אחחחח, דרבי / ערן לוי, ברלין

שמחה גדולה בברלין: הרטה נגד אוניון. דרבי שממלא את האיצטדיון האולימפי

האצטדיון האולימפי בברלין לא מזכיר לי את בלומפילד ואצטדיון גאון של ימי נעוריי. לא מפצחים שם גרעינים, אין שם אף מוכר ארטיקים שצועק, כבר במחצית השניה, שהוא הולך (לך….), והיציעים אף פעם לא מלאים, אלא אם מתקיים אחד משני התנאים הבאים: באיירן מגיעה לביקור או דרבי. ברמה ההסתברותית, זה אומר שהאצטדיון האולימפי יתמלא רק פעם אחת בשנה.

את באיירן, הרטה ככל הנראה תארח בשנה הבאה. לבאיירן אולי יש את מולר והמריו ברדרס, רובן וריברי, שוויינשטייגר ולהאם, ובשנה הבאה יצטרף אליהם פפ, אבל בפעם האחרונה שבדקתי קוראים להם באיירן, והם מגיעים ממינכן. לא קוראים להם אוניון, והם לא באים מברלין.

**

אני זוכר את הדרבי התל אביבי הראשון שלי.  הייתי בן עשר בדצמבר 1978, מכבי ניצחה את הפועל 0:2 בבלומפילד ואבי כהן הבקיע את השער ששלח אותו לליברפול.  ישבתי בשער 13, בגשם זלעפות מתחת לעשרים אלף מטריות, והתרגשתי מכל דבר שזז מולי.   הבוץ כיסה את כולם ולפרקים לא הבחנתי בין שייע לגיורא, אבל הם היו שם וזה הספיק.

אני זוכר גם את משחק האליפות , 0:2 על הפועל חיפה במאי 1979.  עם שריקת הסיום עליתי על הדשא חמוש בסנדלים תנכיים ורצתי שמאלה, לכיוון שערים 4-5.  נכנסתי לתוך רחבת השש עשרה וחיקיתי את הוולה של אבי כהן לשער של אריה בז'רנו.  מכבי זכתה באליפות וכל מה שהיה לי בראש זה הדרבי.

ואני זוכר את הדרבי הברלינאי הראשון שלי, בסך הכל הדרבי השני בין שתי הקבוצות בעידן המקצועני.  הייתי בן ארבעים ושתיים בפברואר 2011 ואוניון האורחת ניצחה את הרטה 1:2. ישבתי שם, בקור מקפיא, יחד עם 75 אלף איש והתרגשתי מהצבעים והקולות הרועשים ביציעים של מחנות האוהדים.

והרטה הפסידה 2:1, אבל זה לא היה נורא.  הרטה אינה קבוצת נעוריי וההפסד ליריבה העירונית לא מחק שעות שינה מהלו"ז שלי.  היתה מטרה אחת חשובה והיא הושגה – חזרה לבונדסליגה.  אחרי אותו הפסד ניצחה הרטה בעשרה משחקים, סיימה שניים בתיקו והפסידה בעוד אחד כל הדרך לאליפות הליגה, אז להתרגש מאיזה הפסדון בדרבי?

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

בשנתיים שחלפו מאז עברו הרבה מים בנהר השפרה. הפכתי ליותר ויותר ברלינאי–אני אוהב את הסדר, אוהב את השקט, שמח שלא צריך לתחמן.  אוהב את הקור, מת על הקיץ, אוהב טיסה של שעה לוורשה ולוינה ולאמסטרדם ולפראג.  קבוצת נעוריי עדיין מתאמנת בקרית שלום אבל אצלי משהו חדש התחיל.

לא אסע ברחבי גרמניה אחרי הרטה, לא אגיע לאימונים, גם לא אקנה אביזרי עידוד.  יש לי מנוי שנתי וזה מספיק.  חוץ מזה אני חבר מועדון, ו-60 יורו שאני משלם מדי שנה תורמים לשמירה על שפיותה הפיננסית של הבונדסליגה, כי הכדורגל שייך לאוהדים.

יש לי גם חברים ביציע.  אחד עורך דין, ברלינאי אסלי המתנשא לגובה של 1.95 מ'; שני רואה חשבון שנולד לאב מברלין ואם מוולנסיה, פריק של סדר עם חיוך וצחוק ים תיכוניים; שלישי מכונאי רכב באמצע שנות החמישים לחייו, בעל גוף וזקן עבותים  ותמיד עם בירה ביד; רביעי וחמישי הם שני חברים, תמיד ביחד ותמיד מזכירים לי את לורל והארדי; ואיך אפשר בלי יוהאנס.

וזה מספיק להיות איתם ביציע פעם בשבועיים-שלושה כדי להפוך לאחד מהחבר'ה; זה מספיק לדעת שהדבר החשוב ביותר ביום המשחק הוא להיות ביציע, בלי נשים וילדים, בלי פייסבוק וטוויטר ואייפד מיני, בלי מזון דל בכולסטרול ועם כוסות עשירות באלכוהול, בלי האנשים שמלווים אותנו בשגרה היומיומית ושלא היינו רוצים לפגוש אותם ביציע.

וכשסוף השבוע מגיע מתחילה ההתרגשות לעקצץ בגוף ובפנים, וביום המשחק בודקים פעמיים אם כרטיס המנוי עדיין בתוך הארנק, ובסיום המשחק, אחרי הבירה האחרונה, יודעים שבעוד שבועיים נהיה כאן שוב ושלהגיע לכאן מרגש הרבה יותר מהקרונות המפוצצים והדרך הארוכה הביתה.

בשבוע הבא יש דרבי, ובעודי כותב חולפת לה צמרמורת בגופי מהמחשבה על 75 אלף צופים באצטדיון.  כולם יהיו שם,  אפילו אלה שויתרו על מנוי העונה כי הם לא מוכנים לקפוא מקור בשביל ליגה שניה. לחץ במעברים, שרותים עמוסים, ומי שצמא יוותר על התור האינסופי בקיוסק וילגום קצת מים מהברז.

הפסד לא יפרק את הרטה, היא תשיג את מטרותיה העונה, אבל פתאום עכשיו אני מייחל לניצחון.  יש עשרות קבוצות בברלין אבל רק שתיים בבונדסליגות וגם הן לא מתראות באופן קבוע, אז אין ברירה, וגם אין יותר מדי הזדמנויות – חייבים לנצח.  חוץ מזה יוהאנס הביא אותי לכאן, ויוהאנס רוצה מאוד שהרטה תנצח, אז לפחות בשבילו.   עד שיגיע היום, מתישהו בעתיד הרחוק, ויהיה זה היום בו אזכר בערגה איך פעם זכתה הרטה באליפות וכל מה שהיה לי בראש זה הדרבי.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url


קפיצה לרוחק...(עם מכונית ראלי)
יומן אליפות צהוב-כחול (17): יש לי חלום (לפני הדרבי)

3 Comments

שרדר אוריגינל 11 בפברואר 2013

ואומרים שערן לוי (השמן מבית"ר) מרגש…

רק אתה מרגש. בעצם אתה וגילי.

אולי תברר איך אני יכול לעבוד כפארמדיק בברלין (בלי דרכון אירופאי) ואצטרף ליציע גם?

יוני 11 בפברואר 2013

אפשר איזה פוסט על יוהאנס? אהבה ממבט ראשון :)

wazza 11 בפברואר 2013

אותי מעניין איך מתייחסים (אם בכלל) לפרשיות הגזענות בישראל?

Comments closed