השחקן היחיד שג'ורדן פחד ממנו

אני לא יכול לחשוב על שחקן אחד שהפחיד את מייקל ג'ורדן כמו שאנתוני מייסון הפחיד אותו באמצע שנות התשעים. בהגדרה, […]

אני לא יכול לחשוב על שחקן אחד שהפחיד את מייקל ג'ורדן כמו שאנתוני מייסון הפחיד אותו באמצע שנות התשעים. בהגדרה, ג'ורדן לא פחד מאף אחד על המגרש. היו כמה, לא הרבה, שהוא העריך. ממייסון הוא פחד. למה פחד? כי עמוק בפנים ג'ורדן קלט שבאותה תקופת זמן אנתוני מייסון היה השחקן היחיד שלא פחד ממנו.

MASON

מייסון היה דוגמא מצויינת לכל מה שפט ריילי טוב בו. ריילי נתן לו את הצ'אנס והדליק אצלו את כל המפתחות הפסיכולוגיים שהניעו את מייסון למספרים ותצוגות מטורפות ביחס לנתונים הראשוניים שלו. ואני מדבר פה רק על ההתקפה. בהגנה הוא מירר לאלגוואן את החיים עם רווח של עשרים סנטימטר. כשהוא עלה למגרש, זה היה רק ענין של זמן עד שפיל ג'קסון משך את פיפן מהמשחק.

מייסון היה אחד הנדבכים הכי חשובים במלחמות ההתשה של שיקגו נגד הניקס של אותה תקופה. מלחמות שהגדירו, לדעתי, את הגדולה של ג'ורדן יותר מכל סדרת גמר. וכשהערפל מהקרבות הללו נמוג, כשג'ורדן הלך הביתה והניקס הפסידו גם ליוסטון, מייסון קיבל באמת את ההכרה שלו. זה קרה אחרי שריילי הלך ודון נלסון הגיע.

נלסון, בין שאר הדברים שאפשר לכתוב עליו, תמיד היה קשוב לשחק כדורסל שבנוי גם למקצב של העיר שבה שיחקה הקבוצה שלו. כשנלסון הגיע לניו יורק, הוא הבהיר כמעט מיידית שזו הקבוצה של מייסון, לא של יואינג. אני חושב שלקח לניקס פחות מחצי עונה כדי לזרוק את נלסון. מייסון הצליח גם בקבוצות הבאות שלו. ון גנדי החליף את נלסון ולקח את הניקס לגמר וקרבות פלייאוף מפוארים. ורק הניקס, מאז שמייסון יליד קווינס עזב אותה, מעולם לא הצליחה לקבל על עצמה את הזהות של העיר שלה.

 

עזרו לנו להמשיך לכתוב מאהבה

http://debuzzer.com/debuzzer/49181/

 

שני הסנט שלי על עסק של מיליוני דולרים (על גמר הגביע)
מעוררי הרגשות

תגובות

  • איציק

    מיסון היה שחקן ללא חן; מיסון היה שחקן עם יכולות מוגבלות מאוד; אך מיסון השיג עם המגבלות שלו הרבה יותר מהרבה שחקנים עם יכולות הרבה יותר טובות משלו, הוא ידע לנצל כל שבריר יכול שהיתה לו. האם היתי לוקח אותו ראשון לבנות קבוצה, בודאי שלא. אבל מאוד היתי רוצה אחד כמוהו בקבוצה שלי, גם במחיר שחקן כישרוני יותר.

  • גיל

    אני לא חושב שג'ורדן פחד ממנו כמו שלא פחד מאף אחד אחר אבל מייסון באמת מסמל תקופה. הוא והניקס באמת הגדירו את הגדולה של ג'ורדן כי הם העמידו בפניו אתגר כמו שדטרויט הציבה. הם לא ניסו לנצח אותו בכישרון כי כל הקבוצות הפסידו לו בזה כשהוא בשיאו, אבל הם הרביצו ובדקו את החוזק המנטלי שלו יותר מאשר הפיסי.

  • תומאס נוימן

    מקרה שבו גדולתו של שחקן נמדדת בצורה הטובה ביותר לפי מידת השנאה אליו.

  • גלן

    נפלא. לא היה ניקס אהוב עליי כמוהו ו אני לא אוהב את הניקס בעיקרון.

  • אודי

    אני האמת שמחתי לראות את מייסון מראה שהוא יודע קצת כדורסל ולא רק להרביץ בשנים של אחרי הניקס. היו לו כמה עונות נחמדות בשרלוט וגם אחת במיאמי. והגזמת עם הג'ורדן פחד ממנו. אולי מייסון הקשה עליו יותר מאחרים כשהוא שמר עליו.

  • גיל שלי

    מייסון היה ביחד עם סטרקס הניק האהוב עלי בקבוצה שליי אפ סמית' גמר לה את החלום. אך לדעתי הקבוצה של 99 לא היתה פחות ניו יורקית. מייסון הוחלף בלארי גונסון בעיקר בגלל התנהגות מחוץ למגרש( הסתבך עם משטרת ניו יורק יותר מדי). הקסמים שריילי הוציא מהם עולים בעיני על הישגיו הלייקרס ואכן מייסון הוא דוגמה נפלאה

    • אריאל גרייזס

      אין לי מושג למה אבל גם עליי סטארקס היה השחקן החביב עליי בשנים האבודות של שנות התשעים ובכלל הניקס היו הפייבוריטים עליי באותה תקופה שהסלטיקס היו בקאנטים.
      וזאת חתיכת סטייה להתוודות עליה

      • זאב אברהמי

        אריאל וגיל

        עכשיו אפשר להגיד שאזכור של סטרקס ומייסון במשפט אחד הוא חילול כבוד המת. ההבדל העיקרי ביניהם היה שמייסון היה מאוד מודע לתקרה שלו. הוא היה סגור על זה שמגיע לו יותר מאוקלי וסמית. סטרקס חשב שהוא ג'ורדן.

        • איציק

          סטרקס אף פעם לא חשב שהוא ג'ורדן.
          סטרקס ידע שהוא הרבה יותר טוב מג'ורדן!!!

        • אריאל גרייזס

          זאת בדיוק הסיבה שאהבתי את סטארקס. הביטחון העצמי המופרז הזה שלא מתקרב ליכולת היה מדהים בעיניי.

          • גיל שלי

            +1 חוץ מזה גם מייסון היה משוכנע שהוא השחקן הטוב בליגה ורק ריילי לא מבין את זה ומשחרר אותו להיות הרכז, הקלע וכל השאר היו אמורים לחסום לו

  • גיא זהר

    ואף מילה על שהאגדות מספרות שהיה על סף חתימה אצל יצחק פרי...

    • איציק

      זה לא אגדה, מייסון עצמו מספר שהוא כבר היה מוכן לארוז לישראל.

  • דניאל

    רק תיקון קל, מייסון הוא יליד מיאמי (ושיחק בתיכונים בקווינס).

  • ערן (המקורי)

    מייס היה מלך.
    יחד עם אוקלי, היה האהוב עליי בניקס ההם.
    קשוחים קשוחים, אבל היה להם גם כדורסל מפתיע באיכותו.

  • ניצן פלד

    בעיקר בעונה וחצי שג'ורדן בילה בפרישה הראשונה - ההשפעה של מייסון על פיפן הייתה מדהימה.
    אני לא זוכר שחקן כל כך טוב הופך לכל כך מפוחד, מהוסס וחסר תועלת עד כדי פגיעה בקבוצה שלו עצמו - כמו פיפן מול מייסון.

    • גיל שלי

      זה היה לאורך כל הפליאוף מול הניקס, פיפן חטף מיגרנות לקראת המפגשים מול הניקס בגלל מייסון, מיגרנות אמיתיות, מה שכן משום מה זה קרה רק בגארדן, בשיקאגו סטדיום זה היה מסתדר בדרך כלל

      • אריאל גרייזס

        גיל, אתה מתבלבל. המיגרנות של פיפן היו לפני הניקס ההם, הוא חטף אותם בכלל בסדרה מול דטרויט ב-90, עוד לפני ששיקגו לקחה אליפות אחת. אני לא זוכר שום מיגרנות מול הניקס

  • asaf

    רק בשביל האזכורים פה של צ'ארלי "ליי-אפ סמית" וג'ון "2 מ-200 מהשדה במשחק הכי חשוב בחיים שלי" סטארקס שווה לקרוא את הטור..... ומעבר לזה ועם מידת רצינות קלה בהתייחס לפוסט מייסון היה מסוג השחקנים שלא תמיד שידר כלפי חוץ שהוא מכיר את מגבלות היכולת שלו אבל בניגוד לסטארקס דווקא די היה מודע להם על המגרש,יחד עם אוקלי היה הבסיס לאחת הקבוצות ההגנתיות הכי קשוחות שראיתי וממשיכת דרכם של הבאד בויס מדטרויט.
    חבל שכמו רבים וטובים אחרים גם הוא סבל מכך ששיחק בשנות השיא של איזה שחקן משני אחד עם הגופייה 23 ששיחק בבולס, מייקל משהו....

  • אריאל גרייזס

    אני רוצה לומר משהו חצי קשור לנושא הפוסט. יש הרבה מאוד שמדברים על הניקס במושגים של ה"בד בויס 2" (כמו המגיב מעליי) ואני חייב למחות. אין שום קשר בין דטרויט של אייזיה תומאס לניקס של יואינג וסטארקס. דטרויט ההיא היתה רעה, אין ספק, ושיחקה הגנה קשוחה וגם היתה מלוכלכת לעתים, אבל זאת גם היתה קבוצה אדירה התקפית וגם עברה פעמיים את שיקגו בדרך לתואר (ולמעשה, הם היו מרחק חטיפה אחת מלהגיע שלוש פעמים רצוף לסדרת הגמר). קבוצה אדירה אדירה.
    הניקס היו חבורת מרביצנים מלוכלכים שהשיטה שלהם היתה פשוט למנוע מהקבוצה השניה לשחק כדורסל. היה להם שחקן התקפי אחד באמת ראוי (יואינג), הרבה חוטבי עצים ומעט מאוד כדורסל. הם היו מהביריונים האלו בשכונה שמרביצים לכולם ומנצחים בנקודה אחרי שהוציאו לכולם את החשק לשחק.
    אני עדיין מחבב אותם, אבל הם ודטרויט - לא אותו דבר.

    • Asaf

      המגיב מעל קיבל את ההערה והמחאה בהבנה וחיוך,עניין של תפיסות שונות, אני לא מסכים שהניקס היו מלוכלכים וזהו אבל כן מסכים שהם פחות טובים מדטרויט ההיא

      • אריאל גרייזס

        ברור שלא מלוכלכים וזהו. הם שיחקו הגנה קשוחה מאוד אבל גם מאוד מלוכלכת (היום, דרך אגב, אין סיכוי שזה היה עובר). אבל מבחינה התקפית הם היו קבוצה מוגבלת מאוד, בניגוד גדול לדטרויט ההם שהצליחו לעמוד שווים מול שווים מול קבוצות התקפיות לעילא כמו בוסטון, הלייקרס וגם שיקגו של מייקל

  • עמית

    עם קצת יותר ''רוע'' במשחק ג'רון מיימון מהפועל יכול לגדול להיות האנתוני מייסון של השלולית המקומית.

    • Asaf

      בתור אוהד של הפועל, פרגנת פה בענק למימון, שחקן קשוח וחביב שמשאיר הכל על המגרש אבל מאוד מוגבל בעיקר התקפית איפה הוא ואיפה אנתוני מייסון ....

      • עמית

        asaf - ברור, אבל קצת ווישפול ת'ינקינג אף פעם לא מזיק.

  • Asaf

    אפילו ביחס לשלולית המקומית

  • austaldo

    מצטער להיות זה שמקלקל... האמת היא שעם כל הכבוד אנתוני מייסון היה קצב, לא שחקן כדורסל. דניס רודמן היה קשוח והרביץ אבל גם היה שחקן כדורסל עם המון חוכמת מישחק שלא ראה ממטר שחקנים כמו מייסון. ביל ליימביר היה שחקן מלוכלך והרביץ מכות בכל הזדמנות, אבל הוא היה גם קלעי מצויין מבחוץ שהכריח את היריבות להתחשב בזה. אם כבר מדברים על הבאד בויס, אז השחקן הכי דומה למייסון זה ריק מאהורן, שגם היה בעיקר כסחן.

    • איציק

      אם כבר מדברים על למביר, אז חוץ מהקשיחות והקליעה צריך גם לזכור איזה אתלט מדהים הוא היה...

Comments are closed.