזה שנפל עליהם, ועוד באמצע המהומות של אחד במאי. ששני אוהדים רוסיים בגיל 14 שאלו אותי למה מתפרעים ומה מיוחד כל כך באחד במאי. 

בעיקר למדתי על שאראס. עד הרבע הרביעי של המשחק, שבו הוא הוכיח שהוא בעיקר לא שכח את מה שהוא היה פעם, ניסיתי להבין מה בדיוק יצא לשאראס מהשנתיים שהוא בזבז באנ.בי.איי. בוחטה בטח שיצאה לו, והוא בטח למד כמה ביטויים באנגלית, להפוך לבן אדם זה קשה בגיל שלו, וקבוצה של דון נלסון היא לא בדיוק בית הספר הנכון ביותר לשפר את משחק ההגנה שלך. לפיכך ברורה התרומה הגדולה ביותר של אמריקה לשאראס: הבן אדם למד צ'ירלידינג.