מחשבות על הסיבוב הראשון

                  1. בשנות השמונים עדיין עסקתי בכדורסל באופן פעיל. הממדים שלי לקחו […]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1. בשנות השמונים עדיין עסקתי בכדורסל באופן פעיל. הממדים שלי לקחו אותי למקום מאוד מסויים על הפרקט. בטלוויזיה, באיחור של איזה יומיים-שלושה היה אפשר לקבל תקצירים די ארוכים של המאבקים ההירואיים בין הסלטיקס, הסיקסרס והלייקרס (לקוראים שנולדו באמצע שנות התשעים: כן, ככה הסתדרנו פעם: תקצירים. באיחור של יומיים שלושה. בטלוויזיה)

MCHALE

כדורסל היה משהו שלקחתי מאוד ברצינות. בשביל הפאן היה אפשר להסתכל על בירד או מג'יק או וורתי, בטח שקארים. האקים היה יותר בשביל אלו שהתעניינו בבלט. אם היית רוצה ללמוד מהמשחקים הללו משהו שאתה יכול ליישם אותו במגרש היית יכול להסתכל על דניס ג'ונסון. זה אם היית גארד. בתפקיד שלי המודל היה קווין מקהייל.

מקהייל היה מקהלת אנומליה של שני חלקים. בחלק אחד הרגליים שלו היו נותנות הצגה שהיתה יכולה להכניס אותו בלי מבחנים לאלווין איילי. בחלק השני היו לו מרפקים של חייל בצבא של ברקסדייל וסטרינגר. הייתי יכול להסתכל על סל אחד של מקהייל כמעט עשר דקות בהילוך האיטי של הוידיאו. האנטי רקדן מול רקדנים מלידה. הוא היה מקבל את הכדור בימין, עם הגב לסל, מסתובב. נוטע את רגל הציר שלו ונותן לשאר הגוף שלו לצאת לטיול: כתף אחת למיין, רגל לניו המפשייר, הטעיית ראש קטנה, כתף שניה לקוניטקט. וכמעט תמיד זה נגמר בליי אפ חופשי שלו מטר מהסל.

אני כותב את כל ההקדמה הזו כי אחרי שצפיתי ביוסטון מדיחה את דאלאס, ואחרי 11 שנה בליגה, מתוכם שנתיים תחת מקהייל, פשוט מדהים, כל פעם מחדש, שלדוויט הווארד אין שום "גו טו מוב". מקהייל חייב להשתגע בכל פעם שהוא רואה איך הווארד הצליח לבזבז את הנתונים הפיזיים שאלוהים זרק עליו. זרוק כאלו נתונים על מקהייל, והיו מדברים על בירד בתור השוליה שלו.

2. ועוד דבר שהבנתי מהסדרה הזו. שלג'יימס הארדן מגיע התואר של השחקן היעיל של הליגה השנה. צריך רק לקטרג את התואר. בכדורסל של תשעה מטר על 15 מטר בכיוון אחד, הארדן הוא השחקן הכי טוב בעולם.

3. אני לא יודע מה יקרה הלילה. מדברים על המורשת של הספרס. כשמדברים על המורשת של הספרס, מדברים על המורשת של דאנקן. אי אפשר לצמצם את המורשת של דאנקן למשחק בודד. זו המורשת של דאנקן: יש היום איזה ילד בן חמש על הפלנטה. בעוד כמה שנים הוא יגבה הרבה יותר מהממוצע לגיל שלו ויתחיל להתעניין בכדורסל. חלק מההתעניינות תכלול צפייה ממושכת במשחקים מהאנ.בי.איי. מתישהו הילד הזה ייבחר ראשון בדראפט, ומתישהו הוא יגיד שהדמות לחיקוי שלו היתה אנתוני דייויס.

4. על סטף קארי אני רק יכול שככה משוחק משחק של שכונה על ידי מישהו שיודע שאין לו מה להפסיד, רק מהצד השני של משוואת ההפסד.

5. על בוסטון נגד קליבלנד וטורונטו נגד וושינגטון לא בזבזתי דקה. מתישהו, כשהחלו התפתחויות, חשבתי לעקוב אחרי שתי הסדרות האחרות. בבוקר קמתי ומסרתי דיווח משפחתי שמזמן לא ישנתי טוב ככה. העובדה שלברון ג'יימס שיחק את כל הקריירה שלו בחוף המזרחי, היא משהו שצריך לדבר עליו כששופטים אותו היסטורית.

 

ולא לשכוח לתרום לנו כדי שנמשיך לכתוב כאן בחינם.

 

מעוררי הרגשות
התיקו ייגמר כשהכל יתאזן

תגובות

  • No ONE

    באיזה חוף שיחק מייקל ג'ורדן?

    • אריק האדום

      התגובה שלך מצריכה השעייה בשל בורות (-:

      • No ONE

        הערה טיפשית מזמינה שאלה לא פחות טיפשית וגם התשובה לא חסר לה

        • אלעד

          בוא ננסח מחדש, ובמקום "החוף המזרחי" ייכתב "האזור החלש משמעותית מבין השניים לכל אורך הקריירה שלו". אתה חושב שקליבלנד שורדת השנה את הסיבוב הראשון בפלייאוף המערב? זה שהרגע עפה ממנו על הבאזר קבוצה עם סיכוי ללכת עד הסוף?
          במקום זה, גם אחרי שהפסידו את לאב, הם עדיין הם סיכוי טוב להגיע עד לגמר.

          כך היה גם ב-4 השנים עם מיאמי, כשהם יכלו להרשות לעצמם לתת לווייד לנוח במשך 3 סיבובים מבלי להסתכן בהדחה, בעוד היריבות במערב מתישות אחת את השניה.

          אני אוהב את לברון, אבל אי אפשר להתעלם מזה בראי ההיסטוריה. אבל אל תדאג, ההיסטוריה לא זוכרת דברים כמו חוזק של אזור. זוכרים בסוף רק את השורה התחתונה.

          • No ONE

            זה לא רלוונטי , לברון לא אחראי למה שקורה בקבוצות האחרות במזרח,
            הוא גם לא בחר שקליבלנד תזכה בלוטרי ובבחירה הראשונה בדראפט ותיקח אותו
            לא זוכר שאמרו על מג'יק ג'ונסון בשנות השמונים שהוא שיחק מול שנתיים של יוסטון וכלום אחד גדול במערב
            מ 1980 ועד 1987 המערב היה חושך חוץ מקצת יוסטון
            מה מצפים מלברון שילך לסקרמנטו או למינסוטה ויקח אליפות?
            אני לא זוכר שציפו מאף אחד לעשות את זה וכולם היו פרי אייג'נטס , למה ג'ורדן לא הלך אחרי הבייסבול לדאלאס הקבוצה הכי גרועה ב NBA?
            אולי קווין דוראנט יחתום בעוד שנה בפילדלפיה? או מארק גאסול יעבור לטורונטו?
            אנשים מצפים מלברון שיהיה השחקן הכי טוב בליגה , שישחק בקבוצות עם שחקנים לא טובים , אני לא מבין איך רצה לשחק עם וייד ובוש במקום הצוות המסייע המפואר והמאמן הגאון שקליבלנד הביאה במשך השנים , הרי מייקל ג'ורדן,לארי בירד ומג'יק ג'ונסון ואפילו טים דאנקן היו לוקחים 6 אליפויות רצופות עם לארי יוז ,בובי גיבסון ומייק בראון
            ואם זה לא מספיק הוא צריך לחתום בדנבר כי המערב יותר חזק
            השנאה ל-לברון היא ממש מגוכחת , מה הוא עשה שגורם לאנשים לשנוא אותו כל כך , עבר קבוצה וזכה באליפות , ביג פאקינג דיל

            • בליקי

              יאללה, איפה הראשון שיגיד שגם בריידי לא משהו כי הוא משחק ב-AFC מזרח

            • איציק

              מספיק שהיה משחק עם אנתוני באותה קבוצה ומוכיח שניתן להצליח :-)

            • אדם

              לא מבין למה אתה כל כך מתעצבן. יש אנשים שהדרך שבה הוא עזב והעובדה שהוא הגיע לקבוצה של סופרסטאר אחר מפריעה להם.

            • גיל

              לברון בהחלט תרם לזה שקליבלנד התחזקה משמעותית עם העזיבה שלו. אולי שלוש בחירות דראפט ראשונות זה הרבה מזל אבל ברור שהיו להם הרבה בחירות גבוהות בשנים הללו בכל מקרה.

            • אסף

              זה mvp! תורם לקבוצה שלו גם כשהוא משחק בקבוצה אחרת!

            • גיל

              הוא עושה לביתו.

    • גיא פ

      ג'ורדן שיחק מול הניקס בשיאם, אינדיאנה של מילר, מיאמי של זו וטימי,הפריחה של שאקיל והדימדומים של הפיסטונס

      • No ONE

        הניקס בשיאם היו שווים לתחת , אינדיאנה של מילר הפכה לקונטנדרית רק בשנה האחרונה של ג'ורדן
        הפריחה של שאקיל למיטב ידיעתו של כל העולם הייתה 1999-2007
        זה שהוא הגיע שיחק 4 שנים באורלנדו והגיע לגמר שם קיבל בעיטה בתחת מהאקים לא אומר זאת הייתה הפריחה שלו
        רק אחרי שהוא עבר לקבוצה שהביאה שחקן HOF , מאמן HOF וצוות מסייע מהטובים אי פעם הוא פרח וזכה באליפות , כמו לברון פחות או יותר

  • יואב

    כמו תמיד, שירה.

  • duncan

    יש לי הרבה ביקורת על לברון.
    אבל אף ביקורת על זה שהוא שיחק רק במזרח.

    • גיל

      אין שום סיבה לבקר אותו, זו בחירה שלו. רק שהבחירה הזו נמדדת בהקשר של המזרח החלש.

  • גיל

    יפה, התגעגענו. אני חושב שמי שמנצחת הלילה תנצח את יוסטון ואז לקרב חיים ומוות על האליפות.

  • גיל

    חבל, אבל איזו סדרה גדולה.

  • אלון

    בגיל 39, דאנקן עדיין השחקן הראשון שאני בוחר לקבוצה שלי. השחקן הכי גדול אי פעם.

  • Oded

    רק אני לא הבנתי את 4?

    • גיל

      הכוונה לשחקן שמשחק בלי חשבון וזורק מכל מצב כי הוא משחק נגד יריב עדיף. לרוב זו אסטרטגיה מפסידה אבל במקרה של קרי שקולע מכל מקום ובלתי עציר זה ההפך.

      • Oded

        תודה

  • ניתאי

    אני קצת לא מבין את 1... מקהייל והווארד פלוס מינוס באותו גובה. כל השאר כבר תלוי בשחקן

    • עסק שחור

      הווארד הרבה יותר אתלטי ממקהייל אבל אין לו אפילו תרגיל אחד בפוסט. שחקן התקפה מאוד מוגבל למרות שבורך בנתונים פיזיים מדהימים.

  • ירון

    תמיד נהדר לקרא אותך. לדעתי הארדן עודד את הקליפרס אבל גם להם יפסיד. ב 6. ג. סטייט יתקשו פחות ממה שחושבים מול ממפיס

  • רמי

    נכון אבל זה הרבה מאוד בגלל הפציעה של קונלי

  • שי ס.

    הבעיה העיקרית עם הקליפרס זה שהיא הנציגה היחידה של המערב שמסוגלת להגיע לגמר ולהפסיד ללברון.

    • אהד

      לברון כנראה לא יעבור את הבולס. וזה לא שהבולס הרשימו מול הבאקס..

  • אהד

    הכולרות בערוץ הספורט שמו את שני השידורים היום (עד שזה סוף סוף בשעה נורמלית) בערוץ לייב.

    • יעקב נקש

      מרתיח...

  • איציק

    אף אחד לא מסוגל ללמוד את מה שמקהייל היה עושה. הווארד לא מסוגל ללמוד כלום.

  • matipool

    +1 על קווין מקהייל . איזה שחקן הוא היה !

  • נומרו אונו

    טור מעולה.

    דרך אגב, הפסדת שפסחת על הסדרה של וושינגטון-טורונטו.
    יש מצב שזאת הפעם האחרונה שראינו את פירס משתלט על סדרה. בדגש על אופי ופחות על מספרים (שגם הם טובים מאד).

    אני חושב שוושינגטון יכולה להפתיע את אטלנטה ב6 משחקים - וגם תעשה זאת. יש להם מצ' אפ נהדר מול ההוקס.

    • אהד

      גם אני נהניתי מאוד מהסדרה. הנעלם הגדול הוא בראדלי ביל שמול טורונטו לא היה טוב. עם ביל נהדר יש לוויזארדס על מה לדבר. ופירס - פשוט וואו!

  • רטקסס

    בקשר לנקודה 1 - קראתי לא פעם ולא פעמיים שיורדים יותר מדי על הווארד שהוא "ליצן החצר". תמיד תראו אותו מחייך, לוקח באיזי, צוחק על המגרש.. בחיים שלי לא ראיתי אותו עם טירוף בעיניים ולא עם מחוייבות. והדברים שאתה כותב נכונים מאוד - אם הייתה לו מחוייבות כזו הוא היה מצליח לפתח איזשהו מהלך. אחד, משהו. קליעות עונשין...
    גם שאקיל היה ליצן וצחק - אבל כשהיה צריך TO STEP IT UP האיש לא ראה בעיניים. שלא לדבר על בראיינט, או בימינו ווסטברוק - שרק מהרעל שיש לו בעיניים אתה מפחד שתפסיד. הווארד מקסימום יקבל פאול ויחייך את החיוך הדבילי הזה שלו..

    נקודה 2- הארדן שיפר את ההגנה שלו העונה, ובינינו, אני לא רואה כזה הבדל משמעותי בהגנה בינו לבין קארי , שהוא המועמד המוביל לMVP. קארי יותר "אלגנטי" בהתקפה, לכאורה, אבל אני דווקא אוהב הרבה יותר את הסגנון של הארדן.

    נקודה 5 - היסטורית אף אחד לא ישפוט את לברון כי שיחק במזרח. יש לנו מין נטייה לחשוב שעכשיו אנחנו בעידן פיצוץ המידע והנתונים אז כל הדברים האלה באמת ישמרו וישנו משהו למישהו. אף אחד לא יזכור את השלשה של ריי אלן (ולא יקרא לזה אליפות עם כוכבית), אף אחד לא יזכור את ההחטאה של טימי (כי יש לו 5 טבעות), אף אחד לא יזכור את הצ'וקינג של לברון מול דאלאס ואף אחד לא יזכור את השנים הראשונות של ג'ורדן.
    זוכרים טבעות. זוכרים תקופות. זוכרים שושלות. לפיניקס סאנס הייתה קבוצה אדירה לפני עשור אבל עוד כמה שנים אף אחד כבר לא יזכור אותם. כנ"ל לסקרמנטו. אנחנו זוכרים אותם עכשיו כי אנחנו עכברים. עוד 20 שנה? אני בספק.
    לברון כבר עכשיו במעמד היסטורי ולא יזכרו לו את העובדה ששיחק במזרח.
    האם *צריך* לשפוט אותו? גם פה אני לא חושב ככה, והנימוקים כבר פורטו מעלה.

    • גיל

      אף אחד לא יזכור כמו שלא זוכרים את החטיפה של האבילצ'ק מלפני 50 שנה.

      • אלעד

        גיל, הוא צודק. בראייה היסטורית לא זוכרים חוזק של איזור. אתה זוכר את חוזק היריבות של בוסטון באותה עונה שהאבליצ'ק חטף את הכדור?
        אגב, בשבילי זו כוכבית, אבל זו לא אשמתו. כמו שאסור לשפוט את דאנקן על כך שהוא שיחק בארגון הכי מסודר בליגה בתקופתו.

        • גיל

          למה לא? עד היום מדברים על החולשה היחסית של המערב בשנות ה80 שאיפשרה ללייקרס להגיע ליותר גמרים מהסלטיקס. יותר מזה, אם פעם בקושי היו שידורים והיו אוספים מעט סטטיסטיקות, היום יש לך שפע של מידע שמאפשר לך להשוות שחקנים וקבוצות מבחינה היסטורית ולכן הנושאים הללו יעלו. מה עוד שבתודעה זה נחקק היום אז מי שחווה את זה היום יזכור.

          ואגב, אין שום כוכביות למה שהושג במגרש. כוכבית היא רק לרמאויות כמו סמים.

          • אלעד

            עוד לא שמעתי מעולם בהקשר של הלייקרס או של מג'יק, שמדברים על חולשת המערב. מדברים כמה הם היו גדולים ביחס לסלטיקס וזהו.

            • גיל

              אתה לא מקשיב לאנשים הנכונים :-)

              בכל מקרה, במקרה של לברון מדברים על זה כל הזמן אז אין סיכוי שישכחו את זה. מה שאולי ירכך את זה יהיו אולי אליפויות נגד קבוצות חזקות מהמערב.

            • אלעד

              אתה מסתכל על זה כגיל של 2015. תנסה להסתכל על זה כמישהו שנולד היום ומתעניין ב-נ.ב.א ב-2035. נראה לך שתשפיע עליו הטענה שהמזרח היה חלש? אתה גם יכול רק בזמן אמת להיות מודע לחולשה הזאת כי כשמכמתים את זה למספרים הפערים נראים קטנים מבמציאות. ובסוף ההיסטוריה מכמתת הכל למספרים. (לדוגמא, יגידו לך שבמשך הקריירה שלו היו 6-7 אלופות מהמזרח)

            • גיל

              אני לא יכול לדעת מה יקרה בעתיד אבל אני יכול להשליך ממה שקורה היום לעתיד. בדיונים שיש לנו על ספורט היסטורי קשה לנו להעריך תקופות ישנות כי לא חיינו אז, אין הרבה הקלטות מאותה תקופה ואין הרבה סטטיסטיקות רלוונטיות. את העניין של החיים אי אפשר לשנות אבל מבול המידע שקיים היום ורק יתגבר בעתיד גורם לי לחשוב שאפשר יהיה יותר בקלות לדבר על העבר גם אם לא חווית אותו באופן אישי.

              ואני לא חושב שהמספרים מראים שהפערים קטנים. הרי יש כבר היום סטטיסטיקות מתוחכמות לבדיקת כל דבר וברור שלהסתכל על זהות האלופה כשבגמר בוודאות יש קבוצה מהמזרח זה נתון מטעה.

            • אלעד

              ברור שאתה צודק, אבל לא על זה הדיון.
              הדיון הוא איך ייתפס לברון עתידית. ומה שאני מנסה להגיד זה שההבנה לגבי משמעות חוזק האיזור בו שיחק, היא הבנה שקשה לתפוס ממרחק זמן. אפילו כיום, כשאנחנו נובלים מול המשחק הנוראי שמשוחק במזרח, יהיו אנשים שיתעקשו איתך שההבדלים לא כאלו גדולים. בסוף כמעט הכל נאמד במספרים. אגב, המספרים מספרים למשל שלג'ף טיג ולקייל קורבר יש יותר הופעות אולסטאר מלמייק קונלי. איך אתה חושב זה ישפיע על מי שיקרא את המספרים האלו עוד עשרים שנה?

            • גיל

              אתה יכול ללמוד על חוזק האיזור לפי כמות האלופות שהיא מייצרת. מלבד הקבוצה של לברון וקצת בוסטון, לא הייתה שום מתמודדת אמיתית על התואר מהמזרח. לעומת זאת במערב יש שפע גדול. אם המערב לוקח השנה אז זו תהיה קבוצה שתחקק בזיכרון ובשנים הקרובות יכולות להיות כמה קבוצות מהמערב שיזכו באליפות ולכן עומק התחרות יהיה ברור.

              ומספרים אישיים של שחקנים זניחים אף פעם לא עשו רושם.

      • רטקסס

        האבליצ'ק זכה באליפות באותה שנה.

    • פאקו

      אני אתן דוגמאות מהכדורגל דווקא: הנבחרת הזכורה ביותר מ-58 היא הונגריה, ב-74 ו-78 זו הולנד, וב-82 זו ברזיל (ובמידה מסויימת גם צרפת). אף אחת מהן לא לקחה את התואר.

      • פאקו

        תגובה לרטקסס לגבי זה שזוכרים טבעות (תארים) ושושלות.

      • גיל

        לא רק זה, אנשים מדברים על המסלול הקל יחסית שהיה לצרפת בדרך לגמר ב98 וכמו שאמרתי, עם כל הנתונים שיש מי שירצה יזכור.

  • אסף

    נניח שלברון היה בוחר בדרך "הקלה", ומצטרף לקבוצה ממוצעת במערב. כלומר קבוצה במקום 8-9.
    כלומר אוקלהומה או ניו אורלינס.
    איך זה היה משפיע על סיכויי האליפות שלו? לדעתי הם היו גדלים.

    • גיל

      מן הסתם זה נכון אבל זו לא ההשוואה הנכונה. אם תסתכל על השחקנים הגדולים באמת לאורך ההיסטוריה, לא מכיר דוגמא לשחקן MVP שבשיאו עבר פעמיים לקבוצה אחרת שהייתה חזקה לאותה תקופה. להצטרף לקבוצה עם שני אולסטארים זה לוקסוס גדול היום כשאתה השחקן הכי טוב בליגה.

      • אסף

        מיאמי בלי לברון וקליבלנד הנוכחית בלי לברון הן קבוצות על גבול הפלייאוף, במקרה הטוב. אז לא הייתי קורא להן חזקות.

        אבל בעיקרון אתה צודק: הזמנים משתנים.
        בין 4 הגדולים בעידן שאחרי ג'ורדן, יש 2 שעברו קבוצות בשיאם (שאק ולברון) ו 2 שלא (קובי ודאנקן).
        במדרגה שמתחתם, נניח גארנט, נוביצקי, אולי קיד, אולי נאש, שוב שניים שעברו בשיא.
        גם היום מדברים על מעבר של דוראנט כעל דבר אפשרי, ופול הארדן והווארד כבר עברו קבוצות בשיאם.
        אין בזה משהו רע, ואין סיבה לשפוט שחקנים לשלילה על זה שהם לא עומדים בסטנדרטים מדורות קודמים.

        (אגב, אפילו בשישייה הגדולה הסטנדרטית של כל הזמנים, ג'באר וווילט עברו בשיאם או קרוב אליו )

        • גיל

          קליבלנד הנוכחים עם לאב וקיירי הם קבוצת פלייאוף כמעט וודאית, ואם וויגינס היה במקום לאב אז הם גם היו תוך שנה שנתיים.

          היחיד מהרשימה שהבאת הוא שאקיל שעבר קצת מעבר לשיא. גארנט, קיד ואחרים עברו מעבר לשיאם וגם גארנט עשה את זה עם ריי אלן והצטרף לפירס, ועדיין הם יותר חלשים מהשלישייה שהייתה במיאמי.

        • גיל

          ופול והארדן לא עברו לקבוצות חזקות שהיו אמורות להאבק על האליפות מייד אלא לקבוצות בבנייה.

        • איציק

          אם לברון לא היה מגיע אז בכלל לא היתה קליבלנד נוכחית, כי אז היא היתה נבנת אחרת לגמרי עם מטרות אחרות לגמרי.

          • אסף

            גראנט נתן בבוסטון 08 עונה ברמה של mvp והיה צריך להיבחר. זה לא מעבר לשיא.
            קיד עבר לניו ג׳רזי בדיוק באמצע רצף של 6 בחירות רצופות לחמישייה הראשונה של העונה.
            שאקיל הגיע ללייקרס כבר בתור הסנטר הטוב בליגה, אבל בטח לא מעבר לשיא.
            הרווארד הגיע ללייקרס בתור הסנטר הטוב בליגה.
            אי אפשר לטעון ברצינות שהארדן או פול הגיעו לקבוצות שלהם מעבר לשיא.

            אגב, גם קליבלנד שלברון הגיע אליה היתה בבניה. הוא פשוט בונה ממש מהר.

            • גיל

              גארנט בבירור היה בירידה, תסתכל על המספרים שלו. ושאקיל כבר זכה באליפויות ובמצב כזה באמת זכותו לעשות מה שהוא רוצה. הוא לא היה צריך קיצורי דרך כי כבר היה אלוף. קיד והווארד לא בקליבר של לברון אז זה לא רלוונטי.

              ואין לי שום בעייה עם המעברים של הארדן ופול. הם עברו לקבוצות בבנייה שאליפות רחוקה מהן. שוב, הטענה נגד לברון הוא שהוא חובר לשחקנים שביחד הופכים את הקבוצה למועמדת מיידית לאליפות.

      • Lord Anthony

        שאקיל?

      • אלון

        הוא הצטרף לקבוצה עם אולסטאר אחד (שאתה לא מחזיק ממנו ) ומאמן רוקי.

        • גיל

          איזה אולסטאר יחיד שאני לא מחזיק ממנו?

  • Dorigil

    לא רק שזוכרים את פניקס של השבע שניות או פחות, אלא גם שהיא התחילה את מהפכת הבסקטבול מובמנט - שלשות שהספרס (שהלכו איתם ראש בראש וכך למדו אותם), גולדן סטייט (קר היה הgm) ואטלנטה (באדז מתלמד מצטיין של פופ) מובילות היום.

    וטוב שכך.

    הרבה מאיתנו אוהדים היום כדורסל בגלל אחד נאש והרבה שלשות, שאמנם לא הובילו לאליפות אל הסבו עונג רב.

Comments are closed.