סופרבול מהחלומות- סיכום שבוע 12 והימור

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1. קולין קייפרניק היה טוב. אבל הוא לא הסיפור. אף קוורטרבק בקבוצה הנוכחית של הניינרס לא יכול להיות הסיפור. הסיפור של הניינרס הוא כל כך משמעותי שהוא יכול לגרום לאלכס סמית להיראות בסדר. הסיפור של הניינרס, כמובן, הוא ההגנה. מה יש להגנה של הניינרס? יש לה כוכבים בכל אחד משלושת המערכים, כל שחקן שם יודע מה התפקיד שלו, כל תיקול זה תיקול. וזה עדיין לא הסיפור.

הסיפור הוא המנטליות של ההגנה של הניינרס. זה לא רק חוזק מנטלי–הם הצליחו לשרוד את טוד גין ואלכס סמית, אלא ההבנה המנטלית של הדבר הזה שנקרא משחק פוטבול. ההגנה של הניינרס יכולה לקרוס פה ושם. אבל היא מבינה את הדבר החשוב ביותר במשחק: שמדובר בקרב בין שישים דקות, מלחמת התשה. והמנצח הוא מי שנשבר אחרון.

2. המשחק נגד ניו אורלינס היה דוגמה מעניינת לאיך שההגנה של הניינרס רואה ומשחקת את המשחק. דרו בריז נראה טוב כל עוד לקו ההתקפה שלו היו רגליים. הניינרס גיששו ברבע הראשון, ניסו קצת ברבע השני, ובחצי השני הם שיחקו נגד קו התקפה חסר אוויר, ואז הניינרס הלמו. לדרו בריז לא היה משחק רע ביום ראשון. זו הנורמליות של קוורטרבק יריב נגד ההגנה הזו.

3. זאת אומרת שכדי לנצח את הניינרס, כדי לנצח בפוטבול, המערך החשוב ביותר הוא קו ההתקפה. סן פרנסיסקו הרסה את קו ההתקפה של ניו אורלינס ושיקגו בשבועיים האחרונים. היא גם הרסה את קו ההתקפה של גרין ביי בשבוע המשחקים הראשון של העונה. העובדה שהג'ייאנטס מחזיקים במספר של הניינרס אומרת משהו על איליי מאנינג, אבל אומרת הרבה יותר על כוח העמידה והנחישות של קו ההתקפה שלו.

4. מהצד השני של הכדור, ההתקפה של ניו אינגלנד משחקת בחודש האחרון פוטבול היסטורי. משהו כמה 47.5 נקודות למשחק. כתבתי כאן כבר כמה פעמיים על תופעת בליצ'יק: את התארים שלו הוא לקח כשהוא שיחק פוטבול בליצ'יקי, פוטבול של הגנה ועמדת שדה. מהרגע שהוא התאהב, כמו נערה בת 15 (או דוגמנית על), בטום בריידי, הקבוצה שלו איבדה את זה. לפחות חלק מזה.

5. ההגנה של ניו אינגלנד השנה רחוקה מהזכיר לאוהדים את ההגנה של תחילת העשור הקודם. אבל יש אלמנט של בליצ'יק במשחק שלה. למעשה, לניו אינגלנד יש את האלמנט שממנו בנוי בליצ'יק. בליצ'יק, שכשחקן היה בקו ההתקפה, בנה בניו אינגלנד השנה קו התקפה שאין לו תחרות בליגה. כל רץ אחורי שם נהיה אמט סמית.

6. אני כותב את כל ההקדמה הזאת מפני שבלי קשר לקבוצה שמישהו אוהד, צריך לייחל לסופרבול בין הניינרס לפטריוטס. סופרבול יש כל שנה, סופרבול שמאפיין תקופה יש פעם בעשור.

ניו אורלינס-אטלנטה

אריאל: נדמה שניו אורלינס פוגשת את אטלנטה כל פעם שהיא עם הגב לקיר. כמו לפני שבועיים, גם הפעם הסיינטס ודרו בריס חייבים לנצח כדי להישאר איכשהו במירוץ לפלייאוף. עם דרו בריס, הכל אפשרי. סיינטס 31-34

זאב: מאט ריאן חזר לעצמו בשבוע שעבר בטמפה, ונגד ההגנה של ניו אורלינס הוא יכול להחזיר את עצמו למירוץ של האמ.וי.פי. ודרו בריז נגד הגנת מסירה שמפורקת בפציעות, יכול לשרוף את הנורות של לוח התוצאות. זה ברמה הנקודתית. ברמה הנקודתית אנחנו גם יודעים שניו אורלינס חייבת לנצח, ואטלנטה יודעת שהיא חייבת לנצח את ניו אורלינס כדי להתחיל ולמחוק מחסומים פסיכולוגיים.

אבל בואו ונדבר פה קצת לא ברמה הנקודתית. בואו נדבר על ההגנה נגד הריצה של ניו אורלינס שמאפשרת 156 יארדים למשחק על הקרקע עבור היריב. הגנת הריצה של ניו אורלינס היא כל כך עקבית שמלבד משחק אחד, כל קבוצה השיגה נגדה יותר ממאה יארד על הקרקע. המשחק היחיד שבו ניו אורלינס לא נתנה לרץ אחורי להשיג עליה שלוש ספרות היה נגד אטלנטה. אני כותב את זה כי כל מי שעוקב אחרי פוטבול השנה מבין שמייקל טרנר גמר את הסוס, ואטלנטה צריכה לרוץ עם ז'אקוויז רודג'רס.

רק שטרנר הוא הרץ האחורי הפותח של מייק סמית. וסמית הוא מאמן מהדור הזה שאם שחקן פותח לא מת, אז לא מחליפים אותו. במילים אחרות: סמית הוא כל מה שג'ון הארבו הוא לא. ובגלל זה אני לא רואה את אטלנטה שורדת יותר מסיבוב אחד בפלייאוף. ניו אורלינס 31:33

4 Comments

גיל 30 בנובמבר 2012

למה צריך לייחל לסופרבול כזה כשהם ישחקו עוד שבוע? אז נראה כמה ההתקפה של ניו אינגלנד באמת כאלו טובים וכמה ההגנה של הניינרס שווה.

אני מהמר על אטלנטה היום ולדעתי זה אפילו לא יהיה כל כך צמוד. רוג'רס ישחק יותר מטרנר כי גם ככה הוא מקבל יותר ויותר נשיאות.

אלון 30 בנובמבר 2012

בנתיים טרנר התחיל נהדר את המשחק.

עומרי 30 בנובמבר 2012

ניתוח יפה, זאב.

הניינרס יהיו היריבה הכי חזקה שהפאטס פגשו עד כה ויתכן שאף הכי חזקה בשנתיים האחרונות. זה מבחן ענק לגמישות ההתקפית שהם מגלים השנה עם השילוב של ועידת הרצים בראשות רידלי.

bradybunch 2 בדצמבר 2012

אני רק רוצה לציין שהפטס עושים את זה עם קו הגנה שאיבד את הכוכב הכי גדול שלו מהשנים הקודמות – מאט לייט, וכשבהרבה מאוד משחקים שני הכוכבים הנוספים חסרים או משחקים חלקית. הנה, גם במשחק שעבר וגם ביום ראשון הקרוב מנקינס לא משחק. וולמר הוא הפצוע התמידי. לפני העונה הרבה אוהדי פטס, ואני בתוכם, פחדו מאוד ממצב קו ההתקפה החסר והפצוע. אבל אז התחילה העונה וגילינו שזה לא משנה מי משחק, נראה כאילו הקו משחק מצוין.

אז חלק מזה זה השחרור המהיר של בריידי במשחק המסירות הקצר, וגם במשחק הריצה ישנו האיום התמידי הנשקף מהק"ב הטוב בליגה. אבל נוסף על זה, זו היכולת של בליצ'ק למצוא שחקנים איכותיים במקומות שאף אחד אחר לא ראה אותם (קנון, המחליף של וולמר, נבחר בסיבוב השישי. מי אלה בכלל מקדונלד ותומס? מאיפה הם הגיעו?) וכמובן – אימון מצוין של קו ההתקפה…

Comments closed